מה קורה לנו בראש כשאנחנו מתמכרים?

יצירת תאי מוח חדשים מתרחשת כל חיינו והיא חיונית ללמידה. באופן אירוני, התמכרות פוגעת בה והופכת את החשיבה מקובעת יותר, מה שמשמר את הקושי להיגמל. ממצאים ממחקריה של ד"ר עינב סודאי מציעים כי מצב זה הפיך ואף כי הפתרון יכול לתמוך בכל סוגי ההתמכרויות. ואולי אפילו במאמצים עדינים יותר כמו שינוי הרגלים.

תום לב-ארי בייז | 6 ינואר, 2025

באחת הסצנות המפורסמות בקלאסיקה שר הטבעות: אחוות הטבעת, מנהל גולום שיחה נוקבת עם עצמו. הוא נע בין שתי דמויות. האחת משדלת אותו לצבור כוח ולגנוב את הטבעת – אוי כמה זה יהיה נפלא! – ואילו השנייה מנסה לפנות אל ההיגיון שלו ומזכירה לו שפרודו, המאסטר, הוא חבר שלו. שהם פועלים יחד למען מטרה טובה ועליו לעזור לו.

עד כמה שהסצנה פרועה וההקשר שלה בדיוני לחלוטין, ויכוחים מסוג זה מתקיימים לא אחת במוח של כולנו. בתהליך של התמכרות הם אפילו מהווים חוויה בסיסית.

ישנם מספר אזורים במוח אשר פעילים מאוד כשקיימת התמכרות, אך שניים מתוכם משחקים תפקיד מרכזי: מערכת התגמול והקליפה הפרה פרונטלית. מערכת התגמול מורכבת ממספר אזורים מוחיים ומסלולים עצביים שמעוררים בנו תחושה של עונג והנאה בתגובה לפעולות חיוביות על ידי הפרשה של דופמין. מבחינה אבולוציונית זו מערכת שנועדה לעודד אותנו להמשיך לעשות דברים שמיטיבים עימנו כמו לצרוך מזון, לשתות מים או להתרבות. קליפת המוח הפרה פרונטלית היא חלק מהאונה הקדמית והיא אחראית על תפקודים ניהוליים כמו תכנון מחושב וקבלת החלטות. היא מווסתת את הרגשות ומונעת אימפולסיביות.

בריאיון שקיימנו עם חוקרת המוח ד"ר עינב סודאי, היא מסבירה שניתן לדמות את שתי המערכות הללו לדמויות קטנות של מלאך ושטן היושבות על כתפינו ומתווכחות. מערכת התגמול לוחשת לנו: 'קדימה… לכו על זה… זה יעשה לנו נעים'. ואילו השנייה פונה אל ההיגיון שלנו: 'זה יותר מדי, זה לא מרגיש נכון או בריא, אל תעשו את זה'. סודאי, מהמרכז הרב תחומי לחקר המוח באוניברסיטת בר אילן, התחילה לחקור התמכרויות לפני 20 שנה והגיעה לתובנות ייחודיות בנוגע להתמכרויות, לגמילה ולנוירוגנזה – יצירת תאי עצב חדשים במוח.

התמכרות היא דפוס התנהגות שחוזר על עצמו והופך להרגל שאינו ניתן לעצירה באופן עצמאי. אך מדובר ביותר מכך. "הוא גורם לכך שהשגרה, כפי שהייתה עד להתמכרות, משתנה", מסבירה סודאי. "ההתמכרות פוגעת בשגרת החיים. בעבודה, בזוגיות, בגידול הילדים. הפוקוס הוא על הסם וכל השאר הופך לרעשי רקע". ישנם שני סוגי התמכרויות: התמכרות לחומרים והתמכרות התנהגותית – ושניהם מתנהגים במוח באופן דומה.

את המתרחש בתוך הקופסה השחורה שלנו במהלך התמכרות מתאר עולם המדע כגרף. השלב הראשון נקרא "שלב ההתאהבות" (Initiation) ובו אנחנו נחשפים לראשונה לאירוע מעורר באופן יוצא דופן. קוקאין למשל הוא חומר שמתיישב על קולטני הדופמין של מערכת התגמול ומדליק אותה כמו עץ חג המולד. עוצמת ההנאה לא משתווה לאף חוויה הישרדותית קודמת, אפילו לא לאכילת פחמימות משביעות וטעימות או לקיום יחסי מין. יש מי שייהנו מהמופע הייחודי ויחזרו אל שגרת חייהם בנחת, אך מי שיש לו נטייה להתמכרות עלול להיטלטל מהאירוע ולחפש אותו בשנית, בשלישית וברביעית. כשהמצב הזה חוזר על עצמו לאורך זמן, אותו אדם ייכנס לשלב הבא בגרף – שלב התחזוקה (Maintenance). אז מתבססת צריכה קבועה של הסם ומתחילה להתפתח תלות. "אותו אדם צריך לפגוש את הסם בתדירות קבועה ובמינון קבוע. אם זה לא מתקיים הוא יתחיל לחפש אותו בצורה מועצמת והשגרה שלו תתחיל להיכרך סביב החיפוש הזה".

מכור לטבעת? צילום: AM-STUDiO / Shutterstock

מה בעצם מרוויחים המשווקים בבלאק פריידי?

והנה מתחיל הוויכוח על הכתפיים. מערכת התגמול מבקשת למצוא עוד ממה שמשמח אותה, ואילו הקליפה הקדם מצחית מבינה שמשהו לא טוב מתרחש ומנסה לעצור את זה. כתוצאה מכך, המוח מתחיל בפעולות תיקון. "כשמישהו צועק חזק אל תוך האוזן שלנו אנחנו מייד מנסים לעשות שני דברים: להחליש את הקול שלו ולכסות את האוזניים", אומרת סודאי. באופן דומה, המוח כמו מטיל רגולציה על ייצור הדופמין ומפחית את המלאי ובנוסף מוריד את כמות הקולטנים. רעיונית, אפשר לדמיין שזו דמות המלאך שיוצאת למשימת חילוץ והצלה. אבל הפתרון שלה אינו טוב מספיק. כי מי שמכור מגיב לשינוי ומעלה את מינון הצריכה. על הגרף זה נראה כמו מדרגות עולות של הסתגלות והגדלת מינון.

גם בהימורים ניתן לראות את אותו תהליך. "שלב ההתאהבות יכול להתחיל בערבי פוקר עם החבר'ה", היא מסבירה, "אבל אז התדירות יכולה לעלות ומישהו יכול למצוא את עצמו מגיע לקזינו להמר או להמר אונליין, לבד מהבית". במחשבה הראשונה אולי נדמה שמה שמפעיל את מערכת התגמול בהימורים הוא הניצחונות, אבל לפי סודאי – זה רק חלק אחד.

"עצם הציפייה לגלות האם ניצחנו או הפסדנו היא כשלעצמה הפרשה דופמינרגית רצינית. כשמישהו מוריד את הידית של המכונה ורואה את כל הציורים מתחלפים הוא מרגיש את הזכייה מגיעה. כבר שני דובדבנים ברצף… אבל אז האחרון מתפקשש. הוא ראה את הניצחון בעיניים וזה מייצר את התחושה שבפעם הבאה הוא יצליח". מלבד הניצחון והציפייה לו, גם הסביבה המוארת והמהבהבת, קולות התרועה והשינויים והחידושים של המשחקים – כל אלו מפעילים את מערכת התגמול לכדי אפקט לא שגרתי.

"בפורטנייט למשל את לא מרגישה שהפסדת אף פעם, אלא שכמעט-כמעט ניצחת. זה לא כישלון חרוץ שמוריד אותך, אלא שזה משמר ציפייה ורצון להמשכיות, ואם תכננתי להיות חצי שעה במשחק הזה אז מצאתי את עצמי משחקת שעות".

התמכרות למשחקי וידיאו עוד לא הוגדרה באופן רשמי על פי ה-DSM (המדריך הרשמי לאבחון הפרעות נפשיות) אבל הדיון המקצועי סביבה כבר קיים, ולפי סודאי נראה שבסופו של דבר היא תמצא את עצמה במאגר. גם כאן, החידושים והשדרוגים, התפאורה הצבעוניות, צלילי הניצחון ותחושת הציפייה מעוררים הנאה וסיפוק. "בפורטנייט למשל את לא מרגישה שהפסדת אף פעם, אלא שכמעט-כמעט ניצחת", אומרת סודאי. "זה לא כישלון חרוץ שמוריד אותך, אלא שזה משמר ציפייה ורצון להמשכיות, ואם תכננתי להיות חצי שעה במשחק הזה אז מצאתי את עצמי משחקת שעות".

כמו מול סמים והימורים, גם בשימוש במשחקי מחשב יש סימנים מובהקים של התמכרות. "ילד שפעם שיחק במחשב פעמיים בשבוע היום משחק כל יום. משך הזמן עולה. השינה שלו נפגעת כי הוא רוצה להמשיך לשחק, וכך גם ההיגיינה. הוא לא כל כך אוכל ולא שותה. הלימודים נפגעים, הקשרים החברתיים נפגעים. כשרואים שכל המעטפת נפגעת וכל המשאבים מושקעים רק בדבר הזה, אז גם אם זה לא הוגדר עדיין על ידי ה-DSM כהתמכרות, זה מתנהג באופן דומה וכנראה מצריך טיפול דומה".

אם נמשיך לרדת בסולם העצימות נגיע לנושא אחר שמעסיק את סודאי בעבודתה – קניות. התמכרות לקניות אינה מוגדרת באופן רשמי כהפרעה אבל השפעתה על המוח דומה לקודמות. היא מתפתחת באותם שלבים, היא עלולה לפגוע בשיקול הדעת ובאורח החיים. היא יכולה לפגוע בקשרים הקרובים שלנו, לגרום למצוקה כלכלית חריפה ולהטות את האופן שבו אנחנו מתנהלים בעולם כך שיסתדר עם הצורך לקנות עוד.

בהקשר הזה, אחד האירועים השנתיים המועדים לפורענות הוא חודש נובמבר, "חודש הקניות הבינלאומי". "ההנחות מטורפות ויש תחושה של אכול כפי יכולתך", היא מתארת ומשווה את זה לסוחר סמים שמגיע אל עובר אורח תמים ומציע לו חומר מדהים, מהטובים ביותר, בחינם. חלקנו יתעוררו בדצמבר וימשיכו בחייהם אבל עבור בעלי נטייה להתמכרות או מי ששרוי במצב רגשי מעורער, חודש נובמבר יכול להיות אירוע התאהבות שקשה להתאושש ממנו. האורות המרצדים בחנויות ובאתרי הקניות באינטרנט, אייקונים של קונפטי מתפוצץ עם כל הוספה לסל, השפע שמוצג לראווה, תחושת המסוגלות לאור מחירי הרצפה והציפייה למשלוחים שיגיעו – הכול מדבר אל מערכת התגמול שלנו בשפה שהיא מבינה היטב. מי שנופל ברשת עלול למצוא את עצמו במרדף מסחרר לשחזור אותה חוויה דופמינרגית.

יום שישי השחור. השאלה היא האם מחר תזרח עלינו השמש בחזרה או שלא? צילום: Artem Beliaikin / Unsplash

נוירוגנזה חיונית ללמידת דברים חדשים

במהלך השנים ערכה סודאי ניסויים רבים בנושא התמכרות וגמילה. היא ביקשה למצוא את הדרך לתמוך בתהליך הגמילה, להעלות את אחוזי ההצלחה שלו ולהפוך אותו לאפקטיבי יותר. בשלב מסוים התחברו שני אפיקי מחקר שבהם עסקה לכדי מסקנות שימושיות ומעוררות מחשבה.

נוירוגנזה, יצירה של תאי עצב חדשים, מתרחשת בעצימות נמוכה במשך כל חיינו בהיפוקמפוס, אזור שאחראי על זיכרון ולמידה. היא חיונית לתפקוד שלנו ופגיעה בה מובילה לירידה בקוגניציה. בניסוי שערכה סודאי היא מצאה הוכחות לפגיעה בנוירוגנזה ההיפוקמפוסית אצל חולדות שמכורות לקוקאין. במילים פשוטות, ההתמכרות עוצרת או מחלישה את הייצור של תאי עצב חדשים במוח. מחקר אחר שהיא מציינת הראה כי הורמון שנקרא DHEA נמצא באופן טבעי ברמות גבוהות אצל נבדקים שעברו גמילה מוצלחת – כזו שהחזיקה לאורך זמן מבלי שיחזרו אל הסם. היא החליטה לבחון האם מתן אקטיבי של DHEA יכול לשפר את סיכויי הגמילה של החולדות המכורות לקוקאין – והתוצאות היו חיוביות. לאחר מכן לקחה חלק בניסוי במרכז הגמילה רטורנו, שם אוששו ההשערות בקרב בני אדם שסובלים הן מהתמכרויות לחומרים והן מהתמכרויות התנהגותיות. כלומר, בין שמדובר במכורים לסמים, לאלכוהול, למין או להימורים – מתן DHEA העלה את שיעורי הגמילה מ-60% ל-88%.

עכשיו נותר היה לברר האם DHEA אכן משפיע על הנוירוגנזה. סדרת ניסויים שערכה הראו שאכן ייצור תאי העצב של חולדות מכורות לקוקאין שוקם בזכות ההורמון. את הבדיקה הזו לא ניתן לערוך בבני אדם ולכן נותר רק לשער כי אם כל יתר ההתנהגויות הנוירולוגיות דומות, גם הממצא הזה עשוי להיות נכון לגבי ההולכים על שתיים.

"כשאדם מנסה להיגמל עליו ללמוד מחדש את אורח החיים "הנקי". הוא לומד מחדש לדאוג למשק הבית, לייצר קשרים חברתיים ולהשתלב במקומות עבודה. אבל צריך לזכור שמדובר באדם עם פחות תאי עצב. ברמה הטכנית יכולת הלמידה שלו פגועה. המוח תקוע בלולאה שקשה לצאת ממנה כי אין נוירונים שיוכלו לשאת את הלמידה החדשה".

כשאדם מנסה להיגמל עליו ללמוד מחדש את אורח החיים "הנקי". הוא לומד מחדש לדאוג למשק הבית, לייצר קשרים חברתיים ולהשתלב במקומות עבודה. "אבל צריך לזכור שמדובר באדם עם פחות תאי עצב. ברמה הטכנית יכולת הלמידה שלו פגועה. המוח תקוע בלולאה שקשה לצאת ממנה כי אין נוירונים שיוכלו לשאת את הלמידה החדשה", מסבירה סודאי. "כשאני מעודדת נוירוגנזה אני בעצם מאפשרת לו ברמה הטכנית להצליח. אני רואה פחות חזרה אל הסם כי המערכת הייתה בשלה יותר להתקדם הלאה".

עבור עולם המדע ומרכזי הגמילה הממצאים לגבי ההורמון הם תגלית מרגשת, אבל לסודאי יש גם גרסה שמותאמת לקהל הרחב. היא מספרת על שלושה משתנים נוספים שבדקה והוכיחה שמעודדים נוירוגנזה: סביבה מועשרת בגירויים קוגניטיביים, פעילות אירובית ואינטראקציה חברתית. השלושה כבר משמשים לתמיכה בתהליכי גמילה ובשל כך יש בסיס להניח כי הם יכולים לתמוך גם במצבים עדינים יותר: נער מתבגר שמתקשה לעזוב את מושב הגיימר; בחורה צעירה שרוכשת ללא הפסק; או כל אחד ואחת מאיתנו שתקוע בלולאה של הרגל מזיק.

מעבר להבנת הנוירולוגיה שמאחורי שלושת המשתנים, גם ברמה הפסיכולוגית שחרור אחיזה מהרגל רע ללא מילוי הריק שנפער הוא משימה קשה. זה כמו לקפוץ ממטוס מקולקל: אנחנו יודעים שאין לו עתיד אבל בינתיים הוא עוד טס, וצניחה חופשית נשמעת כמו סיכון רציני ומיידי יותר. העשרת הסביבה שלנו בגירויים סביבתיים, הוספת פעילות גופנית וחיזוק קשרים חברתיים עשויים לשמש כמצנח שהופך את הנחיתה על קרקע המציאות רכה יותר.

תמונת כותרת: Marek Pavlík / Unsplash