ההרצאה השבועית של TED: מסתבר שהציוד האלקטרוני שלכם עונה על סקרים במקומכם

כשהבית חכם, המוצר הוא אנחנו

היל מספרת על מתנה מפתיעה שקיבלה מבעלה לכבוד יום הולדתה – רמקול אקו של חברת אמאזון. הרמקול החכם בעצם יושב במרכז הבית, ובזכות הסכמים שחתמה אמאזון עם כ-100 חברות שונות, הוא מקושר לשאר המכשירים החכמים בבית ויכול לתפעל אותם. הוא קשוב להוראות ויודע גם להגיב ובמידה והבית שלכם מתהדר בשאר מוצרים מתקשרים – הוא ידע להדליק את האור כשתבקשו ולהפעיל את המזגן. הוא ידאג שהרובוט יתחיל לנקות בדיוק כשתצאו ויתריע אם משהו חשוד ייקלט במצלמות האבטחה. את היל המתנה הפתיעה מכיוון שגם היא וגם בעלה עוסקים בתחום האבטחה והפרטיות, והבחירה במכשיר שישב במרכז הבית ויאזין לכל המתרחש 24 שעות ביממה, איך לומר זאת, לא נראתה לה כרעיון שישרה נחת על דיירי הבית. לאחר שהבינה היל שלאחד מכל שישה אמריקאים יש מכשיר דומה בבית – מעין עוזרת דיגיטלית וירטואלית על שלל צורותיה – היא החליטה למנף את המתנה השנויה במחלוקת למחקר של ממש.

ממנעולי דלתות ועד לצעצועי מין, רוב תחומי החיים של היל היו מחוברים לרשת. המיטה ניטרה את איכות השינה שלה ואם תשאלו אותה, אם יש משהו גרוע יותר מלילה של שינה טרופה זה להתעורר (אם אפשר לקרוא לזה כך) ממנו להודעה אישית מהמיטה שלך: "החמצת את המטרה וקיבלת ציון שינה נמוך". במשך חודשיים, מסתבר, לא הייתה ולו שעה אחת של דומייה דיגיטלית בבית. אפילו לא כאשר היל ובן זוגה נסעו לשבוע מהבית. מדי שעה הגיע דיווח אינפורמטיבי מהבית. מאטו, שעקב אחר האינפורמציה, ידע מתי הם הולכים לישון ומתי הם מתעוררים. "ידעתי אפילו מתי קשמיר מצחצחת שיניים", הוא אומר, ומוסיף בגיחוך – "לא אכנס להרגלי הצחצוח שלך, אבל היה לי ברור מאוד מתי עבדת מהבית". הוא ידע מתי הם צופים בטלוויזיה ומהו אופי הצפייה – מסתבר שהיל ובן זוגה לא צופים הרבה בטלוויזיה, אבל כאשר הם כן – הם לרוב נכנסים למרתון של סדרות. זה, למשל, מידע שיכול לסייע לחברות הפרסום בדיוק התכנים המקיפים את היל ואת בן זוגה. מהצעות לסדרות במקום תוכניות ערב ועד לשמיכות התכרבלות לצפייה ארוכה ומוצרי מזון מתאימים.

וכפי שמאטו עקב אחר תדירות צחצוח השיניים של היל, כך גם חברות הביטוח עושות. "בכלכלת המעקב כורים אפילו את הנתונים הכי בנאליים, לכאורה. למשל, למי אכפת כמה פעמים ביום את מצחצחת שיניים?" הוא שואל באירוניה, ומפרט כי "מסתבר שחברת ביטוח של רפואת שיניים בשם 'בים' מנטרת את מברשות השיניים החכמות של לקוחותיה מאז 2015 לצורך חישוב הנחות על הפרמיות שלהם, כמובן". נשמע כמו יתרון בסך הכול, לא? אנחנו מוותרים קצת על הפרטיות ומקבלים בתמורה נוחות. האם זהו החוזה עם העולם המודרני? ואם כן, אז אולי השאלה הרלבנטית היא על כמה פרטיות אנחנו מוכנים לוותר וכמה נוחות אנחנו באמת מרוויחים על ידי כך? או אפילו – כמה אי נוחות במסווה של נוחות בעצם מתגנבת לחיינו?

מי משרטט את גבולות הפרטיות שלנו?

פרסומות שעל פניו מציעות לנו הנחות מותאמות עבורנו באופן אישי – כמו דיל מפתיע ליוון – אשר גורמות לנו להוציא יותר כסף על דברים שלא התכוונו לבזבז עליהם מלכתחילה, הן אולי רק קצה הקרחון. נסו לדמיין לעצמכם מה ניתן לעשות עם מידע הנאסף מצעצוע מין המחובר לאינטרנט ונועד לשמש אנשים המנהלים מערכת יחסים ממרחק. "האקרים שבדקו מקרוב את הצעצוע הזה גילו שהוא שולח המון מידע לחברה שייצרה אותו: מתי השתמשו בו, כמה זמן השתמשו בו, מה היו הגדרות הרטט, כמה המכשיר התחמם. הכול נכנס למאגר נתונים", חושפת בפנינו היל. משפנתה אל החברה ושאלה מדוע הם אוספים את כל המידע הרגיש הזה, הם ענו כי הוא "מעולה לחקר שווקים". "למעשה", היא מסבירה, "הם כרו מידע על האורגזמות של לקוחותיהם מבלי לגלות להם. הרי אפילו אם אתם מזלזלים בפרטיות שלכם, אני מקווה שאתם מודים שזה מרחיק לכת".

כמו שפרטיות היא עניין אישי ולכל אחד הגבולות שלו, אין בכתבה זו אמירה לגבי מה טוב ומה רע. יכול להיות שכל המידע הנאסף, גם מצעצועי מין, משרת את רובנו ומשפר את איכות החיים. אבל חשוב לדעת שהוא נאסף. גם עיר חכמה, המרושתת כולה ברשת אינטרנט אלחוטית, המציעה שירות מהיר ומדויק יותר לתושביה, פינוי אשפה חכם והסדרי תחבורה ציבורית חלומיים – יכולה להיות אידיאלית לרובנו, אבל מוטב שנזכור שכמו שאותן מצלמות שמקיפות את העיר ישמרו על ביטחון ילדינו הן – יאספו מידע פרטי לגבי ההתנהלות היומיומית שלנו. כל התנהלות שהיא. "קל לשכוח שהדברים האלה צופים בך", מסכמת היל ומעודדת אותנו למודעות בכל הנוגע לפרטיות שלנו. מעודדת אותנו לעשות בחירות מתוך ידיעה ושיקול דעת.