לידע שלנו יש תאריך תפוגה - החוכמה היא לדעת מתי לשחרר ולפנות מקום לידע חדש.
אם קיים ברשותכם מחשב ישן, נניח משנת 2009, ומותקנת עליו מערכת ההפעלה Windows XP, ודאי קיבלתם בשנה החולפת הודעה מחברת מייקרוסופט שבה היא מסירה כל אחריות להגנת המחשב ומודיעה כי לא יחולו יותר עדכונים. המחשב שלכם החל את מסעו אל תהום הנשייה של המרחב הדיגיטלי. הסיבה לכך היא שהן החומרה והן התוכנה שמותקנות עליו כבר לא מסוגלות לעמוד בחידושים הטכנולוגיים. המחשב אוחז במערכת שבזמנה הייתה חדשנית ונהדרת, אבל את האלגוריתמים החדשים של היום היא לא יודעת איך להריץ, ואת כמות הנתונים האסטרונומית היא לא מסוגלת לעבד. היא פשוט מצוידת בכלים שכבר אינם רלוונטיים.
כל מערכת נתונה לחסדי הזמן והשינוי. הבדל אחד מפריד בין אלה שנשארות מאחור ובין אלה ששומרות על מעמדן – היכולת להתעדכן. לכאורה זה מובן מאליו. אין חידוש בתובנה שכדאי להמשיך ללמוד כל הזמן. ההיבט הטריקי כאן הוא לזהות מתי, כמו גם איזה מהידע שלנו כבר לא מעודכן. למרבה הצער, אין בנמצא חברה שתשלח לנו התראה על הסרת אחריות מהידע שרכשנו בתיכון, למשל. זו אחריות שלנו לזהות זאת, וזה מאוד לא פשוט. ראשית, כי זה לא קורה ביום אחד. מדובר בתהליך הדרגתי וקשה לשים אצבע על נקודה מסוימת ולומר – "פה הידע שלנו הפך לא רלוונטי". אבל אולי יותר בעייתית היא ההיקשרות שלנו לידע ולניסיון חיים שרכשנו. השירות הנהדר שהידע שלנו עשה לאורך השנים גורם לנו לחשוב שמדובר בעניין חסין ונצחי. מדוע שנרצה להיפטר מדבר ששימש אותנו נאמנה? לידע ולניסיון יש מקום של כבוד אצלנו – פעמים רבות הם אף מגדירים את מי שאנחנו, ולא קל לוותר עליהם או אפילו להודות בפני עצמנו שהם התיישנו.
מה נשאר מהסטרט-אפ שנמכר במיליונים?
דרק סיברס, מוזיקאי ויזם אשר מתחזק בלוג פופולרי בנושא התפתחות ולמידה, מספר בפוסט כיצד לאחר שהקים חברת סטרט-אפ למוזיקאים עצמאיים בשווי 22 מיליון דולר, הוא נזרק מהלופ ונותר מחוץ לתמונה. " [היום] כששואלים לדעתי על עסקי המוזיקה, אני פשוט אומר 'אני לא יודע'", הוא כותב בכנות. "זה מרגיש מוזר לומר את זה כשמישהו מבקש ממני תשובות, אבל אני יודע שהדעות הישנות שלי פגות תוקף כך שאני לא יכול לסמוך עליהן יותר".
בשלהי שנות ה-90 הקים סיברס סטרט-אפ שסייע למוזיקאים למכור את היצירות שלהם ברשת ללא תיווך של חברות תקליטים. זה התחיל כפרויקט אישי לקידום המוזיקה שלו, אבל מהר מאוד חברים וקרובים עלו על העגלה, העסק צבר תאוצה וסיברס הפך למומחה בתחום, עם חברה מבוקשת בשווי מיליונים. לכל הדעות אפשר לכנות אותו מומחה בתעשיית המוזיקה אונליין. אבל כל זה כאמור היה בעשור הקודם, והעולם התפתח. הוא כבר לא רואה את עצמו כמומחה בתחום, ולאור המציאות הנוכחית, הידע שלו בנושא – ולא משנה כמה זיעה ניגרה ממצחו וכמה לילות לבנים עברו עליו בדרך – כבר לא אקטואלי. "למדתי דברים שפעם היו נכונים והיום כבר לא", הוא כותב. "השגתי הצלחה בעשיית דברים בדרך מסוימת, אבל היום היא כבר לא רלוונטית".
זה כאילו שככל שהניסיון והידע שלנו רבים יותר, כובד המשקל שלהם מקבע אותנו למקום בזמן שהעולם ממשיך בתנועה. אמנם עקרונות יסודיים של ידע יכולים להחזיק מעמד זמן רב יותר, אבל הם רק התשתית. כשאנו מאבדים את העדכניות המעשית, כל מה שבנוי מעל ליסודות, למומחיות שלנו אין עוד הצדקה. נניח שסיימתם תואר ראשון בהנדסת חומרים בשנת 2003, ומאז לא נגעתם בנושא. האם היום אתם יכולים להתחיל עבודה בתחום? ידע כה רב נוסף לתחום מאז, שחלק ניכר מהשיטות, החומרים והתיאוריות שלמדתם כבר לא בשימוש. אתם תגיעו לעבודה ולא תכירו את טכנולוגיות העיבוד, תוכנות לניתוח וכן הלאה. יתרה מכך, ייתכן שכל התפיסה בתחום השתנתה והדרך שבה חושבים היום על הנדסת חומרים היא משהו שאתם לא מכירים. למשל, המוח שלכם מתורגל לחשוב על דרכים ליצור חומרים חדשים, ואילו היום מבקשים מכם למצוא שימושים חדשים לחומרים קיימים.
כבר לא מצויד בכלים להתמודד עם המציאות הטכנולוגית הנוכחית.
"הפתרון לכל זה הוא לשכוח את שלמדנו", טוען סיברס. ידע חדש הוא טוב ויפה, אבל כל זמן שאנו לא מכירים בכך שהידע שלנו מיושן, אנחנו ממשיכים להחזיק בקונספציות שאינן מתאימות למציאות הנוכחית. ולמעשה, אחיזה בלתי מתפשרת בזיכרון מנוגדת לאופן הפעולה הטבעי של המוח. אמנדה מק'מילן מדווחת ב-CNN על מחקר שמצא כי שכחה יכולה לשפר את הביצועים הקוגניטיביים שלנו. זה מאוד לא אינטואיטיבי בהתחשב באסוציאציה החזקה שיש לנו בין זיכרון ואינטליגנציה, אבל החוקרים, פול פרנקלנד ובלייק ריצ'ארדס מאוניברסיטת טורונטו, מציעים הגדרה מעניינת לתפקיד הזיכרון, ששופכת אור חדש על העניין. לשיטתם, כותבת מק'מילן, "מטרת הזיכרון אינה להעביר את המידע בצורה המדויקת ביותר לאורך זמן. במקום זאת, הם אומרים שתפקידו הוא ליצור אופטימיזציה של קבלת החלטות אינטליגנטית".
רוצים או לא, המוח שלנו כל הזמן מייצר זיכרונות חדשים ומוחק ישנים. כך הוא תוכנן לעבוד לאור מגבלת האחסון. החוקרים גילו, למשל, כי "כאשר נוצרים תאי מוח חדשים בהיפוקמפוס – אזור האחראי על למידה – הקשרים החדשים הללו דורסים מידע ישן והופכים את הגישה אליו לקשה". על פי הגישה הזו, מידע הוא אמצעי להשגת מטרה ולא עומד בזכות עצמו. אם הוא לא מסייע לנו לקבל החלטות מושכלות היום, המידע הופך לנטל שמעכב את תגובת המוח, ממש כמו מחשב מ-2009 שנתקע כל הזמן.
לעיתים אנו זקוקים לתוספת מידע, לעדכון ביחס למידע הקיים. אבל לא אחת אנו צריכים לעשות החלפה של מידע ראש-בראש. וכשאנו נאחזים בידע ישן, דברים חדשים לא יכולים לתפוס את מקומו. מה שעלול לקרות במצב כזה, לדברי ריצ'ארדס, הוא ש"אם אתם מנסים לנווט בעולם והמוח שלכם מעלה זיכרונות סותרים כל הזמן, נעשה קשה יותר לקבל החלטה מושכלת". החוקרים מסבירים כי המשמעות היא שקודם כל עלינו להיות סלחניים כלפי עצמנו כשאנו שוכחים, עד לרמה מסוימת. זה מעיד על פעילות תקינה של המוח. במקביל, הם מציעים לבצע 'ניקוי-מדפים' בתדירות קבועה. "אנו יודעים שפעילות גופנית מגבירה את כמות הנוירונים בהיפוקמפוס", מה שגורם למוח להיפטר מזיכרונות מסוימים, "אבל אלו בדיוק הפרטים מחייכם שלא באמת משנים ושמעכבים אתכם מקבלת החלטות טובות".
מחזור החיים הטבעי של הידע
על פי ד"ר ג'רמי דין, פסיכולוג וכותב הבלוג PsyBlog, דרך נוספת למחוק זיכרונות באופן יזום היא להיפטר מההקשר שלהם. בניסוי שערכו חוקרים מדארמות' קולג' ומאוניברסיטת פרינסטון התבקשו הנבדקים ללמוד רשימת מילים, ותוך כדי הוצגו להם דימויים במטרה ליצור אסוציאציה בין המילים והתמונות. לאחר מכן הם נתבקשו ללמוד רשימת מילים חדשה, ולנסות לשכוח את הקודמת (חברי קבוצת הביקורת לא קיבלו הוראה לנסות לשכוח את הרשימה הראשונה). החוקרים גילו באמצעות דימות מגנטי כי אלה שהתבקשו לשכוח את המילים הישנות ניסו לדחוק ממוחם את הדימויים הקשורים האלה, מה שהתבטא במכשירי ה-fMRI בפעילות עצבית נמוכה באזורי המוח שאחראיים על דימוי ויזואלי. ככל שירדה הפעילות באזורים אלה, כך פחתה היכולת שלהם לזכור את הרשימה המקורית. המשמעות היא שכשאנו מנסים לפנות מקום למידע חדש, ייתכן כי עלינו לנסות להימנע ממחשבות על הזיכרונות ההיקפיים הקשורים בידע הקודם. אבל זוהי רק אנקדוטה מדעית ולא בהכרח שיטה מוכחת. העיקרון שחשוב הוא ששכחה יכולה להשפיע על הביצועים הקוגניטיביים שלנו גם לחיוב. כשהמילים מהרשימה הראשונה לא תופסות מקום בזיכרון, קל יותר לשנן את הרשימה הבאה.
ולמרות כל האמור, צריך להקפיד ולומר שישן הוא לא בהכרח לא מעודכן. קיים הבדל מהותי בין ישן ובין פג-תוקף. למשל הידע על תחזית מזג האוויר מאתמול הוא יחסית חדש, אבל היום כבר לא מעודכן. לעומת זאת, חוקי הפיזיקה שגילה ניוטון כבר בני שלוש מאות שנים וממשיכים לשמש אותנו. בנוסף, את יסודות הידע אפשר ליישם בתחומי חיים מגוונים. האתגר הגדול הוא לזהות מתי הידע שלנו זקוק לרענון – לאתר את הדברים שכבר אינם רלוונטיים ואת החלקים בידע שלנו שתאריך התפוגה שלהם עבר.
לשם כך סיברס מציע לסגל גישה ספקנית לגבי הידע שלנו, שתרוץ ברקע הקוגניטיבי באופן שוטף. "הטילו ספק בכל דבר ישן שאתם יודעים. חפשו ראיות עדכניות. תנו לו להוכיח שהוא נכון גם היום. אחרת, שחררו". זה דורש מאיתנו כנות, פתיחות מחשבתית, גמישות ויכולת לקבל ביקורת. במקביל, עלינו לחפש באופן יזום אחר מידע חדש בתחום שלנו ולהשוות למידע הקיים. אם אין התאמה, ייתכן שהגיע הזמן להתחדש בתיאוריות ובכלים.
עץ יכול לגדול לשיא תפארתו ולהצמיח צמרת ירוקה ומשובבת נפש. כדרך הטבע, במחזור החיים שלו מגיע שלב שבו העלים מתייבשים והופכים חומים. זה קורה בהדרגה, אבל כאשר התהליך הושלם משיר העץ את עליו. עץ שלא מאפשר לעליו לנשור נשאר תמיד בשלכת. במציאות העצים עוברים שלב שבו הם עומדים עירומים מול החורף הקר, וזה בעינינו דימוי לא כל כך סימפטי. אבל הענפים הללו יצמיחו במהרה עלים ירוקים חדשים והעץ ישוב לתקופת הזוהר. וחוזר חלילה.
תמונת כותרת: Yevhen Prozhyrko / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
האם כתב היד עתיד להיעלם לאור הטכנולוגיה – ומה ירוויח מוחנו משימורו
המוח שלנו הוא חדר סימולציה תלת-ממדית לחוויות – כיצד להשתמש בו לשיפור הזיכרון?
בכל פעם שאנחנו משחררים מטען מהעבר, מתפנה מקום לדברים חדשים וטובים
עוד מרדיו מהות החיים:
