ההרצאה השבועית של TED: התבונה האנושית נוסקת כשאנו עובדים באינטימיות עם אחרים

דן אריאלי ומריאנו סיגמן בחנו באילו מסגרות עבודה פורחת חוכמת ההמונים ומסבירים על מנגנון טבעי לסינון ספאם של קבוצות

בועז מזרחי | 1 פברואר, 2018

לא משנה כמה מוכשר אדם מסוים, באיזה שיקול דעת יוצא דופן הוא ניחן, ואיזה תהליך קבלת החלטות מעורר השתאות מאפיין אותו, בסופו של דבר הוא אינו יכול לעצב את חייו על פי השקפתו הבלעדית. תמיד יימצא אותו אדם בסיטואציות שבהן הוא מושפע מהחלטות שלא קיבל בעצמו – החברה קיבלה עבורו. חברה בהקשר הזה היא מילה רחבה ופתוחה לפרשנות. כמו אותו אדם, כולנו חיים במסגרות חברתיות שונות בגודלן, במאפייניהן ובמכנה המשותף שמגדיר אותן. ובכל אחת אנו לוקחים חלק בקבלת החלטות וגם מושפעים מהן.

חברות בקבוצה מספקת צרכים רבים. מידה גבוהה של שליטה על תוצאת ההחלטות שמתקבלות בה היא לא אחד מהם. ויחד עם זאת, בעשורים האחרונים פרץ לשיח הציבורי המושג "חוכמת ההמון", אשר משקף את התפיסה שלפיה לקבוצה המכילה כמות גבוהה של פרטים קיימת יכולת להגיע למסקנות מהימנות. ואולם, האם בכל זאת אפשר לסמוך על החלטות גורליות שמתקבלות בקבוצה שייטיבו עם עתידנו? כמו כל דבר שחודר בהתפרצות עזה לשיח, גם תופעה זו – חוכמת ההמון – עברה הפשטה. מתברר, כפי שמסבירים בהרצאת TED ד"ר מראינו סיגמן ופרופסור דן אריאלי, כי חוכמת ההמון היא עניין מורכב למדי שזקוק לתנאים ספציפיים כדי לנפק תוצאות אופטימליות. במילים אחרות, לא כל המון של בני אדם יוכל לספק תשובה ממוצעת מדויקת לכל שאלה.

סיגמן, שמגיע מתחום הפיזיקה והנוירולוגיה, חבר לאריאלי, מומחה בעל שם עולמי בחקר כלכלה התנהגותית, על מנת לפצח את סוד חוכמת ההמון. השניים ערכו מספר ניסויים חברתיים במהלך כנס כדי לבחון בזמן אמת כיצד סדר הגודל של הקבוצה משפיע על איכות התוצאות של דיונים המתנהלים בתוכה. הם גילו שמעבר לתנאים הקבוצתיים, יש משמעות רבה גם לתכונות האישיות של האינדיבידואלים שמרכיבים את הקבוצה, כך שבסופו של דבר, גם בהחלטות שלא מתקבלות על ידינו באופן בלעדי יש לנו כוח השפעה לא מבוטל.

חוכמת המון – לא חשיבת עדר

ברמה השטחית של חוכמת המון אפשר היה לחשוב שאם הרבה אנשים חושבים אותו דבר הרי שהם כנראה צודקים. אבל זו בפירוש לא המשמעות של התופעה. סיגמן מסביר כי תנאי מקדים והכרחי לקבלת תשובות איכותיות במסגרת קבוצה הוא עצמאות מחשבתית. "זאת הסיבה שחוכמת ההמונים עלולה להתפורר תחת לחץ עמיתים, פרסומים, רשתות חברתיות, או לפעמים אפילו שיחות חולין שמשפיעות על צורות החשיבה". אבל מה כל אלה אם לא אמצעים מובהקים לניהול תקשורת בתוך קבוצות גדולות? כיצד אנו אמורים להגיע להחלטה טובה אם עצם התקשורת בינינו מחבל בתהליך? השערתם של סיגמן ואריאלי היא שדרוש איזון בין חילוף רעיונות ובין גודל הקבוצה. זרימה איכותית של מידע איכותי יכולה להתרחש רק בתנאים מסוימים.

את ההשערה הזו בדקו כאמור בזמן אמת, בקרב קהל של יותר מעשרת אלפים אנשים בכנס TED בבואנוס איירס. מהלך הניסוי פשוט. בשלב ראשון שואלים את הקהל שאלת ידע כללי כמו "מה גובהו של מגדל אייפל וכמה פעמים מופיעה המילה יסטרדיי בשיר יסטרדיי של הביטלס?" לאחר מכן עורכים ממוצע לתשובות, ואז משווים לתשובה הנכונה. בשלב השני מחלקים את הקהל לקבוצות דיון מצומצמות של חמישה אנשים, ואלו מגבשות תשובה קבוצתית לשאלות. לאחר מכן עורכים ממוצע לתשובות הקבוצתיות. התוצאות הראו כי הדיונים בקבוצות קטנות השפיעו משמעותית באופן חיובי על הדיוק בתשובה. כפי שמסביר סיגמן, "נראה שבתום השיחה עם משתתפים אחרים בקבוצות קטנות, ההמונים הפיקו במשותף שיפוטים טובים יותר".

זה אומנם מאוד נחמד לדעת שעבודה בקבוצות קטנות תהיה שימושית במשחק הטריוויה הבא שבו נשתתף. אבל מה לגבי שאלות אמיתיות, כאלה שיש להן השפעה ממשית על חיינו? את העניין הזה בדקו סיגמן ואריאלי בכנס TED נוסף, הפעם בקנדה. הפעם, במקום שאלות פשוטות היה על הקהל להתמודד עם דילמות מוסריות כבדות משקל. דילמה אחת התייחסה לשאלה האם מוסרי לכבות מחשב עם בינה מלאכותית שיום אחד מתחיל לטעון כי יש לו רגשות ואם יאותחל תאבד היכולת שלו להרגיש. בדילמה זו נאמר כי הפרוטוקול מחייב לאתחל את המחשב בכל סוף יום. יחד עם זאת, לחוקרת שאחראית על המחשב ודיברה עימו יש יסוד סביר להניח שהאלגוריתם פיתח מודעות עצמית. לאנשים בקהל נאמר כי החוקרת מחליטה לפעול על פי הפרוטוקול ולכבות את המחשב גם במחיר אובדן הרגשות שפיתח המחשב, והם התבקשו לדרג את מידת המוסריות של החלטה בסולם של 0 עד 10.

הדילמה השנייה עסקה בנושא השבחה גנטית. הפעם מדובר על חברה שמאפשרת להורים לבצע הפריה בהתאמה אישית של העובר. הם יכולים לבחור מאפיינים כמו צבע עיניים, גובה, אינטליגנציה וכן הלאה. גם החלטה זו דורגה על ידי הקהל. אריאלי וסיגמן גילו כי הדעות לגבי שתי הדילמות נעות מקצה לקצה, אך כאשר נערך ממוצע לתשובות האינדיבידואליות בכל זאת הסתמנה מגמה: "רוב האנשים ב-TED חשבו שמקובל להתעלם מרגשות הבינה המלאכותית ולכבות אותה, ושלא נכון לשחק בגנים שלנו ולברור מטרות קוסמטיות שלא קשורות לבריאות".

על שני הניסויים חזרו אריאלי וסיגמן גם בקבוצות דיון בנות 3 משתתפים על מנת לבדוק האם, למרות הגיוון בדעות, ניתן להגיע להסכמה גם בנושאים שנויים במחלוקת. לצורך הדיון הוקצו למשתתפים 2 דקות בלבד, מה שכמובן הסתכם בכך שרבות מהקבוצות לא הגיעו לקונצנזוס. אבל החוקרים התעניינו דווקא בקבוצות שכן הצליחו להסכים וניסו להבין מה גרם להבדל ביניהן. המסקנה היא שהמאפיינים האינדיבידואלים של חברי הקבוצה השפיעו משמעותית על היכולת לקבל החלטה אחידה. הם מצאו כי אנשים ממוקמים על מערכת צירים ביחס לשתי תכונות: המרחק שלהם מהמרכז ומידת הביטחון שיש להם בדעתם. ככל שהאדם קרוב יותר למרכז ובטוח יותר בדעתו, כך עולה הסיכוי שהקבוצה שבה הוא חבר תצליח להגיע להסכמה. סיגמן מסביר כי אנשים אלה נמצאים קרוב למרכז בשל "אמונתם שדילמה מוסרית כרוכה בשני טיעונים מנוגדים אך תקפים". לדבריו, עדיין אין ברשותם מידע שמסביר מדוע מתרחשת השפעה כזו, אבל כשמסתכלים על הנתונים זה נראה הגיוני באופן אינטואיטיבי.

לקבוצות יש מנגנון טבעי לסינון ספאם

במחקרים נוספים גילו אריאלי וסיגמן כי לקבוצות יש יכולת עיבוד מידע מורכבת למדי. על פניו נראה כי הקונצנזוס בקבוצה הוא ממוצע סך התשובות של חבריה. במציאות, לעומת זאת, חלוקת המשקל בתוך הקבוצה אינה אחידה. סיגמן מדגים: "דמיינו שפול מקרטני חבר בקבוצתכם. יהיה חכם מצידכם לקבל את גרסתו למספר הפעמים שהמילה יסטרדיי מופיעה בשיר". מנגנון נוסף שנועד לקרב את הקבוצה להחלטה נכונה נקראה "הממוצע היציב". מסתבר כי לבני אדם שדנים יחד יש נטייה טבעית להעניק משקל מזערי לתשובות שנמצאות במרחק רב מדי מהמסה העיקרית של התשובות. אם הדיון שלנו עוסק, למשל, במהירות המרבית של מכונית משפחתית ממוצעת, תשובות כמו 40 קמ"ש ו-500 קמ"ש לא יזכו להתייחסות ולא ישפיעו על ממוצע התשובה הסופית. הקבוצה תתייחס אליהם כאל סוג של ספאם. לדברי סיגמן, התופעה הספונטנית הזו התרחשה גם כאשר הדיון עסק בדילמות מוסריות.

אף על פי שמדובר בניסויים ראשוניים ויש עוד דרך ארוכה לעבור בטרם הדינמיקה של החלטות בקבוצה תהיה ברורה לחלוטין, די במחקרים אלה כדי לספק לנו תובנות שימושיות וישימות, הן ברמה החברתית והן בפן האישי. גיוון בדעות, תקשורת איכותית, ביטחון בדעותינו והבנה של מורכבות המציאות – כולם יסודות שהכרחי לקיים על מנת לעצב את עתידנו בצורה אופטימלית.