לא משנה כמה חזקה משאלת הלב שלנו, היא אינה שוות ערך ללא העובדות בשטח. גם המדע, שיטת החשיבה מהמהימנות ביותר, חוטא לפעמים בכותרות לחיצות ואצלנו נותרת האחריות לקרוא עד הסוף. מה באמת ידוע לנו על עצב הוואגוס?
שטיפת פנים, מקלחת קרה או טבילה באמבט קרח. גרגור מי מלח, חיבוק וליטוף, עיסוי הצוואר והאוזניים ומדיטציה שמתמקדת באהבה. אלו כמה מההצעות השכיחות ברחבי האינטרנט לשאלה: כיצד להפעיל את עצב הוואגוס. אתם מוזמנים לבדוק בעצמכם. התוצאות נשמעות כה מבטיחות שביחס למאמץ הקטן שנדרש – נראה שאין מה להפסיד. רופאים קונבנציונאליים, מטפלים ברפואה סינית, נטורופתים, מורים רוחניים ומורים ליוגה מספרים שבכוחו לרפא מחלות כרוניות, להרגיע דלקות, לשפר את מצב הרוח, להפחית מתח, לטפל במיגרנות ובבעיות עיכול, לתמוך בירידה במשקל ולשפר את הריכוז. אין זה מפתיע שהוא זכה לתיאורים כמו: "עצב האהבה", "מרפא המחלות והכאבים" או "העצב הדואג והמטפל".
ואולם, מכיוון שאנטומית חלקים בגוף לא מתפקדים כישויות אוטונומיות, בפרט מערכת העצבים, יצאנו לבדוק במה מדובר. מהו עצב הוואגוס, האם הוא באמת יכול לפתור את כל הבעיות הללו והאם השיטות הביתיות מוכחות?
מי אתה, ואגוס?
הוואגוס הוא אחד משניים עשר העצבים הגולגולתיים – שניים עשר זוגות של עצבים היוצאים ישירות מהמוח ולא מחוט השדרה. בזמן שאחד עשר הזוגות האחרים מעצבבים שרירים ואיברים בראש, בצוואר ובכתפיים, הוא מתפצל ומסתעף, מעצבב מגוון רחב של איברים בגוף ומגיע נמוך עד למערכת העיכול. מכאן קיבל את שמו העברי, העצב התועה.
היכרות קצת יותר מעמיקה עם הוואגוס מגלה שהוא לא כל כך תועה כמו שחשבו. מדובר בצביר עצבים שמגלם תפקיד מפתח במערכת העצבים הפאראסימפתטית – המנגנון שאחראי להשיב את הגוף למצב רגיעה לאחר תגובת לחץ. בין תחומי האחריות שלו: עיצבוב דרכי הנשימה, הריאות, הלב, הוושט, הקיבה, המעי הגס, הכבד, התריסריון והלבלב. על אף הרושם שנוצר כי הוא מאוד פעיל בלפקוד על כל האיברים הללו מה לעשות, שמונים אחוזים מסיביו בעצם נושאים מידע תחושתי מהגוף מעלה אל המוח, ורק עשרים האחוזים הנותרים מורידים פקודות כלפי מטה.
מי שמקבל ממנו את תמונת המצב בגוף הוא אזור בגזע המוח שנקרא "מדולה" והוא אחראי לוויסות הפעילות הלא רצונית של הלב, הריאות וכלי הנשימה, כמו גם על רפלקסים של הקאה, עיטוש, שיעול ובליעה.
במילים אחרות, הוא יכול, למשל, להשפיע על לחץ הדם וקצב פעימות הלב, אבל לא בהכרח על תנועות הקיבה וקצב העיכול. פגיעה בוואגוס תגרום לצרות בקיבה כיוון שהוא לא יעביר מידע על המתרחש בה בצורה תקינה, אבל אין זה אומר בהכרח שעוררות יזומה שלו תשפר את עבודתה.
הלוואי ויכולנו לומר שעיסוי של הצוואר לאחר ארוחת שחיתות יפחית עלייה במשקל. הלוואי. צילום: Keighla Exum / Unsplash
יצאנו לאמת את ההצעות וההצהרות
אז מה כן? מאמר שפרסם ד"ר לפיזיולוגיה כריסטופר ג'י ווילסון בכתב העת המדעי Journal of Inflammation Research סוקר חלק מהניסויים שנערכו בנושא. כבר ב-2018 אושר על ידי מנהל התרופות האמריקאי טיפול באפילפסיה ובדיכאון שמבוסס על גירוי עצב הוואגוס. אם עוצרים כאן ההתרגשות תהיה בשיאה. אך האמת היא שמדובר בטיפול פולשני שמצריך הליך ניתוחי ובו ממקמים שתל קטן סביב העצב באזור הצוואר שמעביר גירוי חשמלי למערכת העצבים לפי דרישה. לא רק שמדובר בטיפול למבוגרים בלבד, אלא שגם אז הוא מוצע רק כמוצא אחרון לחולים שאינם מגיבים טוב לטיפולים השמרניים יותר.
טיפול דומה אושר על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי בשנת 2015 כפתרון אחרון לחולים בהשמנת יתר חריגה. לפי מאמר שפרסם ד"ר לרפואה כריסטופר וואלאס אוסטל בהוצאה לאור האקדמית Springer Nature, גם במקרה הזה מדובר בהליך פולשני שמיועד לחולים שמצבם קשה מאוד ושלא צלחו שום טיפול אחר. מכאן ועד לומר שגירוי ביתי של עצב הוואגוס יכול לתמוך בהורדה במשקל המרחק רב.
מחקר קליני בנושא כאב שמתאר ווילסון כלל 12 נשים הסובלות מפיברומיאלגיה (כאבי שרירים כרוניים). לאחר 11 חודשי טיפול בעזרת השתל, 7 מתוכן הראו שיפור משמעותי בתסמיני הכאב. עם זאת, כיוון שמדובר במדגם קטן מאוד ולדברי החוקרים הוא כלל גורמים רבים בלתי ניתנים לבידוד – התוצאות לא נחשבות למובהקות. הן כן מעוררות תקווה ומעודדות המשך מחקר, אך לא מספיקות כדי לומר שנמצאה הדרך לטפל בכאב כרוני על ידי גירוי העצב התועה.
"אומנם כל ההצעות עשויות לכלול בתוכן קירור של הצוואר, אבל השפעת הקור על מקומות אחרים בגוף עשויה להיות ניטרלית או שלילית. האם מקלחת קרה מיטיבה עימנו? אולי עם חלקנו. האם היא עושה זאת דרך הפעלה של עצב הוואגוס? לא בטוח".
הריפוי הווגאלי לסובלים מכאבי ראש כרוניים ומיגרנות הוא בסטטוס קצת יותר מתקדם ונגיש. אוסטל מספר על מכשיר בשם GammaCore שאינו פולשני וכבר אושר ומשווק לחולים. גם כאן הגירוי מתבצע באזור הצוואר אך הפעם באופן חיצוני והמכשיר, כך נראה, ניתן לרכישה ולשימוש ביתי.
ביחס ליתר הרזומה שמיוחס לעצב כותב וילסון כי "מחקרים ראשוניים הראו תוצאות מעוררות תקווה בנוגע לגירוי עצב הוואגוס כטיפול עבור הסובלים משבץ מוחי, מחלות אוטואימוניות, אי ספיקת לב, נזקים בריאות וכאבים כרוניים, אך נדרשים מחקרים נוספים כדי להבהיר באופן מלא את הפעולות המכאניות הדרושות ואת התפקיד של עצב הוואגוס בתהליך".
המשכנו בסקירה אל תוך כמה מההצעות הרווחות לעירור ביתי של עצב הוואגוס. בבלוג האישי שלה, טוענת הפסיכולוגית הקלינית ד"ר מייגן אנה נף כי "באותו אופן שבו עצב הוואגוס מחובר לאיברים כמו הלב, הוא גם קשור באופן עמוק עם המעיים. אחרי הכול, הוא אחראי על העיכול. לכן, כאשר המעיים לחוצים, כך גם עצב הוואגוס. על ידי טיפול במעיים שלנו עם פרוביוטיקה ואומגה 3, אנחנו יכולים לטפל במערכת העצבים שלנו". ואולם, בדבריה יש כמה נקודות של חוסר דיוק. האופן שבו מקושר עצב הוואגוס אל האיברים השונים לא בהכרח דומה. את חלקם הוא יכול להפעיל באופן ישיר, אחרים באופן עקיף ומחלקם הוא בעיקר מקבל מידע. בנוסף, המאמר שעליו היא מתבססת בהחלט נושא כותרת משכנעת, אך העמקה במסקנותיו מגלה כי דבר בו לא אושש. החוקרים הראו שהתנהגות רגועה מקושרת לפעילות של עצב הוואגוס ושנטילת פרוביוטיקה הובילה לרגיעה. כל זה מוצג במכרסמים ולא בבני אדם ומסוכם על ידם בהסתייגות: לדבריהם, עדיין לא ברור אילו זני חיידקים משפיעים ובאיזה אופן, וזוהי רק תחילתה של הבנת הקשר שבין המיקרוביוטיקה, המעיים ומערכת העצבים.
מקלחת קרה אולי גם מגרה את עצב הוואגוס אך אין תעודת אחריות. צילום: Tim Wilson / Unsplash
האם כבר למדתם נשימה וגאלית?
המאמר השני שעליו היא מתבססת באמירה על אומגה 3 אינו עוסק כלל בקשר שבין התוסף התזונתי (שהוא בהחלט מועיל וחיוני במקרים מסוימים) ובין עצב הוואגוס. הוא כן בוחן את השפעתו על פעילות הלב, שכאמור מושפעת בהחלט מהוואגוס, אך הוא לא בוחן את הקשר הישיר ואף לא מביא תוצאות מובהקות: "רוב הנתונים בסקירה זו תומכים בכך שאומגה 3 מווסת בצורה יעילה את השליטה האוטונומית הלבבית ובכך אולי מפחית את הסיכון להפרעות קצב, אך הנתונים אינם עקביים מספיק", מסכם הפרופסור שחתום על המאמר.
בהמשך להצעות הנגישות לשימוש בתוספי מזון למען פעילות וגאלית מוגברת, החלטנו לבחון את נושא הקור. ובכן, ישנן המון עדויות אישיות ומחקרים שנעשו בנוגע לטבילה באמבט מי קרח. עבור רבים מדובר באקט ממריץ, מעלה חוסן נפשי וגופני ומשפר ריכוז. אך האם כל ההשפעות הללו באמת קשורות אל אותו צביר עצבים?
מחקר שפורסם ב-Jmir Formative Academic Journal מצא כי גירוי חיצוני קר על הצוואר (על ידי מכשיר אלקטרוני רפואי, במקרה הזה) משפיע לטובה על שונות קצב הלב – קריטריון הנמדד לפי המרווח שבין פעימה לפעימה ושמקושר באופן ישיר לפעילות הוואגוס. שונות קצב לב גבוהה לרוב משקפת פעילות פאראסימפתטית מוגברת. ואולם, על פי המחקר גירוי קר על הלחיים לא הוביל לאותו האפקט ולכן לא בטוח שניתן להסיק מכך ששטיפת פנים, מקלחת קרה או אמבט קרח מעוררים את הוואגוס. שטיפת פנים לא ממש מגיעה אל הצוואר (הלחיים כאמור ירדו מהפרק) ואילו שתי האחרות אומנם כוללת בתוכן את קירורו אבל משפיעות גם על יתר הגוף ולכך עשויות להיות תוצאות ניטרליות או שליליות אחרות. האם מקלחת קרה מיטיבה עימנו? אולי עם חלקנו. האם היא עושה זאת דרך הפעלה של עצב הוואגוס? לא בטוח.
"השילוב של תוצאות נחשקות כל כך ויישומים קלים וביתיים הוא נוסחה שקשה להתנגד לה. נוסיף על כך שהאיורים האנטומיים העתיקים של עצב הוואגוס נראים כמו עץ מופלא בעל שורשים ארוכים ומסועפים ובאמת קשה לעצור את עצמנו מלאמץ לחיקנו את תחושת הגאולה".
ולסיום, 'נשימה וגאלית'. מי שחיפש בטח מצא קורסים לנשימה ייעודית לעצב הוואגוס. במאמר שפורסם ב-Frontiers מסביר ד"ר לפסיכולוגיה התפתחותית גוידו באנד שתרגילי ויסות נשימה מורידים את קצב הנשימה לאורך זמן, את שונות קצב פעימות הלב ואת לחץ הדם. אלו ידועים כנשלטים על ידי עצב הוואגוס ולכן מסיקים כי תרגילי הנשימה מפעילים אותו. גם כאן קיימת הסתייגות – התוצאות והידע מצביעים על כך אבל המנגנון לא הוכח בוודאות. שרשרת התופעות הללו מובילה להפחתה של רמת הסטרס בגוף. התרגילים שמתאר באנד כוללים "האטה מודעת של מחזורי הנשימה, הארכת הנשיפה, העברת מוקד הנשימה מבית החזה אל הבטן ותשומת לב לנשימה הטבעית". כלומר, בעצם מדובר בנשימה טבעית רגועה שנעזרת בסרעפת לקבלת מקסימום נפח נשימה. השם שלה מזה שנים הוא 'נשימה סרעפתית' והיא אינטואיטיבית מאוד, פשוט קצת נשכחת בלהט השגרה העמוסה והנמרצת. ואולם, עצב הוואגוס מעצבב את הריאות, לא סוגי נשימה באופן סלקטיבי.
מסתמן שחלק מההצעות שמפורסמות לקהל הרחב נגזרות ממסקנות מדעיות קטנות היקף, חלקן נובעות מהבנה לא נכונה או מקריאה חלקית של החומר ואחרות הן מעין מיתוג מחדש של מוצרים קיימים. מדוע העולם ממהר כל כך להסיק מסקנות בנושא?
כיוון אחד למחשבה נוגע לכך שהמערכת הסימפתטית והמערכת הפאראסימפתטית הן אולי שתי המערכות המוכרות והחיוניות ביותר בגוף האדם. אנחנו כל הזמן נעים על הציר שבין דריכות ותגובה לאיומים (מסכנת חיים ועד לפגישה חשובה) ובין רגיעה וחזרה לשגרה. בעולם המודרני רווי המתח שאינו כתוצאה מסכנת חיים, אין זה פלא שהמערכת הסימפתטית נוטה לקבל יחס שלילי ואילו את הפאראסימפתטית מעלים על נס. כולנו מחפשים הרפיה. עצם המחשבה שבעזרת מניפולציה פשוטה נוכל לעודד תהליכים פיזיולוגיים רצויים ולדכא את אלו שלא היא מרגשת, כמעט חלומית.
כיוון מחשבה שני נוגע למאזן הסיכוי-סיכון. השילוב של תוצאות נחשקות ויישומים קלים וביתיים הוא נוסחה שקשה להתנגד לה. נוסיף על כך שהאיורים האנטומיים העתיקים של עצב הוואגוס נראים כמו עץ מופלא בעל שורשים ארוכים ומסועפים ובאמת קשה לעצור את עצמנו מלאמץ לחיקנו את תחושת הגאולה. מה אכפת לנו לנסות לסיים כל מקלחת בשטף של מים קרים על הצוואר? ואם גירוי חשמלי פולשני מטפל במצבי דיכאון חמורים אז אולי גירוי עדין כן יכול להקל על דכדוך? אולי.
לו היינו רוצים לערוך ניסוי עצמי של איש אחד ולשתף בתוצאותיו יש לנו זכאות מלאה, אך אולי עוד מוקדם להפיץ את הבשורה כממצא מבוסס. בסופו של דבר, אם נפעל כך לגבי עצב הוואגוס, מדוע שלא נפעל כך לגבי כל דבר אחר? למשל, נקים עסקים שמבוססים על תחושת בטן לגבי הצורך של הקהל הרחב ולא על בסיס בחינה אמיתית של השוק. פה זה יכול לעלות לנו בכיס ובמצבים אחרים, אולי גם בבריאות. אנחנו לא יודעים את מה שאנחנו לא יודעים ובמקומות הללו המתינות היא נכס.
תמונת כותרת: Corona Borealis Studio / Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
ההבדל הבלתי נתפס בין נשימה מהאף לנשימה מהפה
יותר מדי ממשהו טוב – כיצד משפיעה הצפת מידע יומיומית על מוחנו?
האם הקלישאות על אהבה נכונות? 10 מחקרים מעלים תשובות מעניינות
עוד מרדיו מהות החיים:
