לא בכדי נוהגת האנושות להתהדר בקעקועים זה עשרות אלפי שנים. מתחת לציור, לטקסט או לסמל מסתתר רמז לסיפור אישי שקשה להעביר במילים, וספק אם אנחנו אפילו יודעים לספר אותו לעצמנו. מהו הכוח המרפא שקעקועים נושאים עימם?
בספרו "מוצא האדם" כותב דרווין שאין אומה גדולה בעולם שלא נהגו לקשט בה את הגוף בקעקועים או בסוגים אחרים של עיטורים קבועים. לא מעט תרבויות עתיקות קידשו מאז ומעולם סוגים שונים של קעקועים ואומנויות גוף, ואפילו במערב, שבו היו מוקצים לפרקים, קעקועים זוכים בעשורים האחרונים לעדנה מחודשת. אם במחצית הראשונה של המאה ה-20 נקשרו קעקועים בעיקר עם אופנוענים קשוחים, יורדי ים או חברי כנופיות, כיום ניתן לראות בהם אופנה של ממש שמעטרת אפילו את גופן של נערות בנות טובים.
מה עומד בבסיס הרומן עתיק היומין של האנושות עם קעקועים? מאין נובעת המשיכה למנהג שהביצוע שלו כרוך בכאבים פיזיים, והתוצאה שלו ברוב המקרים בלתי הפיכה? ואיך הצליח טאבו חברתי של תרבות השוליים לחדור ללב המיינסטרים? נראה שהתבוננות במשמעויות הגלויות והנסתרות שנושאים הקעקועים והבנת הפסיכולוגיה שלהן עשויות לסייע לשפוך אור על החידה ואולי גם על הדרך שבה אנו תופסים אותם.
הולדתה של סטיגמה
איימי אולסן כותבת באתר מוזיאון Welcome כי ממצאים ארכיאולוגיים מצביעים על כך שהאדם נוהג להתקעקע כבר עשרות אלפי שנים. המומיה העתיקה בעולם, בת מעל ל-5,000 שנים, נמצאה קפואה בהרי האלפים כשעל עורה לא פחות מ-60 קעקועים, בדומה למומיות בנות אותו גיל ממצרים העתיקה. משמעות הקעקועים אינה ידועה לגמרי, אך חוקרים משערים שבשל הקרבה שלהם לנקודות דיקור המוכרות כיום, ייתכן ששימשו גרסה קדומה של רפואת דיקור למחלות כרוניות כמו דלקת פרקים.
ברחבי העולם העתיק קעקועים שימשו למטרות שונות. הם יכלו לייחד אדם בתוך קבוצה, או קבוצה בתוך חברה, ויכלו לשקף גיל, מעמד, אמונה, או לשמש כהגנה מפני מחלות או רוחות רעות. אולסן מסבירה כי העובדה שכרוך בהם כאב הפכה אותם בתרבויות רבות לחלק מטקס חניכה או לאות גבורה, והעובדה שהם בלתי ניתנים להסרה הפכה אותם בתרבויות אחרות לאות קלון או לצורה של ענישה. בעולם ההלניסטי למשל, החשיבו את הקעקועים למנהג ברברי ונהגו לסמן בהם עבדים או אסירים. המילה סטיגמה – תיוג – מקורה במילה הלטינית לקעקוע שמשמעותה 'סימן שנעשה בעזרת כלי חד'.
"קעקועי זיכרון לא עוסקים במוות. הם למעשה ביטוי לחיבור עם אותו אדם שאבד ולהשפעה שהייתה לו על האדם שנושא אותם".
בתחילת ימי הביניים, עם התנצרות האימפריה הרומית, אסרה הכנסייה כליל על קעקועים מתוך האמונה כי זוהי השחתת הגוף. רק במאה ה-18, עם שובו של קפטן קוק מאיי פולינזיה שאוכלסו בילידים מקועקעים, אימצו יורדי ים וכן אריסטוקרטים מעטים את המנהג האקזוטי כדי לחזק את תדמיתם כאנשי העולם הגדול. האופנה פשתה בעיקר בקרב פליטי החברה ובני המעמד הנמוך, ועדיין נחשבה למוקצית על ידי רוב האוכלוסייה ומעמד הביניים.
על פי כותבי אתר מכון הקעקועים ZooTattoo, עד תחילת המאה ה-20 קעקועים במערב נחשבו עדיין כסמל לתרבות רעה, אך באמצעה החלו לראותם גם כבעלי ערך אידיאולוגי שמסמל מרדנות ונון-קונפורמיזם. בשנות ה-60 וה-70 החלה לאמץ אותה תרבות הנגד הצעירה והמהפכנית. האופי המחתרתי של קעקועים רק תדלק את המשיכה אליהם, והם התחילו להיות פופולאריים יותר ויותר. שנות ה-90 סימנו את נקודת המפנה ביחס לקעקועים. טכניקות וטכנולוגיות חדשות אפשרו עבודה מדויקת והיגיינית יותר, שבתורה פנתה לקהלים חדשים שהלכו והעריכו יותר ויותר את ערכם האומנותי של הקעקועים. המדיה ותרבות הפופ עיגנו סופית את מעמדם גם במיינסטרים.
מאות קלון לאות גבורה
כיום כשאנחנו עוברים ברחוב, כבר אי אפשר שלא להיתקל בהם בקרב כל סוגי האוכלוסייה. אך יותר משהם טרנד אופנתי, קעקועים עשויים לספק לנו תובנות ייחודיות ועמוקות לגבי נפש האדם, ונפשו של האדם הנושא אותם בפרט.
ניתן להתבונן על המוטיבציות לקעקוע דרך פריזמות של תיאוריות פסיכולוגיות שונות. תיאוריית האינטראקציה הסימבולית גורסת שהם מאפשרים לנו להביע ולשמר את הזהות שלנו דרך סמלים שמתקשרים את הרעיונות, הדעות והערכים שלנו, כמו גם השתייכות לקבוצה. לפי תיאוריה אחרת, קעקועים מסייעים לנו לפתור דיסוננסים קוגניטיביים לגבי אירועים או אנשים שונים (למשל אירוע טראומטי שרוצים לשכוח ולציין גם יחד). תיאוריה מקובלת במיוחד היא זו של הגדרה עצמית: הצורך של אנשים בתחושת אוטונומיה, כשירות ומסוגלות עצמית.
קעקוע במבוק מסורתי בסומטרה המערבית, אינדונזיה. צילום: GUDKOV ANDREY on Shutterstock
בריאיון לדייוויד רובסון ב-The Guardian, פרופסור וירן סוואמי, פסיכולוג וחוקר דימוי גוף, מחזק רעיון זה. לדבריו, בעוד שמשמעותם של קעקועים עשויה להשתנות מאדם לאדם, העיקרון הפסיכולוגי שעומד מאחוריהם זהה: "הם מאפשרים לנו להביע בעלות ושליטה על גופנו – היכולת לסמן את גופנו ולומר 'זה משמעותי עבורי'".
באחד ממחקריו בדק סוואמי את דימוי הגוף של נבדקים לפני ואחרי שהתקעקעו. הוא מצא שחרדות בקשר למראה החיצוני או תחושות חוסר שביעות רצון מנראות הגוף הופחתו מיידית עם סיום התהליך. העובדה שהעלייה בביטחון העצמי נצפתה גם בחלוף מספר שבועות עשויה להצביע על כך שמדובר בשיפור ארוך טווח ואף קבוע. "אפשר לראות מסלול ברור. ברגע שעושים קעקוע, מרגישים הרבה יותר קרובים לגוף שלנו".
לכן, עבור אנשים רבים קעקוע מסמן אירוע או חוויית חיים מסוימת, חיובית או טראומתית, ואת הכוחות שהם שאבו במסגרתה או בעקבותיה. מחקרים מראים ש"קעקועי הישרדות", למשל, עשויים לסייע לשיקום הרגשי של שורדי סרטן. "זוהי דרך לנכס לעצמנו מחדש את גופנו", אומר סוואמי, שבימים אלו חוקר את הדרכים שבהם בכוחם של קעקועים כאלו לתרום להתמודדות עם אלימות במשפחה.
מסר נצחי בעידן של ארעיות
דרך נוספת שבה קעקועים יכולים לסייע בצמיחה פוסט טראומתית היא בדמות קעקועי שכול או הנצחה. "קעקועי זיכרון לא עוסקים במוות. הם למעשה ביטוי לחיבור עם אותו אדם שאבד ולהשפעה שהייתה לו על האדם שנושא אותם", מספרת לרובסון פרופסור סוזן קדל, מומחית בתחום הצמיחה הפוסט-טראומטית.
במסגרת מחקר שערכה ראיינה קדל מספר רב של אנשים לגבי תפקידם של קעקועים בתהליכי אבל שעברו. היא מתארת למשל זוג הורים ששכל את בנם בתאונת דרכים. ההורים התקשו לקבל את הקעקועים שעשה בנם בחייו. ואולם, זמן קצר לאחר מותו פנה האב אל המקעקע של בנו ועשה את אותו קעקוע שהיה לו. שני ההורים נושאים עכשיו מספר קעקועים לזכר בנם, כמו גם 5 בני משפחה אחרים שבחרו להנציח אותו באופן דומה. במקרה אחר, אחד המרואיינים בחר בקעקוע של עגבנייה, כדי לסמל את הזמן שבילה בגינון יחד עם יקירו שאבד. אחרים בחרו לציין את זכר הנפטר עם קעקוע שנושא את טביעת אצבעו או מלל בכתב ידו.
ד"ר ג'וזף פייר, פרופסור קליני למדעי בריאות הנפש, מתאר את הקעקועים כחלונות לנפש. "פעמים רבות קעקועים מספרים דרך אומנות סיפור חשוב שלא בא לידי ביטוי במילים", הוא מסביר לרובסון. בסופו של דבר, ייתכן שמגוון הסיבות לעשיית קעקוע הוא כמספר הקעקועים עצמם. בין אם זה כדי לסמל צמיחה אישית, ובין אם לציין הישג משמעותי, לזכור אדם אהוב או לבטא את הזהות הייחודית שלנו – קעקועים יכולים להיות דרך ייחודית ומשמעותית לייצג את הדברים שחשובים לנו ביותר, על הקנבס האינטימי ביותר שיש לנו.
אולי דווקא בעידן הנוכחי של דיגיטציה ורשתות חברתיות, שבו אמירות וזיכרונות יכולים להיכתב, להיערך, ולהימחק בהינף אצבע, להצהרות שנעשות בעזרת קעקועים – בדיוק בשל המאמץ הכרוך בהם ובשל קביעותם – יש משמעות חזקה אף יותר.
תמונת כותרת: Conscious Design on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
נורמליזציה של עצמנו – כיצד להשתמש ברשתות כדי לאמץ דימוי חיובי של גופנו
כשהסטייה מהנורמה הופכת לנורמה – איזון עדין בין יציבות הרוב לנוחות שבמגוון
מהם הקנבסים הריקים בחיינו ומה יכול לעזור לנו להעז ולהרים את המכחול?
עוד מרדיו מהות החיים:
כי באדם אאמין: אברום בורג בתוכנית רדיו אישית, והפעם – קעקועים
