מה אם גיבור הקומיקס המיתולוגי, קפטן אמריקה, היה אישה? האם גם היא הייתה מובילה ניצחון על השלטון הנאצי? האם היעדרו של היטלר היה מונע מלכתחילה את מלחמת העולם השנייה? ומי היינו אם היינו אומרים 'כן' ליותר הצעות? חשיבה אנטי-עובדתית יכולה לקדם תחושת השלמה עם הבחירות שלנו. אנחנו משתמשים בה כל הזמן, אך האם אנחנו הולכים איתה באמת עד הסוף?
כשסטיב רוג'רס, סטודנט עדין וכחוש לאומנות, ניסה להתקבל לצבא ארה"ב במטרה לתרום ללחימה ברייך השלישי – הוא נדחה. הוא היה חלש מדי ושברירי מדי. אבל המוטיבציה שלו הייתה גבוהה מהממוצע ומשכה תשומת לב. לאחר שרשרת התרחשויות וסלקציה קפדנית, נבחר רוג'רס להשתתף בפרויקט כימי ניסיוני ראשון מסוגו והפך לגיבור העל המוכר – קפטן אמריקה. הוא לחם באיום הנאצי עד לכלותו והפיח תקווה בלבבות קוראי הקומיקס המכורים.
באוגוסט 2021 הפיקה מארוול – החברה שבראה מולטי-יקום של אפשרויות ושל גיבורי על – סדרת טלוויזיה בשם מה אם…?כל פרק בסדרה בוחן כיצד הייתה מתפתחת העלילה אילו רגעים ואירועים מרכזיים מהסיפור המוכר היו מתרחשים בצורה אחרת. הפרק הראשון, למשל, מציג עלילה אלטרנטיבית שבה אהובתו של רוג'רס פגי קרטר היא זו שהופכת לקפטן אמריקה ולא הוא.
האם רוג'רס וקרטר היו נשארים או בכלל הופכים לנאהבים אילו היא הייתה גיבורת העל במקומו? האם הייתה קרטר מצליחה או אהודה כמותו? כיצד ההחלטות שהייתה מקבלת היו משפיעות על מהלך המלחמה ומה היו האדוות של כך ברחבי היקום של מארוול?
שאלות בסגנון 'מה אם' מעסיקות את כולנו, לעיתים אפילו על בסיס יומיומי. מה אם הייתי נשארת לעבוד מהבית? מה אם היינו רושמים את הגדולה לבית הספר השני? מה אם היינו גרים בארץ אחרת? מה אם הייתי מתחתנת עם מישהו אחר? חשיבה מסוג זה, מסבירה רבקה אוניון ב-Aeon, נקראת חשיבה אנטי-עובדתית (Counterfactual thinking). כלומר, אנחנו תוהים ומדמיינים לעצמנו מה היה קורה אילו העובדות כפי שאנחנו מכירים אותן היו אחרות. חשיבה מסוג זה היא הלחם והחמאה של סופרי המדע הבדיוני – כפי שמיטיבים להמחיש (פעמיים!) אולפני מארוול – אך בין חוקרי ההיסטוריה, לדבריה, היא נחשבת לנושא 'מוקצה'. 'מה אם' זה "בזבוז של זמן", היא מצטטת את ההיסטוריון ריצ'רד אוונס. "הקריאה והמחקר הנדרשים כדי להבין את המורכבות של אירועים היסטוריים ממשיים היא קשה מספיק. בואו נתרחק מיקומים אלטרנטיביים", מסבירה אוניון את דבריו, ואף על פי כן מציעה כי חשיבה אנטי-עובדתית עשויה להיות כלי מחקר משמעותי, מלמד ומפרה דווקא להיסטוריונים.
מה אם המצאת המטוס הייתה מתרחשת רק מאה שנה מאוחר יותר? צילום: British Library / Unsplash
מה שלא ניתן להוציא מהמשוואה
ובכן, הדוגמה של אוניון משתלבת בסיפורו של קפטן אמריקה ומציעה תפנית אחרת בעלילה: מה אם ציוריו של אדולף היטלר היו זוכים לתשואות, במקום תשומת הלב הקלושה שלה הם זכו בפועל, והוא היה סולל את דרכו בעולם האמנות במקום להיכנס פוליטיקה? מה היה נכתב בדפי ההיסטוריה ללא היטלר? ללא מלחמת העולם השנייה? "אני בספק רב אם אי קיומו של היטלר היה מונע את מלחמת העולם השנייה או את השואה", כותב מאט פורד ב-Atlantic. לדבריו, נוכחותו האפלה יכולה להסיח את הדעת ממגמות רחבות יותר שהתרחשו, ללא קשר ישיר אליו, בחברה הגרמנית ובעולם כולו באותה התקופה.
"היטלר לא המציא את הפשיזם, המיליטריזם או האנטישמיות", הוא כותב. "זה נכון שהיה לו כישרון יוצא דופן לרתום את כל אלו לכדי כוח פוליטי, אך הוא לא היה הדמות הראשונה לעשות זאת". וניתן להניח כי גם לא האחרונה, אילולא הגיע המצב לתסיסה הקיצונית הידועה.
עוד לפני עלייתו לשלטון, תיאוריות מבוססות איגניקה (השבחת גזע) כבר צברו קהל תומכים במדינות המערב ובארצות הברית. "מושגים כמו היררכיות אתניות ועליונות גזעית השפיעו על המחשבה הפוליטית המרכזית בגרמניה ובכל מערב אירופה". לדברי פורד, לא מן הנמנע כי באקלים פוליטי שכזה, שטעון בקשיים של המשבר הכלכלי הגדול, יכול היה לקום כל מנהיג אחר ולהתקדם בנתיב דומה. כלומר, גם אם היטלר היה הופך לאמן משגשג, מתמלא רווחה מיצירותיו וחי לו בנחת בבקתה בהרים – לא בהכרח שהעולם היה ניצל מהמלחמה האכזרית ומהמפץ של תיאוריות אלימות ומצוקה כלכלית.
"כל ניסיון תיאורטי למנוע את מלחמת העולם השנייה חייב לקחת בחשבון גם את המהלך ההיסטורי שיכול היה להתרחש במקומה".
בנוסף, טוען פורד, "כל ניסיון תיאורטי למנוע את מלחמת העולם השנייה חייב לקחת בחשבון גם את המהלך ההיסטורי שיכול היה להתרחש במקומה". האם בהיעדר שינויי הכוחות הכלכליים והצבאיים של המלחמה היו מתקיימים תהליכי הדה-קולוניזציה באפריקה ובאסיה? כמה חזקה הייתה רוסיה, שנותרה מעצמת-על למרות שספגה פגיעות קשות מאוד, אילולא המלחמה? מה היו ההשלכות של כך? ומה עם ארה"ב? "סביר להניח שארצות הברית הייתה במצב חלש בהרבה ב-1945 ללא מלחמת העולם השנייה. הגיוס בזמן מלחמה הכפיל את התמ"ג של אמריקה, וכאשר גרמניה ויפן נכנעו, ארה"ב החזיקה במחצית מהיכולת התעשייתית של כדור הארץ". איך היו נראים חיינו אילו הדוד סאם היה מוחלף בדוב הרוסי?
שאלות כמו שמציג פורד מאלצות אותנו, אם אנחנו באמת משקיעים בהן מחשבה ולמידה, להבין שהדברים מורכבים מכפי שאנחנו נוטים לתפוס אותם. גם כשהן צצות במישורים אישיים יותר בחיינו הן עשויות לייצר אפקט דומה. אך לשם כך עלינו להעמיק מעבר לשלב הפנטזיות המכאיב. למה הכוונה? התרחיש שממלא את ראשנו כשאנחנו עסוקים ב'מה אם…' הוא בדרך כלל אוטופי, ומעורר בנו תחושת החמצה. היום שלי היה נעים יותר אם הייתי נשארת לעבוד מהבית, הזוגיות שלי הייתה בטח מלאת תשוקה ונטולת חילוקי דעות אילו הייתי מתחתנת עם מישהו אחר או שהחיים בארץ זרה היו מעצבים אותי כבן אדם משוחרר ושמח יותר. אך האמת היא שקיים סיכוי סביר יותר שכל התרחישים האלטרנטיביים האלו היו מורכבים גם הם מטוב ורע, מנעים ומלא נעים.
מה אם לא היינו מתחתנים? צילום: AnRevel / Shutterstock
ההגדרה העצמית שלנו מורכבת מכל מה שבחרנו לעשות ומכל מה שלא
אלנה בייקר גרה במשך שש שנים בניו יורק. היא הייתה בת 24, בעיר הגדולה, היכן שכל החלומות נוצרים. אבל היא גם היתה מורמונית. בלי קפה בטייק אווי, בלי סיגריה, בלי כוס בירה בפאב השכונתי. בלי סקס. עם הרבה הומור, על בימת The Moth, היא מספרת על כל אותן פעמים שנאלצה להגיד 'לא' ועל האופן שבו אורח חייה הגביל את האינטראקציות החברתיות שלה. הידידותיות והרומנטיות בפרט. "הייתם חושבים שאדם שאומר 'לא' לכל כך הרבה דברים יהיה בהכרח לא כיפי אבל כל שאר הדברים שלהם אני אומרת 'כן' הופכים אותי לבנאדם מהנה באמת", היא מסבירה.
דרך כל אותם דברים שלהם בייקר דווקא אומרת 'כן', היא חוקרת את ההגדרה העצמית שלה. היא כן יוצאת להרפתקאות סופר ספונטניות והיא כן מזהה הזדמנויות ומזכה אותה ואת חבריה בשיט יוקרה או בכרטיסים להופעות ללא עלות. הצטרפות לכנסים רנדומליים הפכה לתחביב משני שלה, והיא תמיד מעיזה להוביל מהלכים מביכים ומצחיקים בפומבי. ועדיין, כל אלו לא מעלימים את הדברים שלהם היא אומרת 'לא'. למשל כאלו שלא אפשרו המשכיות לקשר שהרגיש כמו "אהבת אמת". האם ה'כן' תמיד מלמד על מי אנחנו וה'לא' על מי שאנחנו לא?
"היא הייתה בת 24, בעיר הגדולה, היכן שכל החלומות נוצרים. אבל היא גם הייתה מורמונית".
כמה שבועות לתוך מערכת היחסים עם ניק, הבחור שהרגיש כמו "הנפש התאומה" שלה – אפילו כשהתברר לה שהוא אתאיסט ואינו מאמין שלאנשים יש נשמות בכלל – והשניים מבינים שלמרות הצהרת הכוונות, הפערים ביניהם גדולים מכדי לגשר עליהם. ניק ניסה להתקרב לאלוהים בשביל בייקר ואילו היא ניסתה להתקרב לפעילות מינית עבורו, אבל שני המהלכים כשלו. עם כל הצער, בייקר הבינה שהיא פשוט לא רוצה לוותר על האמונות שלה. על הערכים שלה. ושה'לא' שלה בעצם מגדיר אותה באותה המידה כמו ה'כן'. "לפעמים להגיד 'לא' זה בעצם להגיד 'כן'", היא אומרת. כלומר, מאחורי כל 'לא' מסתתרת סיבה. מאחורי כל מה שאנחנו בוחרים לא לעשות מסתתר מניע שלו אנחנו אומרים 'כן'. שבו אנחנו בוחרים להאמין ולפיו לפעול.
אולי באופן לא מודע, מה שבייקר עשתה היה סוג של חשיבה אנטי-עובדתית. היא ניתחה את התרחישים האלטרנטיביים שיכלו להתקיים אילו היתה אומרת 'כן' לסקס וגילתה שהם לא בהכרח מוצלחים יותר. הם כן אחרים ומפתים מבחינות מסוימות. ואולי ניק היה נותר חלק מהעלילה. אבל דברים אחרים היו אובדים במקומו ולא בטוח שכך הייתה מעדיפה. במקום להתבוסס בעצב על מה (או על מי) שאיבדה היא התעמתה עם שאלות גדולות כמו: עד כמה חשובות לנו האמונות שלנו? על מה אנחנו מוכנים להתגמש ועל מה לא ובעבור מה? וכיצד גם הדברים שקרו וגם אלו שלא קרו מעצבים את מי שאנחנו?
תמונת כותרת: תמונת כותרת: elbud / Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
3 שיעורים לחיים מהטקטיקות של תקופת התנ"ך
ללמד כנגד כל הסיכויים – מדוע מורתה של הלן קלר נקראה 'מחוללת הניסים'?
עוד מרדיו מהות החיים:
האם יש לנו בחירה חופשית? אלון נוימן מארח את פרופסור דן אריאלי
