בשנת 1903 כתב טולסטוי את הסיפור הקצר שלוש השאלות, שנכלל במקבץ סיפורים קצרים העוסקים במניעים ובתקוות של המין האנושי. שאלותיו היו: מהו הזמן הטוב ביותר, מיהו האדם החשוב ביותר ומהו הדבר שהכי נכון לעשותו? מסתבר שמה שנחשב נכון בעיניו אז, עשוי להיות נכון גם היום.
למלך בסיפורו של לב ניקולייביץ' טולסטוי אין שם. ממלכתו לא ידועה והזמן שבו הוא חי אינו מוזכר. אבל מחשבה אחת, על זמנית, מקננת בראשו: אם רק אדע את התשובה לשלוש השאלות הכי חשובות בחיים, לעולם לא אכשל במעשיי. על פי הגותו של טולסטוי, השאלות הן מהו הזמן הנכון ביותר להתחיל כל דבר? מיהם האנשים שלהם הכי כדאי להקשיב וממי להימנע? ומהו הדבר החשוב ביותר בעולם?
חכמים מרחבי הממלכה מגיעים לייעץ למלך אך לכולם תשובות שונות ואף אחת מהן אינה משביעה את רצונו. הזמן הנכון, הם מציעים, יתגלה בעזרת טבלאות קפדניות, מועצת חכמים או מגלי עתידות. את אוזנו הקשבת עליו להפנות אל הלוחמים, הכוהנים או הרופאים. והתשובות לדבר הכי חשוב בעולם נעות בין אמונה, לחימה והגנה והתקדמות המדע.
המלך יוצא אל עבר היער הסמוך כדי להתייעץ עם נזיר חכם. הוא לובש בגדים פשוטים ומשאיר את סוסו ושומר ראשו במרחק מה, לבקשת הנזיר. ליד הבקתה הוא מוצא את האיש הזקן והשברירי רוכן אל האדמה וחופר ערוגות לשתילים. המלך מסביר את מטרת ביקורו אך הזקן אינו עונה ורק ממשיך לעבוד. המלך מזהה את תשישותו, מתכופף ומבקש להחליף אותו. הוא עובד עד הערב בגינתו של הנזיר, מדי פעם מזכיר את השאלות אך אינו נענה. או אז מגיע לעברם בריצה אדם פצוע ומתעלף למרגלותיהם. המלך והנזיר מייד סוחבים אותו פנימה ומטפלים בו. הם מצילים את חייו ונרדמים.
בבוקר, בעיניים דומעות, מבקש הפצוע את סליחתו של המלך. מסתבר שאותו אדם היה בדרכו להרוג את המלך אך כיוון שזה התעכב בעבודתו בגינה הוא נתקל בשומר ראשו שנותר לבדו במרחק ונפצע על ידיו. ועכשיו הוא חב למלך את חייו.
"אתה מבין", הנזיר כביכול אומר, "כשהגעת אליי לבקתה הזמן הכי נכון היה הזמן שבו התכופפת לעזור לי, כי לולא נשארת היית חוזר ומותקף על ידי אותו אדם. אני הייתי האדם שהכי כדאי להיות קשוב לו והעזרה שלך הייתה הדבר החשוב ביותר". מאוחר יותר, כשאותו פצוע הגיע והתעלף, הזמן הכי נכון היה הזמן שבו הם סחבו אותו פנימה, האדם הכי רלוונטי היה אותו מטופל והדבר הכי חשוב היה לטפל בו. אחרת, השניים לא היו מגיעים לפיוס. מהן, אם כן, תשובותיו של הנזיר של טולסטוי לשלוש השאלות הכי חשובות בחיים? האם הן תקפות גם היום? וכיצד היו נראים חיינו אילו חיינו אותם לאורן?
אין לדעת איזו השפעה תהיה לעזרה שנבחר להעניק. צילום: TSV-art / Shutterstock
1. מהו הזמן הכי נכון?
לדברי הנזיר, 'עכשיו' הוא הזמן היחיד שמשנה, כיוון שרק בו יש לנו כוח או השפעה. בכל סיטואציה, הזמן החשוב ביותר הוא 'עכשיו' והוא שיגדיר את ההמשך. את התובנה הזו החזיק ג'אדב פיינג בסוף שנות ה-70 כשהשיח על משבר האקלים החל לגאות. פיינג ראה במו עיניו כיצד ביתו, האי מג'ולי שבצפון הודו, הופך אט אט מג'ונגל לשממה. עצים רבים נכרתו לטובת התעשייה, המעלות החלו לטפס, בעלי החיים הציגו אותות מצוקה. "מדען סביבה פעם אמר לי: תשתול עצים והם ידאגו לך", הוא מספר לשדרן בערוץ הטלוויזיה ההודי NDTV. וזה בדיוק מה שהוא עשה. פיינג לא כינס מועצות, הוא לא החל לחפש את הפתרון הכי יעיל ואפקטיבי, הוא לא נרתע מהמחשבה שאולי לא יחיה בנקודת הזמן שבה מעשיו יחלו לשאת פרי. הוא פשוט החל לשתול עצים. אדם אחד, ללא ציוד מיוחד או עזרה ממתנדבים. היום, היער ששתל מתנוסס לגבהים מרהיבים וגודלו כמעט פי שניים מהסנטרל פארק בניו יורק. "איש היערות של הודו", כך מכנה אותו השדרן, הראה לעולם שלפעמים הרעיון הפשוט ביותר יכול ליצור את השינוי המורגש ביותר. רק צריך להתחיל.
לא אחת אנחנו ממתינים לרעיון טוב יותר, למשימה חשובה יותר או לסימן מתי לפעול. חלקנו לא שותלים שתילים בגינה מפאת המחשבה על הזמן הרב שייקח עד שיגדלו וניהנה מצילם. בספרו של ד"ר סוס, אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים, מגיע גיבור הסיפור למקום נורא: "מקום לחכות". מקום שבו כולם מחכים למשהו. "מחכים לרכבת, לגשם, לקור. מחכים בישיבה או עומדים בתור. מחכים למכתב, מחכים לבשורה, מחכים שתצמח על ראשם שערה. מחכים ל'כן', מחכים ל'לא', כל אחד מחכה לעניין משלו". ובכן, היער של פיינג הוא תזכורת לכוח שיש בידינו ברגעים אלו ממש.
2. מיהו האדם שלו הכי כדאי להקשיב?
תשובתו של הנזיר היא 'מי שלידך', אבל במובן הרחב יותר היא כמו אומרת: היה איפה שאתה. הקשב למי שנמצא לצידך. התבונן בסיטואציה שבה אתה נמצא. פעמים רבות, מה שאנחנו מחפשים נמצא ממש מתחת לאף שלנו. לאורך ההיסטוריה היו לא מעט דוגמאות לרגעים ששינו את פני האנושות והתקיימו בזכות אדם אחד שהיה ער מספיק לסביבה שלו. אחד הרגעים הידועים והמכוננים של שנת 1928 הוא סיפורו של המדען אלכסנדר פלמינג אשר חזר מנסיעה ארוכה והבחין בעובש שגדל על אחת מצלחות הפטרי שלו. במקום לזרוק את הצלחת לפח הוא התבונן בה רגעים ארוכים ושם לב שבשונה משאר המקרים, סביב העובש לא נראו חיידקים. לפי כתבה של מישל סייקה ב-History Channel הוא קרא לזה פניצילין, וכעשור לאחר מכן אותו חומר הפך לאנטיביוטיקה הראשונה (והיום גם השכיחה ביותר) בעולם.
גם למדען ארכימדס מיוחס סיפור דומה של תשומת לב נכונה. במקרה הזה מדובר בספק משל ספק אירוע אמיתי מהמאה השלישית לפני הספירה. על פי האגדה, נצטווה ארכימדס על ידי המלך הירון להוכיח כי כתרו החדש אינו עשוי זהב אמיתי. זמן רב הוא חיפש דרך ולא מצא ודווקא כשהלך לנוח באמבט שם לב לכך שכשגופו נכנס פנימה – המים נשפכים החוצה. הוא הבין שהמים שנשפכו מהווים אינדיקציה לנפח גופו ועל בסיס כך יוכל להוכיח כי המשקל הסגולי של הכתר המזויף שונה ממשקלו הסגולי של כתר זהה עשוי זהב.
תשומת לב. אפילו באמבטיה. צילום: AlexDonin / Shutterstock
ובכן, לא רק במדע ישנן תגליות שמצריכות תשומת לב לסביבה המיידית שלנו. הקלאסיקה הקולנועית כשהארי פגש את סאלי מתארת סיפור שכבר שמענו לא פעם: צמד חברים טובים שרק לאחר ניסיונות רומנטיים רבים כושלים מבחינים בכך שהם בעצם מהווים זוג די מוצלח. בגרסה המודרנית זו יכולה להיות בחורה שגוללת הצעות רומנטיות באפליקציה ולא מרימה את ראשה כדי לגלות שהבחור שהביא את המשלוח הוא ממש לטעמה. האמת, מסתמן, אוהבת להסתתר ממש לנגד עינינו.
3. מהו הדבר הכי חשוב לעשותו?
ישנן סברות שונות לגבי מתן עזרה. חלקן טוענות כי כל עזרה, גם כזו שנובעת ממניע אנוכי, מתוך אינטרס אישי, היא מבורכת. העיקר שהצד השני נתרם. ואילו אחרות סוברות כי הכוונה היא מה שמשנה, היא זו שהולכת איתנו הלאה ובונה את החברה האנושית. עזרה ללא כוונה אמיתית פחות חיונית מאשר כוונה כנה לעזור – אפילו אם בפועל העזרה לא התממשה. לפי הסיפור, נראה שטולסטוי מתחבר לגישה הראשונה. כלומר, הנזיר מסביר למלך שבזכות העזרה שהאחרון העניק לו ניצלו חייו. ואילו בזכות העזרה שהעניק לפצוע – הושכן ביניהם שלום (ואולי גם בזכות זה ניצלו חייו). ואולם, יכול להיות שטולסטוי השתמש בדוגמאות של רווח אישי פשוט מכיוון שהן הכי קלות להבנה: כשמעשה טוב מציל את חייך, אין עוררין על חשיבותו.
החוצה מהסיפור, מעשים טובים לא חייבים להציל חיים בכדי שיהוו את הבחירה הכי מוצלחת לפעולה. מאז הסרט הבלתי נשכח Pay it forward תועדו המוני מעשים אקראיים של אדיבות. לחלקם הייתה אדווה אחת נעימה וחלקם גררו שרשרת של מחוות נוספות. אחד המקרים המרגשים שממחישים את האפקט הרחב של מתן עזרה הוא סיפורם של וולטר קאר וג'ני היידן לאמי, כפי שסיפרה אותו לאמי בפוסט אישי בפייסבוק משנת 2018. קאר, סטודנט בן 20 מניו יורק, הצטרף כעובד לחברת הובלה. ביומו הראשון היה אמור להגיע לביתה של לאמי כדי לפנות ולהעמיס את ארגזיה, אך ערב קודם לכן התקלקלה מכוניתו. הבחור הצעיר לא רצה להשאיר את הלקוחה ללא מענה והחליט לצעוד אל ביתה שנמצא כעשרים קילומטרים מביתו. הוא החל את הצעדה סביב חצות כדי להגיע ליעד בשמונה וחצי בבוקר.
באמצע הלילה שוטר שפגש בו שאל למעשיו ומשגילה את טוב ליבו הציע לו טרמפ ואף קנה לו ארוחת בוקר. לאמי כל כך התרשמה מנחישותו של קאר, שהקימה פרויקט גיוס המונים לטובת תיקון רכבו. במקום יעד של 20 אלף גויסו 91 אלף דולרים, וכששמע זאת מנכ"ל חברת ההובלה שבה עבד – הוא החליט להעניק לו במתנה את רכבו שלו – כך שהכסף יוכל לשמש אותו לדברים חשובים אחרים.
*
את סיפורו הקצר שלוש השאלות כתב טולסטוי בגיל 75 כנראה בבירה הקרירה, מוסקבה. הוא, שהתייתם מהוריו בילדותו, התגייס לצבא וביקש להשתחרר, היה עד להוצאה להורג, ואיבד לפחות 5 מתוך 13 ילדיו, פיתח פילוסופיית חיים אנרכיסטית פציפיסטית. הוא היה שוחר שלום, ובין הדמויות המזוהות ביותר עם הקריאה להתנגדות לא-אלימה כנגד כל סוג של אלימות. הרבה לפני שקשיבות (מיינדפולנס) הפכה לתרגול מערבי, על דפיו של טולסטוי הופיעה הצעה לאורח חיים של נוכחות: היו עסוקים בהווה, קשובים לאדם שלצידכם והתייחסו אליו באדיבות. לפי משנתו, אם כל אחד ואחת מאיתנו יאמצו אורח חיים שכזה, החברה האנושית תהפוך למצע בריא יותר לגדול בו.
תמונת כותרת: IgorGolovniov / Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
כיצד ניתן לפתח את הנטייה הטבעית של ילדים לחלוק ולתת לאחרים?
אמן הקליגרפיה – סיפור זן על סבלנות, למידת עומק והשקעה
5 התאמות פשוטות בחיי היומיום שיכולות להניב תועלת משמעותית לסביבה
עוד מרדיו מהות החיים:
