האם היקום הוא רצף של אירועים קבועים מראש או מערכת כאוטית לחלוטין? האם הזמן הוא אשליה? האם יש הבדל אמיתי בין תודעה לבין מציאות פיזית? ההתקדמות בחקר התודעה, הפיזיקה והתיאוריה של המידע רק מחריפה את הדיסוננס בין מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים לבין מה שאנחנו מסוגלים להבין באמת.
כבר לפני למעלה מאלף שנה נהגו מורים רוחניים במנזרי הזן הבודהיסטים של סין ויפן להציג בפני תלמידיהם קואנים – חידות מסתוריות שנועדו לערער על החשיבה הרציונלית. לא היו אלה שאלות שניתן באמת לענות עליהן, אלא תרגול לשחרור מתבניות מחשבה מוכרות שנחשבו לאשליות אינטלקטואליות. השאיפה הייתה להגיע להבנה ישירה ואינטואיטיבית של טבעה המתעתע של המציאות כצעד בדרך להארה רוחנית.
גם היום נמשך החיפוש אחר טבעה האמיתי של המציאות. אומנם המדע והטכנולוגיה המודרניים מספקים לנו כלים חסרי תקדים להבין את העולם, אך עדיין נדמה שבכל צעד שאנחנו עושים קדימה – רק מתברר לנו עד כמה החושים והתודעה שלנו מוגבלים. נראה שככל שאנו צוללים עמוק יותר אל אבני הבניין של המציאות בתיאוריות שמנסות להסביר אותה, כך היא הופכת לחמקמקה, אניגמטית ומתעתעת יותר.
11 שאלות ותהיות שעולות מתוך הידע המודרני על המציאות חושפות את הדיסוננס המובנה בו, ומזכירות לנו עד כמה אנחנו עדיין רחוקים מלהבין באמת איך העולם שאנו חיים בו פועל. לחלקן אומנם עשויות להיות תשובות, אך גם אם הן קיימות, ייתכן שהמדע טרם גילה אותן – או שלעד יישארו מעבר ליכולת התפיסה האנושית.
1. אם כל הזמנים קיימים במקביל, למה אנחנו חווים רק רגע אחד בכל פעם?
תורת היחסית של איינשטיין הצמיחה את תיאוריית ׳יקום הבלוק׳, לפיה הזמן אינו ׳חולף׳ כי אם קיים באופן נתון בתוך המערכת הקבועה "חלל-זמן". כפי שקובץ אודיו של שיר, ספר עלילתי או סליל פילם של סרט קולנוע מגיעים עם התחלה, אמצע וסוף מובנים מראש ואנו ׳נעים׳ לאורכם, כך גם העבר, ההווה והעתיד אינם משתנים או נוצרים – אלא קיימים בו זמנית, פשוט נמצאים שם, כמו ממדים נוספים במציאות. בחוויה האנושית אנו נעים קדימה על ציר הזמן הקבוע וחווים רק רגע אחד בכל פעם – ואותו אנו מכנים 'הווה'.
אם אכן כך, למה אנחנו חווים רק את רגע ההווה ולא ׳רואים׳ את כל הזמן בבת אחת? האם זו מגבלה תודעתית, תופעה פיזיקלית, או משהו אחר לגמרי?
2. אם הזמן סימטרי מבחינה פיזיקלית, למה אנחנו חווים רק את כיוון הזמן קדימה?
חוקי הפיזיקה – ובכללם משוואות מכניקת ניוטון, תורת היחסות של איינשטיין ומכניקת הקוונטים – אינם מבחינים בין עבר לעתיד ופועלים באופן סימטרי לשני הכיוונים: קדימה ואחורה. מכאן שגם הזמן, הכפוף לחוקים אלו, אמור להתנהל ו׳להתקדם׳ באופן דו-כיווני.
אם כך, אז למה אנחנו זוכרים רק את העבר ולא את העתיד? ואם חוקי הפיזיקה מאפשרים חזרה אחורה בזמן, מדוע איננו רואים תהליכים שמתרחשים בהילוך חוזר, כמו עשן שחוזר לסיגריה או קרח שנמס וחוזר למצבו המוצק? האם יש חוק פיזיקלי שגורם לכך, או שאולי יש כאן גורם נוסף, הקשור לתודעה ולמידע?
3. האם המציאות מתקיימת רק כשצופים בה?
ניסויים במכניקת הקוונטים הוכיחו כי חלקיקים נמצאים במצב של סופרפוזיציה – כלומר, הם מתקיימים בו-זמנית במספר מצבים אפשריים, המתוארים מתמטית על ידי מה שמכונה ׳פונקציית גל׳. עוד נמצא שכאשר מודדים או ״צופים״ בפונקציית הגל, היא ״קורסת״ לכדי אפשרות אחת – מיקום אחד מוגדר שבו נמצא החלקיק, וזהו המצב שאנו חווים בסופו של דבר במציאות כחומר יציב.
במילים אחרות, נראה כי מה שמגדיר את המציאות החומרית הקבועה הוא עצם פעולת הצפייה. לא ניתן לחקור את המציאות כפי שהיא בפונקציית הגל, משום שבכל חקירה (צפייה/מדידה) היא קורסת לכדי אפשרות מימוש אחת. אתגר זה מכונה 'בעיית הצופה'.
אם כך, האם אין מציאות ללא מי שיצפה בה? האם ייתכן שחלקים מהיקום כלל אינם מתקיימים אם אין מי שיבחין בהם? או שבכלל האפשרויות כולן מתקיימות בו זמנית ומשהו גורם לדברים להיתפס בחושים שלנו רק באופן אחד? ומה לגבי הצופה עצמו, שגם הוא עשוי מחלקיקים קוונטים כמו שאר החומרים ביקום? או כפי שניסח זאת איינשטיין עצמו שהיה מוטרד מן הפרדוקסליות שבעניין: ״הייתי רוצה לחשוב שהירח עדיין נמצא שם גם כשאנחנו לא מסתכלים עליו״.
4. אם מחשבותיי נוצרות לפני שאני מודע להן – מי באמת מקבל את ההחלטות שלי?
הנוירופיזיולוג בנג׳מין ליבט גילה באמצעות סריקת fMRI שניתן לראות במוח את הרגע המדויק שבו אדם מקבל החלטה. המעניין הוא, שהרגע הזה מתרחש עוד לפני שהאדם מודע לכך שהוא מבצע החלטה. במילים אחרות, המחקר מצביע על כך שהחלטות מתקבלות באופן לא מודע עוד בטרם הבחירה המודעת.
לאור זאת, אם ׳אני׳ הוא המודע שלנו, אז מי זה שמקבל את ההחלטות שלנו באמת? האם אנחנו לא אחראים לבחירות שלנו? והאם קיים רצון חופשי אמיתי, או שאנחנו רק מיישמים החלטות מתוך מנגנון שאנו לא מבינים ומודעים אליו?
5. אם אני יכול להתבונן במחשבות שלי – מי הוא זה שמתבונן?
מחקרי מיינדפולנס ומטא-קוגניציה מראים שמחשבות הן זרם של חוויות שנוצר בפעילות מוחית, וכי אנחנו יכולים להתבונן בהן מבחוץ.
אם ׳אני׳ הוא זה שחושב, אז מי הוא זה שמתבונן על המחשבות מבחוץ? האם יש שני ׳אני׳? ואם גם ההתבוננות על המחשבות היא מחשבה בפני עצמה, אז מי הוא זה שחושב אותה? והאם גם על מחשבת ההתבוננות אפשר להתבונן מבחוץ וכן הלאה בתהליך אינסופי?
6. האם יש דרך כלשהי לדעת או להוכיח שהמציאות שאנחנו חווים היא לא סימולציה?
עם התקדמות הטכנולוגיה, מתאפשרות סימולציות יותר ויותר ריאליסטיות של המציאות (מציאות מדומה, משחקי מחשב, סימולטורים, יצירות AI ועוד). בקצב הנוכחי של התקדמות הטכנולוגיה, היום שבו לא יהיה ניתן להבחין בין סימולציה לבין מציאות אמיתית קרב בצעד ענק. עד כדי כך, שרוב הסיכויים שהיום הזה כבר הגיע. ׳השערת הסימולציה׳ של הפילוסוף והלוגיקאי ניק בוסטרום מדגימה כיצד מבחינה הסתברותית, קרוב לוודאי שאנחנו עצמנו חיים בתוך סימולציה מתוחכמת ולא מודעים לכך (למשל כמו בסרט ״מטריקס״).
אם כך, בדומה ל׳טיעון החלום׳ של דקארט, האם יש דרך כלשהי להבחין בין מציאות אמיתית לבין סימולציה? ואם אי אפשר להבדיל, האם יש כלל משמעות לשאלה הזו?
7. אם אני משתנה כל הזמן – האם אני עדיין ׳אני׳?
לפי ׳תורת הזהות האישית׳ של הפילוסוף דיוויד יום, האדם מורכב מאוסף של חוויות חושיות, רגשות, רעיונות ומחשבות. אלו אינם קיימים בו-זמנית אלא מופיעים, נעלמים ומתחלפים ללא הפסקה. שום דבר בנו אינו קבוע: כל כמה שנים הגוף מתחלף לחלוטין, הזיכרונות משתנים והתפיסות מעוצבות מחדש.
אז אם – כמו במשל הספינה של תזאוס – דבר בנו אינו נותר זהה לאורך כל החיים, מה קושר אותנו ל׳אני׳ של אתמול? אם דבר אינו קבוע וקיים רק זרם תודעה שמשתנה ללא הרף, מדוע הוא נחווה כרצף? מי הוא ׳האני׳ שאינו ניתן לאיתור אך כולנו מרגישים בקיומו ומזדהים עימו? ואיך מתמודדים עם עצם הפרדוקס שמאלץ אותנו להתייחס לעצמנו כדי להטיל ספק בעצמנו?
8. אם חוקי הפיזיקה קובעים את כל מה שקורה, האם יכול היה להיות אחרת?
חוקי הפיזיקה הקלאסית (כמו אלה של ניוטון) הם דטרמיניסטיים – כל אירוע נובע בהכרח מקודמו ומכתיב באופן חד-משמעי את מה שיבוא אחריו. לכן, מכל מצב נתון ניתן להסיק לא רק את מה שקדם לו והוביל אליו, אלא גם את מה שיתרחש בעקבותיו בעתיד. פייר-סימון לפלאס, מתמטיקאי ואסטרונום צרפתי מהמאה ה-18, טען שתיאורטית, אם היה לנו מחשב או אינטלקט מספיק חזק (הידוע כ׳השד של לפלאס׳) שיספק מידע מלא על מצב כל חלקיק ביקום ברגע מסוים, נוכל לשחזר אחורנית את כל מה שקרה אי פעם בעבר ולחזות באופן מוחלט כל מה שאי פעם יקרה בעתיד.
אם כך, האם כל מה שקורה – כולל הבחירות שלנו – הוא בלתי נמנע מראש? ואם כן, האם יש משמעות אמיתית למושג ׳אפשרות׳? ולשם מה התפתחה תחושת בחירה אם המציאות דטרמיניסטית?
9. אם כל המציאות שלנו היא מידע, למה אנחנו חווים אותה כחומר?
לפי תורת הפיזיקה הדיגיטלית של אד פרקין ותורת האינפורמציה של ג׳ון וילר, היקום אינו עשוי מחלקיקי חומר אלא ממידע טהור – אינפורמציה מתמטית כמו יחידות של ביטים ונתונים.
אם זה נכון, מדוע אנחנו חווים את העולם כחומר מוצק עם צבעים, צלילים וריחות, ולא כזרם של נתונים מופשטים? האם אנחנו למעשה חיים בהולוגרמה שמתרגמת את המידע לחוויה מוחשית?
10. אם המרחב ריק ברובו, איך ייתכן שאנחנו מרגישים מוצקות?
חישובים שנעשו בעקבות ניסוי רדפורד והמודל האטומי מצאו שהאטומים שמהם בנוי גופנו וכל החומר סביבו מורכבים ברובם מחלל ריק – הגרעין תופס פחות מ-0.01% מהנפח הכולל של האטום, כלומר יותר מ-99.9% מהאטום הוא למעשה ריק. מבנה המולקולות נופל לאותה תבנית: בין האטומים עצמם יש חלל ריק, ולמעשה, אף חומר לא באמת נוגע בחומר אחר.
אם כך, איך זה ייתכן שאנחנו חווים מוצקות של חומרים? מדוע אנחנו לא יכולים לעבור דרך קירות? האם בעצם מעולם לא נגענו בשום דבר? מה המשמעות של חוש המישוש?
11. האם אפשר לדעת משהו בוודאות מוחלטת?
לפי האמפיריציזם, כל הידע שלנו מגיע מן החושים. עם זאת, גישות פילוסופיות שונות – כמו הרציונליזם והסקפטיציזם – וכן עדויות מתחומי מדעי הקוגניציה והפסיכולוגיה, מדגימות שלא ניתן להסתמך על החושים באופן מוחלט, שכן הם עשויים להטעות אותנו באשליות, עיוותי תפיסה והטיות קוגניטיביות. המהלך המחשבתי של דקארט שהגיע למסקנה "אני חושב משמע אני קיים" הציף את הבעיה הזו בצורה שקשה להתמודד איתה.
האם קיים ידע שאינו תלוי בחושים? ואם לא, כיצד נוכל להיות בטוחים במשהו בכלל? האם ייתכן שבעצם אין לנו כלים לדעת משהו באופן ודאי לחלוטין?
תמונת כותרת: ABB Photo on Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
5 ניסויים מחשבתיים קלאסיים שטרם נמצא להם פתרון
8 פרדוקסים מתוחכמים שגורמים לנו לפקפק בשכל הישר שלנו
4 שאלות פילוסופיות שנותרו פתוחות מעל 2000 שנה
עוד מרדיו מהות החיים:
מדברים פילוסופיה: על השאלות הפילוסופיות והקיומיות הגדולות ביותר
