מדוע לפעמים דווקא חשיבה בתוך הקופסה מעודדת מחשבה חדשנית
"דמיינו לעצמכם שאתם מתבקשים להמציא משהו חדש. זה יכול להיות כל דבר שתרצו, עשוי מכל חומר שתבחרו, בכל צורה או גודל" – כך מתחיל סרטון האנימציה החינוכי של TED Ed המדבר על כוחם של אילוצים להביא אותנו לידי חשיבה יצירתית. אתם בטח מדמיינים קבוצה מרוצה של דמויות מצוירות, בעיניים נוצצות ופה פעור, מתחילה להפריח אלפי בועות מחשבה עם רעיונות יצירתיים. כל מה שאי פעם רצו להמציא ולא יכלו. כל דמות ומנעד האסוציאציות שלה, מפגינה ספקטרום רחב ועשיר של המצאות ועפה במרחב החופשי של היזמות. כי ככה זה כשהכול אפשרי, לא?
זה אולי יפתיע אתכם, אבל זו ממש לא הסצנה הבאה בסרטון. נסו רגע לעצור ולהמציא משהו חדש. כל דבר. רוב האנשים, בהינתן חופש יצירתי שכזה, יחושו שיתוק. שום רעיון לא עולה לראש, המוח הופך לאבן דוממת. אם אין לזה התחלה ואין לזה סוף – מאיפה אני ניגשת בכלל למשימה? כשלא מונחת על השולחן בעיה ספציפית שאותה יש לפתור, פתאום נורא קשה להתחיל לדוג בעיות. אם בכלל זה מה שעלינו לעשות… מאוד מבלבל, או כפי שמתואר בסרטון – "נראה שחופש חסר גבולות לא תמיד מסייע".
אם נצר את הבקשה ולו בקצת, כבר נחוש הקלה: חידוש בתחום הקולינריה, המצאה שתקדם את החינוך בארץ, רעיון לכתבה. גם כאן אנחנו עשויים למצוא את עצמנו משייטים בים של אפשרויות מבלי ששום דבר נתפס ברשת. בשביל להתקדם, נצמצם בעוד מעט את ההגדרה – נזהה בעיה או קושי במטבח או בבתי הספר ונאתגר את עצמנו למצוא לה פתרון יצירתי, או לחלופין, נחליט באיזה תחום היינו רוצים שהכתבה הבאה תהיה. כבר אנחנו מתחילים להריח את הרעיון. נסו להגביל את עצמכם עוד ולהגדיר כי הפתרון לבעיה במטבח חייב להיות מורכב מעצמים הקיימים במטבח בלבד, והנה היצירתיות מתחילה לזקוף את ראשה. במבט לאחור על כל ההמצאות הגדולות, שהיום נראות לנו טריוויאליות לחלוטין, ניתן לשים לב לשתי עובדות מעניינות: האחת, שהצורך הוא זה שמוליד את הפתרון, וככל שהוא משמעותי וגורף, כך גם הפתרון. והשנייה, תמיד היו בתמונה מגבלות.
לא רק באופן מלאכותי
"במציאות, כל פרויקט מוגבל על ידי גורמים רבים כמו העלות הכספית שלו, החומרים שברשותך וחוקים פיסיקליים בל יעברו. אלו נקראים אילוצים יצירתיים […] והם חלים על שלל המקצועות", מוסבר בסרטון לצד דוגמה של מדען המבקש לחקור וירוס חדש. על אותו מדען לשאול את עצמו "איך, בעזרת הכלים והטכניקות העומדים לרשותי, אני יכול לבנות ניסוי שיגלה לי כיצד הווירוס הזה מדביק את תאי הגוף?" המציאות היא כזו שבה המדען מודע למגבלות הקיימות, ובמסגרתן הוא מנסה למצוא את הדרך היצירתית ביותר לבנות ניסוי מדויק ככל האפשר. גם בתכנון הנחיתה של החללית הלא מאוישת ויקינג 1 על מאדים התרחש תהליך חשיבה דומה: הבעיה הייתה שבעת נחיתה, מבערי החללית משאירים על פני השטח חומרים כימיקליים אשר משבשים את הדגימות ומזהמים את הקרקע של כוכב הלכת מאדים. המהנדסים הגדירו את מגבלות האירוע בהתחשב בגורמים כמו מסת החללית, הצורך לנחות על הכוכב מבלי להשאיר עקבות, החוקים הפיזיקליים המתרחשים בחלל ואחרים – ויצאו לדרך. הפתרון שנבחר הוא מערכת כריות אוויר שתאפשר להנחית ברכות את משקל החללית מבלי לשרוף חומרים כימיים זרים בתהליך הבעירה ומבלי לזהם את השטח. מחסור באמצעים או תנאים לא נוחים מאלצים אותנו לחשוב מחדש כיצד להשתמש במה שיש.
אם כך, לא רק שבמציאות אנחנו לא באמת פוגשים מצבים שבהם אין מגבלות כלל, וכל הכלים עומדים לרשותנו בכל מחיר ובכל זמן שנצטרך, אלא שאילוצים אלו הם שדוחפים אותנו לפתח חשיבה יצירתית. כלומר, הם חיוניים לשם החדשנות. כאשר כל הכלים נגישים ואין שום מגבלות, אנחנו עשויים לבחור שוב ושוב באותו הפתרון הקל ביותר ולעולם לא נאתגר את עצמנו לבחון האם ישנו פתרון טוב יותר. דוגמה לכך אפשר למצוא בפעילות של יחידות החילוץ וההצלה של פיקוד העורף. לצוותי ההצלה סט מגוון של כלים שמאפשרים להם לחתוך, להרים, לתמוך ולשבור אלמנטים מבטון, ברזל ועץ המאפיינים אתרי חילוץ והצלה. את רוב האימונים עושים הצוותים באתרי הרס המורכבים ממבנים שיועדו להריסה מסיבות שונות ומדמים חילוץ בעת רעידת אדמה. במערך הכלים תמצאו פטישי אוויר הידראוליים, דיסקים מכאניים לחיתוך, משחזות חשמליות, מפסקים וחותכים הידראוליים בעלי מנוע כבד, מוטות הנפה, תומכות ועוד. חלק מהציוד פשוט בתחכומו וקל לנשיאה אך דורש יותר מאמץ בעבודה, תכנון ושילוב עם כלים אחרים, וחלק מהציוד כבד לנשיאה, מוגבל במרחק העבודה מסככת הכלים אבל חזק ופותר כמעט כל צורך ללא הרבה מאמץ ובמהירות.
המגבלות – על הדף – ברורות לעין. אך בתרגיל, רוב החילוצים נעשים לא רחוק מסככת הכלים, וכמה שנרצה לדמות לחץ של זמן, אין באמת כזה. כצפוי, הבחירה הרווחת היא במופע יחיד של כלי מתוחכם. מדי פעם מגיע חונך או חונכת לאימון, ואלו מודיעים לצוות כי הכלים ההידראוליים הושבתו ועליהם להסתדר עם מה שיש. סיטואציה כזו עשויה בהחלט להתרחש במצב אמת. פתאום המוחות קודחים, אגלי זיעה מטפטפים, ולא מהמאמץ הגופני, והצוותים עומדים מול המקרה ומבלים זמן ארוך בחשיבה יצירתית. כיצד ניתן להרים את אלמנט הבטון הזה מבלי שיחליק במורד ההריסות על ידי שלושה מוטות הנפה ודיסק מכאני? חוקי הפיזיקה – משקל האלמנט ביחס לסבילות מוט ההנפה, הזוויות, החיבורים – כולם הופכים למגבלות, והפתרונות שצצים הם יצירתיים, מתוחכמים, מאופיינים בשיתוף פעולה ועובדים היטב. המתבונן מהצד יכול בקלות להבחין בסיפוק, בלמידה ובהעשרה שמלווה את חברי הצוותים בסוף אימון שכזה.
לחשוב בתוך הקופסה
אחת הגישות הרווחות לגבי יצירתיות היא לחשוב מחוץ לקופסה. גישה זו היא מעין קריאה לפריצת גבולות בין תחומים שונים ועידוד מעוף מחשבתי מתוך הדימוי של גבולות בין תחומים כקירות הסוגרים על המחשבה. גישה אחרת, המתבססת על הבנת הכוח הטמון באילוצים, קוראת לנו דווקא לחשוב בתוך הקופסה. היא מתארת את אותם קירות יותר כחדר בריחה מאשר כקירות מנטליים. אלו הקירות שיאלצו אותנו לייצר פתרון יצירתי על מנת לצאת מהחדר. האם אלו באמת שתי גישות סותרות או שמא אלו שני כיווני הסתכלות על אותה קופסה? ניתן למצוא רמז לתשובה אפשרית בדוגמה הבאה.
תרחיש נפוץ של עבודה תחת מגבלות, המוצג בסרטון, הוא שאילוצים של תחום מסוים מובילים אותנו לייצר פתרון חדשני לתחום אחר. למשל, התהייה המתוארת כי אולי עוד לא הצלחנו למצוא מערכת לטיהור מים שתאפשר לאסטרונאוטים לחיות על מאדים, אבל בדרך לפתרון זה, תחת כל המגבלות הקיימות בהתחשב בעובדה כי לא נמצאו מים על מאדים, אנחנו עשויים לייצר מערכת חדשנית לטיהור מים שתהיה אמנם לא מספיק טובה בשביל החיים על כוכב אחר, אבל בהחלט פורצת דרך דיה על מנת להועיל לחוואים העובדים באזורים מוכי בצורת. בסרטון גם מציגים פריצות מדעיות רבות שהתגלו לראשונה בתור כישלונות מקריים של תחומים אחרים. "כשהמדען אלכסנדר פלמינג זיהם בטעות צלחת פטרי במעבדה, זה הוביל לגילוי של האנטיביוטיקה הראשונה, פניצילין. אותו הדבר נכון לצבענים סינטטיים, פלסטיק ואבקת שריפה […] ומה שנכון למדע נכון גם בתחומים אחרים. מגבלות הן לא הגבולות של היצירתיות, אלא הבסיס שלה". כל אלו היו כישלונות ביחס למגבלות של תחום מחקר אחד אבל היוו תגליות מרעישות ביחס למגבלות הקיימות בנושא אחר. האין כישלון של תחום אחד המייצר פתרון מבריק בתחום אחר הוא חשיבה מחוץ לקופסה? אז נכון שהוא התגלה בטעות, אבל אין ספק שהוא פורץ את הגבולות שבין התחומים השונים ומייצר גשרים בין קופסאות.
יכול להיות שאלו לא שתי הסתעפויות של תהליך חשיבה אחד אלא דרך דו כיוונית לנסוע בה. מצד אחד אפשר להתחיל בחשיבה בתוך הקופסה ולהתאמן באקרובטיקה בחלל סגור. מתוך כך אנחנו עשויים למצוא את עצמנו שוגים במהלך הנסיעה וממשיכים אל מחוץ לקופסה לרעיון חדשני הנותן מענה לתחומים אחרים. ומצד שני אנחנו יכולים להתחיל בלחשוב מחוץ לקופסא ולחפש רעיונות מתחומים רחוקים שיכולים להוות טלטלה משמחת בתחומנו, וכשנמצא, יד ביד נכנס עם אותו רעיון מהפכני אל תוך הקופסה, וניישם אותו בחלל הרלבנטי.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
פרופסור משה בר מראיין את השף אייל שני – איך לתחזק קרקע פורייה לרעיונות יצירתיים?
כלים וכישורים טכניים חשובים – אבל מה שבאמת מאפשר לנו ליצור הוא הבנה פילוסופית
התשובה בגוף השאלה – כך תעזרו למוח להניב פתרונות יצירתיים לכל סיטואציה
עוד מרדיו מהות החיים:
חשיבה הכרתית – סדרת שיחות עם ד"ר יקיר קאופמן על שיטת "ימימה"
