הבחנה קטנה בין שתי גישות להתנהלות במצבי לחץ יכולה לייצר הבדל גדול במידת השחיקה שאנחנו חווים. מהם 'שחקני אימפקט' וכיצד ניתן לזהות אותם על מגרש הכדורסל, בארגון ובתא המשפחתי?
במאי 1989 קולע מייקל ג'ורדן סל שייזכר לאורך ההיסטוריה. נותרו 3 שניות בלבד להכרעת המשחק בין השיקגו בולס לקליבלנד קאבלירס בפלייאוף של ה-NBA. הקאבלירס מובילים בהפרש צמוד. ג'ורדן חוטף את הכדור, עובר את אחד משחקני ההגנה של הצד השני, זורק אל הסל, ובשנייה שהשעון מתאפס הכדור נכנס והופך ברגע את ההכרעה. ג'ורדן משנה את מזלם של השיקאגו בולס בקליעה שהיא אולי לא יוצאת דופן במהלך שלה, אבל לאור הנקודה בזמן שבה התרחשה, קור הרוח שהיא דרשה ומידת ההשפעה שהייתה לה – הפכה לאחת הקליעות המדוברות בתולדות הכדורסל.
ג'ורדן הוא שחקן אימפקט.
שחקני אימפקט הם הדמויות המרכזיות בקבוצה. הם אלו שכולם מסתמכים עליהם ברגעים הקריטיים. הם ידועים ביכולת שלהם להשפיע בצורה משמעותית על תוצאות המשחק, גם מבחינה התקפית וגם מבחינה הגנתית. אליהם ימסרו את הכדור בשביל צ'אנס אחרון לעשות שינוי והם ידועים בתור מי שיצליחו לשמור על הלהבה בוערת גם ברגעי המשבר המנטליים. בעולם הספורט ישנם כמה וכמה שחקנים כאלו ששמם ייזכר לדורות.
גם מחוץ למגרש הכדורסל או הכדורגל ישנם שחקני אימפקט. אנשים שחותרים קדימה בזמנים קשים: אותו סגן המנהל שלא הרפה את ידיו כשהיה צריך להתעקש על תנאים סוציאליים טובים יותר; אותה קולגה שלקחה על עצמה לטפל במשא ומתן שהציל את הארגון מקריסה. במבט חטוף זה עשוי להיראות כאילו אלו האנשים שמוכנים ללכלך את הידיים ולקחת על עצמם את העבודה הכי קשה. אנחנו אולי מניחים שהם בעלי כישורים טובים יותר או שהם מוכנים להישרף בלהבות העשייה, אבל האמת היא שהם לא בהכרח עושים עבודה תובענית או מסובכת יותר. לפי התיאוריה של היועצת הארגונית ליז וייזמן, רוב הסיכויים שדווקא הם לא יהיו אלו שיקרסו תחת העומס.
זה מספר שנים שוייזמן חוקרת את נושא השחיקה במסגרת העבודה. היא כותבת טורים במגוון מגזינים עסקיים וב-2021 פרסמה ספר שנקראImpact Players: How to Take the Lead, Play Bigger, and Multiply Your Impact. בהרצאה שהעניקה ל-BigThink היא טוענת כי אחד הדברים שעולים שוב ושוב ממחקרה הוא הקשר בין התנהלותם של שחקני השפעה ובין שחיקה.
ומה אם תפקידים בעלי השפעה קיימים במכסה מוגבלת?
כנקודת פתיחה, מדגישה וייזמן כי שחיקה אינה זהה לעייפות. "אתה לא רק עייף", היא אומרת, "אתה עייף בצורה בלתי מוסברת". כמות הגונה של שעות שינה לא ממלאת את הבור וגם לא טיול בחיק הטבע, שפעם היה יכול לשמח ולעורר. מפגשים עם חברים טובים יכולים להעלות את האנרגיה אך ברגע שהשגרה ממשיכה, זרזיף ההתעוררות הזה מתאדה ותחושת התשישות חוזרת.
לדבריה, אנשים נוטים להניח שאנחנו חווים שחיקה כשיש לנו יותר מדי עבודה, כשהלחץ גבוה מדי וכשמשקל האחריות על כתפינו מתיש אותנו. אבל ניסיונה מציע אחרת: "אנחנו לא נוטים להישחק כי יש לנו יותר מדי עבודה. אנחנו נשחקים כי יש לנו מעט מדי השפעה".
מראיונות ושאלונים שערכה הבחינה כי רק האנשים שעובדים קשה וגם חשים כי עבודתם אינה משפיעה על דבר או אינה זוכה להכרה, הם שמתארים את מצבם כ"מתסכל, סוחט, מדכא ומתיש". זו התחושה הזו של הליכה במקום שמדכדכת, וההרגשה שאיש לא רואה את המאמצים שאנו משקיעים שמוציאה את הרוח מהמפרשים. לעומת זאת, אנשים שמעידים על עצמם כי עבודתם חשובה ובעלת השפעה, שהם משתמשים בכל הכישורים שלהם ומביאים לידי ביטוי את החוזקות שלהם, ושהם מקבלים פידבקים מהסביבה – "ובכן, אלו האנשים שיגידו שהעיסוק שלהם מרגש, ממלא וממריץ". גם אם הם מתארים את עבודתם כקשה ותובענית.
"אנחנו לא נוטים להישחק כי יש לנו יותר מדי עבודה. אנחנו נשחקים כי יש לנו מעט מדי השפעה".
אך לא כולם זוכים לתפקיד מפתח או לקריירה שנוגעת בלבבות רבים. האם היחלצות משחיקה היא נחלתם של מתי מעט? של אלו שהתברגו למקומות בעלי השפעה ותו לא? לדברי וייזמן, אנחנו לא חייבים לככב בתפקיד זוהר כמו מייקל ג'ורדן כדי לחיות חיים מתגמלים של הגשמה. בכל מקום עבודה ישנה האפשרות לבחור האם לתפקד בהלך רוח של צמצום מאמצים או בהלך רוח של השפעה: להיות שחקן אימפקט, כפי שהיא מכנה זאת. ומסתמן שמדובר בהבחנה קטנה אך משמעותית מאוד והיא יכולה להועיל לנו גם בתחומים אחרים בחיים. אז מהו הלך רוח של שחקן אימפקט?
"בעולם הספורט, שחקני האימפקט הם אלו שבזכותם הקבוצה משחקת טוב יותר. הם האנשים שאליהם אנחנו פונים כשהסיכון גבוה. שאליהם אנחנו מעבירים את הכדור ברגעים החשובים". אנחנו יודעים שהם ייקחו אותו ביד ויצאו לשטח. הם ידאגו שהעבודה תבוצע גם כשמפחיד, גם כשהמתח גואה, גם כשכול הנתונים מאותתים נגד הצלחה.
לא בהכרח שחקן אימפקט, אלא הלך רוח של אחד כזה
בכל מקום עבודה ישנם שחקני אימפקט. אלו אותם עובדים שכשהמצב מבולגן, מעורפל או מדאיג – הם חותרים למגע ומנסים לפתור את הבעיות. כשיתר העובדים חשים חסרי ביטחון ונעים לאחור בצורה כמעט בלתי מורגשת – שחקני האימפקט צוללים פנימה. הם לוקחים על עצמם משימות שקשורות למצב, בוחנים זוויות חדשות ומציעים עוד ועוד רעיונות יצירתיים – גם אם הם נתקלים בסירובים בדרך. הם מנתבים את העשייה שלהם למקומות שבהם ישנה האפשרות להשפיע.
זה יכול להיות גדול כמו משבר כלכלי בארגון שבו אנחנו עובדים או "קטן" כמו חוסר שביעות רצון מתמשך של כלל העובדים בשל היעדר ליכוד חברתי במשרד. הלך רוח של צמצום מאמצים יבוא לידי ביטוי בהימנעות ממגע ישיר עם הבעיה: אני רק אסיים את יום העבודה שלי בשעה המוקדמת ביותר האפשרית ואצא לפגוש חברים. בניגוד לכך, הלך רוח של שחקן אימפקט יכול להיות אקסל בגוגל דרייב שבו פעם בחודש מישהו מהעובדים מוזמן להציע פאב אחר שבו יסיימו את היום כולם יחד. "זה ההבדל בין לעשות את העבודה שלך לבין לעשות את העבודה הדרושה באמת".
בניגוד למה שרבים חושבים, מחקרה של וייזמן מציע כי שחקני אימפקט אינם עובדים קשה יותר מאחרים. הם פשוט עובדים באזורים ה"חמים". 'הזריקה' – אותו סל אגדי שקלע ג'ורדן ב-1989 והיה מרגש כל כך שזכה אפילו לשם משלו – לא היוותה מהלך ייחודי על מגרש הכדורסל. הייתה זו חטיפה של כדור, מעבר של שחקן אחר וקליעה מנקודה במגרש שקלעו ממנה רבים לפניו ואחריו. אבל הרגע שבו זה קרה היה ייחודי. רמת הלחץ הייתה בעננים, משקל ההכרעה במשחק היה כבד והיכולת להסתער קדימה, לתפקד ולעשות את השינוי – הם שהפכו את המהלך ליוצא דופן. ג'ורדן לא קפץ גבוה יותר משחקנים אחרים. הוא לא רץ מרחק ארוך יותר עם הכדור ולא קלע מאיזו פינה חסרת סיכוי. אבל הוא כן שמר על קור רוח וניסה לעשות כל שביכולתו גם ב-3 השניות האחרונות למשחק כשנדמה היה כי הוכרע כבר. "שחקני ההשפעה לא עובדים קשה יותר, הם עובדים אחרת".
"שחקני אימפקט אינם עובדים קשה יותר מאחרים. הם פשוט עובדים באזורים ה"חמים". 'הזריקה' –אותו סל אגדי שקלע ג'ורדן ב-1989 והיה מרגש כל כך שזכה אפילו לשם משלו – לא היוותה מהלך ייחודי על מגרש הכדורסל. הייתה זו חטיפה של כדור, מעבר של שחקן אחר וקליעה מנקודה במגרש שקלעו ממנה רבים לפניו ואחריו. אבל הרגע שבו זה קרה היה ייחודי. רמת הלחץ הייתה בעננים, משקל ההכרעה במשחק היה כבד והיכולת להסתער קדימה, לתפקד ולעשות את השינוי – הם שהפכו את המהלך ליוצא דופן".
לא פעם, כפי שעולה מדבריה של וייזמן, אנחנו מנסים לשמור על עצמנו. נשמרים מפני משימה חדשה, משעות לא שגרתיות, ממחויבויות או ממטלות שעלולות להסתיים בכישלון. אך דווקא הלך הרוח הזה שכמו אומר: "זו העבודה שלי. זה מה שנשכרתי לעשות. זה הגבול שלי ובתוכו אני אעשה את זה טוב. אך לא יותר" – הוא שעלול לפגוע בנו יותר. בטווח הארוך, הוא עלול להוביל אותנו לתחושת חוסר משמעות, לדכדוך ולשחיקה.
בשונה ממנו, בבסיס הלך הרוח של שחקן אימפקט ישנה הוויה של שירות. הוא מונע משאלות כמו: כיצד אוכל לשרת את הקבוצה בצורה הטובה ביותר כרגע? כיצד אוכל לתמוך בנושאים שעומדים בראש סדר העדיפויות של הארגון? מהם הפרויקטים החמים שמעסיקים את כולם עכשיו? הוא יניע אותנו להשקיע את המאמצים שלנו במקומות שמתוכם ניתן להשפיע, במהלכים שיזכו להכרה והערכה. "עבודה על משהו חשוב, גלוי ו'בוער' יכולה להרגיש כמו לחץ נוסף. אבל אם אתה עובד על מה שרלוונטי אתה זוכה לעבוד עם המומנטום: פגישות מתוזמנות, תקציבים מתחילים לזרום. אתה מתחיל לקבל משוב והכוונה ושבחים", אומרת וייזמן ובעצם מוסיפה עוד נדבך להסבר מדוע לא בהכרח מדובר בעבודה קשה יותר.
גם בתוך קבוצות חברים יש מי שמתנהל מתוך הלך רוח של שחקן אימפקט – ויש מי שלא. אך ההבחנה אינה נחרצת כפי שהיא אולי נשמעת. כשאנו מדברים על הלך רוח ניתן לומר כי לא מדובר בהכרח בתפקיד קבוע. אנחנו יכולים לבחור מתי לעטות על עצמנו את חליפת שחקן האימפקט שלנו. אולי זה קשור ברמות האנרגיה שלנו ובקרבה לאירוע שבו מתעסקים ואולי בכלל בריבוי שחקני האימפקט האחרים באותו רגע נתון או בהיעדרם. עטויים בחליפה הדמיונית אנחנו עשויים להיות אלו שיזמו מפגש לא פשוט שבו כמה חברים ילבנו את העניינים או אלו שיתעקשו להחיות מערכת יחסים גוססת.
את החליפה נוכל ללבוש גם בארוחה משפחתית כשוויכוח פוליטי מתלהט ומישהו צריך להוביל אותו בצורה שלא תסתיים בנתק; או אפילו בתוך מערכת יחסים זוגית כשהנושא הבוער בה הוא התשוקה הדועכת. "חפשו את החום", נותנת וייזמן כלל אצבע. עשייה במקומות החמים היא בדרך כלל עשייה שגורמת לנו להרגיש חיים וחיוניים. אולי לא בכל פעם נצליח להכריע את המשחק, אך הפעמים שבהם נצליח יספקו לנו את האוויר הדרוש כדי להמשיך הלאה מול כלל אתגרי החיים.
תמונת כותרת: Below the Sky / Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
כיצד לא לשרוף את עצמנו – הרמזים לשחיקה שהגוף שולח לפני שאנחנו מודעים לה
תחביב, עבודה, קריירה וייעוד – 4 מרכיבים שנוטים להתערבב ומספר רעיונות לשילוב
ההרצאה השבועית: תשוקה למה שאנחנו עושים למחייתנו היא שריר שניתן לפתח
עוד מרדיו מהות החיים:
