למידה משמעותית או רגע של זן – מדוע תהליך הייצור של עבודות יד כה מהפנט אותנו?

עבודתם של אומני מלאכת-יד סוחפת מיליונים ברשת – מה מושך אותנו לצפות בכישורים גבוהים של אחרים?

בועז מזרחי | 17 אוקטובר, 2018

מדי פעם מתפרסם ביוטיוב סרטון שחורך את האינטרנט. הוא משותף בכל אתר פופולרי, עושים עליו אייטמים בחדשות והוא מתפשט ברשתות חברתיות כמו נגיף. לרוב מדובר בתופעות חד-פעמיות, ואולם קיים ז'אנר של סרטונים ויראליים שאולי לא תראו בחדשות, אבל יש להם מיליוני צופים באופן עקבי. אלו הם הסרטונים של אומני עבודות-יד בעלי כישורים טכניים גבוהים.

התחום של ייצור סכינים ושחזור כלי מתכת עתיקים, למשל, מכיל שפע של אנשי מלאכה אשר מצלמים את עצמם עובדים בסדנה ומציגים את תהליך החישול או השיוף שלב אחרי שלב. כמות הסרטונים הללו שחצו את רף מיליון הצפיות עשויה להפתיע. לצידם, מכינים אומני העץ רהיטים וחפצים שונים ומשונים, לפעמים תוך שימוש בכלי עבודה מסורתיים. הם לוקחים פיסת עץ גולמית ועובדים עליה עד שלנגד עינינו מתרחש פלא והגזע הופך למוצר בעל משמעות. תחומים נוספים הם של יצרני כלי נגינה, תכשיטים, אינספור פרויקטים של עשה-זאת-בעצמך, ועליהם תוסיפו את כל אנשי האומנות הפלסטית למיניה – ציירים, קדרים, מרקעי נחושת, קליגרפים ומה לא.

האם ניתן לרכוש כישור מורכב מצפייה באדם אחר מבצע אותו?

אם תאספו את כולם יחד תקבלו מאות מיליונים של צופים, שהקדישו לא מעט מזמנם כדי לצפות באחרים עובדים. בשונה מספורט, למשל, שבו יש מתח, חיבור רגשי ואפילו נרטיב בחלק מהמקרים, כאן מדובר בצפייה מזדמנת בכישוריהם הטכניים של אנשים. והשאלה היא מדוע? מה ממסמר אותנו למסך כמעט בכל פעם שאדם יוצר מולנו?

בשבריר השנייה שלקח לכם לעבד את השאלה לבטח קפצה לראשיכם תשובה, ואולי אף כמה. אכן, יש מספר הסברים למשיכה שלנו לצפייה בכישורים טכניים עילאיים של אחרים, ובמקרים כאלה הסיבה לריבוי התשובות היא שאנחנו לא באמת יודעים בצורה מובהקת וחד-משמעית מדוע אנו אוהבים את מה שאנו אוהבים. בכל זאת, הבה ננסה לשפוך מעט אור על הנושא: מדוע אנו נהנים לצפות במלאכת היד של מומחים?

אחת התשובות הבסיסיות שאפשר להעלות על הדעת היא הפרקטית. אנו צופים בעבודתם של אחרים כדי ללמוד. ידוע שהאדם הוא יצור שלומד על דרך החיקוי. באשר לאפקט המענג, זה פשוט מנגנון שנועד להבטיח את ההתפתחות שלנו. סקרנות היא כלי אבולוציוני ראשון במעלה ולכן המוח מתגמל אותנו כשאנו צופים באחרים עובדים. אנחנו חווים סיפוק של למידת כישור חדש. אבל האם אנחנו באמת לומדים?

פרופסור אד אובריין מבית הספר לעסקים של אוניברסיטת שיקגו ערך מחקר משותף עם מייקל קרדס, דוקטורנט בפקולטה, כדי לבחון האם אנו אכן למדים מצפייה בסרטוני הדרכה. על פי מאמר שפרסמו ב-Harvard Business Review, צפייה בידיים עובדות של אחרים מספקת לנו למידה מדומה, אשליה שאינה מגובה ביכולת מעשית. בסדרה של ניסויים הם הציגו לנבדקים סרטוני הדרכה של פעולה או כישור מסוים, כמו ג'גלינג, משיכת מפה מתחת לכלים או צעדי ריקוד, ובדקו מה רמת הביטחון ביכולת שלהם לבצע אותה פעולה בדיוק. לאחר מכן העמידו את האומדן האישי שלהם למבחן וביקשו מהם לבצע את הפעולה. החוקרים גילו כי אנשים העריכו שיפור ביכולתם לאחר הצפייה, אך בפועל גם עשרות צפיות רצופות לא הובילו לשיפור בכישוריהם.

האסתטיקה הוויזואלית של מלאכת מחשבת

המסקנה של החוקרים היא שאנחנו לוקים בהערכת יתר של יכולת הלמידה שלנו מצפייה בסרטונים, כיוון שאנו לא אומדים נכון את מידת המורכבות של הפעולה. כאשר הם חזרו על הניסוי ואפשרו לקבוצה אחת של הנבדקים רק לאחוז בכלים הדרושים לביצוע הפעולה מבלי לבצע אותה, הביטחון שלהם צנח. על פי הניסוי הזה, כשאנו צופים בסרטון של צורף יוצר טבעת יהלום במלאכת מחשבת, משהו בפנים אומר לנו שגם אנחנו יכולים לעשות זאת, שעצם הצפייה שיפרה במשהו את המסוגלות שלנו. אבל זוהי אשליה ותו לא. הסבר אחד, אם כן, הוא שצפייה בכישורים של אחרים מספקת לנו חוויה מקבילה לחלום בהקיץ. אנחנו מדמים בנפשנו שמשהו מתרחש למרות שאין לו השלכות על המציאות.

אבל יש בהסבר הזה פער אחד לפחות. הנאה מלמידה אינה תופעה גורפת. די להיזכר בשיעורי המתמטיקה/ ספרות/ לשון/ אחר. מנגנון הלמידה המדומה מזניח עניין חשוב מאוד – התענוג האסתטי שאנו חווים בצפייה. כשמדובר במלאכת מחשבת של הרכבה או הפשטה, לדיוק וסימטריה יש ערך עצום, ונראה כי המערכת העצבית שלנו מתוכננת להפיק מכך עונג צרוף. בכתבה ב-Wired מנסה סברינה פרמרזי לרדת לעומק המשיכה שלנו לסרטונים, אבל מסוג אחר – כאלה שלכאורה אין בהם שום היבט תועלתני, כמו למשל צפייה בחיתוך איטי של ירקות באמצעות סכין חדה מאוד, או התאמה מושלמת בין שני חפצים שאין ביניהם כל קשר. אבל אפשר למצוא כאן רמז גם לענייננו, שכן בשני המקרים יש גירוי ויזואלי אסתטי גבוה. כאשר נגר מעצב ראש של פיסת עץ כדי שתתאים בדיוק מושלם לחריץ בפיסה אחרת, אנחנו חווים סיפוק דומה לזה שמתרחש בזמן צפייה בשוקולד ממלא תבנית על פס יצור עד סופה, לא מילימטר יותר ולא מילימטר פחות.

חלק מהסרטונים שעליהם מדברת פרמרזי שייכים לגל סרטוני ה-ASMR, גירוי חושי גבוה שיכול להוביל לתחושת עונג פיזיולוגית ממש, הכוללת צמרמורות ותחושת שלווה, תופעה המוכרת בשם "התגובה המרידיאנית". כאן חלה התכנסות מעניינת ומובהקת יותר עם סרטוני מלאכת היד. פרמרזי מביאה את דבריו של פרופסור קרייג ריצ'רד אשר חוקר את התופעה. "מה שמשותף להרבה מהסרטונים הללו", הוא אומר ומתייחס לסרטוני ה-ASMR, "הוא אנשים שמבצעים פעולה עם הידיים שדורשת כישורים". לדבריו, המוח שלנו נמשך באופן טבעי לפעולות למעקב אחר פעולות ידיים, במטרה ללמוד כישורים מוטוריים מאחרים. לכאורה זה סותר את המחקר הקודם, אבל צריך לזכור שיש רמות שונות של מורכבות, וכאשר מדובר בפעולות פשוטות בהחלט ניתן להפיק תועלת מצפייה באחרים.

עבודת-יד היא פעולה של בריאת משמעות יש מאין

כאשר אנו צופים באומן עובד בסדנה ומביא חיים למשהו חדש, מופעל אצלנו מנגנון נוירוני המראה. פרמרזרי מסבירה כי על פי פרופסור לפסיכולוגיה אניטה דיאק, "נוירוני המראה הם נוירונים מוטוריים במוח שמופעלים כשאנו רואים מישהו מבצע פעולה. אך הם גם מופעלים כשאנו מבצעים את הפעולה". לכן, כשאנו צופים באותו יצרן סכינים משחיז וממרק את הלהב, המוח שלנו מספר לנו באיזושהי רמה תת-מודעת שאנחנו אלה שמבצעים את הפעולה הזו. ולדברי דיאק יש לכך ערך תרפויטי כשם שלעבודת יד יש ערך כזה, אם כי בעוצמה נמוכה יותר.

דיאק טוענת כי על מנת למקסם את האפקט התרפויטי עלינו לבצע את הפעולה בעצמנו. יסכים איתה גם השחקן ניק אופרמן (מחלקת גנים ונוף, לגו), שבמקביל לקריירת משחק מצליחה מתחזק ספק תחביב ספק עסק של עבודות עץ. בריאיון ל-Big Think הוא טוען כי זה המפלט שלו מהמרקחה ההוליוודית. ניסיונו כשחקן מתחיל הוביל אותו מהר מאוד להכיר את הצדדים הפחות זוהרים ונעימים של תעשיית הקולנוע והטלוויזיה. הוא מספר על אודישנים מכריעי קריירות מול אנשים חתומי הבעה ותחושת חוסר ודאות מורטת עצבים, או על עיסוק אינסופי בשיווק עצמי של שחקנים ושחקניות, שלא פעם מקבלים תפקידים בזכות אגרסיביות למרות כישורי משחק בינוניים ומטה. התחרות הזו דורשת עמוד שדרה יציב וחזק, שאותו מצא אופרמן בסדנת עיבוד העץ. למעשה, הוא ממליץ לכל שחקן עם שאיפות לעשות כמותו, כיוון שמדובר ב"אומנות כה מספקת שאינה דורשת התערבות של ישות תאגידית".

אודישן מלחיץ שולח אותו היישר אל בית המלאכה, ודי בשעה של עבודת שיוף כדי להשכיח את העולם החיצון לחלוטין. עבורו, ונראה כי עבור בני האדם בכלל, מלאכת יד היא פעולת זן. ההסבר שלו לכך כמעט תיאולוגי במהותו. "יש בזה קסם", הוא אומר, "בין אם אתה עובד עם זכוכית, מתכות, אוכל, תפירה או עץ – אתה הופך משהו לטוב יותר ממה שהיה. זה היה ערימה של דברים, ועכשיו זה לזניה". כשאנו עובדים עם הידיים אנחנו משחקים את תפקיד אלוהים – אנחנו בוראים משהו חדש. האדם כל הזמן תר אחר משמעות, ובפעולת היצירה במלאכת יד מזדמן לו אירוע נדיר של הזרקת משמעות לדבר מה אחר. רגע אחד זה ענף – ואחרי מספר שעות עבודה זו מקטרת. הזרקת המשמעות לחפצים מזינה אותנו במשמעות באופן מעגלי, ואולי גם כאן טמונים הסיפוק והעונג.

מספרי הצפיות האסטרונומיים בסרטוני אומנים במלאכתם מלמדים על העוצמה האדירה הטמונה באפקט היצירה בעבודת-יד. אם החוויה ממכרת רק במבט, שערו בנפשכם איזו תחושה אפשר להפיק מהדבר האמיתי. שהרי ההסברים השונים – למידה, גירוי ויזואלי אסתטי וזן – מתנקזים במעין משפך אל עניין הבריאה. שם, עושה רושם, טמונה המשמעות. המוח פשוט מתגמל אותנו בדרכים שונות כדי לעודד אותנו לעבוד עם הידיים וליצור משהו.