רוצים להיות יותר מאושרים? תגדירו 'אושר'

זה שנים שפרופסור ענת שושני חוקרת אושר, פסיכולוגיה חיובית ופיתוח חוסן אצל ילדים. בראיון עימה למדנו הגדרה חדשה לאושר, כזו שהופכת את החיפוש אחריו לפשוט ומסודר. הכרנו את הייחוד של האנשים המאושרים ביותר בעולם וגילינו מדוע גלידה עלולה לפעמים לחסום את התקווה.

תום לב-ארי בייז | 10 מרץ, 2025

כולם רוצים להיות מאושרים, אך כשנשאלת השאלה 'מהו אושר' הראשים מתחילים לגרד. לאורך ההיסטוריה תועדו ניסיונות רבים להגדיר אושר. סוקרטס, למשל, טען כי המפתח לאושר הוא הפניית תשומת הלב מהגוף אל הנשמה וכי חיים מוסריים הם חיים מאושרים. לפי הבודהיזם הטיבטי, לעומת זאת, אושר הוא שלוות נפש, כזו שאינה מושפעת מדבר. יש שרואים בהנאה אושר ויש שמתייחסים לשביעות רצון כאל אושר. האם אושר הוא רגעי או מתמשך? האם הוא תלוי במעשים שלנו או לא? ומה הופך אותנו למאושרים?

להיות מאושרים, לדברי ענת שושני, פרופסור לפסיכולוגיה ממרכז מיטיב שבאוניברסיטת רייכמן, זו מטרה מאוד רווחת ונעלה. הבעיה היא שכמעט ולא מלמדים את הדרך אליה בשום מקום. לא באוניברסיטה ובטח שלא בבתי הספר והגנים. ואולי הקושי בללמד כיצד להיות מאושרים מתחיל בחוסר הבהירות שיש לרובנו ביחס למושג. "כשאנחנו מבינים את ההגדרה של אושר אנחנו יכולים להתחיל להבין איך לזמן אותו ליומיום שלנו", היא מבהירה.

אז מהו אושר בעיניך?

בעולם המחקר של הפסיכולוגיה, מסבירה שושני, מחלקים את האושר לשני סוגים עיקריים: הדוני ואודימוני. הראשון נגזר מהמושג הדוניזם (נהנתנות), המתאר תפיסה שלפיה כל מעשה אנושי נובע מהתשוקה להנאה. בהתאם לכך זהו אושר שקשור לכל החוויות המהנות שבהן אנחנו מתנסים והוא נקבע ביחס למאזן הרגשות הנעימים והלא נעימים שאנו צוברים. ככל שהנטייה היא לטובת ההנאה, רמת האושר ההדוני גבוהה יותר. "לפגוש חברים, לעשות ספורט, לאכול במסעדה, לצאת לטייל. זהו אושר שקשור בחוויות ההדוניות שלנו", היא מדגימה ומציעה: "דמייני שיש לך דלי ואת צריכה להסתובב ולאסוף מטבעות כאלו של אושר הדוני".

אושר אודימוני נובע מהמילה היוונית אודימוניה אשר מתורגמת כ'שגשוג אנושי'. "זהו אושר שקשור לתחושת המשמעות בחיים, למימוש העצמי, להשגת מטרות ולהתפתחות של האישיות שלנו". הוא מושפע מהבחירות שלנו ומהאופן שבו אנחנו מנווטים את חיינו, אך גם מהמעטפת האנושית שמקיפה אותנו והאופן שבו היא רואה ומעריכה אותנו.

בזמן שהראשון הוא דינמי ומצבו עשוי להשתנות כל כמה שעות, ימים או חודשים, השני יציב יותר, נבנה לאורך זמן ונותר גם לאורך הגאות והשפל של הראשון. למשל, "בשנה האחרונה, במלחמה (חרבות ברזל), האושר האודימוני היה מאוד גבוה כי אנשים התגייסו למען המדינה והעם, תמכו, בישלו, הושיטו יד. הרבה אנשים הרגישו שיש להם סיבה לקום בבוקר, שיש מדינה להילחם עליה, שהם מרגישים שייכים למקום הזה". אך באותה הנשימה האושר ההדוני היה נמוך מאוד. "לאנשים אין חשק לצאת להופעות, לבלות וליהנות כשכל כך הרבה אנשים אחרים נלחמים, סובלים ומתאבלים מסביב", אומרת שושני. שני סוגי האושר הם משלימים. האחד לא יפיק תחושת אושר שלמה ומלאה ללא האחר.

אושר הדוני הוא אושר מצטבר. החוויות כביכול נגמרות אך ההנאה נטמעת בנו. צילום: Krists Luhaers on Unsplash

האנשים הכי מאושרים בעולם

בהמשך הריאיון שושני מתארת מחקר שבחן מה מבדיל בין האנשים המאושרים בעולם ובין בעלי אושר ממוצע. לדבריה, החוקרים מצאו כי אלו שמעל לממוצע לא חוו פחות אירועי חיים שליליים או משברים, אלא ידעו להתמודד איתם טוב יותר ולצאת מהם מהר יותר. לצד זה, המשתנה המהותי הנוסף שאפיין את כולם היה נוכחות של קשרים בינאישיים איכותיים בחייהם.

היכולת להתאושש בצורה טובה ממשברים היא אולי ההגדרה הכי בסיסית של חוסן נפשי, ואילו קשרים קרובים הם מהמרכיבים המשמעותיים ביותר בבניית חוסן.

אם כך, לסילבוס של לימודי האושר יש להכניס גם לימודי חוסן. ויפה שעה אחת קודם. האם ילדים שלומדים לפתח חוסן נפשי יהפכו למבוגרים שמתמודדים טוב יותר עם תלאות החיים וחווים יותר אושר? כנראה שכן. אבל זו לא הסיבה היחידה. "המשברים בחיינו מגיעים כבר בגיל צעיר", אומרת שושני. "אנחנו רוצים לפתח את החוסן של ילדינו כדי שהם יוכלו להתמודד עם משברי הילדות ומשברי הבגרות כאחד".

"מספיק שיהיה לנו אדם אחד בחיינו – והוא יכול להיות הורה, חבר, מישהו מהמשפחה, מישהו מההתנדבות או מהשירות הצבאי – כזה שאנחנו יודעים שאנחנו יכולים להרים אליו טלפון אם אנחנו בצרה או להניח עליו ראש ולהיתמך, כדי לנבא בריאות ורווחה נפשית וחוסן. לא צריך גדוד כזה של אנשים, מספיק אחד".

האם הנטייה לחוסן היא גנטית?

לפני שאנחנו נכנסים לפרקטיקה של החוסן, שושני מספרת כי "ישנם מחקרים גנטיים שמדברים על כך שחמישים אחוז מהחוסן הוא גנטי. הגנים המרכזיים שנקשרו עם חוסן הם גנים של סרוטונין ודופמין הפעילים בוויסות מצב הרוח והמתח ובמערכת התגמול, וגנים של אוקסיטוצין הפעילים בלמידת החיבור החברתי". אבל חמישים האחוזים הנוספים ניתנים לסביבה שמשפיעה באותה המידה.

ולא זאת בלבד.

"יחסים משפחתיים טובים ותמיכה חברתית הם אולי הגורמים הכי משמעותיים לחוסן", אומרת שושני. "והרבה פעמים הם גם ממתנים גורמים של חוסר חוסן. למשל, מצאו שמחסור בחמצן בלידה או תזונה לקויה של האמא במהלך ההיריון מקושרים בחוסר חוסן של הילדים". אבל סביבה משפחתית קרובה ותומכת הפחיתה את ההשפעה של הגורמים הללו במידה משמעותית.

"מספיק שיהיה לנו אדם אחד בחיינו – והוא יכול להיות הורה, חבר, מישהו מהמשפחה, מישהו מההתנדבות או מהשירות הצבאי – כזה שאנחנו יודעים שאנחנו יכולים להרים אליו טלפון אם אנחנו בצרה או להניח עליו ראש ולהיתמך, כדי לנבא בריאות ורווחה נפשית וחוסן. לא צריך גדוד כזה של אנשים, מספיק אחד", מסבירה שושני ומוסיפה: "מחקרים אחרים הראו שמספיק שנדבר איתו אחת לשלושה שבועות, ואפילו בוואטסאפ ולא בשיחה, כדי שיהיה לכך אפקט על חיינו".

גם שיחת טלפון חודשית תעשה את העבודה, אבל מפגש מהנה ואפקטיבי אפילו יותר. צילום: Pablo Merchán Montes on Unsplash

אז מלבד קשרים קרובים ובטוחים, איך מפתחים חוסן בגיל צעיר?

אם חוסן הוא היכולת להתמודד טוב עם משברים, ואלו מאופיינים קודם כל ברגשות קשים, אזי ניהול רגשות הוא הבסיס לפיתוח חוסן. לדברי שושני, ככל שילדים מכירים יותר רגשות – חיוביים ושליליים – הם יכולים להתמודד טוב יותר עם מצבים בחייהם. "הרבה ילדים מפחדים מהרגשות השליליים שלהם. וגם ההורים שלהם לעיתים קרובות. כשרגש שלילי עולה לא יודעים מה לעשות איתו, מנסים לסגור אותו ולקנות גלידה כדי לשמח את הילד ולהשכיח ממנו את הכאב. אבל רגש שלילי שלא מקבל מקום הופך לרוח רפאים, הוא מסתובב בתוכנו וממשיך לגזול אנרגיה". לעומת זאת, ילדים שיתנסו ברגשות לא נעימים בגיל צעיר – ידעו לתת להם שם וילמדו שכעבור יום, שעה או אפילו כמה דקות הרגש חולף – הם ילדים שלא יחששו מהקושי. אלו ילדים שידעו לשמור על תקווה.

אם אושר הדוני נמדד לפי יחס הרגשות השליליים והחיוביים, היכרות עם רפרטואר עשיר של רגשות לא נעימים ישפר את היכולת שלנו להתמודד עימם ולצמצם את היקפם, והיכרות עם רפרטואר עשיר של רגשות נעימים יאפשר לנו למצוא אותם בקלות יתרה.

השתאות, לדוגמה, היא לא רגש שאנחנו חושבים עליו הרבה ביומיום. "אבל ידוע שרגש ההשתאות הזה, כשאת עומדת מול נוף מדהים או שקיעה צבעונית, נותן תחושה של משמעות. הוא שולח אותך לחשוב על עצמך, על העולם". אם נהיה מודעים אליו ונייצר יותר חוויות שמעוררות אותו נזכה ליהנות ממנו יותר, וגם ילדינו. שושני מספרת על מפגש עם ילדים שפונו מבתיהם במהלך מלחמת חרבות ברזל. במפגש הרכיבו הילדים משקפי מציאות מדומה ונשלחו ל'חלל' כדי להסתכל על כדור הארץ מרחוק. "ראינו שרגש ההשתאות עוזר לילדים המפונים להתמודד עם המלחמה. כולם סיימו את החוויה עם פחות חרדה ועם יותר תקווה".

מהם הדברים שאתה לא יכול לדמיין את חייך בלעדיהם?

רכיב רב משקל נוסף בפיתוח חוסן הוא מציאת משמעות. נוכחותה בחיינו משפיעה באופן ישיר על האושר האודימוני, ועל אף שלעיתים היא נתפסת כאידיאל גבוה המושג דרך השתתפות בפעולות מצילות חיים – לפי שושני, קיימים מקורות משמעות הרבה יותר נגישים, החל מחברים, דרך בעלי חיים ועד תחביבים.

רוב המחקרים שעוסקים במשמעות מתייחסים לאנשים בוגרים, אך את שושני והצוות שלה זה לא הרתיע. "נכנסנו לגנים וביקשנו מהילדים לדמיין שהם עולים על אונייה שתיקח אותם לאי בודד", היא מתארת ניסוי שערכה. "הסברנו שעל האי אין כלום. ממש כלום. ושאלנו: מה מהחיים שלך היית לוקח איתך? זה יכול להיות כל דבר".

"ילדים שיתנסו ברגשות לא נעימים בגיל צעיר, ידעו לתת להם שם וילמדו שכעבור יום, שעה או אפילו כמה דקות הרגש חולף, הם ילדים שלא יחששו מהקושי. אלו ילדים שידעו לשמור על תקווה".

תשובותיהם מחזירות אותנו ישר אל ליבת הנושא. "הכי הרבה דיברו על מערכות יחסים. על סבא וסבתא או אחים. הרבה גם דיברו על דברים שחשובים להם כמו הדובי שלהם, הכדורגל או אפילו ערכת האיפור. הם רצו את המשחקים שלהם איתם וזה מאוד תואם גיל". מלבד אלו עלו עונות השנה, בעלי חיים מוכרים כמו כלבים וחתולים ואף מקומות בילוי אהובים. "כמה ילדים ביקשו להביא איתם את 'ללכת עם אמא לקניון'", מספרת שושני בחיוך.

חיים שיש בהם משמעות הם קרקע פורייה לחוסן נפשי ולאושר האודימוני שלנו. בתוך הדברים המשמעותיים בלטו הקשרים הקרובים, אלו שמאפיינים את חייהם של האנשים המאושרים ביותר. אם כך, יצירת חוויות משמעותיות וטיפוח הקשרים הבינאישיים של ילדינו הן כנראה הפרקטיקות הכי חיוניות לצד אימון הכישורים הרגשיים שלהם.

בסופו של דבר, מבקשת שושני לסכם, אפשר לפרק את המושג חוסן לגורמים ולבחון כיצד כל אחד מהם משפיע על האושר שלנו, אבל אם נרחיק מעט את נקודת המבט נגלה שאת כל הרכיבים הללו עוטפת הבנה בסיסית לגבי החיים: "כל אדם או ילד צריך לאהוב את עצמו, לאהוב אחרים ולהרגיש מסוגל כדי להתמודד עם העולם הזה". אם נכוון לשם, ייתכן מאוד שיתר רכיבי החוסן יגיעו באופן טבעי כחלק מהדרך.

תמונת כותרת: Josiah Gardner on Unsplash