מטרות הן דבר חשוב – אבל לא הן מה שמוביל אותנו להיכן שאנו שואפים להגיע

מדוע אנחנו לא מצליחים לעשות שינוי – או – מה ההבדל בין הרגלים ומטרות?

ההבדל בין מי שאנחנו ובין מי שאנו רוצים להיות קטן מאוד. ברגע שנצליח להגשים מטרה אחת או שתיים, נהיה שבעי רצון מהחיים. כל מה שדרוש לנו הוא רק להוריד 3-4 קילוגרמים, או לקרוא ספר אחד בחודש, או לחסוך מעט יותר. כל אחד והמטרות הבלתי מושגות שלו. דברים שנראים פשוטים לכאורה, אבל איכשהו נמצאים תמיד מחוץ להישג יד. ואם אנחנו כבר מצליחים איכשהו לגעת בהם, זה רק לזמן קצר ומיד הם חומקים שוב.

ברור לנו שהדבר אפשרי. מדי יום אנו רואים אנשים שעושים כושר ואוכלים בריא, מדברים על הספר שקראו ומספרים לנו כיצד מממנים מספר טיסות לחו"ל מדי שנה. אלו לא אגדות, אלה אנשים אמיתיים. מובן שיש להם מטרות בלתי מושגות משלהם, והם מביטים בתימהון על אנשים כמוכם שמצליחים לישון יותר שעות בלילה, לבלות עם המשפחה זמן איכות משמעותי וסיגריות בכלל לא מדברות אליכם. מה מונע מבני האדם לעשות את השינויים בחיים שאותם הם תופסים כמה שניצב אך כפסע בינם ובין הצלחה וסיפוק? תהא זו עזות מצח להתיימר לענות על כך בתשובה אחת, שכן זוהי אחת השאלות המורכבות ביותר שמעסיקות את המין האנושי. אבל בהחלט אפשר להצביע על היבטים שונים של התשובה, לבדוק וליישם – אחד אחרי השני – מה עובד עבורנו. נראה כי בזמן האחרון היבט אחד של התשובה זוכה למנה מכובדת של אור זרקורים – ההבדל בין מטרות להרגלים.

פנייה חדה מדי עלולה להסיט אותנו מהדרך

בגדול, אם ננסח את המסקנה בצורה פופוליסטית ופיקנטית, אפשר יהיה לומר שלפעמים עצם הצבת המטרות עשויה להיות זו שמעכבת אותנו מהגשמתן. אבל זה, כאמור, מבט כמעט דמגוגי על הנושא שנועד רק למשוך תשומת לב. יש גרעין של אמת באמירה זו, אך היא מורכבת בהרבה. כשיורדים לרזולוציה של העניין, מגלים שהצבת מטרות מגיעה עם כמה תופעות לוואי מובנות, שיוצרות אפקט הפוך על הפסיכולוגיה האנושית: במקום לדחוף אותנו קדימה הן עלולות להרדים אותנו. השותף העיקרי לפשע הוא חוסר העקביות שמאפיין מעברים חדים.

מכונית נוסעת במהירות קבועה בכביש מפותל בין ההרים. אם הפניות חדות מדי, המכונית תסטה ממסלולה. כדי שהיא תצליח לשנות כיוון תוך שמירה על מהירות התנועה, על המהנדסים לתכנן פניות מתונות ומדורגות. במידה רבה, החיים שלנו מתנהלים במהירות קבועה בשביל מפותל בין ההרים. המהירות היא השגרה וכוח ההרגל, והפניות הן ההזדמנויות שנקרות בדרכנו לבצע שינויים רצויים. כשאנו מזהים מטרות בדרך ומבצעים פניית פתע, קיים סיכוי טוב שנצטרך לבלום בעוצמה ולשבור חזרה לכביש הראשי. דייוויד קיין, כותב הבלוג Raptitude, מכנה את זיהוי המטרות הפתאומי הזה "רגע, אהה!" וטוען כי מדובר באשליה שגורמת לנו לאמץ בהתלהבות הרגלי התנהגות חדשים, אך לזנוח אותם מהר מאוד, לפעמים אפילו מבלי לשים לב.

אם השינוי חד, עלינו לפנות במתינות ובמהירות נמוכה.

כשאנו נתקלים ברעיון חדש, יהא זה תפריט חדש לתזונה בריאה או טריק לשיפור הפרודוקטיביות, מסביר קיין, "זה מרגיש כאילו השגת אחיזה בעדשה חדשה שדרכה כל דבר בחייך נראה מסודר ומאורגן יותר […] אבל אז הזוהר של ההתגלות דועך. במהרה אתה שוכח כיצד להביט בעולם בצורה הזו". באופן ספציפי, הוא מסביר כיצד המפגש שלו עם הפילוסופיה הסטואית – הגורסת כי על האדם להתמקד במעט הדברים שעליהם יש לו שליטה ולשחרר את השאר – הסתיים בחזרה להרגל הישן של מחשבות טורדניות על דברים שאינם בשליטתו. והסיבה לכך, לדבריו, הייתה היעדר של תרגול יומי, היעדרו של הרגל אוטומטי המשולב בשגרה. הפנייה שעשה הייתה פשוט חדה מדי.

כדי להטמיע שינוי בחיים, הוא ממשיך, החוכמה היא לא רק לזהות את השינוי ולהתאהב בו. זה הדבר הקל. האתגר הרציני בדרך להפיכת השינוי לדפוס קבוע הוא זיהוי הנקודות שבהן יש לנו אפשרות לבחור בין ההרגל הישן לחדש – ולבחור בחדש. זה דורש מודעות גבוהה במהלך היומיום, כיוון שמטבעם, הדפוסים הישנים שלנו מתרחשים במצב אוטומטי. אנחנו לא צריכים להשקיע בהם מחשבה, הרי זה מה שהופך אותם לדפוסים. וזה גם מה שהופך את תקופת המעבר למאתגרת. כשאנו רוצים לבצע שינוי, עלינו לפתח ערנות מיוחדת להתנהגויות הקטנות היומיומיות שלנו, ולברור אילו מהן לעצור ובמה להחליף. לדברי קיין, כדי לתרגל חשיבה סטואית הוא היה יכול לערוך מדי בוקר רשימה של הדברים שמדאיגים אותו ואז לעבור ולמחוק את כל מה שאינו בשליטתו. על פי ניסיונו, די במספר חזרות ביום כדי להתחיל לבצע אוטומציה של ההתנהגות. ניקח דוגמה נוספת – חיסכון. אם נפעל על פי עצתו של קיין יהיה עלינו להתחיל בקטן מאוד, לפתח מודעות לדרכים שבהן אנו מוציאים את הכסף הקטן שלנו. במקום לקנות קפה בתחנת דלק, לשים בצד עשרה שקלים ולשתות במשרד או בבית. במקום לקנות שני בקבוקי שתייה, לקנות אחד ולהשלים את השאר במים, ואת הכסף – הצידה. כך, עד שהפעולה הופכת לאוטומטית. כשזה קורה אפשר להתקדם לעסוק בסכומים יותר גדולים.

"אנו נוטים לחשוב ששינויים גדולים קורים בחיים כשאנו מגלים דרך טובה יותר לחיות", מסכם קיין, "אבל רגע הגילוי הוא לא רגע השינוי. אתה באמת משתנה כשדרך החיים הזו מתחילה להרגיש טבעית, וכדי שזה יקרה עליך לתרגל". השינויים הללו מעוררים התרגשות של התחלה חדשה, אבל הזוהר שלהן מסנוור אותנו מלראות את העבודה המשמעותית שצריך להשקיע כדי להשיג את השינוי. הבלוגר ג'יימס קליר כותב זאת בצורה אף יותר מפורשת: "קיימת דרך אחת שבה התקוות והחלומות שלכם יכולים למעשה לחבל בתהליך השיפור שלכם: התשוקות שלכם יכולות לפתות אתכם בקלות לתפוס יותר משאתם מסוגלים". במילים פשוטות, כשאנו רואים את המטרה לנגד עינינו אנו רוצים אותה עכשיו. אנחנו רוצים שהיא תהפוך באותו רגע לחלק אינטגרלי ממי שאנחנו. וזה עלול לבלבל. עצם הזיהוי של המטרה והרצון הטוב יכולים להרגיש מספיק קרוב להגשמה. במיוחד אם עשינו כברת דרך כלשהי.

אנחנו לא מתעוררים בוקר אחד כדי להביט במראה ולגלות אדם חדש.

לא להמתין לקתרזיס של השינוי

נתקלנו, למשל, בערוץ יוטיוב של מאמנת כושר מדהימה, שמראה לנו דרך מבריקה לבצע תרגילים מחטבים ללא מאמץ. אז אנחנו נרשמים לערוץ, צופים בסרטונים, יוצאים לקנות בגדי ספורט חדשים ואז במשך שבועיים מתרגלים כל יום. בשלב זה מתחילה לקנן בנו תחושה שעשינו שינוי, שאנחנו בתוך זה. אבל אלה למעשה רק פעולות מקדימות, הן לא הדבר עצמו. עד שהאימון לא הופך לדבר שבשגרה השינוי לא באמת קורה. אתם יודעים שאתם בתוך זה כאשר חצי שנה אחרי שהתחלתם אתם נאלצים להזיז את הפגישה עם החבר, כי יש לכם אימון באותו זמן. אבל קליר טוען שלא פעם התחלות חזקות כאלה מתפוגגות כלא היו. "המוטיבציות והתשוקות שלנו דוחפות אותנו להשתוללות בניסיון לפתור את כל בעיותינו באחת, במקום להתחיל בהרגל חדש קטן".

אנחנו, במילים אחרות, עלולים לערבב את התוצאה עם התהליך. כמו קיין, גם קליר טוען כי פיתוח הרגלים הוא הדרך היעילה להשגת מטרות. יצירת דפוסים באמצעות פעולות מזעריות היא טכניקה פופולרית שכבר דיברנו עליה בעבר. אבל בכדי ליישם אותה חשוב קודם להכיר את הטריקיות שמאפיינת מטרות ושינויים. בבלוג Farnam Street פורטים את הבעייתיות של מטרות ל-4 גורמים עיקריים: למטרות יש סיום מוגדר, הן נסמכות על דברים שמחוץ לשליטתנו, הן דורשות משמעת עצמית וכוח רצון גבוהים, והן עלולות לייצר בנו שאננות מחד וחוסר זהירות מאידך (מהסיבה ששינוי מהיר מדי יכול לעורר בנו תחושת הישג קצרת טווח, אך גם התלהבות יתרה שעלולה להזיק לנו). לעומת זאת, על פי הכתבה, הרגלים מביאים אותנו אל היעד לאט, אבל בטוח. לפעמים אפילו מעבר ליעד, מכיוון שהרגל הוא קבוע, אין לו סוף. בנוסף, הרגלים מתלבשים אל תוך סדר היום שלנו, מה שמקנה לנו שליטה גבוהה בביצועם. הם מבוססים על אוטומציה של ההתנהגות ואינם דורשים כוחות מניעים כמו מוטיבציה, התלהבות או תעצומות נפש. ולבסוף, מעצם היותם הרגלים הם לא נתונים להשפעת שאננות, ומכיוון שהם קטנים ומדורגים אין בהם היבט של סכנה. הרגלים, אפוא, מנטרלים את כל ארבע הבעיות שקיימות במטרות.

המחשבות הללו על מטרות והרגלים מובילות למסקנה ששינוי אינו נקודה בזמן, אלא רצף ארוך ומתמשך. אנו שואפים לחוויית קתרזיס, אבל למעשה, פעמים רבות השינוי מתרחש בהדרגה כזו שמונעת מאיתנו לחוות אותו כשינוי. אנחנו לא מתעוררים בבוקר יום בהיר ומביטים על עצמנו החדש. את ההשוואה אפשר לעשות רק ממרחק של זמן, וזה עניין שצריך לקחת בחשבון כשאנו יוצאים לדרך חדשה. אם נחזור למטאפורה של נסיעה בין ההרים, אנחנו לא נרגיש את כוח הג'י של הפנייה הפתאומית. אבל בהמשך הדרך, בעוד כמה שעות נסיעה, נגלה לפתע כי הנוף השתנה, ולצד השיחים החלו לצוץ גם אורנים, עד שנמצא עצמנו נוהגים בתוך יער. בשלב הזה ייתכן כי תחילת הדרך היא כבר זיכרון רחוק, וזה כמו חוסך מאיתנו את רגע הניצחון. אבל האם המטרה היא עמידה על הפודיום, או התנהגות חדשה?

וזה לא שעלינו להימנע לחלוטין ממחשבה במושגים של מטרות. פשוט צריך להבין את הפונקציה שלהן: סמן. מה שאנו רוצים להשיג זה שינוי בעצמנו, דרך חדשה להתנהג, לחיות את החיים או לראות את העולם. במובן הזה, השינוי לא נמצא בהבדל בין מי שאנחנו ובין מי שאנו רוצים להיות – הוא מצוי במי שאנחנו עכשיו, בהרגלים האוטומטיים הקטנים שאנחנו מסגלים לעצמנו מדי יום, מדי רגע.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

כשהדרך הקלה דווקא יעילה יותר – או – מהי עצלנות שמביאה תוצאות?

אם זה מספיק חשוב לנו, אנחנו כבר נדאג לעשות את זה

כדי לפתח שליטה עצמית ולרסן הרגלים, דמיינו שאתם מתבוננים בציור של ואן-גוך

עוד מרדיו מהות החיים:

אמרות של ילדים