רות רמזי היא מורה לריקוד על עמוד ומאמנת למיניות בריאה. בהרצאתה על בימת TED היא מציעה להפסיק להתייחס לחיי המין שלנו כאל משהו שפשוט קורה ולהתחיל להתייחס אליהם כאל מיומנות שיש לשכלל ולטפח.
על ספסל ברחוב יושבים שני בחורים. אחד מגלגל לו סיגריה והשני משחיל את רגלו לתוך הרצועה של הכלב. עושים עצירה. 'למה אתה לא מדבר איתה פשוט?' שואל הבחור עם הסיגריה, 'אתם ביחד שש שנים, ראבאק'. אבל ככל שהשני מנסה הוא לא מוצא את התשובה. למה הוא לא מדבר איתה על חיי המין שלהם? הם זוג, הם מקיימים יחסי מין, הם מדברים על הכול, אבל לא על המין שהם מקיימים. כאילו שאם הדברים ייאמרו בקול, חומות העיר ייפלו. 'אולי אני פשוט לא מאמין שמשהו יכול להשתנות', הוא חושב לעצמו. את זה הוא לא חולק, גם לא עם החבר.
מככב במעלה רשימת נושאי הטאבו, סקס הוא נדבך משמעותי מחיינו הבוגרים. גם בשל הצורך הביולוגי שבו, אבל גם בשל תפקידו הרגשי בתוך מערכות יחסים. מצד אחד, ההימנעות משיחה עליו לא יושבת בקנה אחד עם הקונוטציה הכה חיובית שלו. מאידך, אולי דווקא בגלל שהוא אמור להיות כזה מהנה – קשה להכיל את הפער כשהוא לא.
יותר משני שליש מהאמריקאים הבוגרים שענו על סקר רחב היקף הסכימו עם האמירה: "איכות החיים הכללית שלי תשתפר אם חיי המין שלי ישתפרו", מספרת מדריכת המיניות רות רמזי בהרצאה על בימת TEDx. וזה רק קצה הקרחון של הנתונים שעלו מאותו סקר. 19% מהעונים בגילאי 40-70 נמנעים מלקיים יחסי מין בגלל בעיות בריאותיות למיניהן שהם אינם פועלים כדי לפתור. 64% אינם מרוצים מחיי המין שלהם ו-41% מאמינים שבעשרים השנים הקרובות הם נידונו לחוות מיניות מתדרדרת. מכל הנתונים הללו, לדבריה, נראה שאנשים מרגישים יותר כבולים מאשר חדורי מוטיבציה בכל הנוגע למיניות שלהם ושל בני זוגם.
ולא בכדי תחושת הכבלים. הבושה והסודיות שאופפות את שמתרחש בחדר המיטות מושרשות בחברה שלנו ומעכבות אותנו מלהיות מסוגלים לדבר על הצרכים והבעיות שלנו. נוסף על כך, מסבירה רמזי, "ישנן רמות כה שונות של ידע וניסיון, וכל המצבים והצרכים של כולם ייחודיים", כך שכל התמודדות תלויה במשתנים אישיים רבים והופכת מורכבת ויוצאת דופן. ובכל זאת, לרמזי יש הצעה שיכולה להועיל לכולם באופן גורף. והיא כזו כיוון שהיא מתייחסת לגישה שלנו אל סקס ולא אל הסקס עצמו.
מה הייתם עושים לו הייתם רוצים להשתפר בטניס?
כשרמזי מדברת על טניס, הקשר בינו לבין סקס נראה פתאום מובן מאליו. היא טוענת שלפני שאנחנו ניגשים לטפל בבעיות שקשורות במיניות שלנו, עלינו לסגל לעצמנו גישה בריאה לדבר. אחת שמאפשרת לנו להישאר מפוקסים ולשפר את המצב מבלי להתעכב בשל התניות חברתיות. היא משווה בין סקס לטניס, להוציא את האלמנט התחרותי, אבל טניס יכול להיות מוחלף בכל תחביב אחר. מסריגה ועד נגינה. אם אנחנו חיים בזוגיות, כדאי למצוא הקבלה שכוללת פעילות זוגית. כלומר, אפשר לסרוג צעיף בזוג אבל זו כנראה השוואה קצת פחות מוצלחת. ובכל אופן, רמזי מסייגת ומבהירה כי הגישה רלוונטית גם למי שלא נמצא בזוגיות אבל היה רוצה לשפר את חיי הטניס שלו.
"אז תארו לעצמכם שאתם רוצים לשחק טניס טוב יותר ולעיתים קרובות יותר, ביחד עם בן או בת הזוג שלכם", אומרת רמזי. מה היינו עושים? "הייתם מדברים על טניס, גם על המגרש וגם מחוצה לו. הייתם מוציאים את היומנים שלכם ומתכננים מתי לשחק. הייתם רוצים ללמוד על טניס, לשפר את הידע התיאורטי. אולי הייתם משקיעים כסף בשיעורים פרטיים, צופים בהדרכות חינם באינטרנט או קוראים חומר בנושא. בטח הייתם סקרנים לגבי טכניקות שלא ניסיתם. אולי הייתם שוקלים לנסות בגדי טניס ייעודיים שיגרמו לכם להרגיש מקצועיים או לפחות לשמור על נוחות מרבית. אולי הייתם מתנסים באביזרי עזר", היא קורצת לקהל.
"לתכנן זמן למין זה לא הודאה בכישלון. זהו מעשה חיובי שמכיר במין כחלק חשוב בחיינו העמוסים".
"יום אחד התחשק לכם משחק ארוך ואינטנסיבי וביום אחר רק סשן קצר מהנה ומיוזע. בשל כך, הייתם בודקים עם עצמכם לפני כל אימון – מה בא לכם היום? אם התפתח כאב פיזי שמנע מכם לשחק הייתם נבדקים אצל רופא מומחה ורק מחכים לטפל בבעיה ולחזור למגרש. היה ברור לכם שכדי שזה יעבוד חשוב ביותר שגם אתם וגם בן או בת הזוג שלכם תיהנו מזה". ודי מהר, עם הגישה הזו, אנחנו צפויים לשחק יותר טניס ובצורה טובה יותר.
עם כמה שהתיאור השובב הזה יכול להצית את הדמיון, האמת היא שדווקא כמה מההקבלות הפחות סקסיות הן אלו שיכולות להפוך את החיים שלנו למיניים ומהנים יותר.
תוכנית האימונים בחדר המיטות
רמזי מתחילה מהאלמנט הכי בסיסי של פתרון בעיות: בעוד שכשמדובר בטניס (או סריגה) הדבר הראשון שנעשה יהיה לשתף את בן או בת הזוג שלנו או אפילו חבר או חברה קרובים במוטיבציה שהתעוררה בנו, "על סקס רובנו אף פעם לא מדברים, אפילו לא עם האנשים שאיתם אנחנו עושים אותו". מה היה קורה לחיי המין שלנו אם כבר הערב היינו מעלים את הנושא בשיחה על הספה אחרי שמטלות היום הסתיימו? בלי האשמות ואולי גם בלי פתרונות, אבל עם הכנות לומר: משהו לא עובד לי מספיק טוב.
בכל הנוגע למין, "אנחנו לא מוציאים את היומנים שלנו ומתכננים מתי נעשה. אנחנו רק מקווים שנרצה בזה באופן ספונטני באותו הזמן עם השותף הקבוע או האקראי שלנו". רמזי מערערת על אחת האקסיומות המובהקות בנושא. היא טוענת שבדיוק כמו תחביב שהיינו רוצים לפתח ולשמר, גם סקס צריך לקבל מקום של כבוד בלוח הזמנים הצפוף. מי מאיתנו שספונטניות עובדת לו בהקשר הזה כנראה לא היה נמצא כאן מלכתחילה. אך העובדות שאוספת רמזי בשטח מעידות כי אלו שמחכים לניצוץ שיתעורר ברגע הנכון נותרים מחכים ומחכים. לתכנן זמן למין "זה לא הודאה בכישלון. זהו מעשה חיובי שמכיר במין כחלק חשוב בחיינו העמוסים".
"בואו לא נשאיר את הסקס להיות הדבר האחרון ביום. אחרי הכול, לא הייתם מצפים מעצמכם לשחק טניס באופן האולטימטיבי בין צחצוח השיניים לבין ההירדמות".
מה אם היינו מחנכים את עצמנו בנוגע למיניות ולא מתנהלים בעשור השלישי, הרביעי או השישי לחיינו עם הצידה שקיבלנו לדרך בגיל שש עשרה? שלא לומר, הצידה שקיבלנו מאדם אוהב אולי אך לא בהכרח בקיא בנושא. "הכניסו סקס לפלטפורמת הסכתים או היכנסו לחנות ספרים איכותית ובדקו מה מושך את תשומת ליבכם. עיינו בסרטים הדוקומנטריים בנטפליקס, הירשמו לקורסים מקוונים. אתם תופתעו לגלות כמה תוכן יש שם בחוץ".
ומה אם באותה הקלות שבה היינו ניגשים לאורטופד כדי לטפל בדלקת בגיד שורש כף היד היינו ניגשים אל רופא המשפחה, רופאת נשים או המדקר שלנו ומבקשים עזרה עם כאבים שמלווים את האקט המיני? "רוב האנשים מתרוצצים וממלאים את זמנם כדי להימנע מקיום יחסי מין או נושכים שפתיים ומעמידים פנים שהם נהנים מרוב המבוכה לדבר על כאב, חוסר נוחות או חשק", אומרת רמזי.
היא נוגעת בנקודה משמעותית נוספת: רוב האנשים שהיא פוגשת מעידים כי במשך שנים ארוכות הם בעצם מקיימים יחסי מין באותו אופן. אותו סדר פעולות, אותו מקום, אותה השעה. "תארו לעצכם שהייתם משחקים ככה טניס – הו כמה מהר הייתם משתעממים וזונחים את העניין".
רמזי מעודדת לבדוק בכל פעם מחדש מה מתחשק לנו ולבני הזוג שלנו – "מפגש ארוך ואינטנסיבי או קצת כיף מיוזע"? היא מזכירה שכשם שישנם אימונים שונים של טניס, גם מפגשים מיניים יכולים להיות שונים ומגוונים ועל ידי כך לענות על צורכי השעה. "ובבקשה מכם", היא פונה אל הקהל, "בואו לא נשאיר את הסקס להיות הדבר האחרון ביום. אחרי הכול, לא הייתם מצפים מעצמכם לשחק טניס באופן האולטימטיבי בין צחצוח השיניים לבין ההירדמות".
מחקרים שמציגה רמזי מעידים כי "פעילות מינית קבועה, כולל סולו, משפרת את הבריאות הפיזית והנפשית שלנו". היא מוסיפה כי גם המיומנויות הבינאישיות שאותן אנחנו מתרגלים ביחסי מין עם בני זוג הן חיוניות ומבורכות. ביניהן: תקשורת, יצירתיות, אמפתיה, נדיבות, ותרגול של קבלת הסכמה. בין שאנחנו חובבי ספורט ובין שיצא לנו ללמוד מלאכת יד חדשה או להקים להקה בגיל העשרה – כולנו חווינו בחיינו תהליך של ניסיון השתפרות בכישורים למיניהם. התיאוריה של רמזי מציעה כי אם נפסיק להתייחס אל סקס כאל טאבו ונסגל גישה קלילה ואפקטיבית יותר, כזו שמשמשת לעיתים קרובות כשאנחנו רוצים להשתפר בתחביב מועדף, אנחנו עשויים לזכות בחיי מין משופרים ומוצלחים יותר.
תמונת כותרת: Erwans Socks / Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
איזה מין בנאדם אנחנו – מה הפנטזיות המיניות שלנו יכולות ללמד אותנו על עצמנו?
ההרצאה השבועית: כיצד לעזור למוח לשמר זוגיות ארוכת שנים?
Sweet Sixty – האיזון העדין בין מה שאנו מאבדים ובין הצורך שלנו לשמור עליו
עוד מרדיו מהות החיים:
