מה מסתתר מאחורי הפעולות שאנו עושים לאחר שמפשיטים מהן את הקליפות – ומדוע זה האוצר החשוב ביותר שלנו
מדד אלכסה (Alexa) נחשב כלי אמין לדירוג כמויות המשתמשים של אתרי אינטרנט. נכון למרץ 2018, השישי ברשימת האתרים הפופולריים בעולם הוא רדיט (Reddit), פלטפורמה ליצירת תוכן ושיתופו. מקדימים אותו רק קומץ ענקים כמו גוגל, יוטיוב ופייסבוק. אם הייתם נכנסים לאתר עד מאי 2018, קרוב לוודאי שהייתם מתקשים להבין על מה המהומה. עם עיצוב שלא השתנה מאז 2005, רדיט נראה כמו לא יותר מרשימת לינקים. שיטוט באתר מרגיש כמו חזרה אחורה בזמן לימים שלפני פייסבוק ואינסטגרם. למעשה, האתר כה פשוט שלרגע לא ממש ברור כיצד שרד זמן רב כל כך והפופולריות שלו רק הולכת גוברת.
כל זה, כאמור, נכון למאי 2018, חודש היסטורי מבחינת האתר, שבו לראשונה נערך שינוי בעיצוב. במקום רשימת לינקים פשוטה ואפילו דלה למראה, האתר מציג משהו שדומה יותר לפיד בפייסבוק. התגובות הזועמות לא איחרו לבוא: משתמשי רדיט אהבו את המוצר כמו שהוא ולא ראו צורך לחדש. אם זה לא מקולקל, אל תתקנו את זה, טענו. הם אפילו כנראה קצת התגאו בנאמנות למקור ובכך שהפלטפורמה האהובה עליהם לא עברה מסחור טרנדי. במילים אחרות, הם התאהבו באמירה המובלעת של רדיט: רעיון גאוני לא זקוק לקישוטים. הרעיון הגאוני של רדיט הוא דירוג תוכן בידי משתמשים. אתה יכול להעלות מה שאתה רוצה, טיפשי ככל שיהיה. החשיבות נקבעת על ידי הצבעה של המשתמשים. אם הוא נגע במספיק אנשים, הפוסט יטפס מעלה ברשימה וייחשף ליותר קהל. המסננת האנושית של רדיט הפכה אותו לאחד ממקורות התוכן החשובים בעולם. המון מהדברים המעניינים והמגניבים שנתקלתם בהם ברשת יצאו למעשה מהמחצבה של רדיט.
לוותר על שרביט הקסם
רעיון טוב לא זקוק לקישוטים. אמירה זו מקפלת בתוכה מספר הנחות יסוד שמהוות את החומר שממנו עשויה יצירתיות. רעיון בסיסי, נקי ומופשט, הוא נקודת המוצא לכל עבודה ויצירה משמעותית. עטיפות יפות אינן פסולות, להיפך. אך עליהן לעטוף רעיון מוצלח. לפעמים אנו יוצרים דברים או מבצעים עבודות שהרעיון הבסיסי שלהם הוא טוב, מבלי שהשקענו בו מחשבה יתרה. אבל כדי להניב תוצרת איכותית באופן מכוון ועקבי, שווה לחשוב על היחס בין הצד הפילוסופי של רעיון ובין הצד הביצועי שלו.
לא משנה אם אתם צלמים חובבים, עוסקים בכלכלה ושוק ההון, מנגנים על גיטרה או מתכנתים. את הכישורים הטכניים שמסייעים להוציא לפועל את העבודה שלכם קל היום לרכוש יותר מאי פעם. אתם יכולים להיכנס לאתר כמו רדיט, למשל, ולמצוא שם תשובות לכל השאלות על עדשות, ריביות, תווים וקוד. תמצאו שם גם תמונות מרהיבות, סיפורי הצלחה כלכליים, קטעי נגינה מהפנטים והמלצות לאפליקציות גאוניות. כנראה שיותר תתקשו להבין איך לחשוב על הרעיונות המבריקים הללו בעצמכם. הפער בין הכישורים ובין המוצר הסופי הוא משהו שאנחנו יכולים לסגור רק בכוח המחשבה היצירתית.
אבל היום קל להתפתות להאמין שאם רק יהיה לנו את הציוד החדש ביותר, את התוכנה המעודכנת ביותר – הדרך לגאונות סלולה בפנינו. מתישהו, הגישה הזו יכולה אף להפוך לתירוץ מדוע לא לעשות. ניקול הינד כותבת ב-Tiny Buddha על התמקדות במה שיש במקום במה שאין, קונספט מוכר וידוע שנעשה בו שימוש כתפיסה כללית. אך בהקשר שלנו הוא מספק זווית מרעננת, כיוון שהוא ממקד אותנו ברעיון הגולמי, הפילוסופי, של היצירה, להבדיל מכישורים טכניים או כלי עזר. הינד מספרת על ידידה שלקחה את בתה ליום כיף בקרקס, שהיה מבחינתה הצלחה מסחררת. ואולם, היום המוצלח נהרס כאשר סירבה האם לקנות לבתה שרביט קסם למזכרת, והצעירה הזעיפה פנים. במקום שחוויית המופע תישאר איתה, נותרה הילדה עם האכזבה. וזה בדיוק מה שיכול לקרות לנו כשאנו מתמקדים בשרביט שאין לנו. השרביט האישי של הינד, היא מספרת, הוא מקומות תיירותיים. היא מתארת את עצמה כקוראת דירוגים וביקורות כפייתית, מה שהורס לה את חוויית הביקור במקומות חדשים. דברים כמו: "כתוב בסקירה שיש נוף של 180 מעלות, אבל זה רק לחזית", או, "בסקירה אמרו שיש הרבה מנות צמחוניות אבל אני רואה רק שלוש".
אם הרעיון נובע מהבנה פילוסופית עמוקה, אפשר להמחיש אותו גם באמצעים פשוטים מאוד. זוהי אומנות המינימליזם וההפשטה.
הסיפור עם הקרקס והשרביט גרם לה להטיל ספק בתועלת שהיא מפיקה מהאובססיביות כלפי ביקורות. היא החלה לאמץ גישה של ליהנות ממה שיש. כשהיא מתמקדת במה שכן עומד לרשותה, היא יכולה להפיק מכך את המיטב, במקום להעכיר את מצב הרוח בגלל מה שאין. אנו יכולים לחשוב על עבודה ויצירה באותו אופן. אם נחשוב על שעון הדופק והניווט החדש והמשוכלל שאין לנו, תהיה לנו עוד סיבה לא לצאת לרוץ. אם נחשוב על כך שמעולם לא למדנו מדעי מחשב, תהיה לנו סיבה טובה לא לפתח אפליקציה. אבל הדברים הללו פתירים, בהנחה שרעיון הבסיס שלנו מוצלח.
היטיב לבטא זאת טד פורבס, צלם עצמאי מטקסס שמפעיל ערוץ יוטיוב בנושא צילום עם כחצי מיליון עוקבים. בסרטון של כעשר דקות שהקדיש לנושא טוען פורבס כי "כל תמונה מפורסמת שאי פעם צולמה, נוצרה בעזרת ציוד נחות מזה שיש לכם עכשיו". המצלמות של אנסל אדמאס או אנרי קרטייה ברסון, מי שנחשבים למייסדים של הצילום כעיסוק אמנותי – המיכאל אנג'לו והלאונרדו דה-וינצ'י של הצילום אם תרצו – השתמשו במצלמות עם טכנולוגיה מיושנת שלא אפשרה להם דבר מלבד הבסיס – לכוון על אובייקט וללחוץ על כפתור שחרור התריס. בלי פוקוס אוטומטי, בלי רחפנים, בלי פוטושופ. אפילו בלי צבע. התמונות של השניים הפכו לאגדות בזכות העין שלהם, בזכות הרעיונות שאותם הצליחו ללכוד בפשטות.
הפשטת העטיפות בדרך לעיקר
"פעמים רבות קל להיתפס לציוד שבו אנו משתמשים", אומר פורבס, "ואני לא חושב שהאמצעי קשור לתמונה שתצא, כי […] אנשים מתעניינים במה שיש לך להגיד כצלם". פחות מטריד את הצופים אם צילמתם בניקון עם חיבור לווייפיי או באייפון 5. אם הקומפוזיציה טובה מספיק, התמונה תצליח. "זה הידע והניסיון שלכם בדימוי חזותי, איך יוצרים קומפוזיציה ומה אתם יכולים לתקשר לצופה דרך תמונה – זה מה שחשוב בסוף".
לצד זאת צריך לומר שאחרי הכל, אתה עדיין זקוק למצלמה כדי לצלם תמונה, וגם פורבס מכיר בכך. העניין הוא לא להישאר עם הרעיון המופשט בראש. להיפך, הגישה הזו מעודדת להביא לידי ביטוי כמה שיותר רעיונות טובים. השאלה היא כמה אנחנו ממוקדים בטכנולוגיה ובכישורים הטכניים. כי כשאלה הופכים לעיקר, הם נעשים מכשול. כלומר, צריך מצלמה, אבל האם היא צריכה להיות החדשה ביותר? האם חייבים לרכוש אותה במחיר מלא מהחנות, או שציוד יד שנייה יכול לעשות את העבודה? אם יש לנו אפשרות, למה לא. אבל אם האמצעים שלנו מוגבלים, זה לא צריך להגביל את הרעיונות שלנו. זה נכון שבאמצעות ציוד מסוים אפשר לעשות דברים שלא ניתן לבצע בדרכים אחרות. יהיה זה בלתי אפשרי לצלם אינפרא-אדום אם אין לכם ציוד מתאים. אבל זה מחסום לאינפרא-אדום, לא לצילום תמונות טובות. למעשה, ציוד פשוט דוחף אותנו להשחיז את המחשבה היצירתית דווקא משום שהוא מערים עלינו קשיים. יש ז'אנר שלם של יצירה כזו. קוראים לזה מינימליזם, וכשזה נעשה טוב זה עוצר נשימה.
פורבס טוען כי יצר תמונות מעולות עם מצלמות פשוטות, ותמונות נוראיות עם מצלמות סופר-יקרות. זה לא הציוד, אלא הפילוסופיה של התמונה. אבל מה זה בדיוק הפילוסופיה של תמונה – או של ריצה או של אפליקציה? מייקל מלפורד, צלם הנשיונל ג'יאוגרפיק, סיפר בהרצאה כי כשהוא יוצא להדריך מסעות צילום במקומות אקזוטיים, איתו על הספינה יש אנשים שבאים עם מצלמות כיס, ואחרים שבאים עם יותר ציוד ממנו. אבל לדידו הציוד פחות חשוב. "אני מעדיף את האדם שיכול לראות", הוא אומר. "המצלמות נהיות יותר ויותר חכמות, אז אל תתאכזבו בגלל הקטע הטכני, ותנו יותר תשומת לב להתבוננות". כלומר, עבור צלמים הפילוסופיה של תמונה היא הקומפוזיציה – האלמנטים שהם רואים בעולם והדרך הייחודית שבה הם מסדרים אותם על המסך. אם נפרק את זה אף יותר, נקרא לזה חלקיקי אור, פוטונים, שקפאו בזמן. כדי להבין את הפילוסופיה של התמונה, אם כן, צלם צריך לשאול את עצמו מהם חלקיקי אור? מדוע הם קוסמים לנו כל כך? למה דווקא הרכבים מסוימים של חלקיקי אור מוצאים חן בעינינו יותר מאחרים? מכאן אפשר להגיע לתשובות כמו סיפור, אווירה, גיאומטריה וחיבור של כל אלה לתודעה האנושית. הבנת העקרונות הבסיסיים של מערכת היחסים בין אור ובין המוח האנושי חיונית לצלם הרבה מעבר ליכולות חישוב של אורך מוקד או ממצלמה שמסוגלת ללכוד עשרת-אלפים פריימים בשנייה.
צילום הוא דוגמה נוחה להסבר כיוון שהוא מכיל את שני הקצוות – ציוד יקר מאוד וכישורים טכניים שאין להם סוף, לצד אמיתות אומנותיות פשוטות להפליא. אבל שאלות מהסוג הזה יכולות לסייע להבין את העומק הפילוסופי בכל תחום שבו חשוב לנו להגיע לתוצאות. אחת הדרכים להבין את העומק של הדברים היא לבצע תהליך של הפשטה ולהגיע לקונספט הבסיסי ביותר של מה שאתם עושים. ולאחר מכן – לבנות עליו. כלומר, ללמוד את הצד הפילוסופי של האומנות שלכם. למשל, עבור אומן שמצייר, שאלה שחשוב לעסוק בה היא מדוע בכלל אנשים נהנים להתבונן בציורים? אילו אלמנטים משותפים מופיעים במחזות מרהיבים שונים? איזו תחושה יוצרים צבעים מסוימים או צורות מסוימות בקרב האדם? כיצד אנשים מפרשים דברים בצורה שונה? עבור מתכנת שבונה אפליקציה חשובה יכולת הקידוד, אבל יותר חשוב לשאול כיצד תופעות מסוימות הופכות לטרנדים? מה משרת בני אדם? כיצד לעורר התלהבות אצל אחרים וכן הלאה. כל מלאכה ועולם האסוציאציות שלה. ובסוף, כטבעו של תהליך הפשטה, מגיעים לרעיון פילוסופי אחד שמשותף לכל הענפים.
רעיון טוב לא חייב לחכות לתנאים מושלמים
אין להסיק מכל זה שהביצוע לא חשוב. הוא בהחלט חשוב מאוד. אבל לא יותר מהקונספט. כי מצד אחד, היום יש לנו גישה עצומה לכישורים וציוד, ומאידך – אנו יכולים לשכור אנשים עם ציוד וכישורים יותר טובים משלנו, כדי שיוציאו לפועל את הרעיונות שלנו. יותר מזה, גם אם אין לנו יכולת לסגל כישורים טכניים או לקנות ציוד, ואפילו לא לשכור אחרים לשם כך, כשאנו שואלים מה בכל זאת יש לנו והאם אנחנו יכולים לעשות עם זה משהו, ברוב המקרים עם המעט שכן קיים אפשר ללכת מרחק אדיר, הרבה יותר ארוך משאנו מניחים. לעומת זאת, מעט מאוד דברים יכולים ללמד אותנו כיצד לחשוב על רעיון מעניין. לכן עלינו לרכז את המאמצים שם.
הסוד הוא לחשוב מה הרעיון המבריק שלי ולבצע אותו ברמה שאני יכול נכון לעכשיו. אם אנחנו משקיעים מספיק בהבנת העקרונות, הביצוע זה רק שאלה של תרגול. כשברור לנו בפירוש מה אנו רוצים לומר ואם הרעיון חכם ומעורר מחשבה, אפשר לומר את אותו הדבר גם באמצעים הפשוטים ביותר. ההתמודדות עם ביטוי באמצעים דלים, כאמור, מחדדת את כישורי החשיבה שלנו. הרעיון של דירוג גולשים הוא כה גאוני, שרדיט התפשט כאש בשדה קוצים למרות המראה המוזנח.
זהו לא כתב אישום נגד טכנולוגיה וכישורים טכניים. הכלים הם חלק מהותי מתיווך הרעיון שבראש למציאות. אבל השקעה ברעיון תאפשר לנו ליצור איכות, ליהנות ולגעת באנשים גם עם ציוד מיושן ומסורבל או הבנה טכנית ברמה בסיסית יחסית. רעיון מוצלח אי אפשר לקחת מאיתנו, וכאלה יש אינסוף.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
אם זה מספיק חשוב לנו, אנחנו כבר נדאג לעשות את זה
חשיפה לאומנות מכניסה את המוח שלנו למצב טורבו – מדענים מסבירים כיצד ומדוע
מהו יופי? זוהי תשובתו של אחד הסופרים הגדולים בהיסטוריה...
עוד מרדיו מהות החיים:
