אנחנו מנסים להבין איך אחרים הפכו למאושרים – אך האם התשובה תועיל לנו באופן אישי?

האדם שחי בשיט תענוגות זה 19 שנים מגדיר עצמו 'המאושר בעולם' – מה אפשר ללמוד ממנו?

יותר מאדם אחד קנה לאורך השנים מוניטין של "המאושר בעולם". למריו סלסדו, בעיני רבים, יש קייס חזק לטעון לכתר. סלסדו, במקור איש פיננסים מפלורידה, הפך את אחד החלומות הנפוצים שלנו לאורח חיים: זה 19 שנים שהוא חי בספינת תענוגות, עובר משיט לשיט ונמצא בחופשה אחת ארוכה. לאחר ששחק עצמו בעבודה מאומצת במשך שנים, החליט סלסדו, המכונה בחיבה "סופר-מריו" בפי צוותי הספינות, לעזוב את היבשה ולחיות בקרוז אחד מתמשך. הוא מפרנס את עצמו באמצעות עסק קטן שהוא מתחזק אונליין מהספינות, ומבלה את חייו על הסיפונים, בין אולמות הבידור, הבריכה, חדרי האוכל ותצפיות על הים הפתוח.

יוצר הסרטים לאנס אופנהיים התלווה לסופר-מריו במשך חמישה ימים על ספינה, על מנת לנסות לפצח את סודו של מי שטוען על עצמו כי הוא המאושר באדם. ההסבר של סלסדו? "אתה בעיקרון יוצא מהעולם כפי שאתה מכיר אותו על האדמה ואומר 'אני לא רוצה להיות חלק מזה יותר'. אני רוצה ליצור את העולם הקטן שלי ולהיות רחוק מכל הענייניים שכרוכים בחיים על האדמה […] העלמתי את כל הפעולות חסרות-הערך-המוסף ויש לי את כל הזמן שבעולם ליהנות ממה שאני אוהב לעשות".

מי מחליט אם מה שאנו מרגישים הוא אושר?

אתם ודאי מדמיינים כיצד במשך 19 שנים סלסדו עובר מנמל לנמל, מאי לאי, מבקר במקומות האקזוטיים ביותר בעולם וחווה תרבויות ואתרים מדהימים. אבל סופר מריו לא תמיד טורח אפילו לרדת מהספינה לביקור באיים. "אני לא יוצא לחפש קבוצות שיוצאות החוצה [ליבשה], כי אני לא אוהב להיות חלק מדינמיקה של קבוצה", הוא אומר, ומבהיר: "אני האדם המאושר בעולם כשאני לבד". מה עוד? סלסדו טוען כי חלק מהחוויה האנושית הוא הצבת יעדים והגשמתם. "במקרה שלי באמת כבר מיציתי הכול […] אני מניח שהדבר היחיד שנותר לי לחכות עבורו הוא ספינות חדשות. וזה בסדר". הוא מוסיף כי אין לו שאיפה להקים משפחה ולהביא ילדים, "אחרת […] הייתי על האדמה כמו אדם נורמלי".

בשלב הזה חלק מכם ודאי נעים בחוסר נוחות בכיסא. הזהו המאושר באדם? בקריאת שורות אלה, ועוד יותר בצפייה בסרט התיעודי של אופנהיים, מחלחל אל הלב ספק משמעותי לגבי אושרו הנטען של סופר-מריו. האם אלה הדברים שמהם מורכב אושר? תענוגות שטחיים, בידוד חברתי ומשפחתי? חוסר במטרה ראויה לשמה? למעשה, המדע מספר לנו שכל אלה הם התנאים האידיאליים ליצירת חוסר סיפוק מהחיים, הלחם והחמאה של מתח וחרדה.

ואכן, סקוט גאלוויי, פרופסור לשיווק מאוניברסיטת ניו-יורק ומרצה מבוקש מחוץ לאקדמיה, מאמין כי הדברים שמהם מורכב אושר הם ברובם הפוכים לטענות של סלסדו. "אין לי אמינות או אסמכתא אקדמית המצביעות שעליי לייעץ לאנשים איך לחיות את חייהם", ובאותה נשימה ממשיך: "כאילו שזה יעצור אותי". גאלווי מתחיל לשלוף בזה אחר זה את המשתנים השונים ב"אלגברה של האושר", כפי שהוא מכנה זאת. משמע – הרכיבים השונים שמרכיבים את הנוסחה הרצויה לחיים מספקים ומלאי משמעות (לצורך כתבה זו אנו נמנעים מהבחנה בין המושגים).

הוא טוען, למשל, כי בני הזוג שאנו בוחרים הם ההחלטה המשמעותית והמשפיעה ביותר על האושר שלנו. קשרים חברתיים משמעותיים הם פקטור חשוב נוסף וכך גם זהות הורית חזקה. גאלווי מציין כי גם דאגה לאחרים, בפרט לאדם קרוב על ערש דווי, היא מנת חסד שתורמת רבות לסיפוק בחיים. את נושא המשפחה הוא חוזר ומדגיש, ואף מציין כי גילה שבסופו של דבר המשפחה היא התשובה לשאלה "למה אני כאן". כלומר תחושת המשמעות הקיומית נובעת ממנה.

לכל אלה סלסדו מתכחש, ובאופן טבעי אנו מוצאים עצמנו מתקשים להאמין באגדת "המאושר באדם" כשהוא סותר את אבני היסוד של אושר כפי שאנו תופסים אותם – וכפי שמחקרים הוכיחו לא מעט פעמים. בטור שכתב עבור ה-New York Times, אופנהיים מספר כי גם הוא ניגש לעבודה עם ספק ציני לגבי הטענות של סופר-מריו. "המריו שאליו התלווינו לא חי את חיי הפנטזיה של חלום 'מלך הקרוזים' […] הייתי נחוש לפצח את מה שתפסתי כפסאדה". המגע שלו עם אנשים נראה מלאכותי, העובדה שהכריז על שאיפתו להיות לבד סתרה את עובדת היותו מוקף באנשים. גם הרמיזה שלו לגבי מיצוי המשמעויות בחיים הוסיפה לחשד שמדובר במסך עשן. אבל ככל שהיכרותו עם סלסדו העמיקה, החל אופנהיים להאמין שאולי בכל זאת עלה סופר-מריו על איזשהו עניין. "המסע שלו לשומקום – ולכל מקום – מספק תחושת חופש מציפה, שאולי אינה בנמצא על היבשה. בחופש הזה מצא מריו סוף סוף את ביתו".

סלסדו עצמו מספר כי בתחילת הדרך עלו בו חרטות על סגנון החיים שבחר ועל כל הדברים שעליהם ויתר, "אבל זה די התפוגג". אז האם בכל זאת להאמין שאפשר להשיג אושר בצורה כזו? בזמן שהוא סותר רבים ממשתני אלגברת האושר, הוא מיישם במובהק אחרים. למשל, גאלווי טוען כי כסף נמצא בקורלציה עם אושר עד רמה מסוימת, ואז מה שעובד הוא השקעה בדברים שאנו אוהבים – סלסדו קלסי. כך גם הגישה של עבודה מאומצת בשנותינו המוקדמות כדי להשיג יציבות בגיל מתקדם, או עדיפות של חוויות לעומת רכוש. אנחנו אמנם לא יודעים הרבה על הרכוש של סלסדו, אבל מודעים בהחלט לגישה שלו לחוויות.

אל תחפשו נוסחה אוניברסלית

אז יש לנו שני אנשים עם רעיונות שונים לאושר, לעיתים מנוגדים, לעיתים חופפים. מה זה מלמד אותנו? שסיפוק, משמעות או אושר הם עניין אינדיבידואלי. מה שעובד לפרופסור לשיווק, לא בהכרח רלוונטי למלך הקרוזים. אנחנו מנסים למצוא נוסחה אחידה, מתמטית, לתחושה שהיא לא רק פרסונלית וסובייקטיבית, אלא דינמית ומשתנה לפי תקופות בחיים. אם כך, מסתמן כי החידה הגדולה אינה מה הנוסחה הכללית לאושר, אלא מהו אושר עבורנו, כיצד כל אחד מאיתנו יכול להגיע אליו או לייצר אותו בצורתו הפרסונלית. קסטום-מייד.

החשיבה הזו יכולה להרתיע. אם היה קל כל כך לדעת מהו אושר, לא היינו מחפשים תשובות אצל גאלווי, סופר-מריו או עשרות אלפי התורות, הרעיונות והמורים שבחיקם אנו מסתופפים כדי לנסות להבין. וזה לא שהם טועים או לא יודעים. אלא שהניסיון והידע שלהם נועדו לכוון אותנו, לעורר בנו מחשבה – אבל כדי ללמוד משהו על עצמנו, לא משהו על אושר. הרכיבים שמהם אושר עשוי יכולים להיות משותפים, אבל התמהיל המדויק שהופך את החיים שלנו לכאלה שאנו נהנים לחיות – זו כבר נוסחה חד-פעמית. יש מספר שאלות מאוד בסיסיות שיכולות לסייע לנו לעבוד עם החומר לגבי אושר. אחת הראשונות היא כיצד לקחת את כל הידע שמתיימר לקבוע מהו אושר – בין אם הוא מגיע מסופר-מריו, מגאלווי, מבודהיזם טיבטי או מטוני רובינס – ולתרגם אותו לאושר פרטי. את השאלה הזו מציג ג'וש ספקטור בבלוג For The Interested בניסוח מעט שונה – "מה אתם רוצים?"

שאלה כללית זו היא צעד חשוב בדרך להבנה איך אושר, סיפוק ומשמעות אמורים בכלל להיראות. לא על פי אידיאה אפלטונית, אלא מעינינו. זו לא יכולה להיות אידיאה אפלטונית, כיוון שתחושת סיפוק ואושר משתנות לאורך החיים. לו הייתם עולים על נוסחה לאושר בגיל 16, ספק אם היא הייתה עדיין אקטואלית בגיל 30 או 50. לפיכך, ספקטור מציג טענה שהיא כמעט רדיקלית – לא צריך למצוא את ה-תשובה, אלא תשובה כלשהי. "אזהרת ספוילר", הוא כותב, "אין תשובה נכונה לשאלה 'מה אתם רוצים'. יש מספר אינסופי של שבילים לחיי הגשמה. מה שאתם רוצים יכול להשתנות, ישתנה, וצריך להשתנות". הוא מאמין כי מרגע שהצפנו את השאלה, זה בסדר להתחיל להתנסות בקצוות חוט שונים, ולעבד את התשובה לאט ובטוח. "אל תנסו לפצח את הקוד לחיים מושלמים", הוא מדגיש, "פשוט בחרו תשובה, היו בסדר איתה ותנו לה להנחות אתכם".

לקחת אלמנטים מגוונים ולתפור לעצמנו חליפת אושר בהתאמה אישית.

התנסויות כאלה מתחילות ללמד אותנו על עצמנו: מה אנחנו רוצים וגם מה אנחנו לא רוצים. נניח שהמשפחה מלמדת אותנו שחיי אושר וסיפוק נובעים מרכישת מקצוע ריאלי. עלינו להתנסות בכך כדי להבין אם זה באמת בשבילנו או לא. נניח שחבר הכיר לנו גורו עזרה-עצמית ששינה את חייו – עלינו לבחון היטב אם זה עובד גם עבורנו. כך אנו יכולים לאצור פיסות חוכמה מגוונות, לסנן מתוכן את המיותרות ולהישאר עם תמצית האושר שמתאימה ל-DNA שלנו. אנחנו כבר מנוסים מספיק כדי להבין שהסיפוק בחיים, האושר או איך שלא נקרא לזה, הוא לא מצב שאפשר להפעיל בהינף סוויץ' של רכישת מכונית, סיום תואר או כל פעולה מבודדת. המצב הזה הוא תולדה של הצטברות פעולות, חוויות והחלטות שאספנו לאורך חיינו. לכן, כפי שמסביר ספקטור, הגורמים שמביאים אותנו לאושר יכולים להיות דינמיים ולהשתנות לאורך השנים. חשוב, אם כן, לבצע בקרה מתמדת על מידת הסיפוק ביחס להחלטות שלנו. כשזה כבר לא עובד, יכול להיות שהגיע הזמן לרענן את תפיסת האושר והסיפוק שלנו.

אם אכן גילינו מה אנו רוצים, השאלה החשובה הבאה היא כיצד אנו נשארים על הנתיב. בפריטה למונחים מנטליים, עלינו לבחון האם מחשבה כלשהי מקדמת אותנו לשם. אנה הלבסובה, דוקטורנטית לפסיכולוגיה, מאמינה כי הדרך ליציאה מלופ של מחשבות שליליות היא השאלה "האם המחשבה הזו עוזרת לי להגיע להיכן שאני רוצה". בטור קצר ב- Thrive Globalהיא כותבת כי "בחיים אנו עולים על הרכבת הלא נכונה בכל יום". היא מדמה את המחשבות שלנו לשכפולים קטנים ומבולבלים שלנו, אשר מתרוצצים בתחנת רכבת במוח כשהם אחוזי תזזית ואינם יודעים להיכן לנסוע. כדי לסייע להם לעלות על הרכבת הנכונה, עלינו לשאול את עצמנו האם המחשבה הזו מקדמת אותנו להיכן שאנו רוצים להיות. בהנחה שכבר הבנו מה אנו רוצים, מה עושה אותנו מאושרים, השאלה הזו מסננת עבורנו את כל מה שמפריע או מסיח את הדעת.

מדד החרטה

אוקיי, אנחנו יודעים שסיפוק ואושר הם נוסחה אישית, אנו יודעים שצריך להתחיל להתנסות כדי להבין מהם עבורנו, וכאשר מצאנו כיוון, יש לנו דרך לשמור על המסלול. אבל מה אם לא מצאנו? מה אם התשובה שלנו לא מובהקת עדיין? גם במקרה הזה יש שאלה שיכולה לעזור לנו לקבל החלטות. על פי הכותב ברנט סטולר, גם ב- Thrive Global, יש אבן בוחן אחת פשוטה שיכולה להכריע עבורנו החלטות לכאן או לכאן: "מה יגרום לכם יותר חרטה – אם תעשו את זה, או אם תימנעו מלעשות את זה?" בואו נחזור עם סופר-מריו עשרים שנה אחורה, כשעמד בצומת מרכזי בחייו והיה עליו להחליט האם הוא נותר על האדמה, או הופך ליצור אמפיבי. כל שהיה עליו לשאול הוא על מה יצטער יותר, והוא היה בוחר בים. החלטה על דרך השלילה היא שיטה קלסית: אם אנחנו לא יודעים מהו אושר, ננסה להימנע ממה שיגרום לנו צער.

זו אולי אינה שיטה שכדאי לאמץ כאסטרטגיה עיקרית, אבל לאמץ אותה כחלק מהדרך שלנו להתנסות בחיים ולפענח בעזרתה מהו האושר עבורנו. ייתכן שנהיה ברי מזל לגלות בדיוק מה 'עושה לנו את זה' בדרך הזאת, אבל מכיוון שאושר כרוך בערכי הליבה שלנו, יש לנו סיכוי טוב יותר להגיע אליו כשאנו לומדים להכיר את עצמנו באופן יזום ואינטימי. כמו סופר-מריו, ברגע שתבנו את "העולם הקטן" שלכם, אתם כבר לא צריכים לשכנע אף אחד. אם זה אמיתי ועובד, הם כנראה ישתכנעו לבד.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

אז מה לעשות עם החיים? מכתב מבריק של עיתונאי אמריקאי מספק תשובה עם זווית מקורית

האם כל הזמן הזה שאלנו את עצמנו את השאלה הלא נכונה לגבי אושר?

הנדסת האושר של תעשיית הבידור – כך מעצבים עבורנו חוויות בלתי נשכחות

עוד מרדיו מהות החיים:

עולם קטן עם "סומאק"