היא מתרחשת בכל יום מראשית הבריאה, ובכל זאת אנחנו מתפעלים ממנה בכל הזדמנות כאילו זו הפעם הראשונה. מה עושה אותה מושכת כל כך עבורנו? ואילו סגולות היא מעניקה למתבוננים בה? קבלו אותה – השקיעה.
גם האדם הציני ביותר יתקשה להישאר אדיש למראה שקיעה מרהיבה. משהו בכדור האש הבוער שלכמה רגעים מאפשר לנו להביט בו ישירות, הצבעים המתחלפים בשמיים, האור המחמיא שמדגיש מה שצריך ומטשטש מה שלא – כולם מתנקזים לקפסולת קסם ויופי רגע לפני שהשמש נבלעת בקו האופק.
לפעמים ממהרים לשלוף מצלמה ולתעד את הרגע, אבל כמה שלא מנסים, לרוב בסוף מבינים שאין טעם ושהעדשה לעולם לא תוכל לתפוס במלואה את הפלא שהעין רואה.
לפי קאשה פאטל ב-Washington Post, מחקר בריטי מצא שאנשים אוהבים להתבונן בשקיעה יותר מבכל מראה שמיימי אחר, ומעדיפים להביט בה על פני סופות רעמים, שמיים זרועי כוכבים, שמיים כחולים בהירים ואפילו קשת בענן. המחקר מצא שיש אנשים שיהיו מוכנים לשלם עד 100 פאונד בריטיים כדי להביט בנוף בשקיעה.
הקטור יוז ובן אליוט כותבים בבלוג Unplugged העוסק ברווחה נפשית, שהשפעתה של השקיעה עלינו כה חזקה, עד שקיימת תופעה של אנשים המשלבים את הצפייה בה באופן יזום בשגרת יומם על מנת ליהנות מיתרונותיה. הם מכנים זאת "תרפיית שקיעה". מה יש בה, בשקיעה, שאנו לא יכולים להתנגד לו? אליוט, יוז ונוספים מציעים 6 סיבות אפשריות לתופעה.
1. היא קוראת לנו לשוב הביתה
בדומה לתופעות רבות אחרות, נראה שגם תשומת הלב המיוחדת שלנו לשקיעה היא בעלת שורשים פרה-היסטוריים. כבעלי חיים הפעילים בשעות האור, רוב הפעילות היומיומית של האדם הקדמון כמו ציד וליקוט התרחשה בחוץ, במרחבי הסוואנה הפתוחים.
שעת הדמדומים הייתה זמן מסוכן במיוחד עבור האדם. בשקיעה פעילים במיוחד טורפים גדולים, ובניגוד אליהם יכולת הראייה של העין האנושית הולכת ונעשית מוגבלת מאוד ככל שהחושך יורד.
עם הזמן, כותב ג'יימס לויד במגזין Science Focus, למד המוח האנושי לסמן את זמן השקיעה כשעה קריטית שבה הוא צריך לשוב למחנה או לחפש מקלט, ולכן נראה שהוא התחווט לזהות ולהתמקד בה כאשר היא מתרחשת.
2. היא מעוררת את החוש האסתטי שלנו
לויד מסביר שבתקופת הפליסטוקן, העידן הגיאולוגי שבו נתקבעה פחות או יותר צורתם הנוכחית של בעלי החיים והצמחים, התפתח גם החוש האסתטי כחלק מהיכולות האנליטיות הרחבות של המוח האנושי. "רחוק מלהיות שטחי, 'יופי' הוא קיצור דרך למדוד את תקינותו או 'נכונותו' הבסיסית של דבר מה", הוא כותב. "למשל, בכל הנוגע לאנשים, התכונות שאנו מוצאים כ'יפות' מתואמות בדרך כלל עם בריאות פיזית או עם יכולת רבייה. במקום להעריך את כל התכונות השונות באופן עצמאי, הן מתכנסות למדד אחד: יופי".
הזיהוי והתיוג של דבר מה כ'יפה' הוא דרכו המתוחכמת של הטבע לדאוג שנשים לב אליו. השקיעה, כאמור, מסמנת את שעת הדמדומים המסוכנת שמוטב שנהיה ערים לה.
לפי לויד, הפילוסוף דניס דאטון הציע שהשקיעות שאנו רואים כיום מזכירות לנו באופן לא מודע את אותן השקיעות האדומות שהיו בולטות בנוף הסוואנה של עידן הפליסטוקן.
3. היא מכינה אותנו לפרק הבא ביממה
נשאלת השאלה, אם תפקידו של התיוג הביולוגי הזה הוא לסמן לנו זמן שבו עלינו להיזהר ולתפוס מחסה, מדוע הוא קיבל במוחנו תווית של משהו יפה, ולא של סימן אזהרה? מדוע השקיעה מעוררת בנו תחושות חיוביות במקום לעורר בנו תחושות מתח או מצוקה?
גם כאן, התשובה טמונה בצומת שבין ביולוגיה לפסיכולוגיה, והיא פשוטה יותר משנדמה. סוף היום הוא הזמן שבו האדם צריך להתחיל להתכונן לשינה, ומשמעות הדבר היא שעליו להתחיל לנוח ולהוריד את רמות המתח בגוף. "האור ההולך ודועך של השקיעה משמש סמן ויזואלי טבעי שמסייע לווסת את מנגנון הקצב הציקרדי – השעון הביולוגי הפנימי שמסונכרן עם מחזור היממה ושולט על מעגלי הערות והשינה", כותבים אליוט ויוז. "גוני השקיעה המרגיעים מסייעים להפחית מתח בשרירים, להוריד את קצב הלב ולהוביל לאיכות שינה טובה יותר". לדבריהם, עצם השהייה בחוץ בטבע בזמן הצפייה בשקיעה עשויה להפחית את רמת הורמון הלחץ קורטיזול בדם ב-21% תוך שעה.
בשביל להנות מכל יתרונותיה לא מספיק להיות בחוץ בזמן השקיעה, צריך גם להתבונן בה באופן מכוון. צילום: Maxim Ibragimov on Shutterstock
4. היא משפרת את מצב הרוח
התבוננות בשקיעה אינה רק מרגיעה, אלא גם משפרת את מצב הרוח באופן אקטיבי. "הגוונים החמים שמאפיינים את השקיעה מקושרים עם תחושות של אושר ואופטימיות", כותבים אליוט ויוז. "חשבו על גוונים כתומים לוהטים, ורודים וסגולים – אלה מעוררים שמחה ותחושת שלווה". צפייה בשקיעה מרהיבה מעודדת ייצור דופמין – הורמון הנאה ועונג שמשתחרר במוח ומציף את הגוף.
פרסום במגזין Psychologos מחזק זאת. "מחקרים הראו כי לשקיעות השפעה מנטלית חזקה הנמשכת זמן רב גם לאחר שהצבעים דהו. היא מקילה על מתח, משרה רוגע ושלווה ויוצרת מצב רוח מרומם בדומה לזה שמתעורר לאחר מדיטציה".
5. היא מעוררת תחושת פליאה
בזמן שידוע זה מכבר על הסגולות החיוביות של שהייה מתחת לשמיים בהירים, מחקר חדש מציע שצפייה בתופעה אפמרית (מראה קצר מועד וחולף של גוני השמיים המשתנים בזמן הדמדומים) יכולה לגרום אף לקפיצה נוספת במצב הרגשי שלנו הודות לכך שהיא מייצרת תחושת פליאה.
הדוקטורנט אלכס סמולי, מנהל המחקר, מספר לפאטל שפליאה היא רגש חמקמק שקשה לעורר. ברגעים המעטים שחווים אותה, תחושת פליאה עשויה לשפר את מצב הרוח, להגביר רגשות חיוביים ולהפחית מתח. המחקר של סמולי הראה שאנשים יכולים "לחוות שיאים של תחושות פליאה והערכה אסתטית ויופי" בעת צפייה בשקיעה, אפילו אם מדובר בהתבוננות בציור או בתמונה בשומר מסך.
"אנחנו, כתושבי המערב, התנתקנו מאוד מהעולם הטבעי", אומר סמולי. "כשאתה רואה משהו נרחב ובלתי נתפס [כמו שמיים צבעוניים] או כל דבר אחר שיוצר את התחושה הזו של פליאה, הבעיות שלך יכולות פתאום להרגיש זניחות ואתה פחות מודאג מהן".
אליוט ויוז מחזקים זאת, וטוענים שתחושת הפליאה שמתלווה לצפייה בשקיעה מעוררת בנו מיינדפולנס באופן טבעי. "היא מאלצת אותנו לחיות את הרגע. אנחנו לא משתהים על העבר או דואגים לגבי העתיד – אנחנו לגמרי נוכחים בהווה".
6. היא מחברת אותנו ליופיו של הטבע
בזמן שתחושות השתאות ופליאה יכולות להתעורר מגורמים שונים, מיצירות אמנות דרך מונומנטים גדולים ועד זיקוקי דינור, התחושות שעולות מהצפייה בשקיעה שייכות לקטגוריה ייחודית של התפעלות מן הטבע.
ליסה וסמר אנרוז, מחברת וחוקרת בתחום הרווחה הנפשית, כותבת ב-Psychology Today שהערכה ליופיו של הטבע יכולה להיות בעלת תועלות פסיכולוגיות רבות. המפתח, לדבריה, הוא מעורבות בחוויה. לדבריה, מחקר מאוניברסיטת ברקלי מצא שאנשים מסוימים מדווחים על עלייה באושר וברגשות החיוביים יותר מאחרים בעת שהייה בטבע. הסיבה לכך הייתה שאותם נבדקים התכווננו באופן מודע להערכת יופיו של הטבע. "כדי לקצור את פירות השקיעה, עליכם להפסיק כל מה שאתם עושים ובאמת להתבונן ולהעריך את המופע השמיימי", היא כותבת.
מחקר ההמשך מצא שהרגשות החיוביים שהתעוררו בעקבות התפעלות מיופי טבעי הובילו לעלייה בפרו-סוציאליות – רגשות והתנהגויות המאופיינים בדאגה לאחרים. באחד מהניסויים במחקר נמצא שנבדקים שסיווגו תמונות נוף כיפות נטו להיות נדיבים יותר לאחרים לאחר מכן, בהשוואה לאלו שדיווחו כי התמונות היו פחות מושכות. כלומר, אין זה מספיק להביט בטבע כדי לחוות עלייה בתחושת החיבור לאחר, יש גם לחוש את ההערכה ליופיו.
מחקר נוסף, כותבת וסמור אנדרוז, מצא כי הערכה רבה ליופי נקשרה לרמות גבוהות יותר של שביעות רצון מהחיים, הכרת תודה ורוחניות. הקשר היה החזק ביותר בעת הערכת יופיו של הטבע, בהשוואה ליופי אומנותי (כגון ציור, סימפוניה או שיר) או יופי מוסרי (כגון מעשה צדקה, נאמנות או אדיבות). תיאוריה אחת היא שהערכה ליופי הטבע כל כך חזקה מכיוון שהיא אינסטינקטיבית ולא נלמדת. הנטייה הטבעית לעצור ולהביט בשקיעה מאפשרת למוח הפסקה מרעננת ממרוץ המחשבות ומעניקה לחיים פרספקטיבה אחרת, רעננה יותר.
תמונת כותרת: Icemanphotos on Shitterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
השמש מאירה על כמה מן המסורות העתיקות לכבודה
ההרצאה השבועית של TED: כיצד חוויית הפליאה מפחיתה את הפחד מהלא נודע?
מה מסתתר מאחורי יופייה של השקיעה? ההסבר המפתיע ל-3 תופעות טבע מוכרות
עוד מרדיו מהות החיים:
