קיימות דרכים שבהן ניתן להעלות את סיכויינו להיתקל בהזדמנויות לרווח ולהתפתחות
עבודה קשה ומאומצת היא המפתח להצלחה, כך יעידו רבים. מעטים יטענו כי כל מה שהשיגו בחיים היה בזכות מזל גרידא. יש אפילו מי שיתרעם על טענה זו ויאמר כי מזל הוא בסך הכול דרכם של צרי עין להקטין את הישגיהם של אחרים – את ההשקעה, המשאבים והאומץ שהביאו מעצמם. מאידך, מאחר שהשליטה שלנו על הנסיבות קטנה משאנו נוטים לחשוב, כמעט שלא ניתן להעלות על הדעת סיטואציה שבה יד המקרה אינה מעורבת במידה זו או אחרת.
הדרך ליישב את הקונפליקט היא להתחיל בשאלה – מהו בכלל מזל? על פי הגדרתה של פרופסור לנוירולוגיה טינה סיליג, "מזל מוגדר כהצלחה או כישלון שנגרמים לכאורה כתוצאה של יד המקרה". להגדרה זו יש שתי משמעויות: הראשונה היא שמזל אינו ייחודי להישגים שלנו, שכן הוא פוקד אותנו גם בנסיגות; השנייה היא תוצאה של המילה "לכאורה", כלומר, מזל הוא לא תופעה של שחור-לבן, אלא כזו המורכבת משכבות רבות של נסיבות שאת חלקן אנו לא יכולים לראות. סיליג, שמלמדת יזמות באוניברסיטת סטנפורד, טוענת בהרצאת TED כי הנגזרת של הגדרה זו היא שמזל הוא אלמנט קבוע שנמצא סביבנו, וכי בדרכים מסוימות ניתן להגביר את החשיפה אליו.
היא מציעה שלוש דרכים להנכיח את "רוחות המזל", כפי שהיא מכנה זאת, בחיינו, וכולן כרוכות בשינוי גישה קטן כלפי מערכות היחסים שלנו. סיליג טוענת כי אם נוכל לשנות את מערכת היחסים שלנו עם עצמנו, עם אחרים ועם רעיונות חדשים, נגלה כי מזל הוא עניין נגיש יותר. כל שאנו צריכים זה לקחת כמה סיכונים, לנהוג באדיבות ולהסתכל על הפוטנציאל של דברים במקום על פני השטח שלהם.
הגדירו מה הסיכונים ותגלו היכן מחכה לכם המזל
אם לפרוש את לב העניין בצורה פילוסופית, מזל הוא המפגש המזדמן שלנו עם חלק מתוך סך כל ההזדמנויות שקיימות ביקום. אם קיים פוטנציאל היפותטי להקמת הסטרטאפ שישנה את פני הציביליזציה לנצח, יכול להיות שנסיבות החיים יובילו אותנו לפתח אותו, ויכול להיות שהן יובילו מישהו אחר לכך. אולי מספר אנשים יעבדו עליו יחד, וייתכן שהוא גם בכלל לא יצא לפועל ולנצח יישאר בגדר פוטנציאל. אבל כאפשרות הוא קיים. וכך גם אינסוף רעיונות ואפשרויות אחרים. כשחושבים על מזל באופן הזה, מסבירה סיליג, "לעיתים רחוקות הוא דומה למכת ברק מבודדת ודרמטית. הוא הרבה יותר דומה לרוח, נושבת באופן תמידי. לעיתים היא רגועה ולעיתים היא נושבת במשבים עזים, ולפעמים היא באה מכיוונים לא צפויים".
מטאפורת הרוחות משמשת את סיליג להסביר גם כיצד להגביר את החשיפה להזדמנויות שקיימות בעולם. היא מציגה "שלושה דברים שאתם יכולים לעשות כדי לבנות מפרש שילכוד את רוחות המזל": שינוי היחס כלפי עצמנו במובן של יציאה מאזורי הנוחות; שינוי היחס כלפי אחרים במובן של הכרה בתרומתם להצלחתנו; ושינוי ביחס כלפי רעיונות במובן של שיפוט פתוח.
יציאה מאזור הנוחות היא מנטרה כתושה היטב בעולם העזרה העצמית, היזמות והפסיכולוגיה בכלל. הזווית המרעננת של סיליג היא ש"כשאנחנו צעירים, אנחנו עושים את זה כל הזמן. אנחנו חייבים לעשות את זה אם אנחנו רוצים ללמוד איך ללכת או לדבר או לרכוב על אופניים […] וזה דורש מאיתנו לצאת מחוץ לגבול הנוחות שלנו ולקחת כמה סיכונים". אולי זו המודעות להשלכות מעשינו שגוברת עם השנים, אולי התחושה שיש מעט לחדש לנו ואולי משהו אחר – כך או אחרת, הנטייה הזו מצטמצמת עם השנים ואיתה היכולת שלנו לפתוח דלתות בחיים.
מטבע הגדרתו, כל סיכוי כרוך בסיכון, למרות שהיחס ביניהם לא חייב להיות ליניארי, וההגדרה שלנו לסיכון גם היא משחקת תפקיד. יותר מזה, סיליג טוענת כי "לקיחת סיכונים אינה תהליך בינארי". כלומר, לקיחת סיכון יכולה להיעשות בצורה מחושבת כך שעוצמת האימפקט במקרה של כישלון תהיה נסבלת. זה משאיר פתח להתנסות בסיכונים קטנים, כל אדם ותפיסתו האישית. כך, למשל, עבור אדם חרדתי בעל אינטליגנציה יוצאת מגדר הרגיל, סיכון גדול יהיה טמון בשיווק רעיון לקהל, לעומת אחר שהוא אשף חברתי, אבל בעל אמצעים מוגבלים, שיסמן את הסיכון הגדול בפן הכלכלי. כל אדם תופס אחרת סיכונים ואיומים, ולכן סיליג מציעה לבצע מיפוי של הסיכונים ולהתחיל להתקדם בצעדים קטנים אל מחוץ לאזור הנוחות.
לעזור לאחרים לעזור לנו
היא מביאה אנקדוטה שממחישה עד כמה סיכון יכול להיות מחווה זניחה, ועד כמה פוטנציאל של מזל עשוי להתקיים בו. "לפני כ-12 שנה הייתי על מטוס, בטיסה ממש מוקדם בבוקר בדרכי לאקוודור", מספרת סיליג, "ובדרך כלל, אני פשוט שמה את האוזניות שלי ונרדמת, מתעוררת ועובדת קצת, אבל החלטתי לקחת סיכון קטן, והתחלתי לדבר עם הבחור שישב לידי". בשיחה התברר לה כי האדם שלידה הוא מוציא לאור, ובמקרה על המחשב הנייד שלה הייתה הצעה לכתיבת ספר. היא עשתה צעד נוסף אל מחוץ לאזור הנוחות והציגה אותה לעמיתה לטיסה. הפוטנציאל הגלום במפגש לא הבשיל לכדי ספר, אבל זה לא סוף הסיפור.
בתום הטיסה החליפו השניים פרטי קשר ולאחר מספר חודשים הזמינה אותו להרצות אצלה בקורס, ובעקבות ההצלחה פנתה אליו שוב כעבור זמן מה כדי להציג לו פרויקטים של סטודנטים שלה. פה נוצר הקליק והוא חשב שאחד מהם שווה ספר. בפגישה שערכו אנשי ההוצאה עם הסטודנטים, ובה נכחה גם סיליג עצמה, פנה אליה אחד העורכים ושאל אם היא חשבה בעצמה לכתוב ספר. "הוצאתי את אותה ההצעה בדיוק שהראיתי לבוס שלו שנה קודם", היא מספרת. "בתוך שבועיים, היה לי חוזה, ובתוך שנתיים, הספר מכר יותר ממיליון עותקים ברחבי העולם". זרמי הרוח, מלמד הסיפור הזה, הרבה יותר פתלתלים וקשים לצפייה משהיינו רוצים, אבל מסתבר שהפוטנציאל היה שם מלכתחילה, והיה דרוש טריגר פשוט ביותר – לומר שלום – כדי להניע את תגובת השרשרת. לו הייתה ממשיכה במנהגיה הרגילים, לא הייתה יודעת לעולם מי ישב במטוס לידה וכיצד הוא יוכל להשפיע על גורלה. האם זה מזל? מצד אחד היא עשתה פעולה יזומה ומודעת, ומאידך, אף אחד משני הנוסעים לא ידע מראש את סידורי הישיבה במטוס.
על כל פנים, החברותיות שהפגינה מובילה לנקודה הבאה – אדיבות כלפי האנשים שנקרים בדרכנו. במובן מסוים, חלק ניכר מהמזל שלנו מגיע בדמות של אנשים בשר ודם. הם אלה שמאפשרים לנו הזדמנויות, שחושפים אותנו לרעיונות ושמקבלים החלטות ביחס אלינו. "אתם צריכים להבין שכל מי שעוזר לכם במסע שלכם מגלם תפקיד עצום בהשגת המטרות שלכם", מבארת סיליג, "ואם לא תראו את הכרת התודה שלכם, לא רק שלא תסגרו את המעגל הזה, אלא שאתם מפספסים הזדמנות". כשאנו מביעים הכרת תודה, אנו כמו מזריקים לפוטנציאל המזל שלנו שוט של אדרנלין. מדוע? כיוון שכשאנו מכירים במאמץ שנעשה עבורנו, אנו מתגמלים את האנשים שעשו אותו למעננו, ותגמול הוא כידוע דרך יעילה ביותר ליצור דפוסי התנהגות עקביים.
סיליג מספרת כיצד היא עצמה 'נפלה קורבן' לאדיבותו של סטודנט ושימשה קטליזטור להצלחתו. אותו הסטודנט ניסה להתקבל פעמיים לתוכנית יוקרתית בהובלתה, ופעמיים נכשל, כמו רבים אחרים. אלא שבניגוד לתגובות הנפוצות של הנכשלים, שכוללות או תלונות או בקשת טיפים להמשך, הסטודנט פשוט הודה על ההזדמנות. "וכל כך התרשמתי מאצילות הרוח של התגובה שלו שהזמנתי אותו לבוא ולהיפגש איתו". מהמפגש הזה נולד פרויקט לימודים שעם הזמן קיבל את הצורה של חברה מסחרית שהקים הסטודנט.
לחפש את זרעי ההזדמנות גם באבסורדיים שברעיונות
הפוטנציאל היה טמון בסטודנט, רק לא היה לו ביטוי בפורמט המקורי. וכשם שאפשר להביט כך בבני אדם, אפשר להביט כך גם ברעיונות שלהם. זה, אם כן, המסר השלישי והאחרון של סיליג: "הזרעים של רעיונות נוראיים הם לרוב משהו די מרשים". במילים אחרות, כשאנו נתקלים ברעיון חדש, יש בכוחנו להרחיב את טווח ההזדמנויות אם נתעכב רגע להביט בכל מה שניתן לחלץ ממנו. וזה לא שרעיונות גרועים לא קיימים – הם בהחלט חלק מהמציאות שלנו. אבל ייתכן שגם מהם אפשר לייצר משהו באמצעות חשיבה יצירתית. זה קצת סותר את רפלקס הסינון שלנו, אבל לדברי סיליג זה בהחלט מעודד את רוחות המזל לנשוב חזק יותר.
בקורסים של יצירתיות הנהיגה סיליג תרגיל מחשבתי שנועד לטפח גישה פתוח לרעיונות. היא מבקשת מהסטודנטים בקבוצות להציג את הרעיונות הגרועים ביותר שהם יכולים להעלות על דעתם לפתיחת מסעדה חדשה, ואז מחלקת את ההצעות לקבוצות אחרות. "והאתגר שלהם הוא להפוך אותו למשהו מבריק". כך, למשל, מסעדה מטונפת בעלת שירות לקוחות מחריד הופכת ל"מסלול הכשרה לכל בעלי המסעדות העתידיים שבו הם לומדים איך להימנע מכשלים". אנו יכולים לתרגל את הדברים הללו בעצמנו די בקלות, שכן רעיונות גרועים לא חסרים. ואולי כעת אפשר לומר רעיונות חסרים, לא גרועים.
צלמי טבע מחזיקים כיום בטכנולוגיה של צילום תרמי אינפרה-אדום, המאפשרת להם לזהות את חום הגוף של בעלי החיים. כך ניתן לזהות אותם ביותר מצבים כמו בלילה או בין השיחים, או לקבל עליהם יותר אינפורמציה כגון מאמץ רב לאחר ציד. לקיחת סיכונים, אדיבות ופתיחות לרעיונות משמשים פונקציה דומה עבור המזל שלנו. הם כמו משקפיים תרמיים המסייעים לנו לראות יותר הזדמנויות ביותר מצבים. כמו בתמונות התרמיות שבהן נראות החיות צבועות בגוונים זוהרים, כך נראים החיים מבעד לעדשות הללו צבעוניים ועשירים יותר בפרטים וברבדים.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
האפקט המשחרר של אקראיות – וכיצד היא יכולה לעזור לנו לקבל החלטות נקיות יותר
מקרב לב – בחזרה לאומנות הנשכחת של מכתבי תודה
מה הסיכוי שנולדתם בדיוק מי שאתם? חישוב מתמטי יותיר אתכם פעורי פה
עוד מרדיו מהות החיים:
