בעולם רווי פרסומות, תכנים שיווקיים ופייק ניוז קל לעיתים ללכת שולל אחר הבטחות נוצצות או תרופות פלא. איך ניתן להבחין בין מחקרים מדעיים לגיטימיים לבין טענות כוזבות שמתחפשות אליהם? ייתכן שחמשת עמודי התווך של השיטה המדעית עשויים לעזור.
עוד ביוון העתיקה נדרש אפלטון לסוגיה מטרידה שפילוסופים מודרניים של המדע מכנים "בעיית ההבחנה": איך ניתן להבדיל מדע מהימן מרמאות? בדיאלוג כארמידס הוא מתדיין עם סוקרטס כיצד יוכל אדם להבחין בין רופא אמיתי לשרלטן.
לפי האנציקלופדיה האינטרנטית לפילוסופיה, המסקנה שאליה מגיע סוקרטס בדיאלוג היא שאדם ייאלץ לפתח מומחיות ברפואה, שכן זו הדרך היחידה להבחין בין השניים. כמובן שפתרון זה אינו מעשי עבור רוב האנשים במרבית הסיטואציות, ולכן השאלה הבסיסית של הדיון נותרת בעינה: איך ניתן לדעת במי להיוועץ? מה אם נחשוב בטעות בית ספר שרלטני לבית ספר לרפואה? כשלוקחים בחשבון שגם רמאים טוענים כי הם מומחים, נראה כי אנו נותרים עם חידה מעגלית חסרת מוצא.
הדיון בבעיית ההבחנה בין מדע מהימן לשרלטנות נמשך אל תוך תקופת ההשכלה. האנציקלופדיה לפילוסופיה של אוניברסיטת סטנפורד מציינת כי בסוף המאה ה-18 תועד לראשונה השימוש במונח "פסיאודו-מדע" לתיאור תחום האלכימיה, כאשר "פסיאודו" פירושו בלטינית "כוזב". מסוף המאה ה-19 ואילך כבר נכנס המונח לשימוש שוטף בשפה האנגלית.
הדיון המודרני בסוגיה מתייחס לפסיאודו-מדע כתחום מחקר שעושה שימוש בסממנים חיצוניים של מדע – ניסוח, נתונים, חישובים, מחקרים, כלי מדידה ועוד – אך לא נאמן לרוח ולעקרונות הליבה שלו, ולכן אין בו תוכן מדעי ממשי.
האסטרופיזיקאי פול מ. סאטר מתאר במגזין Space עמודי תווך מרכזיים שעליהם נשענת השיטה המדעית. קפדנות – חקירה מקיפה של כלל ההשלכות הלוגיות של כל השערה. ענווה – הידיעה כי כל תיאוריה, גם אם נחשבה לנכונה במשך מאות שנים, עשויה להתברר כשגויה בכל רגע נתון. ספקנות – מאפשר לראיות לקבוע אמונות, ולא להיפך. פתיחות – מחקרים ורעיונות פתוחים לביקורת עמיתים, ושיטות וטכניקות חייבות להיות משותפות עם כלל קהיליות המדע להרחבת הידע המשותף. לבסוף, המדע מאפשר לעצמו להתפתח כל הזמן – ראיות ורעיונות חדשים מחליפים אמונות קודמות. "ההבחנה בין התכונות השטחיות של המדע [מאפייניו החיצוניים] לליבת המדע העמוקה יותר מאפשרת לנו לשרטט קו בין פסיאודו-מדע למדע אמיתי", כותב סאטר. "פרקטיקות פסיאודו-מדעיות שומרות על התכונות השטחיות (המינוח, המתמטיקה או הגאדג'טים) תוך דחיית הקפדנות, הפתיחות, הספקנות והקשר עם כלל הקהילה".
אמילי ווילינגהאם במגזין Forbes וקנדרה צ'רי ב-Thought Co מציעות 5 שאלות שעשויות לסייע לקלף את התחפושת המדעית מטענות כוזבות.
1. מי המקור ומה האינטרס?
"מדע מתמקד בעזרה לחברה ובפיתוח הבנה עמוקה, עשירה ומלאה יותר של העולם", כותבת צ'רי. לעומתו, "פסיאודו-מדע מקדם לעיתים תכופות אינטרס כלכלי או אג'נדה מסוימת". כדי לזהות באילו מן המצבים מדובר, הכותבות מציעות לבדוק מי עומד מאחורי המחקר או הטענה. איזה גוף? חברה? אדם פרטי? האם זהו מחקר ממומן? על ידי מי? ומה הם עשויים להרוויח מהמהלך? האם זוהי בעצם פרסומת או תוכן שיווקי בדמות מחקר או כתבה עיתונאית?
ווילינגהאם מציינת שבדרך כלל המדענים עצמם הם המועמדים הכי פחות סבירים להפיק תועלת כלכלית ממסקנות מחקר כלשהו. אלה שסביר יותר שירוויחו ממחקר הם מי שיש בידיהם פטנט פוטנציאלי, משווקים של תרופות או טיפולים, או אנשים שמשווקים את עצמם כמרצים, יועצים, מטפלים וכדומה. "עקבו אחרי שביל הכסף", היא מציעה, ובדקו לאן הוא מוביל, ולמי הוא עשוי להועיל.
2. מהי השפה שבה משתמשים?
לדברי ווילינגהאם, שימוש בניסוח סובייקטיבי או רגשי מחד, או טכני מאוד מאידך, כדאי שידליק נורית אדומה. ניסוח מדעי הוא אובייקטיבי – הוא אינו לוקח צד או עמדה ואינו משתמש במילים רגשיות או סימני פיסוק שמביעים רגש (למשל סימני קריאה). כך גם לגבי ניסוחים גורפים שאינם מסויגים. הענווה שבמדע מאלצת אותו להתנסח בזהירות, ללא קביעות חד משמעיות.
מנגד, גם עודף מונחים מדעיים לא ברורים עשוי להעיד על תוכן שאינו מבוסס. די להיזכר בפרסומת האחרונה לשמפו החדש עם תרכובת המיקרו-חומצות אמינו או לנוזל הכביסה עם נוסחת הננו-חלקיקים שחודרים לסיבים, בשביל להבין שלא כל מדריך בחלוק לבן שלוקח אותך לטיול "אל תוך הבגד" הוא מדען מדופלם.
נורת אזהרה נוספת היא שימוש בעדויות אישיות. עדויות אינן הוכחות, מזכירה ווילינגהאם. כל אחד יכול לפרסם ברשת ביקורת או עדות, כולל מחבר הטענות עצמו. "אם כל מה שיש לאדם או לגוף שמפרסם את הטענות להציע הוא עדויות ללא ראיות אמיתיות ליעילות או לצורך, היו חשדניים מאוד".
הפגנה בוושינגטון למען המדע ולמען מימון ניתוח מדעי בפוליטיקה. צילום: Vlad Tchompalov on Unsplash
3. האם יש טענה לבלעדיות?
המדע מתקדם ומתפתח בזכות העובדה שהוא נשען ומסתמך על תגליות ומחקרים קודמים ששותפו עם כלל הקהילה. כפי שניסח זאת סר אייזק ניוטון: "אם הרחקתי לראות, הרי זה משום שעמדתי על כתפיהם של ענקים". על כן, מסבירה ווילינגהאם, אין זה סביר שתגלית מדעית תצוץ יש מאין, פרי מוחו של אדם אחד ויחיד. נוסף על כך, ברגע שנהגית תיאוריה חדשה, היא מתפרסמת ונחשפת לביקורת עמיתים. כאשר פרסום מסוים מתפאר בנוסחה סודית או ידע בלעדי כלשהו, רוב הסיכויים שאין מדובר בטענה שמתבססת על מחקר מדעי לגיטימי.
באופן דומה, כותבת ווילינגהאם, "אמירות כמו 'רופאים לא רוצים שתדעו' או 'הממשלה מסתירה את המידע הזה במשך שנים' הן מפוקפקות ביותר. למה שמיליוני רופאים בעולם לא ירצו שתדעו על משהו שיכול לשפר את בריאותכם?" אם אכן הייתה קיימת תרופת פלא חדשה למחלה כלשהי, או שהושגה פריצת דרך משמעותית בתחום כלשהו – סביר להניח שכבר הייתם שומעים על כך בכל מקום. ניסוחים הטוענים לסודיות או בלעדיות ינסו פעמים רבות לשוות למוצר או מידע כלשהו תדמית אקסקלוסיבית ולייצר לו נחשקות למטרות שיווקיות.
4. כיצד מתקבל אתגור?
"המדע מקבל בברכה אתגורים", כותבת צ'רי. כל מהותה של השיטה המדעית היא הניסיון להקשות על התהוותן של השערות ואף להפריכן. זה מובנה בעצם מנגנון המחקר (קבוצות ביקורת, חזרות, גודל מדגם, מהימנות סטטיסטית ועוד). גם לאחר שתיאוריה מתגבשת ומתפרסמת, חוקרים חושפים את עצמם באופן מתמיד לביקורת, מתוך הידיעה שרק כך ידע יכול להתפתח ולהשתפר.
מן הצד השני של המתרס, מסבירה צ'רי, כאשר קריאת תיגר או ביקורת על תיאוריה מסוימת מתקבלת בעוינות, עולים הסיכויים שמדובר בפסיאודו-מדע שמעוניין לקדם אג'נדה כלשהי.
5. האם מתקיים עקרון ההפרכה?
כאמור, אחד מעמודי התווך של המדע הוא "עקרון ההפרכה" – תיאוריה בפילוסופיה של המדע שלפיה לא ניתן לאמת השערה עקב בעיה לוגית, אלא רק להפריך אותה. לכן תיאוריה נחשבת מדעית רק אם ניתן באופן פוטנציאלי להוכיח שהיא שגויה, אם היא אכן כזו.
"טענות פסיאודו-מדעיות רבות פשוט אינן ניתנות לבדיקה", כותבת צ'רי, "ולכן לחוקרים אין דרך להוכיח כי טענות אלה כוזבות". אם טענה או השערה כלשהי מופשטת מדי, בלתי מדידה או מובילה לכשל לוגי מעגלי בכל פעם שמנסים להפריכה, הרי שהיא אינה עומדת בסטנדרט המדעי.
תמונת כותרת: Matt Briney on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מרומא העתיקה ועד עידן G5 – מדוע אנחנו נמשכים לתיאוריות קונספירציה?
שלא יעבדו עליכם – 11 כשלים לוגיים בהצגת טיעונים שכדאי להכיר
חלילה של רטוריקה – כשדברים נשמעים מתאימים מדי עבורנו
עוד מרדיו מהות החיים:
מואב ורדי על גלובליזציה, חדשות וטלוויזיה בעידן הרשתות החברתיות
