האם חיי נצח אפשריים? חוקי הפיזיקה מציעים פרספקטיבה ייחודית על שאלות קיומיות כמו משמעות החיים, הזמן והמוות. דרך עקרונות הטבע גילו איינשטיין ומדענים נוספים כי האנרגיה והמידע שמרכיבים אותנו אינם נעלמים – הם חלק מסיפור נצחי שממשיך להתקיים מעבר לכל תפיסה.
במהלך נסיעה אקראית במונית נשאלה הפיזיקאית סבין הוסנפלדר שאלה יוצאת דופן על ידי נוסע צעיר: האם ייתכן שבאופן כלשהו, סבתו המנוחה עדיין חיה למעשה בזכות חוקי הפיזיקה?
כפיזיקאית וחוקרת שעוסקת בקשר בין פיזיקה לפילוסופיה, הוספלנדר הופתעה לגלות עד כמה מורכבת התשובה שהייתה עתידה לספק לצעיר, ומצאה עצמה מתמודדת עם כמה מהבעיות הקיומיות הגדולות ביותר במדע.
בהרצאה ל-Big Think, היא מדגימה כיצד הפיזיקה אינה עוסקת רק בחוקים מתמטיים, אלא גם מעניקה תובנות מפתיעות על השאלות העמוקות ביותר שלנו כבני אדם. היא מתארת כיצד התגליות של איינשטיין שינו את הבנתנו לגבי זמן ומרחב, ומציעה נקודות מבט ייחודיות להתבוננות על עברנו, על עתידנו ועל קיומנו ביקום.
מתי באמת זה 'עכשיו'?
שאלתו של הצעיר במונית תפסה את הוסנפלדר לא מוכנה. לאחר שחשבה על זה קצת, הגיעה למסקנה שלמרות שהתיאור נשמע כאילו נלקח מספר מדע בדיוני, בבסיסו הוא לא לגמרי מופרך אם לוקחים בחשבון שני עקרונות פיזיקליים מהותיים: תורת היחסות הפרטית של איינשטיין, וחוק שימור המידע.
מה לאיינשטיין ולחיים שאחרי המוות? ההסבר נעוץ בתפיסת הזמן ובהגדרה של הרגע הנוכחי. מאז ומעולם הזמן נתפס כקבוע מוחלט – מושג אוניברסלי שכל בני האדם חולקים ביניהם ומסכימים עליו. איינשטיין הפך את התפיסה הזו על ראשה – הוא הראה שהזמן הוא יחסי ותלוי במיקום ובמהירות של מי שחווה אותו.
בקצרה, התיאוריה נשענת על עובדה שהייתה ידועה זה מכבר למדע: מהירות האור היא מוחלטת, ואין דבר מהיר ממנה ביקום. מכאן שהיא חייבת להיות אחידה וזהה עבור כל צופה באשר הוא. החידוש של איינשטיין היה בהצלחתו להראות שבכדי שמהירות האור אכן תישאר זהה עבור כל צופה, תפיסת הזמן והמרחב של כל צופה צריכה להשתנות בהתאם למיקום שלו – כלומר הזמן הוא יחסי.
"המידע שמתאר את מי שאנחנו – אישיותנו, זיכרונותינו – אינו מושמד. הוא מתפזר לתוך היקום, מתערבב עם כל החלקיקים והקרינה, וממשיך להתקיים בצורה שהיא, לפחות כיום, בלתי נגישה עבורנו".
בכלל זה, גם חוויית ה"עכשיו" שלנו היא יחסית. בכדי להסביר זאת מציגה הוסנפלדר את אחד מהניסויים המחשבתיים המפורסמים של איינשטיין: דמיינו שאתם עומדים ברציף תחנת רכבת ומביטים ישר קדימה, ומגיעה רכבת שנעה משמאל לימין. במרכז הרכבת עומדת חברה שלכם בשם אליס. בדיוק כשהרכבת חולפת מולכם ואליס מסתכלת ישר אליכם, שני פנסים נדלקים בשני קצות הרכבת. השאלה היא: מתי נדלקו הפנסים? האם הבזקי האור התרחשו באותו הזמן?
התשובה הקצרה היא שתלוי את מי שואלים. הארוכה גורסת שמנקודת המבט שלכם, שני הפנסים נדלקו באותו הזמן, שכן שניהם נמצאים במרחק שווה מכם, ולכן לאור שבקע מהם לקח אותו זמן כדי להגיע לעיניכם. עבור אליס, שנעה עם הרכבת, המצב שונה: היא נעה לעבר אחד ההבזקים ומתרחקת מהשני. כך, מנקודת מבטה, ההבזק הקרוב אליה מגיע מוקדם יותר.
תופעה זו, המכונה "יחסות בו-זמניות", מסבירה הוסנפלדר, מובילה למסקנה כי אין "עכשיו" משותף לכל הצופים. במקום זאת, כל רגע – בעבר, בהווה או בעתיד – יכול להיחשב ל"עכשיו" עבור מישהו ביקום.
ולמה זה מעניין את הסבתא? הוסנפלדר מסבירה שהמסקנה הפילוסופית שנובעת מתורת היחסות הפרטית היא שהזמן והמרחב הם יחידה אחת שבה כל הרגעים קיימים בו-זמנית, והרגעים בעבר שבו הסבתא הייתה בחיים, תיאורטית מתקיימים באיזושהי צורה גם בהווה.
חלקיקים לא מתים, הם רק מתחלפים
עיקרון פיזיקלי יסודי נוסף שמאיר באור חדש את הרעיון שאדם שנפטר עשוי להמשיך להתקיים בצורה כלשהי הוא עיקרון שימור האנרגיה והמידע. לדברי הוסנפלדר, החוק קובע שהאנרגיה ביקום אינה יכולה להיעלם או להיווצר יש מאין, היא יכולה רק לשנות צורה – מחומר לאנרגיה, מגלי קרינה לתנועת חלקיקים.
חוק שימור האנרגיה תקף גם לגבי מידע. בכל אינטראקציה פיזיקלית, חוקי הטבע מתווים את הדרך שבה המידע עובר שינויים, אך הוא לעולם אינו נהרס לחלוטין.
הוסנפלדר מדגישה שהחוקים הפיזיקליים מאפשרים, לפחות באופן תיאורטי, לשחזר את העבר לו היה בידינו "מחשב מושלם" שיכול לכמת את כל המידע ביקום.
"אני יודעת שזה נשמע מטורף, אבל לפי כל מה שאנחנו יודעים על חוקי הטבע הבסיסיים, על התיאוריות של איינשטיין, ועל הדרך שבה התיאוריות הנוכחיות שלנו פועלות, נראה שהקיום שלנו למעשה חורג מעבר לזמן. יש משהו נצחי במידע שמרכיב אותנו ואת כל השאר ביקום".
עיקרון זה מספק נקודת מבט חדשה ומעוררת מחשבה על תהליך המוות. "המידע שמתאר את מי שאנחנו – אישיותנו, זיכרונותינו – אינו מושמד", היא מסבירה. "הוא מתפזר לתוך היקום, מתערבב עם כל החלקיקים והקרינה, וממשיך להתקיים בצורה שהיא, לפחות כיום, בלתי נגישה עבורנו".
הוסנפלדר מוסיפה שזו פרספקטיבה אנתרופומורפית – כלומר, נקודת מבט שמושפעת מהדרך שבה אנו חווים את המציאות. בעתיד הרחוק, היא משערת, ייתכן שיתקיימו צורות חיים אחרות או תודעות קוסמיות שיוכלו לפרש ולהשתמש במידע הזה בצורה שאנחנו לא מסוגלים אפילו לדמיין.
כשפיזיקה, פילוסופיה ורוחניות מתמזגות
"אז כן, אני יודעת שזה נשמע מטורף, אבל לפי כל מה שאנחנו יודעים על חוקי הטבע הבסיסיים, על התיאוריות של איינשטיין, ועל הדרך שבה התיאוריות הנוכחיות שלנו פועלות, נראה שהקיום שלנו למעשה חורג מעבר לזמן", אומרת הוסנפלדר. "יש משהו נצחי במידע שמרכיב אותנו ואת כל השאר ביקום".
כפי שהיא עצמה מודה, מדובר בתופעה קשה לתפיסה אינטואיטיבית, אך המדע מספק לנו כלים להבין אותה מתמטית ואמפירית. הרעיונות הללו מזכירים שזמניות החיים כפי שאנו חווים אותם היא רק זווית אחת מתוך תמונה רחבה ומעמיקה יותר, שבה הקיום שלנו – וכל מה שאנו אוהבים ומכירים – ממשיך להתקיים במובן כזה או אחר, כחלק אינטגרלי מהיקום.
תמונת כותרת: Bystrov / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
ביוצנטריזם – הפרשנות שמעניקה לתודעה "חיי נצח" קוונטיים
גבולות החיים הולכים ומיטשטשים – מדענים גילו גנים שמופעלים אחרי המוות
זמן הוא כמו גומי – איך אפשר לכופף אותו לטובתנו?
עוד מרדיו מהות החיים:
