האם הצבת מטרות שאפתניות באמת מובילה להצלחה? מחקרים מגלים שהלחץ לעמוד ביעדים עלול לפעמים דווקא לחבל בהתקדמות אליהם. כדי ליהנות יותר מהדרך, לשחרר את המתח ולהשיג תוצאות יותר בטבעיות, ייתכן שכדאי לחשב מסלול מחדש.
כמה פעמים התחלנו את השנה עם רשימה שאפתנית של יעדים? "לקרוא ספר אחד בכל חודש", "לסיים מרוץ 10 קילומטר", "לבשל אוכל בריא בבית" וכיוצא באלו. בשבוע הראשון ההתלהבות גועשת, בשני עוד יש ניצוץ – ואז מגיע השבוע השלישי, שבו אנו מוצאים את עצמנו גוללים בטלפון במקום לקרוא ספר, דוחים את האימון ל'מחר-כך' ומזמינים שוב פיצה.
הצבת מטרות היא אחת השיטות המומלצות להצלחה הן עבור יעדים אישיים והן עבור יעדים מקצועיים או תעסוקתיים. עם זאת, התוצאות – ופעמים רבות מדויק יותר, היעדרן – מדברות בעד עצמן. האם הבעיה היא בכוח רצון חלש? לפי חוקרים וקואצ'רים שונים, ייתכן שהבעיה טמונה דווקא בשיטה עצמה: הגישה המסורתית של הצבת מטרות עלולה לעיתים באופן פרדוקסלי לא רק לעכב אותנו, אלא אף להכשיל אותנו.
סטיבן שפירו, יועץ עסקי, מסביר לאמנדה רוגרי בריאיון ב- BBC כי מטרות שאפתניות מדי עלולות ליצור מתח ועומס נפשי, מה שעלול לפגוע בהשגתן. לדבריו, לעיתים "אנחנו כל-כך מחויבים רגשית למטרה, שאנחנו מכינים את הקרקע לאכזבה ולכישלון". המתח הזה עלול להביא לשחיקה ולהוביל לתוצאות הפוכות מהמצופה: ירידה בביצועים, הימנעות מפעולה ותחושת תסכול מתמשכת.
מעבר לכך, כשהלחץ לעמוד ביעדים נוקשים גובר הוא עלול להוביל להעדפת הכמות על פני האיכות, לעיגול פינות ואף להתרופפות האתיקה. לפי רוגרי, מחקרים מצאו כי נבדקים שהוצבו להם יעדים לא ריאליים היו בסיכון גבוה יותר של %50 לנקוט בפעולות לא מוסריות על מנת לעמוד בהם, כשההשפעה נמשכה גם במשימות עתידיות.
רוגרי מצטטת גם את הפסיכולוג הארגוני אדם גרנט שטוען כי מבחינה קוגניטיבית, עצם ההצבה של מטרה מוגדרת מאוד עלולה ליצור 'ראיית מנהרה' ולדכא יצירתיות וחדשנות.
לאור כל אלה, טוענים מומחים שונים, ייתכן שכדאי לחשוב מחדש על הדרך שבה אנו מציבים מטרות ולשקול חלופות גמישות ומאפשרות יותר. אלה הן כמה מההצעות שלהם.
1. יעד פתוח
רוגרי מציעה לנסח את המטרות כך שלא יהיו דטרמניסטיות ומגבילות. למשל, אם המטרה היא "ללמוד ספרדית", ניסוח יעד כמו "לדבר ספרדית שוטף בתוך חצי שנה" הוא חד-ערכי: או שעומדים בו, או שלא. לעומת זאת, ניסוח כמו "ללמוד ביטוי חדש בספרדית בכל יום" מאפשר להשיג את המטרה (ללמוד ספרדית) באופן שתומך בהתקדמות מתמדת ומנטרל את המתח שנלווה לצורך לעמוד בדד-ליין של פרויקט סופי. גם אם פספסנו יום או אפילו שבוע של לימוד ביטויים חדשים, זה לא שם אותנו בעמדה של כישלון שכן מדובר בתהליך מתמשך. רוגרי מסבירה שגמישות כזו יוצרת תחושת שליטה על הדרך ומאפשרת ליהנות מהלמידה עצמה. לדבריה, גישה זו מקדמת חוסן פסיכולוגי, שכן היא מונעת תסכולים במקרה של עיכובים בלתי צפויים בלוח הזמנים.
2. צמיחה הדרגתית
מחקרים מראים שמטרות קטנות מעלות את המוטיבציה ומונעות שחיקה, מציינת טרייסי באוור ב-Fast Company. נבדקים שחילקו מטרה גדולה ליעדי ביניים קטנים נטו להתמיד בהם ב-30% יותר מאשר אלו שהתמקדו במטרה הכללית בלבד.
באוור מסבירה שחלוקה למיקרו-יעדים היא כלי יעיל להתמודדות עם מטרות גדולות ומאיימות, מכיוון שהיא מסייעת ליצור תחושת הישג יומיומית ומעודדת המשכיות. לדוגמה, אדם ששואף לסיים מקצה מרתון יכול להציב לעצמו יעדי ביניים שכל אחד מהם יהווה מטרה להתכונן אליה בפני עצמה: ריצות 5 ק״מ, מרוץ 10 ק״מ, חצי מרתון, ולבסוף המרתון המלא.
3. התמקדות בהרגלים
במקום להתמקד במטרות שעשויות להיראות מאיימות, אפשר להחליט על אימוץ הרגלים חדשים שיתמכו בהן, מציעה פאדיק אדגבוי. באתר אפליקציית הפרודוקטיביותTodoist , למשל, מי שמעוניין להשיל מספר מסוים של קילוגרמים ממשקלו יכול לוותר על יציאה בהצהרה ולהתמקד בהרגלים שיתמכו בשאיפתו כמו לשתות יותר מים, לעלות במדרגות במקום במעלית, ולהגדיל את כמות הירקות בכל ארוחה.
לדבריה, מחקרים מראים שיצירת הרגלים יומיומיים מגדילה את הסיכוי להתמדה ביעדים ב-40%-60% בהשוואה להצבת מטרות.
מסע של אלף קילומטרים מתחיל בצעד אחד. צילום: Bluewater Sweden on Unsplash
4. חזון האני החדש
"כשאנחנו מונעים מערכים ולא ממטרות חיצוניות", כותבת אדגבוי, "הפעולות שלנו הופכות למשמעותיות ומספקות יותר." לכן לעיתים קל יותר להזדהות עם חזון שמבטא ערכים מסוימים מאשר עם יעד מוגדר. כך, במקום להגדיר יעד כמו "לרוץ מרתון", אפשר להתמקד בהגדרה של זהות או ערך כמו "אדם שחי אורח חיים בריא". לדבריה, מחקרים מראים שמיקוד כזה מגביר מוטיבציה פנימית ומסייע בפיתוח מתמשך של הרגלים מקדמים.
באוור מחזקת זאת וממליצה להשתמש בוויזואליזציה כדי לטפח חזון כזה – לדמיין את העתיד הרצוי באופן מפורט כאילו הוא נחווה בגוף ראשון. לדבריה, מומחים מאמינים שזהו כלי אפקטיבי יותר מהצבת מטרות, מפני שהוא מתרגל את המוח לצליחת האתגרים הצפויים בתהליך. במידה וקשה לנו לדמיין את עצמנו בגוף ראשון, באוור מציעה לקחת צעד אחורה ולדמיין את העתיד מגוף שלישי – להתבונן בעצמנו מבחוץ ולהיות צופים מהצד בחזון המתגשם.
טכניקה זו מגבירה את המחויבות ואת המוטיבציה הפנימית מבלי ליצור מתח או חרדה שעלולים להתלוות להצבת מטרה.
5. שינוי הסביבה
לפעמים, כמו שאומר הביטוי הידוע, אם לא מגיעים לתוצאות המיוחלות אולי פשוט הרצפה עקומה. אדגבוי מציינת ששינוי הסביבה הפיזית והרגשית יכול ליצור בסיס מוצק להשגת הצלחה, בעיקר על ידי ארגון והסרת מכשולים מועדים לפורענות. לדבריה, מחקרים מראים כי עובדים ששינו את סביבת העבודה שלהם והפחיתו ממנה רעשי רקע, דיווחו על עלייה של 25%-35% בפרודוקטיביות וכן על שיפור משמעותי בריכוז. באופן דומה, למשל, להשגת יעדים הדורשים ריכוז אפשר לנקות את הסביבה מרעשי רקע, ועבור יעדים מתחום התזונה או הבריאות ניתן לסלק מראש מהמטבח פיתויים מזיקים, ולארגן אותו מחדש כך שיהיה יותר נוח לבישול בבית.
6. אנטי-מטרות
אדגבוי מציגה גישה להגדרת אנטי-מטרות, כלומר אלמנטים שרוצים להימנע מהם, במקום הגדרת היעדים שרוצים להשיג. לדבריה, הגישה פותחה על ידי היזם אנדרו ווילקינסון בתגובה לחוסר שביעות הרצון שלו מחייו: לוח זמנים עמוס בפגישות, עבודה עם אנשים שהוא לא מחבב ולחץ בלתי פוסק.
הוא החליט לנסות ולחשוף את הדרכים שבהן הוא עצמו תורם למציאות הלא רצויה שלו, ולמצוא פתרונות לנטרל אותן. הוא עשה זאת על ידי מיפוי היום הגרוע ביותר שיכול היה לדמיין עבורו. האחרון כלל פגישות מתישות, נסיעות רבות ועייפות. מנקודה זו החל לפתח כללים כדי להימנע מיום כזה. כך למשל, "לא לקבוע פגישה אישית אם אפשר לפתור את העניין במייל או בטלפון, או אם היא אינה נחוצה בכלל".
באופן דומה אפשר לנסח אנטי-מטרות בהתאם לאתגרים שונים. כדי לעשות זאת, אדגבוי מציעה להכין רשימה של בעיות או מצבים לא רצויים, ואז למצוא מספר פתרונות קונקרטיים עבור כל אחד מהם. לדוגמה, כדי להימנע מעייפות וחסך שינה או בזבוז זמן בגלילה סתמית ברשתות חברתיות, אפשר להציב אנטי-יעדים כמו 'לא ללכת לישון אחרי השעה 23:00' ולהשתמש באפליקציות או הגדרות להגבלת זמן גלישה ברשתות חברתיות.
7. הדרך היא היעד
באוור מזכירה שהדרך להצלחה חשובה לא פחות מהתוצאה עצמה. "המטרה היא לא רק להגיע ליעד, אלא להפיק הנאה ולמידה מהמסע". לדוגמה, סטודנט שלומד לקראת מבחן יכול ליהנות מהתהליך על ידי שיתופי פעולה עם חברים או מציאת דרכים יצירתיות לזכור מידע. גישה זו מאפשרת לראות בכישלונות חלק טבעי מהלמידה ומגבירה את הסיכוי להתמדה ולשיפור מתמשך.
ואולי לא צריך בכלל מטרות? "הנה גישה רדיקלית לקביעת מטרות", כותבת אדגבוי, "אל תקבע אותן כלל. פשוט כך. זה הכול". כשהיא שואבת השראה מגישתו של ליאו בבואטה, ממובילי תנועת 'החיים האיטיים', אדגבוי מציעה כי מטרות כובלות אותנו לצעדים מחייבים, מה שעלול ליצור התנגדות ודחיינות שבסופו של דבר פוגעות בהשגתן. חיים ללא מטרות משחררים אותנו ממחויבות ומאפשרים לנו לעסוק במשהו מתוך תשוקה, סקרנות ובחירה. "זה לחלוטין לא אומר שתפסיקו להשיג דברים. זה אומר שתפסיקו לתת למטרות להגביל אתכם", הוא כותב.
חקירה עצמית עם שאלה פשוטה כמו "מה אני באמת נהנה לעשות?" יכולה להיות מנחה טובה יותר לניהול הזמן והאנרגיה, לאפשר חקר והתפתחות בדרכים לא צפויות ולהוביל באופן טבעי להישגים בלתי מוגבלים.
תמונת כותרת: Venti Views on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
כיצד תהליך הצבת מטרות מחווט את המוח שלנו להגשים אותן?
בודהיזם ונוירוביולוגיה במסע משותף לשחרור ממלכודת הדופמין
השנה זה יהיה אחרת? איך נעמוד הפעם בהתחייבויות שלנו לעצמנו
עוד מרדיו מהות החיים:
