הרעיון של התמקדות בחיובי קנה אחיזה עצומה בתרבות הפופולרית. ואכן מחקרים רבים תומכים בכך. מנגד, ספרות ענפה מצביעה על תועלת זניחה לאינטראקציות חיוביות לעומת נזק עצום כתוצאה מאינטראקציות שליליות. מובאה מספרם של ד"ר רוי באומסייטר וג'ון טירני מסבירה מדוע לפעמים עדיף למקד מאמץ פשוט בהתחמקות מהרע על חשבון חיפוש אחר טוב.
פתרון על דרך השלילה הוא טכניקה מוכרת כמעט בכל תחום. מדוע לא ליישם אותו גם בתחום שעל שמו הוא נקרא – שליליות? ד"ר רוי באומסייטר וג'ון טירני הקדישו את הספר לנצח את אפקט השליליות לתופעה פסיכולוגית גורפת: הנטייה שלנו לתת משקל עודף לשלילי. בפרק 2 הם מסבירים ומוכיחים באמצעות שורה של מחקרים, מדוע יש תועלת רבה יותר במניעה של אינטראקציות שליליות לעומת השקעה ביצירת אינטראקציות חיוביות. באדיבות הוצאת מטר.
הקשר הטוב דיו
מהמחקר על נישואים עולה לקח מנחם, והוא נכון לא רק לגבי נישואים. חוקרים במדעי החברה מצאו שהטיית השליליות שולטת בהרבה מערכות יחסים אחרות: הורה‑ילד, מורה‑תלמיד, מנטור ובן חסותו, בוס‑עובד. היא שולטת גם ביחסים שטחיים, כמו היחסים בין שכנים. אחד הממצאים המוקדמים בתחום הפסיכולוגיה החברתית היה "אפקט הקִרבה", שעלה ממחקר משנות הארבעים של המאה העשרים שמיפה בדקדקנות את היווצרותן של ידידויות בין שכנים בשכונה חדשה של בתים ודירות בקרבת בוסטון.
התברר שידידויות תלויות באותם גורמים שבהם תלויים מחירי הנדל"ן: מיקום, מיקום ומיקום. הסיכוי של אנשים להתיידד עם מי שגרו בדירה או בבית שלידם היה הגדול ביותר, והסיכוי להיווצרות ידידויות ירד בחדות עם המרחק, כך שהיווצרות קשר חברתי בין אנשים שגרו אפילו במרחק כמה דלתות זה מזה היתה נדירה. נראה שאפקט הקִרבה (המכונה גם עקרון הסמיכות) הוא תוספת משמחת לספרי המבוא לפסיכולוגיה. זוהי ראיה מוצקה ליכולתם של בני אדם להיות ידידותיים מאוד. אם הם נפגשים לעתים מספיק קרובות, הם מוצאים מכנה משותף.
אולם בהמשך, חוקרים אחרים בדקו אזור מגורים אחר, פרוור של לוס אנג'לס שבו נבנו בתים משפחתיים גדולים, וחקרו לא רק ידידויות אלא גם איבה בין שכנים. התברר שאויביהם של אנשים גרו קרוב אפילו יותר מידידיהם. התברר שלאפקט הקרבה יש צד אפל. בהקשר של יחסים בין שכנים, הרע חזק יותר ומהיר יותר מהטוב. על ידי מעקב אחר מספר האינטראקציות החברתיות מצאו החוקרים שכדי שתיווצר ידידות דרוש הרבה מגע חברתי, אבל שמפגש רע אחד או שניים יכולים להפוך שכנים לאויבים לעד.
"התברר שלאפקט הקרבה יש צד אפל. בהקשר של יחסים בין שכנים, הרע חזק יותר ומהיר יותר מהטוב. על ידי מעקב אחר מספר האינטראקציות החברתיות מצאו החוקרים שכדי שתיווצר ידידות דרוש הרבה מגע חברתי, אבל שמפגש רע אחד או שניים יכולים להפוך שכנים לאויבים לעד".
יה תוספת משמחת כל כך לספרי הלימוד בפסיכולוגיה, אבל אפשר להפיק ממנו ומהתגליות האחרות על אפקט השליליות במערכות יחסים לקח מעשי ומעודד. בכל סוגי היחסים – עם שכן, עם בן או בת זוג, עם ילד, או עם כל אחד אחר, הלקח הוא שלא צריך להתאמץ כל כך.
לא צריך להקדיש כל כך הרבה תשומת לב לתרפיסטים שאומרים לכולם לעבוד על הקשרים שלהם. בעלים ונשים מקבלים מהם משימה אחר משימה: לעשות סקס כל יום, לפנות זמן לארוחות ערב רומנטיות ולחופשות אקזוטיות, לצאת לטיולים ארוכים על החוף ולערטל את הנפש. להורים יש מטלות רבות עוד יותר. מאז התחילו פרויד ותלמידיו להאשים אמהות ואבות בנוירוזות של ילדיהם, הורים חשים שיש להם אחריות עצומה לעשות הכול נכון. אבל המחקרים שנעשו קרוב יותר לזמננו על אפקט השליליות יכולים להקל את העול מפני שהם מראים שהחשיבות שיוחסה למאמצים אלה מופרזת.
מחקרים הראו כי שכנות ייצרה עוינות מהר יותר משייצרה חברות. צילום: Kira_Yan / shutterstock
אחת הראיות המעודדות ביותר עבור הורים שמתאמצים יותר מדי באה ממחקרים על אינטליגנציה. אינטליגנציה היא אחת התכונות שפסיכולוגים בדקו בקרב אוכלוסיות שונות, ביניהן תאומים זהים שגדלו בנפרד, או ילדים שגדלו אצל הורים מאמצים, כדי לנתח את שני הגורמים המרכזיים המשפיעים על מנת המשכל של ילדים: הגֶנים והסביבה. לאחר שהם מעריכים את הפוטנציאל הגנטי של ילדים (על בסיס מנת המשכל של ההורים הביולוגיים), חוקרים יכולים לראות איך התפתחותם הקוגניטיבית של ילדים מושפעת מהבתים שגדלו בהם. הורים אמידים ומשכילים יכולים לתת לילדיהם הדרכה אישית, הרבה ספרים, וגישה לבתי ספר טובים ולתוכניות העשרה. אם להורים חסרה השכלה ומצבם הכלכלי דחוק, לילדים יש גישה לפחות משאבים אינטלקטואליים והם נאלצים להתמודד עם יותר מכשולים.
מחקרים הראו פעם אחר פעם שכאשר ילדים גדלים במשקי בית מעוטי הכנסה שבראשם מבוגרים שאינם משכילים או מצליחים מקצועית, הסיכוי של הילדים לממש את מלוא הפוטנציאל האינטלקטואלי שלהם קטֵן. חלקם פורחים חרף האתגרים – או אפילו בגללם – אבל בממוצע, מנת המשכל שלהם נמוכה ממה שמנבא הפוטנציאל הגנטי שלהם. היו מחקרים שמצאו אפילו שאין שום מתאם בין הפוטנציאל הגנטי שלהם לבין מנת המשכל שיש להם בפועל, מפני שבמקרים רבים כל כך, הסביבה השלילית מאפילה בהשפעתה על הגנים החיוביים.
אבל לסביבה כמעט שאין השפעה בקרב הורים ממעמד חברתי‑כלכלי גבוה. מנת המשכל של ילדיהם נקבעת כמעט במלואה על ידי הגֶנים. לא משנה כמעט אם להורים יש תארים ראשונים או דוקטורטים, אם הם מהמעמד הבינוני או אם הם עשירים, אם הם רק טובים במקצועותיהם או אם הם יוצאי דופן בהצלחתם. מעבר לרמה מסוימת אין להורות השפעה רבה על היכולות האינטלקטואליות של הילד. הורים אמידים יכולים לחשוף את העובר שברחם למוצרט, להעסיק את המורים הפרטיים הטובים ביותר ולשלם לבתי הספר היקרים ביותר, אבל הם לא יכולים לשפר משמעותית את מנת המשכל של ילדיהם. על ידי מניעת סביבה שלילית הם יכולים להבטיח את מימוש הפוטנציאל הגנטי של ילדיהם, אבל בזה פחות או יותר מתמצה יכולתם להשפיע לטובה על מנת המשכל שלהם.
"הורים אמידים יכולים לחשוף את העובר שברחם למוצרט, להעסיק את המורים הפרטיים הטובים ביותר ולשלם לבתי הספר היקרים ביותר, אבל הם לא יכולים לשפר משמעותית את מנת המשכל של ילדיהם. על ידי מניעת סביבה שלילית הם יכולים להבטיח את מימוש הפוטנציאל הגנטי של ילדיהם, אבל בזה פחות או יותר מתמצה יכולתם להשפיע לטובה על מנת המשכל שלהם".
אותו דפוס מתקיים בהקשר של ההיבטים הרגשיים של גידול ילדים. הפסיכולוגית סנדרה סקאר מאוניברסיטת ייל וחוקרים אחרים מצאו שכל עוד הורים אינם אלימים ואינם פוגעים בילדיהם או מזניחים אותם, אין הרבה חשיבות לדברים אחרים שהם עושים. הורות רעה מותירה בילדים צלקות, אבל השתדלות יתרה לא בהכרח מוסיפה לאושרם או לבריאותם של הילדים. היא גם לא משנה הרבה בתקופת ההתבגרות, כפי שהתברר לקבוצת חוקרים הולנדים אחרי שראיינו מדגם גדול של צעירים בגיל העשרה על התכונות החיוביות והשליליות של הוריהם. לתכונות החיוביות, כמו יחס אוהב ותמיכה רגשית, היתה השפעה מעטה. הדברים שהיתה להם השפעה משמעותית, לפחות מבחינת היכולת לנבא אילו ילדים יהיו בלתי מאושרים או יסתבכו עם החוק, היו הדברים הרעים דברים כמו רוגז של ההורים ועונשים חמורים ובלתי הוגנים.
בשל הממצאים האלה, יש פסיכולוגים שמייעצים להורים לאמץ גישה רגועה יותר. במקום להתאמץ להיות מושלמים, במקום להרגיש מחויבות לבוא לכל משחק כדורגל ולעזור בכל פרויקט בבית הספר, להסתפק בלהיות "בסדר" כהורים. כך ילדיהם עדיין יהיו בסדר, ואילו ההורים יוכלו ליהנות יותר מהנישואים שלהם ומשאר תחומי חייהם. הרעיון להיות לא יותר מ"בסדר" לא מצא הד בלבם של המוני הורי ההליקופטר והאמהות הנמרות של ימינו, אבל זאת עצה מצוינת שכדאי להרחיב אותה גם למערכות יחסים אחרות.
אתם יכולים להסתפק בלהיות לא יותר מ"בסדר" כבעלים, כרעיות, כחברים או כשכנים, כמורים או כבוסים. התמקדו לא בהגעה לשלמות אלא בהימנעות מטעויות אלמנטריות, הן בהתנהגותכם והן בדרך שבה אתם מפרשים את התנהגותם של אחרים.
תמונת כותרת: Margaret.Wiktor / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
עולם מושלם נשמע כמו אידיאל לשאוף אליו, אך מתברר כי יש בו פרדוקס אפלולי
הרשו לעצמכם להוריד את האצבע מהדופק מדי פעם – התועלת מצמצום הבקרה בחיינו
מדוע מחוות זניחות לכאורה של טוב-לב עשויות להיצרב בנו לכל החיים?
עוד מרדיו מהות החיים:
גדי סוקניק על הקשר בין מדיה וערכים ועל דילמות אתיות ומוסריות
