מתברר שלעצים יש אינטרנט משלהם, שאפשר לאלף שיחים ושצמחים מעודדים נפוטיזם. האם כל אלה מעידים על סוג של בינה שלא הכרנו? מה ההשלכות של גילויים אלו על היחס שלנו לטבע, למוח האנושי ולאינטליגנציה בכלל? אמא טבע שוברת שתיקה.
בסצנה מתוך הספר שר הטבעות מגיעים שני הוביטים אל יער עבות. ביער המסתורי הכול נראה חי, כאילו העצים עצמם צופים בהם. כשאחד העצים פונה אליהם בקול עמוק ושואל באיטיות לזהותם, השניים מתפלאים על כך. ״זה מדהים שאתה יכול לדבר בכלל, לא ידעתי שעצים יכולים לדבר!״ אומר אחד מהם. ״אה, כן. רבים אינם יודעים זאת״, משיב העץ, ״רוב העצים הם עצים בלבד, כמובן; אך רבים מהם יכולים לדבר מעט, והם מדברים בלילה. אתם תופתעו ממה שהם אומרים, אם תקשיבו להם". הוא ממשיך ומציג את עצמו בפניהם: ״חייתי זמן רב מאוד, זמן רב כל כך, עד ששמי צומח כל הזמן. שמותינו הם כמו סיפורים, אתם מבינים. שמי האמיתי הוא שיר ארוך מאוד באנטית, שפתנו העתיקה […] זו שפה יפהפייה, אך איטית מאוד. איננו אומרים דבר אלא אם כן זה חשוב מאוד. כל מילה נבחרת בקפידה, כי לוקח זמן רב לומר ולהקשיב לשפתנו […] אנחנו זוכרים ימים עתיקים, את העולם כפי שהיה, ומנסים לשמור על מה שנשאר. אנחנו מאזינים לעולם, שרים את שיריו ומגיבים כאשר יש צורך״.
דמויות כאלה ואחרות המוכרות לנו מסיפורי עם ומיתולוגיות עתיקות מייצגות השקפה עתיקת יומין שלפיה לעצים ולצמחים יש תבונה ייחודית משלהם. אולי זה הרעיון שממלכת הצומח הייתה כאן הרבה לפנינו, ושרדה עידנים רבים. אולי זו העובדה שחלק מהעצים עתיקים מאוד – בני מאות ואלפי שנים – והיו עדים להיסטוריה. ואולי זה החיבור העמוק שלהם לטבע ולאמא אדמה, קשר ישיר ובלתי אמצעי שאנחנו, בני האדם, איבדנו לאורך השנים. כל אלה יחד מזינים את האמונה שלעצים ולצמחים יש ידע, זיכרון, תבונה ואפילו שפה שאינם נגישים לנו, אך מורגשים עמוק בתודעה האנושית.
נושא זה ממשיך להצית את סקרנותם של מדענים וחוקרים בני זמננו, שבעקבות ניסויים וגילויים שונים מעלים שאלות מרתקות ומעוררות מחלוקת על אודות הרעיון של אינטליגנציה בקרב צמחים.
לו יכלו העצים לדבר
נראה שבדומה לשפה האנטית משר הטבעות, צמחים אכן מסוגלים לתקשר עם סביבתם בדרכים שונות. לפי אלי יאנג, עורכת ב-National Geographic, בעשורים האחרונים מחקרים חשפו מנגנונים מתוחכמים להעברת מידע בין צמחים. כך למשל, מתברר שמתחת לפני השטח חבויות רשתות פטרייתיות עצומות שמחברות בין שורשי הצמחים ומשמשות בין היתר כ"אינטרנט של הצמחים", ה- Wood Wide Web, כפי שמכנים אותן החוקרים. רשתות אלו מאפשרות להם לשתף משאבים חיוניים. המחקרים מראים שעצים בוגרים תומכים בפרטים צעירים במצוקה באמצעות העברת חומרי הזנה ומידע דרך הרשתות התת-קרקעיות. בנוסף, מסבירה יאנג, צמחים מתקשרים גם באמצעות כימיקלים שמופרשים לשורשים, המושכים חיידקים ופטריות מועילים שמספקים להם חומרים מזינים והגנה.
גם מעל הקרקע צמחים מתקשרים עם סביבתם על ידי אותות שונים, היא ממשיכה. דוגמה ידועה לכך היא ריח הדשא הקצוץ שמוכר לרובנו – למעשה, מדובר באות מצוקה כימי שמושך טורפים של מזיקים. גם פרחים פועלים למשוך מאביקים, וחלקם אף משנים את ריחם כדי להכווין חרקים לפרחים שטרם הופרו.
"העובדה שצמחים – שנחשבו במשך זמן רב לפסיביים ודוממים – מסוגלים 'לשוחח' במורכבות כזו עם סביבתם, מעלה שאלות על אודות ההגדרות האנושיות לשפה ותקשורת, ועל האינטליגנציה שהן עשויות לשקף".
מעבר לכך, נראה שצמחים מתקשרים בעזרת קולות של ממש. יאנג מציינת מחקר מאוניברסיטת תל-אביב שגילה כי צמחים מסוימים פולטים במצבי מצוקה צלילים שנמצאים מחוץ לטווח השמיעה האנושי. החוקרים עדיין אינם יודעים בוודאות מה הסיבה לכך, אך הם משערים כי ייתכן שמדובר במנגנון שמטרתו להתריע לצמחים אחרים בסביבה על מצוקה כדי שיוכלו להגיב בהתאם, או למשוך בעלי חיים שיכולים לסייע לצמח באופן עקיף, כמו מאביקים או אויבים טבעיים של מזיקים.
יאנג מציינת כי צמחים עשויים להשתמש בתקשורת גם כדי לעודד "נפוטיזם צמחי" – הם פולטים אותות כימיים שגורמים לקרוביהם לזהותם כ"בני משפחה" שיש להעדיף. במצבי מצוקה, הם מפחיתים התנהגות תחרותית על משאבים כדי לאפשר לקרוביהם לגדול ולשגשג.
העובדה שצמחים – שנחשבו במשך זמן רב לפסיביים ודוממים – מסוגלים 'לשוחח' במורכבות כזו עם סביבתם, מעלה שאלות על אודות ההגדרות האנושיות לשפה ותקשורת, ועל האינטליגנציה שהן עשויות לשקף.
צמחים לא שוכחים
ראיה אפשרית נוספת לאינטליגנציה בקרב צמחים היא הפגנת יכולות דמויות זיכרון. במגזין The Conversation סוקרת פרודנס גיבסון מחקר חלוצי בצמח מימוסה ביישנית, אותו צמח שעלעליו הרגישים נסגרים בתגובה למגע, הידוע בכינויו העממי "אל תיגע בי".
במהלך הניסוי הונחו צמחי המימוסה בעציצים והופלו מגובה של כ-15 סנטימטרים עשרות פעמים ברציפות. בתחילה כל הצמחים סגרו את עליהם בתגובה לנפילה, אך ככל שהנפילות חזרו על עצמן, הם הפסיקו להגיב. החוקרים הסיקו שהצמחים 'זכרו' שהנפילה אינה מסוכנת והתנהגותם השתנתה בהתאם. ניסויי ביקורת עם גירויים אחרים הוכיחו כי הצמחים לא התעייפו אלא אכן זכרו את השפעות הנפילה.
המשך המחקר גילה שלצמחים יש אף יכולת מדהימה לזיכרון לטווח ארוך. כאשר חזרו על הניסוי לאחר שבוע עם אותם הצמחים הם הותירו את עליהם פתוחים, ממש כאילו זכרו שאין מה לחשוש מהנפילה הקצרה. הם שמרו על זיכרון זה במשך 28 יום.
עורכת המחקר, הביולוגית מוניקה גליאנו, הסבירה שבניגוד לזיכרון שמקודד במערכת העצבים בקרב בעלי חיים, הזיכרון הצמחי מתבסס על מערכת איתותים כימיים והורמונליים. הממצאים הללו, לדברי גיבסון, שופכים אור חדש על היכולות הקוגניטיביות של צמחים. המחקר מאתגר את התפיסה המסורתית שלפיה זיכרון הוא נחלתם של יצורים בעלי מוח בלבד, ומציב שאלות חדשות על הגבולות שבין עולם הצומח לעולם החי.
אומנם "לא הביישן למד", אך המימוסה זוכרת ומפיקה לקחים. צילום: AjayTvm on Shutterstock
האפונים של פבלוב
יכולת נוספת שעשויה להעיד על אינטליגנציה היא למידה מהתנסות. גיבסון סוקרת מחקר נוסף של גליאנו שבחן את תהליך הלמידה בצמחי אפונה. הניסוי, שזכה לכינוי "ההתניה הקלאסית של הצמחים", מזכיר במבנהו את הניסוי המפורסם של פבלוב, שבו כלבים למדו לקשר בין צליל פעמון להגשת מזון.
במסגרת הניסוי החוקרים חשפו את צמחי האפונה לרוח שנוצרת ממאוורר, אשר הופעל תמיד בו-זמנית עם הפעלת מקור אור – גירוי שהצמחים תלויים בו להתפתחותם. לאחר מספר ימים של חשיפה חוזרת, החוקרים בדקו כיצד יגיבו הצמחים כאשר המאוורר פועל, אך האור כבוי. התוצאות היו חד-משמעיות: הצמחים כיוונו את עצמם למאוורר, אף שהאור לא היה נוכח, מה שמעיד על כך שהם "למדו" לקשר בין הרוח לבין הופעת האור.
לדברי גיבסון, ממצא זה מדגיש את יכולתם של צמחים ללמוד מתוך התנסות ולשנות את תגובותיהם על בסיס חוויות עבר בתהליך שמכונה למידה אסוציאטיבית. בדומה ליכולות הזיכרון, גם כאן גליאנו מציעה שתהליכי הלמידה בצמחים מתאפשרים הודות למערכת איתות מתוחכמת המבוססת על מנגנונים כימיים והורמונליים, ומערערת על התפיסה המסורתית שלפיה למידה היא תכונה בלעדית של יצורים עם מוח או מערכת עצבים.
מהי אינטליגנציה? תלוי את מי שואלים
לאור הראיות לכך שצמחים מפגינים יכולות תקשורת, זיכרון ולמידה, עולה השאלה האם כל אלו הם אכן עדות לאינטליגנציה. בזמן שאחת ההנחות המקובלות היא שאינטליגנציה דורשת מערכת עצבים מרכזית, חוקרים כמו גליאנו וביולוגים נוספים טוענים כי ייתכן שהמערכת הווסקולרית בצמחים מקבילה בפעולתה למערכת העצבים המרכזית בבעלי חיים. היא פועלת כ"ישות" מרכזית המאפשרת להם לעבד מידע ולהגיב לסביבתם – ומתוך כך עשויה להצביע על אינטליגנציה.
ואולם, כתב המדע קרישנה רמנוג'אן מעלה הסתייגויות בנושא במגזין אוניברסיטת קורנל. כך למשל, האקולוג הכימי ד"ר אנדרה קסלר טוען כי אחת הבעיות המרכזיות בדיון על אינטליגנציה היא שאין למדע קריטריונים מוסכמים למושג. "יש יותר מ-70 הגדרות שונות לאינטליגנציה, ואין הסכמה על אף אחת מהן, גם בתוך אותו תחום", הוא מסביר. לכן, כל ניסיון לייחס אינטליגנציה לצמחים תלוי בהגדרה שנבחרת.
"קסלר מציע לחשוב על הצמח כמו על כוורת דבורים: במקום מוח מרכזי, כל תא בצמח פועל באופן עצמאי, אך בתיאום עם שאר התאים, וכך מתקבלת תגובה קולקטיבית מתוחכמת. ה'מוח' של הצמח הוא הצמח כולו, ללא צורך בתיאום מרכזי".
מעבר לכך, קסלר מתנגד לרעיון שהמערכת הווסקולרית של צמחים מקבילה למערכת העצבים. "אין ראיות חזקות להומולוגיה בין שתי המערכות", הוא טוען. לדבריו, האיתותים החשמליים בצמחים אכן חשובים לעיבוד אותות סביבתיים, אך אינם משתווים למורכבות ולתפקיד של מערכת עצבים מרכזית.
לאור זאת, קסלר וצוותו ביקשו לבחון אינטליגנציה בהקשרים רחבים יותר, שאינם מוגבלים לתפיסות המסורתיות הממקדות אותה ביצורים בעלי מערכת עצבים מרכזית או מוח. לשם כך הם הציעו הגדרה בסיסית יותר לאינטליגנציה: "היכולת לפתור בעיות, בהתבסס על מידע שמתקבל מהסביבה, לשם מטרה מסוימת". הגדרה זו מאפשרת בחינה גמישה, רחבה ופשוטה יותר של אינטליגנציה, ופותחת אותה לאורגניזמים ומערכות מכל הסוגים.
במחקרו בחן קסלר את התנהגות צמח הזהבנית וגילה שהוא מגיב באופן שמותאם למידע סביבתי. כשהצמח מותקף על ידי מזיקים, הוא מפעיל מערכת הגנה כימית – פליטת חומרים שהופכים את עליו למרים ומושכים אויבים טבעיים של המזיקים. אותות אלו נקלטים גם על ידי צמחים שכנים, שמעוררים בהם מנגנוני הגנה דומים. קסלר גילה שכשהזהבנית קולטת אותות הגנה מצמחים אחרים, היא משנה את האסטרטגיה שלה: בנוכחות שכנים היא משקיעה גם בגידול מואץ כדי להתמודד עם תחרות על המשאבים החיוניים לו לשיקום פגיעות. לעומת זאת, בהיעדר שכנים, הצמח מתמקד רק בהפעלת מנגנוני ההגנה שלו ולא מבזבז אנרגיה על האצת גדילה.
ממצאי המחקר, טוען קסלר, תואמים באופן מובהק את ההגדרה שהציעו לאינטליגנציה. היכולת של הצמח לקלוט מידע סביבתי, לעבד אותו, ולבחור באסטרטגיה מיטבית לפתרון בעיה היא ביטוי של תהליכים מורכבים שמצביעים על יכולת תגובה מתקדמת, גם ללא מערכת עצבים.
בינה מלאכותית או בינה צמחית?
לדברי קסלר, התנהגות הזהבנית היא דוגמה לאופן שבו מערכת מבוזרת יכולה להתנהל בצורה חכמה ללא צורך במרכז ניהולי כמו מוח. כדי להסביר זאת, הוא מציע לחשוב על הצמח כמו על כוורת דבורים: במקום מוח מרכזי, כל תא בצמח פועל באופן עצמאי, אך בתיאום עם שאר התאים, וכך מתקבלת תגובה קולקטיבית מתוחכמת. "ה'מוח' של הצמח הוא הצמח כולו, ללא צורך בתיאום מרכזי".
יישום מושג האינטליגנציה על צמחים לא רק פותח דלת להבנה חדשה של מנגנוני התקשורת בצומח, טוען קסלר, אלא גם מזמין אותנו לבחון מחדש את האופן שבו אנו מגדירים אינטליגנציה בכלל.
לדבריו, רעיון זה רלוונטי במיוחד בפתחו של עידן הבינה המלאכותית. "לפי ההגדרה שלנו, אינטליגנציה מלאכותית כלל אינה אינטליגנטית", הוא אומר. זאת מפני שלפחות בשלב זה היא אינה פותרת בעיות לקידום מטרה, אלא מבוססת על זיהוי דפוסים במידע שהיא מסוגלת לגשת אליו.
תכונות שחשבנו שהן בלעדיות לאדם ולבעלי חיים מפותחים מתגלות ביותר ויותר מקומות בטבע. ייתכן שקיימים סוגים רבים של אינטליגנציות, שחלקם שונים מאוד משלנו, אך לא פחות יעילים או מוצלחים בהתמודדות עם האתגרים שלהם. הבנה זו לא רק מדרבנת אותנו לבחון מחדש את יחסנו לטבע, אלא גם להרהר במודל החיקוי שלנו לפיתוח טכנולוגיות מתקדמות, כמו בינה מלאכותית. ייתכן שבעתיד, לצד צלילה לעומקו של המוח האנושי בחיפוש אחר השראה, נעמיק אל מעבה היער כדי למצוא פתרונות.
תמונת כותרת: AjayTvm / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
השורשים העמוקים של חיי החברה אצל צמחים נחשפים
9 סודות שהיו מספרים לנו העצים לו היו יכולים לדבר
הכירו את "מקלחת היער" היפנית – המדע מסביר את יתרונותיה של הליכה מודעת בין העצים
עוד מרדיו מהות החיים:
