מדענים ופילוסופים עונים על 7 שאלות קיומיות של ילדים

ממה אנחנו עשויים? מה קורה כשמתים? איך זה להתאהב? מהי משמעות החיים? התשובות לשאלות הגדולות ביותר של החיים מגלות איך כל ילד הוא מדען ופילוסוף מלידה, ואיך כל מומחה הוא גם בעצם קצת ילד.

ירדן להבי | 21 אפריל, 2025

לעיתים, השאלות הגדולות ביותר נשאלות בקול הכי קטן. מתוך סקרנות טהורה, דחף קיומי, תמימות ותחושת פלא, ילדים בוחנים את המציאות כלא מובנת מאליה – כי מבחינתם היא באמת לא. הם פשוט מנסים להבין את העולם שהגיעו אליו לא מזמן, דרך שאלות שרבים מהמבוגרים כבר הפסיקו לתהות לגביהן.

והשאלות האלה – התמימות, הישירות, החכמות להכאיב – ממשיכות לאתגר גם את גדולי המוחות. כמה מהם הרימו את הכפפה: בספרים Big Questions from Little People: And Simple Answers from Great Minds ו-Does My Goldfish Know Who I Am? איגדה העורכת ג'מה אלווין האריס שאלות של ילדים בני 4-12, ולצידן תשובותיהם של מדענים, של סופרים ושל אנשי רוח מובילים. בפרויקט אחר, הפילוסוף סקוט הרשוביץ מנסה להבין את העולם דרך שאלות של ילדים. וגם האסטרופיזיקאי ניל דגראס טייסון נותן מקום של כבוד לשאלות של ילדים סקרנים בהרצאותיו.

אלה הם שבעה מפגשים יוצאי דופן בין תמימות כנה לניסיון וידע; בין ילדים שהעזו לשאול, לבין המוחות המבריקים שלקחו אותם ברצינות.

1. ״מה זה להתאהב?״

ג'נט וינטרסון, סופרת

״אתה לא מתאהב כמו שאתה נופל לתוך בור. אתה מתאהב כמו שנופלים דרך החלל. זה כאילו שאתה קופץ מהכוכב הפרטי שלך כדי לבקר בכוכב של מישהו אחר. וכשמגיעים לשם, הכול נראה אחרת: הפרחים, החיות, הצבעים שאנשים לובשים. התאהבות היא הפתעה גדולה, כי חשבת שהכול בכוכב שלך היה בדיוק כמו שצריך, וזה באמת היה נכון בצורה מסוימת. אבל אז מישהו קרא לך מעבר לחלל, והדרך היחידה לבקר אצלו הייתה לקפוץ קפיצה ענקית.

אתה משחרר – נופל – לתוך המסלול של מישהו אחר, ואחרי זמן מה אתה אולי תחליט להצמיד את שני הכוכבים שלכם יחד ולקרוא לזה בית. ואתה יכול להביא את הכלב שלך. או את החתול שלך. את דג הזהב שלך, את האוגר שלך, את אוסף האבנים שלך, את כל הגרביים הלא תואמים שלך (אלה שנעלמו, כולל החורים, נמצאים בכוכב החדש שמצאת).

ואתה יכול להזמין את החברים שלך לבוא לבקר. ולקרוא אחד לשני את הסיפורים האהובים עליכם. והנפילה הזו, בעצם, הייתה הקפיצה הגדולה שהיית צריך לעשות כדי להיות עם מישהו שאתה לא רוצה להיות בלעדיו. זה הכול.

נ.ב. אתה צריך להיות אמיץ״.

2. ״ממה אנחנו עשויים?״

פרופסור לורנס קראוס, פיזיקאי חלקיקים וקוסמולוג

״הכול בגוף שלך, וגם כל מה שאת יכולה לראות סביבך, עשוי מדברים קטנים שנקראים אטומים. אטומים מגיעים בכמה סוגים שונים שנקראים יסודות. מימן, חמצן ופחמן הם שלושה מהיסודות הכי חשובים בגוף שלך.

איך היסודות האלה הגיעו לגוף שלנו? הדרך היחידה שהם יכלו להגיע לכאן, כדי להרכיב את כל החומר שעל פני כדור הארץ, היא אם כוכבים מסוימים התפוצצו מזמן, ופלטו את כל היסודות מתוך ליבותיהם אל תוך החלל. ואז, לפני כ-4.5 מיליארד שנים, באזור שלנו בגלקסיה, החומר שבחלל התחיל לקרוס פנימה. ככה נוצרה השמש, והמערכת הסולארית סביבה, וגם החומר שמרכיב את כל החיים על פני כדור הארץ.

אז רוב האטומים שמהם מורכב הגוף שלך נוצרו בתוך כוכבים! האטומים שביד שמאל שלך אולי הגיעו מכוכב אחר לגמרי מאשר אלה שביד ימין שלך. את באמת ילדה של הכוכבים״.

3. ״איך אפשר לדעת שכולם לא רובוטים?״

סקוט הרשוביץ, פרופסור לפילוסופיה ולמשפטים

״בדקת אם למשפחה ולחברים שלך יש לוחות חשמל ופאנלים של חיווט? הייתי בודק טוב, אם הם מתנהגים כמו רובוטים. סתם. אם הם באמת היו רובוטים טובים, לא היית יכולה לדעת. לפחות לא בלי לפתוח אותם. ולא נעשה את זה – כי אם את טועה, הם ייפגעו.

וזה כנראה באמת לא נכון! אני לא יכול להגיד בוודאות. כי קשה להגיד משהו בוודאות. פילוסוף בשם דקארט ניסה לדמיין שכל מה שהוא מאמין בו שגוי. הוא לא דמיין שהאנשים סביבו רובוטים – כי לא היו כאלה אז – אלא ששד מרושע ממלא את ראשו בשקרים.

אבל אפילו אם מישהו מרמה אותו, דקארט חשב שיש דבר אחד שהוא כן יכול לדעת: שהוא קיים. הרי הוא חושב על האפשרות שהוא מרומה. וכדי לחשוב – חייבים להתקיים. או כמו שדקארט אמר: 'אני חושב, משמע אני קיים'. אז את באותו מצב. את יודעת שאת אמיתית.

אבל מה לגבי כל השאר? כשאני מוטרד מזה, אני מזכיר לעצמי שאין סיבה לחשוב שאני מיוחד. אני סתם מישהו שנולד ליד אטלנטה ב-1976. למה שאני אהיה האדם היחיד בעולם שהוא אמיתי? למה שמישהו ייצור את כל הרובוטים האלה רק כדי לרמות אותי? שאלי את עצמך את אותה שאלה, אורסולה. יש סיבה לחשוב שרק את אמיתית? כנראה שלא. אלא אם כן את הדמות הראשית בסרט – ואני רק עוד רובוט שמנסה להטעות אותך…״

4. ״איפה הייתי לפני שהייתי כאן? איך זה להיות מת? מה קורה אחרי שמתים?״

סקוט הרשקוביץ

״[איפה היית?] בשום מקום! היקום קיים כבר מיליארדי שנים, אבל אתה לא היית חלק ממנו עד לא מזמן. גם אני לא הייתי, למרות שאני כאן קצת יותר זמן ממך. האם אי פעם יצרת משהו חדש – כמו ציור? הוא לא היה קיים בשום מקום עד שיצרת אותו. ואתה בדיוק אותו דבר. לא היית בשום מקום עד שההורים שלך יצרו אותך.

[…] אנחנו לא באמת יודעים [איך זה להיות מת]. אבל אני חושב שהתשובה היא: זה לא דומה לשום דבר. לפני שנולדת, לא הייתה שום תחושת ׳להיות אתה׳, כי לא היית קיים. וככה זה גם אחרי שמתים. זה לא יהיה ׳כמו׳ שום דבר – כי לא תתקיים יותר. ואלה דווקא חדשות טובות. להיות מת לא יפריע לך. אתה אפילו לא תדע שאתה מת.

[…] קשה לדעת בוודאות [מה קורה אחרי שמתים], כי אף אחד שמת לא יכול לספר לנו. יש אנשים שמאמינים שיש חיים אחרי המוות – שאולי נלך לגן עדן אם יהיה לנו מזל. אבל אני חושב שאנחנו פשוט מפסיקים להתקיים – שאנחנו לא נהיה בשום מקום. זה מעציב אנשים. היקום ימשיך להתקיים מיליארדי או טריליוני שנים אחרי שנלך. יש לנו זמן קצר מאוד כאן. אבל בעיניי זה מדהים שאנחנו כאן בכלל – שיש לנו הזדמנות לחקור את העולם וליהנות. אז תיהנה, הומר, ואל תדאג יותר מדי מהמוות״.

5. ״האם הצרכים של הרבים גוברים על הצרכים של המעטים, או שהצרכים של המעטים גוברים על הצרכים של הרבים?״

סקוט הרשוביץ

״ארתור, קיבלת עזרה עם שיעורי הבית? או שמבוגר כלשהו גרם לך לשאול את השאלה הזו? אני קצת חשדן… אבל אני אענה בכל זאת. זה תלוי מהם הצרכים – והאם הם באמת צרכים, ולא רק רצונות. לפעמים הצרכים של הרבים גוברים על אלה של המעטים, ולפעמים זה הפוך.

אבל חשוב לומר: צרכים ורצונות הם לא הדבר היחיד שחשוב כשאנחנו מחליטים מה לעשות. זכויות חשובות גם כן. קח לדוגמה את הסיפור הבא (שהפילוסופים קוראים לו ׳השתלה׳). אתה עובד בבית חולים, ויש שם חמישה מטופלים שימותו אם לא יקבלו השתלות איברים. כל אחד מהם זקוק לאיבר אחר, אבל אין תורמים. פתאום, גבר נכנס לבית החולים עם יד שבורה. הוא לא בסכנת חיים, אבל עולה לך רעיון: אם תהרוג אותו, תוכל לקחת את האיברים שלו ולהציל את חמשת המטופלים האחרים. כך, חמישה אנשים יחיו, ורק אחד ימות.

האם תהרוג את האיש? אני לא הייתי עושה את זה. אני חושב שעלינו לכבד את הזכות שלו לחיים, גם אם זה אומר שאחרים ימותו. הזכויות של אדם אחד יכולות לגבור על הצרכים של הרבה אנשים״.

6. ״האם כולנו קרובי משפחה?״

פרופסור ריצ'רד דוקינס, ביולוג אבולוציוני

״כן, אנחנו כולנו קרובי משפחה. את בת דודה (כנראה רחוקה) של המלכה, ושל נשיא ארצות הברית, ושלי. את ואני בני דודים זה של זה. את יכולה להוכיח את זה בעצמך: לכל אדם יש שני הורים. כלומר, כשלכל הורה יש שני הורים משלו, יש לנו ארבעה סבים וסבתות. ולכל סב וסבתא היו גם כן שני הורים, אז יש לנו שמונה סבים-רבא, ואז שישה-עשר סבים-רבא-רבא וכן הלאה. אפשר ללכת אחורה כל מספר דורות ולחשב כמה אבות קדמונים היו לך אז. כל מה שצריך לעשות הוא להכפיל את שתיים בעצמו כמספר הפעמים הזה.

נניח שנלך אחורה אלף שנה, ונחשב כמה אבות קדמונים היו לך אז. אם נניח ארבעה דורות למאה שנה, זה יוצא בערך ארבעים דורות. שתיים בחזקת ארבעים שווה ליותר מאלף טריליון [אבות קדמונים]. אבל האוכלוסייה של העולם אז הייתה בערך שלוש מאות מיליון. אפילו היום יש שבעה מיליארד בני אדם, ובכל זאת לפי החישוב שלך היו לך יותר מ-150 פעמים יותר אבות קדמונים מאנשים בעולם.

האוכלוסייה בזמנו של יוליוס קיסר הייתה רק כמה מיליונים, וכולנו – כל שבעת המיליארדים – צאצאים שלהם. כולנו קרובי משפחה. כל נישואין הם בין בני דודים, יותר או פחות קרובים. ולפי אותו היגיון אנחנו גם בני-דודים רחוקים של כל בעלי החיים והצמחים. את בת דודה של הכלב שלי, של החסה שאכלת לארוחת צוהריים, ושל הציפור הבאה שתראי עפה. את ואני חולקים אבות קדמונים עם כולם. אבל זה כבר סיפור אחר".

7. ״מה משמעות החיים?״

ד״ר ניל דגראס טייסון, אסטרופיזיקאי

״אני חושב שאנשים שואלים את השאלה הזו מתוך ההנחה שמשמעות היא משהו שאפשר לחפש ואז לומר: ׳מצאתי את זה! הנה המשמעות, זה מה שזה. חיפשתי – ועכשיו מצאתי׳. אבל זה לא לוקח בחשבון את האפשרות שייתכן שמשמעות החיים היא משהו שאתה יוצר בעצמך, שאתה מפיק – בשבילך ובשביל אחרים.

אז כשאני חושב על משמעות החיים, אני שואל את עצמי: האם למדתי משהו היום שלא ידעתי אתמול? האם זה קירב אותי אפילו במעט לידיעת כל מה שאפשר לדעת על היקום? גם אם זה רק קצת, לא משנה כמה רחוק כל הידע הזה נמצא – אני קצת יותר קרוב. ואם עבר עליי יום שבו לא למדתי משהו חדש – אני מרגיש שבזבזתי את היום הזה.

ולכן כשאני שומע אנשים שבסוף שנת הלימודים אומרים: ׳הקיץ הגיע – אני לא צריך לחשוב יותר!׳ אני חושב לעצמי – מה? למה? הרי ללמוד זה להתקרב לטבע. לדעת איך הדברים פועלים נותן לך כוח להשפיע על מה שקורה, כוח לעזור לאחרים, כוח לעזור לעצמך ולכוון את הדרך שבה אתה הולך.

אז כשאני שואל מהי משמעות החיים – בעיניי זו לא שאלה נצחית וחסרת מענה. בעיניי, זו שאלה שנמצאת בהישג יד, כל יום. ולך, בגיל שש ושלושה רבעים, אני רוצה להציע: תחקור את הטבע כמה שאתה יכול. ולפעמים זה אומר שתתלכלך – כי אולי תקפוץ לתוך שלוליות, וההורים שלך לא יאהבו את זה. תגיד להם שאני נתתי לך רשות.

המשמעות שלך בחיים תגדל ככל שתינתן לך חירות גדולה יותר לחקור את העולם. ואז, כשתתבגר, תכיר את העולם כל כך טוב, שכשתיתקל בבעיה – תוכל לומר: ׳אני יודע איך לפתור את זה. כבר חשבתי על זה׳. חשבת על זה מאז שהיית ילד ודפקת על סירים, מאז שקפצת לתוך שלולית, מאז שתפסת פתיתי שלג עם הפה כשירד שלג.

אגב, עשית את זה היום? מתי הייתה הפעם האחרונה שתפסת פתיתי שלג עם הפה? לפני כמה שבועות? אוקיי. עכשיו אני הולך לשאול מבוגר את אותה השאלה…

וזו בדיוק הבעיה. המבוגרים שכחו איך לחבק את הטבע. שכחו איך לחשוב על העולם הטבעי. ולכן אתה חייב את זה לעצמך – ולכל מי שיום אחד יזכה להיעזר בתרופה שאולי אתה תמציא – אתה חייב להישאר סקרן. ואם תישאר סקרן, תיצור את המשמעות של החיים בעצמך״.

תמונת כותרת: Morrowind on Shutterstock