כולנו מחוברים במארג אקולוגי אחד. היום, יותר מאי פעם בהיסטוריה, הבחירות והפעולות של המין האנושי משפיעות ומאיצות את האבולוציה של יצורים אחרים. מפילים חסרי חטים ועד זאבים רדיואקטיביים, אנו מעצבים את הטבע מחדש. כיצד לתקן את הנזקים, ואיזו גישה ניתן לאמץ כדי להפוך את השינויים הבלתי נמנעים למיטיבים עם הכדור?
קצב החיים המהיר של האנושות משפיע לא רק על בני האדם, אלא גם על שאר היצורים בסביבתנו. תהליך האבולוציה של המינים השונים, שמתואר בדרך כלל כמנגנון איטי והדרגתי המתפרש על פני אלפי ומיליוני שנים, נכנס בהשפעתנו, לטוב ולרע, להילוך מהיר.
שיין קמפבל-סטטון, ביולוג אבולוציוני, מתאר בהרצאה פוקחת עיניים מבית TED כיצד החיים – עדינים ושבריריים ככל שיהיו – מוצאים בנחישות את הדרכים לפרוץ שוב ושוב ולהסתגל אל התנאים החדשים שאנו מכתיבים להם.
תהליך האבולוציה התמידי מעניק לנו גם שיעורים חשובים, שלמידה מהם עשויה לאפשר עתיד טוב יותר לבני האדם ולכדור הארץ כולו.
שוברים את חוקי הטבע
לפני למעלה מ-4 מיליארד שנים, לפי אחת ההערכות, החלו לצוץ בכדור הארץ הניצוצות הראשונים של חיים. בתהליך ארוך והדרגתי התפתחו היצורים הקדומים והחלו לטפס ולהסתעף בעץ החיים, בעודם מסתגלים ומתאימים את עצמם לתנאים ולסביבות השונות על פני כדור הארץ המוכרים לנו.
לפני כ-200 אלף שנים נכנס לתמונה שחקן חדש, האדם המודרני, וטרף את כל הקלפים. בזמן הקצר שאנו נמצאים כאן, שינינו באופן קיצוני לא רק את אורח חיינו – ממערות לגורדי שחקים – אלא גם את חוקי האבולוציה עבור שאר היצורים שבסביבתנו, ובמהירות מסחררת.
"כבר לפני 10,000 שנים למדנו לתמרן את אבני הבניין הבסיסיות של החיים", מסביר קמפבל-סטטון. בעזרת תהליכי ביות יצרנו זנים מתורבתים של צמחים ובעלי חיים על מנת לרתום אותם למטרותינו. בנוסף, אמצעי התחבורה שפיתחנו הביאו לכך שצורות חיים שונות יגיעו לסביבות חדשות וייצרו אינטראקציות אקולוגיות עם מינים מקומיים. "כמו כן, שינינו מהיסוד את פני כדור הארץ והאקלים שלו דרך תעשייה, חקלאות, עיור, זיהום והתחממות גלובלית".
קמפבל-סטטון הקדיש את חייו לחקר ההשפעות הביולוגיות המתמשכות של טביעת הרגל האנושית, ומציג דוגמאות לדרך שבה בעלי החיים משתנים במהירות כדי לנצל את המשאבים החדשים ולהימנע מסכנות פוטנציאליות שאורח החיים האנושי מעמיד בפניהם.
ברירה מחוסר ברירה
לטאות האנולה למשל, הוא מסביר, מגיעות במקור מאזור פורטו ריקו, שם הן התפתחו לטפס על עצים. תהליך העיור האנושי אילץ את הלטאות להשתנות ברמה הגנטית על מנת להסתגל לסביבה העירונית: תוך כמה עשורים הן פיתחו איברים ארוכים יותר וכריות אצבעות דביקות יותר כך שיוכלו לטפס על משטחים מלאכותיים כמו זכוכית או בטון, וכן פיתחו סבילות גבוהה יותר לחום בערים הצפופות.
לצד זה, קיימות לצערנו גם השפעות קשות הרבה יותר של האדם על החיים סביבו. ציד מדלל באופן אקטיבי מינים שונים של בעלי חיים, לעיתים עד כדי הכחדה. במוזמביק שבאפריקה, הוא מספר, פחתה אוכלוסיית הפילים ב-90% בסוף המאה ה-20 תוך עשור וחצי בלבד, עקב ציד בלתי חוקי לטובת מסחר בשנהב. עד לאותה התקופה, רובם המכריע של הפילים האפריקאים היו בעלי חטים ורק מספר קטן מאוד של נקבות נשאו מוטציה גנטית שמנעה מהן לגדל חטים. עם זאת, בשנת 1992 כאשר הסתיימה מלחמת האזרחים במוזמביק, כבר ניצודו כל כך הרבה פילים בעלי חטים עד כי אותן נקבות ללא חטים היוו 50% מכלל אוכלוסיית נקבות הפילים שנותרה. בסביבה שבה פילים בעלי חטים ניצודים, הפילות חסרות החיטים שרדו זמן רב יותר על מנת להעביר את הגן הזה הלאה. כך, מהיכן שהתחיל האדם המשיך הטבע בתהליך של ברירה טבעית ותחלופה גנטית, ותוך דורות בודדים הפכו הפילים חסרי החטים ממיעוט לרוב מוחלט.
"אנחנו חיים בתקופה שבה אפילו הגחמות האנושיות הפשוטות ביותר יכולות לשנות באופן מהותי את הגורל האבולוציוני של חיית היבשה הגדולה ביותר על הפלנטה שלנו".
"מה שמציק לי הכי הרבה בסיפור הזה", הוא משתף, "הוא שהסיבה לכל זה הייתה פשוט בגלל שבני אדם אוהבים להכין חפצי נוי מהשיניים שלהם […] אנחנו חיים בתקופה שבה אפילו הגחמות האנושיות הפשוטות ביותר יכולות לשנות באופן מהותי את הגורל האבולוציוני של חיית היבשה הגדולה ביותר על הפלנטה שלנו".
ואכן, הרבה מהסיפורים של אבולוציה מהירה הם עצובים. אבל למזלנו, מוסיף קמפבל-סטטון, חלקם מציעים לנו גם תקווה לעתיד. לא את כל הנזקים שיצרה האנושות ניתן לתקן, אך אולי ניתן ללמוד כמה שיעורים מהדרך שבה הטבע מתמודד איתם, ולנסות למזער את ההשלכות השליליות. כך, למשל, תגליות בתחום עשויות לסייע לנו להתמודד בעצמנו עם אתגרים שהשינויים הסביבתיים שגרמנו להם מציבים לנו, כמו מאבק במחלת הסרטן.
כותבים סיפור חדש
לפי קמפבל-סטטון, מחקרים מעריכים עלייה חדה במקרי הסרטן בעשורים הבאים. לדבריו, אנו אומנם מבינים היטב את גורמי הסיכון לחלות בסרטן, אך כמעט ולא מכירים את הפוטנציאל הגלום במוטציות או בשונויות גנטיות שעלולות להפוך בני אדם לחסינים או עמידים יותר למחלה. ייתכן שאנו יכולים ללמוד אותה מהתבוננות בטבע.
לשם כך, קמפבל-סטטון וצוותו חוקרים זאבים שחיים באזור מוכה הקרינה בצ'רנוביל, כשהם מנסים להבין איך חשיפה לרמות קרינה שונות במשך דורות השפיעה עליהם ביולוגית. לאחר שהתרחש פיצוץ בתחנת כוח גרעינית בעיר בשנות ה-80 של המאה ה-20, פונו כל בני האדם מהאזור, אך חיות הבר נותרו בו והמשיכו להתרבות בהצלחה. המחקר באבולוציה של הזאבים האלו מראה שהאזורים בגנום שהשתנו בצורה המהירה ביותר הם אלה שמעורבים בהתמודדות עם סרטן או בתגובה החיסונית של יונקים נגד גידולים. "אנו עובדים עכשיו עם חברות ביו-רפואיות וביולוגים חוקרי סרטן בניסיון להבין את ההשפעות הפיזיולוגיות של מוטציות אלו, בתקווה שלפחות חלק מהשינויים הללו עשויים להוביל אותנו לטיפולים חדשים למחלות סרטן בקרב בני אדם", הוא אומר. "אנחנו חיים בזמן שבו אנחנו ממש חורטים את ההחלטות שלנו לתוך ה-DNA של המינים שחיים בתוכנו, עלינו וסביבנו", הוא מוסיף.
"בספר הגדול הזה של החיים אנחנו כותבים פרק חדש לגמרי". לצערנו, הוא אומר, עד כה נראה שהפרק הזה הוא לא אחד שאנו יכולים להתגאות בו בלשון המעטה. תחזיות מראות שיש אפשרות אמיתית לכך שהמין שלנו יביא לאירוע ההכחדה ההמוני השישי בתולדות כדור הארץ.
אבל למזלנו, הפרק הזה עדיין בעיצומה של כתיבתו וגורלנו אינו נחרץ מראש. כפי שאנו יכולים להרוס, אנחנו יכולים גם לשמר ולשקם, ואפילו להילחם עבור המינים שאין ביכולתם להילחם עבור עצמם. "יש לנו אפשרות להפוך את הפרק שלנו בסיפור הזה לכזה של גאולה, של תקווה ושל אכפתיות עבור מורשת החיים האפית הזו על הפלנטה שירשנו". כך גם נבטיח שאת הסיפור הזה נוכל לספר בגאווה לעוד דורות רבים אחרינו.
תמונת כותרת: Elliotte Rusty Harold on Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
ההפתעות שמגלים כאשר מטפסים מספיק גבוה על אילן היוחסין שלנו
ההרצאה השבועית של TED: האם המין האנושי נמצא בשיא התפתחותו?
רמזים מהעבר שמסתתרים בגופנו מספרים על הקשר שלנו לטבע – וליקום בכלל
עוד מרדיו מהות החיים:
