אם אנחנו ישנים, מדוע אנחנו עדיין עייפים לאורך היום? שינה היא אומנם מנוחה חיונית, אך לא תמיד היא המנוחה שלה אנו זקוקים. כשהיבטים שונים של הקיום שלנו מותשים – הם זקוקים לאתחול הספציפי עבורם.
לכל אחד ואחת מאיתנו ידועה מכסת שעות השינה המינימלית הדרושה לצלוח את המחר. יש מי שבלי שמונה או שבע שעות יקומו כמו זומבים ויש מי שדווקא חמש-שש שעות יתנו את מה שצריך, ולמעלה מזה כבר יעשה יותר נזק מתועלת. אך ישנן תקופות בחיים שאנחנו קמים בבוקר אחרי כמות שעות שינה אידיאלית ולילה רגוע באופן יחסי – והערנות לא מגיעה. ערפל של עייפות אופף אותנו ומשתפר רק במעט עם הקפה של הבוקר. או שאנחנו מצליחים להתאושש אבל בצהריים כבר שוקעים שוב בתשישות שלא תואמת את הלילות הסבירים דיים שלנו.
שינה, היא אולי צורת מנוחה די אולטימטיבית, אך היא אינה הצורה היחידה ובטח שלא היחידה שנחוצה לנו. "שינה היא מנוחה פסיבית של הגוף", כותבת הפסיכותרפיסטית זייניב עבדוללה ב-Wellnest. "מנוחה, לעומת זאת, היא תהליך אקטיבי שנועד לשקם ולחדש את האנרגיה שלנו". ומסתבר שהיא מתחלקת לשבעה סוגים. היכרות עימם יכולה לעזור לנו להבין איזו מנוחה חסרה לנו ולכוון אותנו באופן מותאם אישית לסוג הנדרש בחיינו ברגע זה.
1. לרוץ למיטה – מנוחה פיזית
באופן שעשוי להפתיע, "מנוחה גופנית יכולה לכלול גם הפחתה בפעילות גופנית וגם הגברה שלה". לדברי עבדוללה, לפעמים הרפיה של הגוף יכולה לאושש, למשל בשכיבה על הגב עם תמיכה מתחת לברכיים, ויישום תרגילי נשימה או עיסוי לשחרור מתח מהשרירים. אך במקביל לאפשרויות האלו, גם תרגילי מתיחות אקטיביים יכולים לשפר את תחושת העייפות של הגוף ואפילו פעילות אירובית עדינה כמו הליכה, שחייה או רכיבה על אופניים.
פעילות אירובית מתונה "מפחיתה את רמות הורמוני הלחץ בגוף, כמו אדרנלין וקורטיזול, ממריצה ייצור של אנדורפינים, שהם משככי הכאבים הטבעיים של הגוף, ועל ידי כל אלו משפרת את מצב הרוח", מסבירים בבלוג של אוניברסיטת Harvard. זרימת הדם מתגברת ושולחת חמצן וחומרי הזנה אל רחבי הגוף – אלו מספקים תשתית להתאוששות ושיקום של הרקמות. כשהמאזן הכימי שלנו נמצא במצב טוב הגוף יכול לנוח באופן מוחלט יותר. על פי הפרסום, "כמעט כל סוג של פעילות גופנית יכול לשפר את המנוחה הפיזית", אבל מומלץ על שימוש בקבוצות שרירים גדולות בקצב נוח ומתמשך. לשכב פרקדן זה אולי המענה האינטואיטיבי לעייפות פיזית, אך אם הוא לא עושה את העבודה, יכול להיות שהמנוחה תתקבל דווקא מהכיוון ההפוך.
2. לה פסאג'טה – מנוחה חברתית
אינטראקציות חברתיות יכולות למלא מצברים אך גם לרוקן אותם. לדברי עבדוללה, הצורך במנוחה חברתית יכול לבוא לידי ביטוי בתחושת בדידות או בנטייה להימנע ממפגשים חברתיים. או אז, יש להבין האם מה שחסר לנו הוא יותר אינטראקציות מיטיבות או יותר מרחב אישי, זמן לעצמנו. יכול להיות שאחת מבין שתי האפשרויות מעשית או רצויה יותר מאשר השנייה ואולי שתיהן יכולות להוות תוספת של רווחה עבורנו. מפגשים בינאישיים מיטיבים מורכבים משילוב נכון של חומר אנושי ותפאורה. כששני אלו נוחים לנו המפגשים הם מפרים ומצחיקים, מפיגים את מתח היומיום ומעלים את תחושת הביטחון. בזמן אישי נותרנו עם מרכיב אחד: התפאורה. כדי שהמרחב הפרטי שלנו יהווה הפוגה משקמת עלינו לקיים אותו במקום פיזי שעושה לנו טוב, בשעה שבה אנחנו יכולים להיטיב עם עצמנו.
באיטליה יש תופעה תרבותית בשם La Passeggiata (טיול הערב) שמשמרת רווחה חברתית עבור חברי קהילות מקומיות וממחישה היטב מהי מנוחה חברתית. מדובר במסורת של טיול נינוח ברחבי הכפר או העיירה בשעות הערב המוקדמות, בדרך כלל לפני ארוחת הערב. הטיול מספק תפאורה נוחה ומרגיעה שבה הנוכחים יכולים ליהנות מאינטראקציה חברתית מיטיבה. מגוון המשתתפים רחב מאוד והיכולת לתמרן ביניהם קלה. "מתינוקות בעגלותיהם ועד קשישים שנסחפים לשיחות סוערות על פוליטיקה. חברים שמתעדכנים זה בחייו של זה, זוגות מכל הגילאים שמטיילים יד ביד וקבוצות עליזות של בני נוער שעסוקים בצילומי סלפי", כותבת ולנטינה ניקסטרו בבלוג הטיולים שלה. וכל זאת נוכח נופיה הפסטורליים של איטליה. ובכן, גם בלי הפיאצה המקומית ובהיקף קצת יותר מצומצם זה יכול לעבוד. המנוחה החברתית נובעת מהחומר האנושי הנכון ומהארגון הנכון של המפגש.
3. חזרה לילדות – מנוחה יצירתית
"אנחנו משתמשים ביצירתיות הרבה יותר משאנחנו חושבים שאנחנו", כותבת עבדוללה. בסיעור המוחות בישיבת הצוות, בניסיון היומיומי להתקין ארוחת ערב משפחתית, בתכנון מסיבת הרווקות הקרובה, בבניית מסלול הטיול החסכוני ביותר או בהתמודדות עם טנטרום בתור לקופה. כמו כל מנגנון צורך אנרגיה אחר, גם המחשבה היצירתית שלנו עלולה להישחק ולהגיע להתשה. אחד הסממנים למצב שכזה, מציעה אן קומף, מרפאת בעיסוק, בבלוג Skipping Stones הוא היעדר התפעלות. "אם לא שמתם לב לשום דבר יפה באמת לאחרונה, סביר להניח שאתם חווים תשישות יצירתית".
לדבריה, יצירתיות היא חלק אינטגרלי ממהותנו והיא חיונית לתחושת השלמות שלנו. "היא מזינה את הדמיון שלנו, עוזרת לנו למצוא שמחה, מתדלקת את הכרת התודה וממלאת אותנו בתקווה". לא מעט דברים יכולים לעזור לנו לשקם ולרענן את המחשבה היצירתית. ביניהם שהייה בטבע, האזנה למוזיקה שמרגשת או משמחת אותנו, ריקוד או יום חופש – זמן נטול מטלות ומחויבויות. אך ישנם גם כמה רעיונות פחות מוכרים. קומף מעודדת אותנו לצאת לחיפוש אקטיבי אחר יופי, לצאת להרפתקה. לנסוע למקום קצת רחוק שסקרן אותנו, לשוטט בחלקו הלא מוכר של אזור מגורינו או לצפות בכוכבים לעת לילה. החיפוש במקומות לא שגרתיים יכול לבוא לידי ביטוי גם בדמות התנסות יצירתית חדשה: שיעור קדרות, גילוף בעץ או עיצוב בובות מלבד. ואפילו דרך חזרה לנופי ילדותנו. מה מילא אותנו בשמחה בילדות? רכיבה על אופניים? המצאת כוריאוגרפיה פשוטה לשירים מוכרים? יצירת קולאז' מתמונות של חברים? לא משנה כמה פשוטה או אפילו מטופשת תהיה התשובה – היא שווה בדיקה.
4. סדר בארונות הלב – מנוחה רגשית
תקופות ארוכות שבהן המעמסה הרגשית גבוהה עלולות להוביל לתשישות רגשית. "עבודות שבהן רמת הלחץ גבוהה, כמו אחיות, רופאות, שוטרים ומורים, או לימודים אינטנסיביים לתואר עלולים לגרום לתשישות רגשית", כותבת ג'קלין קפאסו ב-Healthline. כך גם "לעבוד בעבודה שאנחנו לא אוהבים, ללדת, לגדל ילדים, לחוות לחץ כלכלי, לטפל באדם אהוב, לפרק משפחה או להתמודד עם מחלה או פציעה כרונית". בין הסממנים לתשישות רגשית מציינת עבדוללה "התמקדות בפגמים ובכישלונות, הימנעות מדברים חדשים, צורך עז להתנצל על כל דבר ועצבנות".
כדי לייצר רווחה רגשית עלינו לנהל ולווסת את הרגשות הקיימים ולנסות לעצב את המציאות כך שתאפשר הפוגה רגשית. בכדי לנרמל את הרגשות שלנו, מציעה עבדוללה להשתמש במשפט: "אני מרגיש כך מכיוון ש… וזה בסדר להרגיש ככה". ככל שנבחין בין הרגשות השונים שלנו, נקרא להם בשמם, ונבין ממה הם נובעים, כך נחוש פחות מוצפים ומבולבלים מהם. גם רישום של חוזקותינו וחיפוש מרחבים ואנשים שמספקים לנו ביטחון רגשי יאפשרו מנוחה ושיקום ברובד הזה.
5. טבע משפר קוגניציה – מנוחה מנטלית
היבט נוסף בקיום שלנו שעלול לסבול מהתשה הוא הקוגניציה. עיבוד מידע, זיכרון ושליפה הם מהתהליכים היומיומיים הלא מודעים ברובם שמתרחשים במוחנו בכל רגע נתון. אך גם להם יש מינון סביר וחריגה ממנו. לפי עבדוללה, אם אנחנו "מרגישים שאיננו עומדים בקצב המשימות של חיינו, הופכים מתוסכלים מאוד מהר ומאבדים את העשתונות בגלל דברים חסרי משמעות", ייתכן שאנחנו סובלים מתשישות מנטלית. לדבריה, המנוחה המנטלית האפקטיבית ביותר היא שהייה בטבע, והמחקרים בנושא מעלים נקודות מעניינות למחשבה.
בניסוי שנערך באוניברסיטת שיקגו ב-2019 נמצא כי "שטחים ירוקים ליד בתי ספר מקדמים התפתחות קוגניטיבית אצל ילדים ונופים ירוקים בקרבת גנים מקדמים התנהגויות של שליטה עצמית", כותבת קירסטן וויר במאמר ב-APA. "גם מבוגרים שחיו בשכונות שסמוכות לסביבה טבעית הראו תפקוד קשב גבוה יותר מאלו שלא". בניסוי אחר שעליו היא מספרת נמצא כי בעוד שחשיפה לסביבה עירונית מקושרת לליקויי קשב וריכוז, "סביבה טבעית משפרת את זיכרון העבודה, את הגמישות הקוגניטיבית ואת השליטה בקשב". הטבע מעניק לנו שיקום קוגניטיבי והוא עושה זאת ביעילות ובמהירות מפתיעות. בניסוי אחר שעליו מספרת וויר, שנערך באוסטרליה, התבקשו תלמידים לבצע מטלה משעממת וארוכה מול המסך. אלו שבמהלכה הונחו להביט החוצה אל גג מלא בצמחייה למשך 40 שניות עשו פחות טעויות באופן משמעותי מאלו שההפוגה שלהם הייתה בהייה של 40 שניות בגג בטון. ובאחר נמצא כי אפילו קולות הטבע לבדם משפיעים לטובה על הקוגניציה. משתתפים שהקשיבו לקולות גלים מתנפצים ולצרצור צרצרים הציגו ביצועים טובים יותר במבחנים קוגניטיביים מאלו שהקשיבו לרעש רחוב עירוני וקולות של המולת בתי קפה.
6. מצב הרוח – מנוחה רוחנית
עבור רבים, מידה כלשהי של אמונה במשהו, בכל דבר, היא צורך קיומי. לפי עבדוללה, בין הסממנים להיעדר מידת רוחניות מוצלחת ישנן תחושות כמו חוסר תקווה ומשמעות או כישלון. "חוסר מוטיבציה ותחושה שאנחנו רחוקים מהאמונות שלנו וחסרי סיפוק" עשויים גם כן להצביע על צורך במנוחה רוחנית.
במקרה הזה, המנוחה מתקבלת בעיקר דרך חיזוק החיבור לאמונה רוחנית כלשהי. לדבריה, המתודות הן די קבועות, אך התוכן כמובן משתנה מאדם לאדם ומדרך רוחנית אחת לאחרת. בין הדברים שמציעה עבדוללה כדי להגביר רווחה רוחנית נמנים: תפילה, קריאה בטקסטים של ליבת האמונה שלנו, תרגול מדיטטיבי, מוזיקה ושירה מקודשת, חיבור עם הקהילה הרוחנית שלנו (אם יש כזו) והתנדבות לטובת המטרות הגדולות שבהן אנחנו מאמינים. "כל דבר שעוזר לנו להתחבר עם תחושת מטרה גדולה יותר מעצמנו, להתחבר אל האני הפנימי העמוק שלנו הוא משקם רוחנית והוא יביא תחושת שלווה והתקרקעות".
7. טקסי תה יפניים – מנוחה חושית
דמיינו לעצמכם את הפעם האחרונה שביליתם יותר מדי זמן בשוק. צבעי הפריטים שתלויים בכל עבר, מרפקים ומגע מתמיד של העוברים והשבים, קולות הסוחרים וריחות התבלינים והדגים. עומס חושי הוא חוויה לא פשוטה שלפעמים מצריכה התאוששות. רגעי פיק שכאלו קל לזהות, אך מסתמן שגם השגרה שלנו יכולה לספק עומס חושי מצטבר, כזה שפחות קל לשים עליו את האצבע אך עלול להתיש בצורה דומה. במאמר שפורסם באתר משרד הבריאות של קווינסלנד מנו את הסיבות השכיחות שבגינן אנחנו עלולים לחוות עומס חושי מצטבר: "הימצאות בתוך קהל המוני או מקומות צפופים. צלילים חזקים כמו מוזיקה רועשת, זיקוקים, קהל אוהדים מריע או פסטיבלים. ריחות חזקים, מגע לא נעים על העור כמו בד מציק, מגרד או מחוספס. מגע של משהו קר או חם מדי. מגע פיזי לא רצוי. שינויים דרסטיים או פתאומיים בתאורה, בטמפרטורה או בקול, ואירועים חברתיים טעונים רגשית".
ביפן נהוג לקיים טקס לגימת תה שנקרא סאדו (Sado). לדברי קרולין ווילנר בבלוג Ceremony, מקורו במנזרי הזן ויותר משהוא נועד לשתיית התה הוא נועד לתרגול נוכחות שקטה, הוקרת פשטות ומיקוד תשומת הלב. "חדר התה מעוטר בפרחי העונה ובקישוטים פשוטים, והאורחים מוזמנים לצפות בהם בזמן שהמארח מתכונן לטקס". ההכנה כוללת את ניקוי כל הכלים שישמשו לטקס, הושבת המוזמנים בתנוחה ספציפית, הרתחת המים בקנקן ברזל יצוק, ערבוב איטי של הנוזל ומזיגה מדויקת. האווירה עדינה, המראות נעימים, הצלילים שקטים והטמפרטורה נוחה. תשומת הלב מכונסת אל כל אלו בצורה מרגיעה שעוזרת להפחית עומס חושי. "יופיין של החוויות שלנו טמון ביכולת של מערכת העצבים שלנו לחוש את העולם שסביבנו", כותבת עבדוללה, ומציעה כי הפוגות במהלך העבודה ושהייה במרחבים מופחתי גירויים שבהם החושים שלנו קולטים מידע עדין ונוח לעיבוד – יכולים להשיב את מערכת העצבים שלנו על כנה בכל פעם שהיא זקוקה לזה.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מומחים טוענים כי בכל פעם שאנו "מבזבזים זמן", משהו טוב קורה במוח שלנו
מרגישים הקלה כשתוכניות מתבטלות? אתם לא לבד, וייתכן שמעט ספונטניות היא הפתרון
כשאנחנו נחים המוח שלנו עובד קשה יותר – כיצד יצירתיות נרקמת בין שיטוט לריכוז
עוד מרדיו מהות החיים: