טיטולים על הראש ודמעות בעיניים – מה קורה כשגבר מבלה יום שלם עם ילדיו בבית, ומדוע הוא טוען שזה כוח-על
הימים השתנו. לאבות של זמננו נהיה קשה יותר להתחמק ממשימות שקשורות בגידול הילדים. בעבר, היו לאב המשפחה בהכללה גסה שתי פונקציות עיקריות בתא המשפחתי: פרנסה ומשמעת. אוכל, הרדמות, חיתולים, שעת משחק וכדומה, היו אקס טריטוריה, מחוץ להגדרת התפקיד. לא עוד. אבות מוצאים את עצמם מעורבים בעוד ועוד אספקטים בחייהם של הילדים.
וזה לא פשוט. צריך לזכור שרוב הגברים שנמצאים בגיל הורות גדלו וחונכו בתרבות שבה תפקיד האב היה עדיין מוגבל יחסית. מדובר בתהליך למידה, וכמו תינוק שעושה את צעדיו הראשונים, גם אבות מודרניים נופלים אפיים. אפשר להביט על ההתרחשויות החדשות בסבר חמור ומטיף על שוויון ותיקון, ואפשר גם להתבונן בהן בהומור. כך מעדיף לעשות גלן הנרי, אב לשניים (נכון לכתיבת שורות אלה), שעשה צעד שעדיין נחשב לחריג ועזב קריירה כדי להיות עם ילדיו בבית.
כשהפך לעקר בית גילה על בשרו מה שנשים טוענות כבר שנים – מדובר במשרה מלאה, ויותר. וכמי שהגיע לתפקיד החדש באמצע, הוא היה זקוק להכשרה תוך כדי עבודה. רק שלא היה ממש מי שידריך אותו. כל זה סיפק לו שפע של אתגרים שכמותם לא הכיר, וכאמור, גם שפע של סיטואציות מצחיקות. אבל לצד אלה, הוא ספג גם כמה שיעורים רציניים יותר, על הורות וילדים בפרט, ועל גישה לחיים בכלל. בדרכו השנונה והקומית (כראוי למשורר) הוא משתף את עיקרי הדברים על בימת TED.
אל תשאירו אותם לבד אפילו רגע אחד
הגיע שלב בקריירה של הנרי שבו הוא כל כך סבל בעבודה שהוא שקל – ברצינות או בצחוק, לא ברור – לבקש מחבר שיתקשר למשרד עם הודעת סרק על מטען חבלה, כדי שלא יצטרך להגיע לעבודה. אומלל, הוא היה מגיע הביתה רק כדי לשמוע מאשתו את "השאלה הכי גרועה שמישהו יכול לשאול אותך […] 'היי מותק, איך היה היום שלך?'" הוא היה זקוק נואשות למוצא. באותם ימים התמודד הזוג עם דילמה כלכלית, שכן כמעט חצי משכורת של הנרי הוקדשה להוצאות על מסגרת עבור ילדם הראשון, ובשלב זה השני כבר היה בדרך. באחד הימים שבהם שוחחו על העניין, זרקה אשתו כבדרך אגב הצעה: "היא אמרה, 'היי, בייבי, יש לי רעיון מעולה'. ועניתי, 'מה קורה?' היא אמרה, 'אני חושבת שתהיה מעולה כאבא במשרה מלאה".
הנרי המופתע מיד נרתע כמובן, אך בת זוגו עמדה על כך שהוא יהיה אב נהדר במשרה מלאה. מה גם שהוא לא יצטרך לסבול שוב בעבודה והם יוכלו לחסוך את הכסף שיוצא על המעון לילד. זה לא שכנע אותו מיד. "היו לי בעיות עם זה", הוא מספר, "בגלל שלא ראיתי הרבה אבות במשרה מלאה לפני כן וחשבתי שגברים ישפטו אותי". ואז הוא עשה טעות טקטית מרה ואמר "זה נשמע משעמם. ומה אימהות במשרה מלאה עושות ממילא?" האישה, כמו לוחמת מיומנת, מיד זיהתה הזדמנות לנוקאאוט והשיבה: "ובכן, זה יהיה קל בשבילך. וזה יחסוך לנו קצת כסף, זה נראה ממש הגיוני". הנרי עדיין לא ירד לעומק ההבנה של הפח שטמן לעצמו. לדבריו, זה קרה חצי שנה מאוחר יותר.
"עמדתי במקלחת והסתכלתי במראה, בוכה, דמעות, יורדות לי על הפנים", הוא מספר לקול געיות הצחוק, "הבן בן השנה וחצי שלי דופק על הדלת של השירותים – כי נעלתי אותם בחוץ, אתם יודעים – בוכה, דמעות יורדות על הפנים שלו. והתינוק בעריסה בוכה, דמעות יורדות על הפנים שלו". הייתה זו הפעם השנייה שבה חשב לאיזה חבר יוכל להתקשר כדי שידווח על פצצה והוא יוכל להימלט. כל זה, אגב, בתום השבוע הראשון שבילה כאב במשרה מלאה.
מניסיונו הקצר והאינטנסיבי מעיד הנרי כי ההגדרה "הורה במשרה מלאה" לא נטבעה לחינם. "החלפתי את המנהל שלי בילדים שלי", הוא מסביר, "ולמרות שהילדים שלי היו הרבה יותר חמודים מהמנהל שלי, הם היו תובעניים באותה מידה". בדמיונו ראה את 'משרתו' החדשה כבעלת שתי משימות: האכלה והחלפת חיתולים. הוא אפילו הביא את עצמו להאמין שיוכל להושיב אותם מול הטלוויזיה ולהתפנות לעיסוקיו. "כאילו, באמת חשבתי שזה הכול […] אבל כשאתה משאיר ילדים לבד הם יתחילו כל מיני שובביות", הוא אומר ומציג כראיות תומכות לטיעוניו סרטון של ילדיו מכוסי הקמח או איזושהי אבקה אחרת ואת האומנות שיצרו על אחד מקירות הבית.
איך נראית אהבת הורה לילדיו?
תחום נוסף שהפתיע אותו הוא שעות הבילוי בחוץ. בתפיסתו הראשונית היה עליו לקחת את הילדים לטיול בפארק פעם בשבוע. אך בשנים האחרונות התפרסמו נתונים המצביעים על כך שאסירים בכלא מבלים בחוץ יותר זמן מילדים בממוצע. הזמן שמקבלים בבית הסוהר הוא שעתיים ביום, ואצל ילדים בערך חצי מכך. כשנתקל הנרי בנתונים הוא הבין שזמן בחוץ אמור להיות פעילות יומיומית, מה שמוסיף מטלות נלוות, חלקן כרוכות ב"הסתברות גבוהה יותר שישתינו עליך".
אבל אחרי כמה זמן, כשאבק השוק הראשוני שקע מעט, החל להתרחש שינוי בגישה. הנרי הגיע למסקנה שהדרך הטובה ביותר להתמודד היא להביט במנהלים החדשים שלו, ולנסות ללמוד מהם. הוא גילה למשל שאם עוקבים אחר הדפוסים שלהם, אפשר לנצל את הזמן בצורה יעילה למדי, שכוללת בין היתר שנת צהריים בזמן שהם ישנים. הוא למד גם דברים יותר עמוקים, כמו דרכים יעילות ללמד את הילדים להבחין בין טוב ורע. מהמשמעת הקפדנית שאיתה החל את הדרך, הוא עבר להסברים מאוירים. "תוציאו את הלוח ותציירו ציורים, תעשו הקשרים שהם יכולים להבין, זאת הייתה הדרך הטובה ביותר". תובנה נוספת שהגיע אליה היא כיצד אמורה להיראות אהבה לילד. יש כל מיני דימויים סטריאוטיפיים של אהבת הורה לילדיו, אך הם לא מתאמים לכל ילד וגם לא לכל הורה. הנרי גילה כי הדרך להפגין אהבה מגוונת בהרבה מהקלישאות הנפוצות. "מסתבר", הוא מדגים, "שלשים טיטול על הראש ולשחק במלחמה עד שהילדים נרדמים זו דרך מעולה לאהוב את הילדים שלך".
ואחרי שהתגבר על האתגרים הטכניים, הגיעו אלה המנטליים. הוא מדבר, למשל, על בדידות שהורים במשרה מלאה חווים, תחושת אשמה על עצם המחשבה של זמן לעצמם, שיפוטיות חברתית ועייפות רגשית. את התחושה האחרונה חווה ביתר שאת, שכן בתפקידו כאומן הכותב שירים לאחרים הוא נסמך על רגשות. זמן מה אחרי שהחל לתפקד כאב במשרה מלאה גילה כי גידול הילדים הוביל אותו לתשישות רגשית, וכתוצאה – לדעיכת היצירתיות שבו. המצב החדש יכול להפוך למכשול גם במערכת היחסים עם בן הזוג העובד. הדמות שנמצאת מחוץ לבית מטבע הדברים מתמודדת עם אתגרים משלה, ולנו בני האדם מאוד קל לראות את הקשיים שלנו ולחשוב שהם הכי גרועים שיש. ולכן, מסביר הנרי, "בן הזוג פשוט לא מבין את זה". הוא מספר על חבר שהתלונן בפניו על כך שהוא חוזר מהעבודה לבית מבולגן ושהיה נחמד אם הייתה מחכה לו ארוחת ערב. הנרי, בתגובה הומוריסטית: "התחלתי להתחרפן, אתם יודעים למה אני מתכוון? [אמרתי לו] 'אף אחד לא מת, אחי. היא שמרה על הילדים שלך בחיים כל היום, זה קשה'".
החוויות כאב בבית הובילו אותו להיות אקטיביסט עבור הורים במשרה מלאה. הפרספקטיבה שלו השתנתה והוא החל להבין את המשמעות העמוקה של הורות: "אתם מתחילים להשאיר עקבות לדור הבא שילך בעקבותיכם. אתם מבינים, אנחנו הולכים בנתיב מסוים, כהורים […] ואנחנו עוקרים את הסבך והקוצים האלה ומפנים את הדרך לאלה שבאים אחרינו". זה נכון בשני מובנים. ראשית, ביחס להורים אחרים שמוצאים עצמם אבודים ומחפשים תשובות לשאלות ולאתגרים הבלתי פוסקים שכרוכים בהורות. שנית, עבור הילדים שלנו שגם חווים את ההורים שלהם במלוא ההיקף, וגם יהיה להם בסיס מוצלח למערכות יחסים, עם אנשים בכלל וילדיהם – הנכדים שלכם – בפרט.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
אנו יכולים לגדל ילדים שיביאו חידוש ושינוי לעולם – זה אחד הגורמים החשובים בדרך
מילים מעצבות את הילדים שלנו ברמה העצבית – כיצד להשתמש בהן כדי להעצים את האפקט
ההרצאה השבועית של TED: לפתח עצמאות בילדים יעזור להם יותר מדחיפה למצוינות
עוד מרדיו מהות החיים:
