האבולוציה סיפקה לנו יכולות שמסייעות לשלוט במערכות הגוף ולשמור על יציבות פנימית בסביבה דינמית. ואולם, ככל שהאדם פתר בעיות באמצעות טכנולוגיות, חלקן הוזנחו מעט. וים הוף, אתלט ומאמן הולנדי שהתפרסם כ"איש הקרח", מאמין שבכל זאת יש לכמה כוחות ביולוגיים 'אבודים' שימושים עדכניים. לשיטתו, התמודדות עם קור בשילוב אלמנטים פיזיים ומנטליים נוספים עשויה לעזור לנו בשיפור החוסן הנפשי והבריאותי, ואף להציע הקלה במחלות כרוניות.
רובנו נעשה הכול כדי לא להתמודד עם קור: נתעטף באינספור שכבות עבות בחורף, ניאבק על הטמפרטורה המדויקת של המזגן בחללים משותפים, ונזדעק באימה אם ייגמרו לנו המים החמים באמצע המקלחת. אז מה גורם להולנדי בעשור השביעי לחייו לשבת שעות במי קרח, לטפס על האוורסט במכנסיים קצרים בלבד ולרוץ מרתון במינוס 20 מעלות? ואולי מסקרן אף יותר, מה גורם להמונים לרצות ללכת בעקבותיו?
וים הוף, אתלט אתגרי והרפתקן הולנדי, שבר עד כה 3 שיאי גינס ומעל ל-30 שיאי עולם בחשיפה לקור. היכולות שנראות כמעט על-אנושיות הושגו לדבריו באמצעות טכניקת תרגול שפיתח על בסיס שיטות מדיטציה, נשימה ויוגה טיבטיות והודיות עתיקות. שיטתו של הוף נשענת על שלושה עמודי תווך: תרגילי נשימה מיוחדים, חשיפה לקור ומאמץ מנטלי.
לטענתו, בעזרת התרגול אנו עשויים להחזיר את העמידות והחוסן שאבדו לנו עם התפתחות אורח החיים המודרני, ובכלל זה היכולת להשפיע באופן רצוני על מערכות הגוף השונות, כמו ויסות חום. לדברי הוף וחסידיו, מעבר לפעלולים מרשימים שמאפשרים העמידות והחוסן, תרגול קבוע של השיטה מביא לשלל תועלות מנטליות ופיזיות – משיפור הריכוז, מצב הרוח וכוח הרצון ועד חיזוק מערכת החיסון וניהול מחלות כרוניות.
לאחר שנים שבהן נתפס כבדרן ותו לא, בעשור האחרון התעוררה סקרנותם של מדענים וחוקרים אקדמיים ביכולותיו יוצאות הדופן של הוף, וזה חשף בפניהם את סודותיו. הודות לפתיחות ולשיתוף הפעולה שלו נערכו עשרות מחקרים בניסיון לגלות לא רק כיצד מצליח "איש הקרח" לעמוד איתן בתנאי קור בלתי נתפסים, אלא גם האם וכיצד עשויות הטכניקות שלו להועיל בקרב כלל האוכלוסייה.
ד"ר רוהין פרנסיס, קרדיולוג וחוקר אוניברסיטאי, ערך מטא-אנליזה לכל המחקרים שבחנו את הוף עצמו ואת שיטתו על אחרים. בסרטון בערוץ היוטיוב שלו הוא מציג את המסקנות תוך סינון קפדני של אלו בעלות הלגיטימציה המחקרית מבין אלו הפסבדו-מדעיות.
השילוש הקדוש – לנשום, להתקרר, להתחייב
שלושת מרכיבי השיטה – נשימות, חשיפה לקור ומדיטציה – ידועים זה מכבר ומתורגלים כל אחד בפני עצמו מזה דורות בתרבויות שונות. עם זאת, אומר פרנסיס, נראה שהשילוב ביניהן מעורר תופעה יוצאת דופן.
תרגולי הנשימה כוללים סבבים המשלבים שאיפות ונשיפות קצרות ומהירות, יחד עם הכנסה או הוצאה איטית של אוויר ובסופן עצירת הנשימה לזמן רב ככל הניתן. השילוב הזה, מסביר פרנסיס, יוצר אפקט משולש שמכין את הגוף להתמודדות עם השלב הבא בתהליך – חשיפה הדרגתית לקור בדמות שטיפה במקלחת קרה (למתחילים בתוכנית) או טבילה באמבט קרח (למתקדמים) למשך חצי דקה עד שתי דקות. נציין שמומלץ להתייעץ עם רופא לפני התנסות עצמאית.
הנשימה המהירה, או היפרוונטילציה, יוצרת שינוי בהרכב הכימי של הדם בכך שהיא מעלה בו את רמת החומציות. קולטני הכאב בגוף שלנו רגישים לחומציות, וכשזו חוצה סף מסוים היא מנטרלת את פעולתם ואנו נעשים פחות רגישים לכאב הכרוך בחשיפה לקור. נוסף על כך, בעקבות פעולת הריאות המאומצת, השרירים שבין הצלעות מגבירים את תנועתם ומתחילים לייצר חום. לשם השוואה, נוצר אפקט דומה כשאנו עוסקים בפעילות גופנית במזג אוויר חורפי, ולמרות הטמפרטורה הנמוכה שבחוץ, חם לנו.
"מהי מחויבות? אי אפשר לראות אותה, אך היא הכלי הכי עוצמתי שקיים בנפש האנושית".
אקט עצירת הנשימה מסייע גם הוא בהתמודדות עם הקור. כשנשימתנו נעצרת, גם אם זה לכמה שניות, מתחילה לפעול בגוף תגובת דחק של הילחם-או-ברח. באופן טבעי, כאשר מערכת ההישרדות הסימפתטית שלנו מופעלת, הגוף מוצף באדרנלין וקורטיזול כדי לסייע לנו להתמודד עם איום פוטנציאלי. לדברי פרנסיס, נראה שההכנה המוקדמת הזו של הגוף היא השלב הקריטי והמפתח ליעילות השיטה.
במצב טבעי תגובת הדחק שלנו מופעלת לאחר היתקלות עם איום. עם זאת, פרוטוקול וים הוף מפגיש את הגוף עם האיום – במקרה זה חשיפה לקור – לאחר שהורמוני הדחק כבר שוחררו. אז קורה משהו יוצא דופן: ברגע שקולטני התחושה מזהים את הקור, מופעל האזור במוח שאחראי לתפיסת ושיכוך כאב (Periaqueductal Gray) והוא מתחיל לשחרר מיידית אנדוקנבואידים – נוירוטרנסמיטרים שמקושרים עם שמירה על הומאוסטזיס (איזון פנימי של מערכות הגוף) ומסייעים בשיכוך כאבים ושיפור מצב הרוח. התוצאה, מסביר פרנסיס, היא תחושת אופוריה (בדומה למה שחווים אצנים במהלך ריצה) ונחת שמסייעת לנו לסבול את הקור העז.
כאן נכנס לתמונה האלמנט השלישי בתוכנית – המרכיב המנטלי שהוף מכנה "מחויבות". "מהי מחויבות?" שואל הוף ב- Insight Timer,"אי אפשר לראות אותה, אך היא הכלי הכי עוצמתי שקיים בנפש האנושית". המשמעות של המרכיב הזה על פי השיטה היא פיתוח של כוח הרצון תרתי משמע: מכוונות למטרה ורצון להתמיד בתרגול מאתגר ותובעני, ומיינדסט שיוצא מתוך נקודת הנחה שהמחשבה משפיעה על הגוף ומערכותיו ויכולה לסייע לו לעמוד במצבי קיצון. על פי פרוטוקול התוכנית, מדובר ב"עיקרון של רצון והכוח לדמיין, למדוט, להשתמש בוויזואליזציה – הכוח לשלוח את כוונותינו לכל חלק בגופנו, להתבונן בתהליכים גופניים".
פרנסיס מסביר שהתרגול נשען ברובו על מסורות נשימה, מדיטציה ותורות יוגה שונות, שאפשרו מזה דורות ליוגים ולנזירים לשבת במשך שעות בהימלאיה כשלגופם רק כיסוי דק לאזור החלציים. במחקר שנערך בשנות ה-90 בקרב נזירים טיבטיים נמצא שתרגול הנשימה מייצר חום פנימי זמני, אך זוהי עבודת הריכוז והמדיטציה שמסייעת לשמר את החום הזה ומאפשרת להם לשאת את הקור העז למשך זמן רב. בדומה לאפקט פלסבו שאין לזלזל בו, מסביר פרנסיס, עצם הכוונה, האמונה והציפייה הן שיוצרות את התגובה הפיזיולוגית, כמו נבואה שמגשימה את עצמה.
לדברי הוף, תרגול הנשימות בשילוב העבודה המנטלית מאפשרים לנו לפרוץ ולהתחבר למערכת העצבית וההורמונלית של הגוף ולהשפיע עליה כך שיהיה עמיד לגורמי לחץ. הקור הוא המבחן שמצביע על כך שהצלחנו להתחבר בהצלחה למערכת הזו.
לא על הקור לבדו
חשיפה לקור היא רק דוגמה אחת לגורם לחץ, מסביר הוף. לדבריו, מעבר לתועלות הספציפיות שמביאה איתה החשיפה המבוקרת לקור (כגון האצת חילוף החומרים והתאוששות אחרי פעילות גופנית אינטנסיבית), עצם ההתמודדות איתה מעוררת את מערכות החוסן שלנו, ומסייעת לנו לשפר את העמידות שלנו בפני שלל גורמי לחץ אחרים בחיינו – באופן מנטלי ופיזי כאחד.
ההשערה שעליה נשען הוף היא שבמשך 99% מההיסטוריה האנושית הייתה לנו יכולת טבעית לשלוט על שינויים מסוימים במערכות העצבים, ההורמונים, חילוף החומרים וויסות חום הגוף. אלא שעם הקדמה, גדלו הנוחות והתלות שלנו בטכנולוגיה עד כדי כך שהקשר הזה עם הגוף שלנו התנוון וחלק מיכולותיו אבדו. תרגול השיטה, טוען הוף, עשוי לעורר מחדש את הסגולות הרדומות האלו.
פרנסיס נוטה להסכים עם אמירה זו, ומציין שבאופן מסקרן השיטה חושפת את היתרונות שעשויים להיות להפעלתה של המערכת הסימפתטית הידועה לשמצה ולחשיפה לגורמי לחץ כאשר הן נעשות באופן נקודתי ומבוקר. בתוך כך, חשוב לו לעשות סדר ברשימת התועלות הארוכה שמופיעה באתר התוכנית הרשמי, שכן מתברר שרבות מהן אינן נשענות על מחקר מדעי מספק.
"לאחר משך אימון קצר יחסית של תרגילים שכל אחד יכול ללמוד, אפילו מתרגלים ללא ניסיון בטיפוס וחסרי כושר לחלוטין מצאו את עצמם מעפילים בבגד ים אל פסגת הקילימנג'רו במחצית הזמן שעושים זאת מטפסים מקצועיים".
כך, למשל, הוא מסביר שיש מעט ראיות והן לא מספיק מבוססות מדעית, לטענות שהתרגול מביא להעלאת רמות האנרגיה, שיפור הריכוז, האצת התאוששות לאחר אימוני כושר והקלה בדלקת פרקים כרונית. לטענות לחיזוק מערכת החיסון בטווח הארוך, שיפור ביצועים ספורטיביים, הגברת יצירתיות, והקלה במחלות כרוניות כמו ליים, פרקינסון ופיברומיאלגיה – לא נמצאו ראיות כלל, אף לא חלשות.
עם זאת, לרשימה ארוכה של טענות אכן נמצאו ראיות מוצקות, בהן חיזוק המערכת החיסונית לטווח הקצר, שיפור הבריאות הנפשית, הפחתת מתח, חיזוק כוח הרצון, שיפור איכות השינה, הקלה בדלקת פרקים נקודתית, במחלות נשימתיות ואסתמה ובמחלת גבהים. וכמובן שיפור הסבילות לקור.
אך מה שהפתיע את פרנסיס יותר מכל, הוא משתף, הוא תגליתו לגבי הקלות והמהירות שבהן ניתן לסגל יכולות הדומות לאלו של הוף. לאחר משך אימון קצר יחסית של תרגילים שכל אחד יכול ללמוד, אפילו מתרגלים ללא ניסיון בטיפוס וחסרי כושר לחלוטין מצאו את עצמם מעפילים בבגד ים אל פסגת הקילימנג'רו במחצית הזמן שעושים זאת מטפסים מקצועיים. סקוט קרני, עיתונאי שהתנסה באימונים עם הוף והצטרף למשלחת הטיפוס שלו, מספר לפרנסיס שהתוכנית לא הופכת את המתרגלים לחסינים לגמרי לאיומים, אלא מרחיבה את טווח המסוגלות להתמודד עם מצבי קיצון.
ואולי זוהי התרומה החשובה מכולן של השיטה – היא מעניקה לנו את היכולת להיות מופתעים מעצמנו, לגלות בנו יכולות חדשות, ליהנות מהתובנה המעצימה שאנחנו שליטי הגוף והנפש שלנו ולחגוג את ניצחון הרוח על החומר.
תמונת כותרת: תמונת כותרת: Vladivlad on Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
ההרצאה השבועית של TED: כך נגרום לחרדה שלנו לעבוד בשבילנו, ולא נגדנו
אנטי-שביר: 5 אסטרטגיות שיסייעו לנו לא רק לשרוד משברים, אלא גם לשגשג בעקבותיהם
נשימה בשביל הנשמה – נרגעים ומבריאים בעזרת 5 תרגילי נשימה פשוטים
עוד מרדיו מהות החיים:
