ההרצאה השבועית של TED: מה עושים מוזיקאים, סופרים ואומנים בחברת הייטק משגשגת?

מנכ"ל חברת ייעוץ לפיתוח תוכנה מסביר מדוע חשוב שאנשים ילמדו מה שהם אוהבים וכיצד לשלב אותם בעבודה

בועז מזרחי | 12 יולי, 2018

מה הייתם ממליצים לצעיר או לצעירה שמתלבטים מה ללמוד באוניברסיטה? חכו רגע עם התשובה. דו"חות שמתפרסמים מעת לעת מציגים התדרדרות עקבית במצבן הכללי של פקולטות למדעי הרוח. הנתונים מראים כי ההשקעה בתחומים אלה פוחתת כל הזמן, הביקוש יורד, סטודנטים שכבר לומדים בחוגי מדעי הרוח מתקשים מאוד למצוא עבודה בתחום – ובכלל – וכשהם כבר מוצאים עבודה, השכר נמוך משמעותית בהשוואה לתחומים אחרים. המצב הזה הוביל למחיקה של תחומי לימוד שלמים מהאוניברסיטאות.

אז מה הייתם ממליצים לו או לה ללמוד? מדעים מדויקים, כמובן. הנה תואר שאפשר ללכת איתו למכולת, בעדיפות אם זו ממוקמת בחו"ל ומוכרים בה יינות בוטיק. מאחורי הפרגמטיזם הזה מסתתרת, לדעת לא מעטים, סכנה חברתית ממשית. הנטייה החדה של הספינה לכיוון מדעים מדויקים עלולה להטביע את החברה בים אפור של אחידות מחשבתית. ללא לימודי פילוסופיה, אומנות, ספרות וכדומה, חלק עצום מהמחשבה האנושית ירד לטמיון. תחומי לימוד שעומדים ביסוד הציביליזציה המודרנית יהפכו לא רלוונטיים, ואנו נסיר, הלכה למעשה, את הבסיס האינטלקטואלי שעליו בנינו את כל ההייטק הזה.

אריק ברידג', יזם ומנכ"ל הייטק, מאמין שלא כדאי למהר ולקבור את מדעי הרוח, דווקא מהסיבה הפרגמטית. בהרצאת TED הוא ניצב להגן על לימודי האומנות, המוזיקה, הספרות, הפילוסופיה ודומותיהן, בטענה שהיכרות עם עולמות הידע הללו חיונית לפיתוח טכנולוגי לא פחות מהנדסה, מתמטיקה, פיזיקה או מדעי מחשב. ברידג', שטעם משני העולמות האקדמיים – תואר ראשון באנגלית ותואר שני בכלכלה ליזמות – יודע מניסיון אישי מה המשמעות של עולם הרוח לעולם החומר. הוא מספר כיצד אדם צעיר שלמד פילוסופיה הציל את מיזם ההייטק שלו מסגירה, וכיצד האירוע הזה הוביל אותו לפתח מדיניות של העסקת אנשי רוח לצד אנשי מדע. עבור כל חברה או גוף ששואפים להיות בחזית התחום שלהם, לדבריו, הגיוון המחשבתי הוא נכס שערכו לא יסולא בפז.

חבורה של מנהלי הייטק נכנסת לבר…

הרעיון של בינתחומיות כקרקע פורייה ליצירתיות כבר די נפוץ היום. העיקרון הוא כזה: כאשר מיצינו כיווני חשיבה על פתרונות לבעיה מסוימת בתחום כלשהו, זה הזמן לנסות למצוא פתרונות בעולמות תוכן אחרים. זו ההגדרה המילולית לחשיבה מחוץ לקופסה. העולם משופע בסיפורים כאלה, כמו למשל ביולוגים שהשתמשו בעבודתו של אלן טיורינג, אחד מאבות המהפכה הדיגיטלית, כדי להבין איך נוצרים הפסים של הזברה או החברבורות של הנמר. ויש גם את הדוגמה המפורסמת של ג'ייסון פולוק, הצייר המפורסם שביצירותיו התגלו דפוסים פרקטליים. קיימות גם דוגמאות יותר קונקרטיות, כמו גיוס של אומנים לפיתוח מאיץ החלקיקים ב-CERN, אך לרוב מדובר באנקדוטות, מקרים בודדים ויוזמות פרטיות של חוקרים ויוצרים.

ב-Bluewolf, חברת הייעוץ לפיתוח תוכנה שהקים ברידג' וכיום הוא המנכ"ל שלה, החליטו ליישם את הקונספט הזה בצורה סיסטמתית. כלומר, לפתח אינטרדיסציפלינריות – אינהאוס. המשמעות היא שזוהי חברת הייטק שבה עובדים כאלף אנשים, ופחות מעשרה אחוזים מהם מהנדסים ומתכנתים. והם מגלגלים רווחים במיליארדים. כיצד זה קרה? כמו הרבה סיפורי הצלחה מיוחדים, הכול התחיל בנקודת שפל, רגע לפני שהחברה התבשרה על הפסקת העסקה אצל לקוח גדול.

"היה לנו יום נורא", מספר ברידג', "היה לנו לקוח ענק שהרג אותנו. אנחנו חברת ייעוץ לפיתוחי תוכנה, ולא הצלחנו למצוא כישור תכנות מאוד ספציפי כדי לסייע ללקוח הזה לפרוש מערכת מחשוב ענן חדשנית". המהנדסים של החברה, שאמורים לספק ללקוחות פתרונות, נכשלו. כמו בסרט אמריקאי, בתום יום עבודה מתיש ומאכזב, וכשחרב הפיטורין מרחפת מעל ראשיהם, יצאו אנשי החברה לפרוק קצת תסכול בפאב מקומי. "ישבנו עם הברמן, החבר שלנו ג'ף, והוא עשה מה שכל הברמנים הטובים עושים: ניחם אותנו כדי שנרגיש טוב יותר, התייחס לכאב שלנו, ואמר, 'היי, האנשים האלה מנפחים את זה. אל תדאגו'. ולבסוף, בפנים חתומות, הוא אמר לנו, 'למה שלא תשלחו אותי לשם? אני יכול להצליח להבין את זה'".

בישיבה למחרת, כאשר הם עדיין קצת מבושמים משאריות השתייה של אמש, תהה ברידג' בקול רם מול כולם, מדוע באמת לא לשלוח את ג'ף הברמן. לדבריו זה היה חצי בצחוק. אבל חבריו להנהלה שמעו דווקא את החצי הרציני. "ג'ף לא היה מתכנת", הוא מספר, "למעשה, הוא נפלט מאוניברסיטת פנסילבניה כסטודנט לפילוסופיה. אבל הוא היה מבריק והיה מסוגל להתעמק בנושאים, ועמדו לפטר אותנו. אז שלחנו אותו פנימה".

ג'ף הגיע אל הלקוח ובמקום שיזרקו אותו מכל המדרגות, הוא 'נתקע' שם כמה ימים. "לא יכולתי להאמין. מה הוא עשה?" אומר ברידג'. הברמן, שנשלח למשימת החילוץ חצי בצחוק, הצליח היכן שכל המהנדסים נכשלו. הסיבה היא שבמקום למצוא פתרון לבעיה של הלקוח, הוא אתגר את הלקוח לחשוב מחדש על הבעיה שלו. הוא שינה את האג'נדה, הציע להגדיר שוב מה בונים, ולשם מה. לא היו לו הידע והרקע ההנדסיים שיקבעו אותו על פתרון טכני. הסגולה שלו הייתה נקודת מבט רחבה במקום ירידה לפרטים. זוהי סגולתה של האינטראקציה בין עולמות תוכן שונים. הפרויקט, מספר ברידג', ניצל, והלקוח הפך לתומך נלהב שמסייע להפיץ את המוניטין של החברה.

להביא את האינטרדיסציפלינריות הביתה

למזלה של החברה, מנהליה הבינו את חשיבות האירוע והחלו לחשוב איך הופכים אותו מעוד אנקדוטה לדרך חיים, לשיטת עבודה שתניב תוצאות כאלה בעקביות. "אז שינינו את דרך הגיוס וההכשרה. ובזמן שעדיין חיפשנו אחר מהנדסי ומדעני מחשב, טפטפנו פנימה אומנים, מוזיקאים, סופרים". אפילו מנהל הטכנולוגיות שלהם, לכל הדעות תפקיד שמצריך רקע בתחום, מגיע מהתחום ההומניסטי. "הוא בוגר הפקולטה לאנגלית, והוא היה שליח על אופניים במנהטן". לדברי ברידג', התוצאות נראות בשטח. החברה מובילה בשוק שלה וגדלה ממאתיים לאלף עובדים מאז ההברקה של ג'ף.

עבור כל מי שמפיק הנאה מעולם הרוח, ובכלל עבור כל מי שמכיר בחשיבות של תחומי הידע הללו, מדובר בחדשות נהדרות. אבל הן טיפה בים. נתונים שמביא ברידג' מארה"ב והמוכרים לנו גם מהארץ מצביעים על עלייה בהשקעה לפיתוח, מה שמכונה מקצועות ה-STEM, הווה אומר, מדעים, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה. במקביל, חלה ירידה קבועה בהשקעה במקצועות הרוח וזה בא לידי ביטוי גם בביקוש אליהם. זו תופעה מובנת מאליה וקשה לבקר אותה מבלי להיכשל ברומנטיזציה. אנחנו חיים בעידן דיגיטלי וכל המשאבים מוזרמים לשם. אם למקצוע הזה אין ערך לפיתוח טכנולוגי, השוק יזניח אותו. ואם לאדם אין דרך לכלכל את עצמו באמצעות מקצוע מסוים, הוא לא ילמד אותו. כאן, מאמין ברידג', מקור הטעות – לשיטתו מקצועות הרוח יכולים להניב תועלת רבה גם לתחומים שהם חומריים באופן מובהק.

מכירים את הקלישאה על כדורגל, 22 *כינוי גנאי כלשהו* רצים אחרי כדור? אז על פי ברידג' זה בדיוק מה שקורה היום בתעשייה הטכנולוגית ביחס למדעי הרוח. "זה לגמרי מוגזם. זה כאילו כל קבוצת הכדורגל רודפת אחר הכדור לפינה, כי זה המקום שבו הכדור נמצא". כאן דווקא יש מה ללמוד מכדורגל, כי כפי שמרמז ברידג', בפועל, רק חלק קטן מהשחקנים רץ אל הכדור ואילו השאר נערכים בצורה שתאפשר לקבוצה להגיב כמה מהלכים קדימה. זו בדיוק הדרך שבה הוא קורא להביט על היחס בין מדעים מדויקים ומדעי הרוח.

השאלה היא כיצד ניתן לשלב אנשים עם ידע במוזיקה ובספרות במקומות שבהם צריך לפתור בעיות של כתיבת קוד, או חישוב הפרשי לחצים. לדברי ברידג', הנסיבות כיום מאפשרות את זה בקלות. "הטכנולוגיות של היום הן אינטואיטיביות להפליא. הסיבה שהצלחנו לגייס מכל המגמות ולהתברג לתוך כישורים מיוחדים היא כי ניתן לתפעל מערכות מודרניות ללא כתיבת קוד. הן כמו לגו: קלות להרכבה, ללמידה, ואפילו לתכנות". וכשהעניין של עיסוק בטכנולוגיה מאחורינו (בגלל האינטואיטיביות שלה), אנו יכולים להתמקד בכישורים אחרים. המציאות של היום דורשת חשיבה משותפת ויכולת תקשורת גבוהה, אך ברידג' טוען כי "אנחנו מגרדים את פני השטח ביכולת שלנו כבני אדם לתקשר ולהמציא יחד, ובעוד המדעים מלמדים אותנו איך לבנות דברים, מדעי הרוח הם אלה שמלמדים אותנו מה לבנות ולמה לבנות אותם".

התרומה הייחודית של מדעי הרוח

התרומה של מדעי הרוח, אם כן, היא תרומת עומק. הם מסייעים לנו להבין את עצמנו, והרי מי בונה את הטכנולוגיה, ועבור מי? "מדעי הרוח נותנים לנו את ההקשר של העולם שלנו", מרחיב ברידג', "הם מלמדים אותנו לחשוב בצורה ביקורתית […] הם מלמדים אותנו איך לשכנע, הם נותנים לנו את השפה שלנו, שבה אנו משתמשים כדי להמיר את הרגשות שלנו למחשבה ולפעולה. והם צריכים להיות שווי ערך למדעים. וכן, אתם יכולים לשכור חבורה של אומנים ולבנות חברת טק ולקבל תוצאה מדהימה".

כששומעים את הסיפור הזה ורואים את הנתונים, אפשר לפטור אותו בקלות כנביא משוגע שעומד ליד הבאר בכיכר הכפר וקורא לכולם לבוא בעקבותיו. אבל לברידג' יש קבלות בעולם המציאות, ולכן, הגיוני יותר שמדובר בסנונית ראשונה ולא בתימהוני שדעתו נשתבשה עליו. אפשר לקלוט את זה ברטוריקה שלו. הוא אינו טוען שעלינו לזנוח את המדעים המדויקים לטובת הרפתקאות רוח: "הגשר הבא שעליו אני נוסע או המעלית הבאה שכולנו קופצים לתוכה – בואו ונוודא שמאחוריהם יש מהנדס". אבל מצד שני, הוא מבקש גם לא "ליפול לתוך פרנויה זו שהמשרות העתידיות שלנו יהיו נשלטות על ידי STEM".

הוא מרגיע ומסביר שכבר היום 65 אחוזים מהמשרות שמגייסות חברות כמו גוגל ופייסבוק קשורות לטכנולוגיה רק בעקיפין, אם בכלל. מעצבים, עובדי משאבי אנוש, מאמנים, אנשי מכירות וכן הלאה. ואם לא די בכך, "העובדה שהטכנולוגיה נעשית יותר קלה ויותר נגישה משחררת את כוח העבודה ללמוד כל מה שהם רוצים", כך שזה ילך ויחלחל גם אל תפקידים יותר טכנולוגיים במהותם. האיכות שתאפיין את כוח העבודה בעתיד, אפוא, היא המגוון.

אז נשאל בפעם השלישית, מה הייתם ממליצים לאדם צעיר ללמוד? ההמלצה של ברידג': "אם יש לכם חברים, ילדים, קרובים, נכדים, אחייניות, אחיינים… עודדו אותם להיות מה שהם רוצים להיות".