חוקרים שבדקו מטופלי נפש בעלי ריבוי זהויות מאמינים כי גילו מנגנון שעשוי להסביר את בעיית החומר-רוח
אין דבר יותר מובן מאליו מאשר תחושת העצמי, אותה ישות חושבת שמהווה את הבסיס לקיום שלנו. אנו חווים את המציאות כרצף מתמשך ואחיד של הכרה, שבגרעינו נמצא ה'אני'. הקלט החושי משתנה, הזמנים מתחלפים, הזיכרונות, התפיסות, הדעות – הכול זמני ויחסי. הדבר היחיד שנותר קבוע הוא נקודת המבט שחווה את הדברים.
כל זה נכון עבור כ-99 אחוזים מבני האדם. וזה נתון אמיתי, לא צורת דיבור. על פי מחקרים במדינות המערב, בערך לאחוז אחד מבני האדם יש הפרעת זהות דיסוציאטיבית, מה שמוכר בלשון עממית כפיצול אישיות, ובגרסה יותר מעודנת – אישיות מרובת פנים. עבור אנשים אלה, נקודת מבט אחידה היא בכלל לא עניין מובן מאליו. הגוף האחד שלהם מכיל מספר תודעות, מספר ישויות חושבות המובחנות אלו מאלו.
התרבות הפופולרית חשפה אותנו לתופעה הזו, והיא נתפסת כמשהו שקיים, גם אם קשה לנו להבין אותו. במדע, לעומת זאת, קיימים חילוקי דעות בשאלה האם מדובר בהפרעה אמיתית – כלומר אכן מוח אחד שמכיל מספר תודעות – או שמדובר במנגנון של משחק ואימוץ זהויות מתחלפות על פי בחירה. במדריך למחלות פסיכיאטריות (DSM), התנ"ך של לימודי פסיכולוגיה ופסיכיאטריה, הפרעת זהות דיסוציאטיבית נחשבת באופן רשמי להפרעה נפשית. אך קיימות דעות שמטילות בכך ספק. לכן, חוקרים רציניים עושים מאמץ לנסות לעמוד על טיבה של התופעה ולהבין את המנגנון שמאפשר את קיומה. מספר חוקרים שעשו זאת מספרים ב- Scientific American כיצד רופאים שטיפלו בפציינטית בגרמניה עלו על תגלית מסעירה, שדי במקרה מסבירה משהו עמוק על תיאוריות לגבי מאפייני היקום.
תקציר תולדות התודעה – או – מהיכן היא מגיעה?
למעשה, החוקרים גילו חתיכה חסרה בפאזל שמסביר שאלה שנחשבת בלתי פתירה: כיצד ייתכן שהמוח הפיזי מייצר תודעה רוחנית? אנו מכירים את זה בשם חידת התודעה, או חידת החומר-רוח, שמדענים, פילוסופים והוגים רבים נדרשו לה לאורך ההיסטוריה. תשובות חד-משמעיות אין, אך תיאוריות – בשפע. שני ההסברים הפשוטים הם שאחד קיים והשני הוא סוג של אשליה. מצדדי החומר טוענים כי כל מה שיש הוא מציאות פיזית, ובמקרה הארגון של החלקיקים במוח גורם לנו לחוות דברים שאנו תופסים כמופשטים. מצדדי הרוח טוענים כי הרוח היא הדבר היחיד שאפשר להניח שיש לו קיום, ומציאות פיזית היא אשליה שמייצרת אותה רוח. בשתי התיאוריות הללו חורים רבים שגרמו לחושבים לחפש כיוונים אחרים.
על פי כיוון אחר שצבר פופולריות, חומר ורוח הם לא דברים נפרדים שרק אחד מהם קיים. התפיסה שמכונה פאנפסיכיזם גורסת כי צורה פשוטה כלשהי של תודעה היא מאפיין יסודי של חלקיקים ביקום. הרוח, אפוא, קיימת בחומר, ומכאן שתודעה הצומחת מתוך מוח ביולוגי היא עניין טבעי. ראיות מסוגים שונים נמצאו כדי להוכיח את הגרסה הזו, אבל היא עדיין נחשבת תיאוריה ולא אמת מוחלטת. איך כל זה קשור להפרעת זהות דיסוציאטיבית? אחת הבעיות עם הגרסה הזו היא השאלה כיצד חלקיקים נפרדים בעלי מודעות פשוטה נפרדת מתארגנים יחד לכדי תודעה אנושית אחידה וסופר-מורכבת.
נניח שיש תודעה בסיסית בכל חלקיקיי. כיצד הם מתגבשים לכדי נקודת מבט אחידה וקוהרנטית על העולם?
ד"ר להנדסת מחשבים ברנרדו קסטרופ, הפסיכותרפיסט אדם קרבטרי ופרופסור אדוארד פ. קלי, מומחה לחקר התפיסה, הם החוקרים מאחורי המאמר שמחבר את המקרה של המטופלת מגרמניה לתפיסה מרתקת של מבנה המציאות. הם מסבירים כי "הדרך הברורה סביב בעיית החיבור היא לטעון שלמרות שמודעות היא אכן יסודית בטבע, היא אינה מקוטעת כמו חומר. הרעיון הוא להרחיב את התודעה לכל המרקם של מרחב-זמן, בניגוד לתחימתה בגבולות החלקיקים התת-אטומיים האינדיבידואליים". במילים אחרות, היקום, או הקיום, מכיל תודעה אחת אחידה, ממש כמו שאנו חווים את העצמי האינדיבידואלי שלנו כשאנו מתעוררים בבוקר. "התפיסה הזו, שמכונה בפילוסופיה המודרנית קוסמופסיכיזם", הם ממשיכים, "היא שקיימת רק תודעה אחת, אוניברסלית". כל שאר ה'יש' הוא צורות ביטוי של התודעה הזו.
התיאוריה הזו הציפה בעיה נוספת, שתיכף סוגרת את המעגל עם מחקר ההפרעה הדיסוציאטיבית. "אתה לא צריך להיות פילוסוף כדי להבין את הבעיה הברורה עם הרעיון הזה: לאנשים יש שדות התנסות פרטיים ונפרדים". כלומר, כיצד ייתכן שהתודעה שלנו היא ביטוי לתודעה כללית אחידה, אם חוויית המציאות שלנו היא נפרדת ואינדיבידואלית? הרי אני אני ואתה אתה. כיצד זה מתיישב עם תודעה אחידה שעומדת ביסוד כל הטבע ואף מעניקה לו את קיומו? ובכלל, איפה הגישה שלנו לתודעה האחידה הזו?
לזהויות השונות יש טביעת אצבע נוירולוגית ייחודית ומובחנת
והנה אנחנו מגיעים לגילוי המרתק שמחבר את כל הקצוות. "בשנת 2015 חוקרים בגרמניה דיווחו על מקרה יוצא מגדר הרגיל של אישה שסבלה […] מהפרעת ריבוי זהויות", מסבירים החוקרים. מה שייחד אותה לעומת מקרים אחרים היה שהנבדקת טענה כי אחת מהזהויות הקיימות בה לוקה בעיוורון. זה העניק למדעני מוח הזדמנות לאושש או להפריך את טענותיהם של הסקפטיים, אשר כזכור גורסים כי ההפרעה היא נטייה למשחק. כיצד? פשוט מאוד. אם הנבדקת טוענת שקיימות בה במקביל זהות בעלת ראייה תקינה וזהות עיוורת, הבה נבדוק את הפעילות המוחית באזורי הראייה בשתי הזהויות.
זה מה שהם גילו: "באמצעות בדיקה לרישום הפעילות החשמלית במוח (EEG), הרופאים הצליחו להוכיח שהפעילות המוחית שקשורה באופן נורמלי לראייה נעדרה בזמן שהאישיות העיוורת הייתה בשליטה על גופה של האישה, למרות שעיניה היו פקוחות. באופן מדהים, כשזהות בעלת ראייה תקינה לקחה את השליטה, חזרה הפעילות המוחית הרגילה". המשמעות של הממצאים הללו היא שההפרעה אמיתית בהחלט. בקרב אנשים שחווים אותה, המוח נותן ביטוי לכמה תודעות מקבילות ונפרדות. החוקרים מסבירים שמחקרי דימות, אמצעי אחר לרישום פעילות המוח, גילו כי לזהויות שונות אצל אותו אדם יש "חתימת פעילות נוירולוגית ניתנת לזיהוי", כלומר ייחודית לאישיות. הביטוי החומרי אחד, ואילו הרוח, האלמנט המודע – מרובה.
אם כן, "אנחנו יודעים באופן אמפירי מהפרעת הזהות הדיסוציאטיבית שהתודעה יכולה להעלות מרכזי חוויה מרובים ובו זמניים", מסבירים החוקרים. "אם משהו מקביל מתרחש ברמה אוניברסלית, התודעה האוניברסלית האחידה יכולה, כתוצאה, להעלות זהויות מרובות בעלות חיים פנימיים פרטיים כמו שלכם ושלנו". הטענה הבאה שלהם מעט רדיקלית: הביטוי החיצוני של הדיסוציאטיביות של התודעה האוניברסלית הוא למעשה החיים. במילים שלהם, "אורגניזמים בעלי כושר מטבולי הם פשוט איך שנראה תהליך דיסוציאטיבי ברמת היקום".
האם הפרעת זהות דיסוציאטיבית מעידה על היתכנותה של פרגמנטציה בתודעה אוניברסלית?
אם לומר הכול במשפט אחד – אנחנו, ברמת הרוח, צורות הביטוי של אחדות תודעתית מקיפה-כל. המסקנות שאפשר להגיע אליהן בעקבות התיאוריה הזו מרחיקות לכת, אבל צריך לזכור שמדובר ברעיון מעורר מחשבה להביט על העולם ולא באמת בדוקה. סביר להניח שגם בתיאוריה זו יש חורים וסתירות שיאפשרו להמשיך ולבנות את המחשבה אנושית על התודעה ועל מבנה המציאות.
ועדיין, הנה עוד סיפור על הפרעת זהות דיסוציאטיבית שממחיש את המשמעות של תודעות נפרדות הנובעות מאותו מקור. אמה יאנג מביאה ב-Mosaic Science את סיפורה של אמילי גודווין, אישה בריטית שבגיל 40 החלה לחוות מעברים בין זהויות שונות שהתקיימו בתוכה. במקרה הזה היו הזהויות גרסאות של גודווין עצמה, רק בגילאים אחרים. פעם זו הייתה אמילי בת השלוש שתפסה פיקוד, פעם אמילי בת השש עשרה ופעם היא בגרסה בוגרת יותר. כמו במקרים רבים אחרים של הפרעת זהות דיסוציאטיבית, הזהויות הללו נוצרו בתוכה כדי לסייע לה בהתמודדות עם טראומות ילדות, ככל הנראה התעללות.
בני אדם הם שלוחות של אותו מרכז בקרה
זה קורה כאשר האדם צריך להתמודד מצד אחד עם מציאות איומה, ומצד שני להמשיך לתפקד בחברה נורמטיבית. כדי להימנע מקריסה מנטלית הוא מבצע מידור פנימי, כך שבזמן שזהות אחת נמצאת בגיהינום בלתי אפשרי, זהות אחרת חיה חיים אחרים לגמרי ואינה קשורה כלל להתרחשויות. הסיפור של גודווין נהיה מעניין עוד יותר כאשר המחיצות בין הזהויות החלו להתפורר והיא הפכה מודעת לקיומה של הילדה בת השלוש או הנערה בת השש עשרה שחולקות איתה את אותו המוח. "במשך עשור לאחר שהחלו הזהויות השונות שלה לצאת, מלאני מצאה כבלתי אפשרי את ניהולם של יותר מהדברים הבסיסיים ביותר בחיים", מספרת יאנג. אבל אז היא ממשיכה: מלאני "החלה להקשיב לחלקים ולסיפורים שהיו להם לספר". כתוצאה, כפי שמעידה גודווין עצמה, "למדנו לחלוק את אותם חיים בינינו".
כלומר, החלה תקשורת בין הזהויות השונות. התוצאה עשויה להישמע לאוזן של אדם ממוצע כאבסורדית לחלוטין. החלו לצוץ בעיות כמו איך להתלבש ליציאה בערב, כיוון שאישה מבוגרת ובת שלוש לא יכולות להתלבש באותו אופן. "היינו צריכים לקחת דברים לילדה בת השלוש כמו דובונים ושמיכות, ובסוף יצא שהייתי אורזת שלושה-ארבעה תיקים כי כולן היו צריכות להביא את הדברים שלהן". או למשל כאשר הייתה צריכה לצאת לעבודה הייתה רוכבת על אופניים, כי אם בת השש עשרה מופיעה היא לא יכולה לנהוג. האבסורד אכן רב ולכן עלול להסיח את הדעת מדבר חשוב שמתרחש כאן – שיתוף פעולה. התפוררות המחיצות הובילה לתקשורת בין הזהויות, כמובן בסיוע מקצועי מסור ועמוק מאוד. וכך, כשהיו צריכות להכין את התיקים ליציאה, מספרת גודווין, "כולן היו עוזרות לארוז". וכשנקלעה לסיטואציה מפחידה, "יכולתי לדבר עם הקטנות ולומר 'אני אשמור עליכן'".
ההקבלה לקוסמופסיכיזם לא יכולה להיות ברורה יותר. ברגע שחלקיה השונים של התודעה האחידה מסוגלים לתקשר ביניהן מתוך הבנה שהם חלק מישות אחת, הם מסוגלים לחיות יחד בצורה נעימה ובונה. יאנג חותמת את הכתבה במשפט שאמרה גודווין: "אנחנו לא אחת, אבל כולנו מסכימות לחיות יחד בהרמוניה, מה שרוב הזמן עובד היטב". והאין זו, בפרפראזה לטענת החוקרים לגבי התיאוריה שלהם, הגדרה פשוטה ומתקבלת על הדעת של החיים האנושיים?
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
העולם המוזר של שכפול אנושי – האם תיתכן יצירת עותק זהה שלנו במעבדה, או ביקום מקביל?
האם כל יום הוא התחלה חדשה? פיזיקת הקוונטים מציעה תשובה מפתיעה
האם המציאות, ואנחנו בתוכה, היא למעשה הולוגרמה? האמת מסתתרת בחורים שחורים
עוד מרדיו מהות החיים:
