"אם נשנה את ההסתכלות שלנו על הדברים, הדברים שנסתכל עליהם ישתנו", אמר הפילוסוף ד"ר וויין דייר. האם יכול להיות שהסתכלנו לא נכון על כאב כל הזמן הזה? מתברר שכשעובדים עם מנגנוני הכאב הטבעיים של הגוף, במקום להילחם בו, ניתן להקל עליו באופן משמעותי.
לא פעם הפחד מכאב מנהל אותנו. החשש ממנו מניע אותנו לנסות למגר אותו כשהוא מופיע, או אפילו טוב יותר, להימנע ממנו כליל, לעיתים בכל מחיר. אך האמת היא, שכאב הוא מנגנון אבולוציוני חיוני. האם נוכל ללמוד להתנהל איתו, מבלי לוותר עליו כליל?
ד"ר איימי בקסטר גילתה במקרה כיצד עבודה עם המנגנונים הפיזיולוגים והפסיכולוגיים של הכאב עשויה להיות יעילה מאוד, במקרים מסוימים לא פחות מתרופות. מאז, היא הקדישה את חייה לחקר הכאב ושמה לה למטרה להפיץ את הידע הזה לתועלת הציבור.
בהרצאה מבית TED, בקסטר חושפת את המשחק העדין והמורכב בין הגורמים שאחראים על תפיסת הכאב שלנו, ומגלה לנו כמה טריקים פשוטים שמאפשרים לנו לעבוד עם המוח – ולפעמים גם קצת עליו – כדי להתגבר על סוגים מסוימים של כאב באופן עצמאי.
מה זה קר, רוטט, ומשכך כאבים?
כבר כרופאה צעירה, בקסטר חיפשה דרך להקל על מטופליה שסבלו מכאבי דקירות בעת זריקות, עירויים ובדיקות דם. יום אחד, היא מספרת, בשעה שהיא עצמה סבלה מכאב מסוים בידה, נהגה הביתה ממשמרת בבית החולים. בגלל שגלגלי הרכב לא היו מאוזנים, ההגה רטט תחת ידיה במשך כל הנסיעה. כשנכנסה הביתה, הביא לה בעלה שקית אפונה קפואה מן המקפיא כדי שתניח על ידה. להפתעתה, היא גילתה שהיד שלה מאולחשת. ב"רגע אאוריקה", כפי שהיא מתארת אותו, הבינה בקסטר שסוד האלחוש טמון בשילוב של רטט וקור, ויצאה למחקר בן 10 שנים לפיתוח כלי שיסייע להפחתת כאבי דקירות בעזרת שילוב של שני האלמנטים.
היא פיתחה מכשיר בשם "באזזי", שרוול רוטט עם כיסי קרח שניתן להלביש על היד בעת דקירה, והחלה לבחון אותו בסדרה של ניסויים קליניים. למרות שלא היה עדיין ידוע לגמרי כיצד מקל המכשיר על כאב, נראה היה שהוא יעיל מאוד. במהלך המחקר, מספרת בקסטר, התוודה בפניה אחד מעמיתיה שהוא נמצא בתהליך גמילה מתרופות אופיאודיות. הוא שאל אותה אם המכשיר שבפיתוח יוכל לסייע לו לעזור לעבור ניתוח החלפת ברך ללא שימוש במשככי כאבים. "מעולם לא חשבתי על כך", משתפת בקסטר. "העצב שמעביר כאב מהברך הוא אותו העצב שמעביר כאב מדקירה, אז אמרתי 'אולי'. והוא עשה זאת. רטט בשילוב עם קור הצליחו להחליף אוקסיקוטין [תרופה אופיאודית]".
בקסטר הוכתה בתדהמה. מאותו הרגע, היא זנחה כל עיסוק אחר והקדישה את כל כולה להבנת מנגנוני הכאב לעומק, ומה סוד יעילותו של המכשיר.
משנים את תפיסת הכאב
"כשמקבלים מכה באגודל מפטיש נדמה שהכאב הוא באגודל", מסבירה בקסטר. "אך אנו יודעים שהוא בעצם 'אזעקה' שמועברת דרך העצבים אל חוט השדרה, שם הוא מתורגם למוח". המשמעות היא שכאב הוא יותר תפיסה מאשר תחושה. התפיסה הזו היא תוצאה שמתקבלת ממשחק בין כמה אלמנטים שמשפיעים אחד על השני ויוצרים מעין מטריצה. בקסטר מחלקת אותם לשלושה תחומים עיקריים.
הראשון הוא פיזיולוגיה. על פי התאוריה, תחושות של מגע קל, לחץ על פני העור, מתיחה ותנועה – הן תחושות "מתחרות" בתחושת הכאב בדרכן אל המוח דרך "שער" בעמוד השדרה. כאשר אחת מהתחושות האלה נחווית במקביל לתחושת כאב, תחושת הכאב פוחתת. זו הסיבה שבאופן אינסטינקטיבי אנו עשויים לנער, לעסות או לשפשף חלק כאוב בגוף. הפיזיולוגיה של קור שונה. קור נתפס במוח כחוויה לא נעימה אך בטוחה יחסית, ובתגובה הוא מוריד את סף התחושה בכל הגוף, ובכלל זה כאב.
"אותו אגרוף יכאב הרבה פחות כאשר הוא מגיע מהחבר הכי טוב שלך, מאשר אם ינחת מהבריון השכונתי המאיים. באותו האופן, אנשים רבים סובלים קשות מכאבי דקירה, ויחד עם זאת מתמודדים בגבורה עם מחטי קעקועים או פירסינג. הכול תלוי בהקשר".
השני הוא פחד. לדברי בקסטר, פחד הוא ההערכה של המוח לגבי עד כמה אנחנו בטוחים – מעין אזעקה פסיכולוגית. מכיוון שכאב הוא אזעקה פיזיולוגית, הם הולכים יד ביד. ככל שהפחד מתגבר, כך גוברת תפיסת הכאב. אותו אגרוף יכאב הרבה פחות כאשר הוא מגיע מהחבר הכי טוב שלך, מאשר אם ינחת מהבריון השכונתי המאיים. באותו האופן, אנשים רבים סובלים קשות מכאבי דקירה, ויחד עם זאת מתמודדים בגבורה עם מחטי קעקועים או פירסינג. היא אומרת. "הכול תלוי בהקשר".
ההקשר הזה, מקורו ברשת מסועפת של מסלולים עצביים. "בעזרת סריקות מוח אנו ממש יכולים לראות את הכאב בעודו מתרחש", מספרת בקסטר. "והוא לא רק במקום אחד. הוא סימפוניה של קשרים, מאזור החישה אל המוליך, אל אזור קבלת ההחלטות, ומשם לפחד, זיכרון, משמעות ושליטה". הדפוסים האלה מכונים קונקטומים. הם מאוד אישיים וסובייקטיביים מפני שהחוויות וניסיון העבר שלנו יוצרים את המודלים לתחושות דומות בעתיד. כך, אנשים שאזורים מסוימים במוח שלהם מחוברים חשים יותר כאב מאשר אנשים שבמוח שלהם מחוברים אזורים אחרים. למשל, נמצא שחוויות של כאב קיצוני או כאב לא מטופל יכולות להעמיק את המסלולים העצביים והחיבורים עד כדי כך שגם כאשר הגוף החלים, עדיין חשים הרבה כאב. במילים אחרות, "מה שאנחנו מרגישים הוא מה שאנחנו מצפים להרגיש".
הנדבך השלישי במטריצה הזו, שקשור קשר הדוק לפחד, הוא תחושת שליטה. ככל שאנו מרגישים יותר בשליטה, הפחד פוחת ועימו תפיסת הכאב. אפשרות בחירה וקבלת החלטות מגבירה את תחושת השליטה שלנו. נוסף על כך, כאשר מרכז קבלת ההחלטות שלנו עסוק בהחלטה, הוא אינו פנוי להעביר מסרים לאזורי הפחד והמשמעות, מה שמפחית את תחושת הכאב.
"עצם הגמישות והפרסונליזציה הן מה שהופכות את מטריצת הפיזיולוגיה, הפחד והשליטה לכל כך מועילה", אומרת בקסטר. ניתן להשתמש בכמה כלים וטריקים נוירולוגיים פשוטים על מנת לשחק איתה ודרכה להשפיע על תפיסת הכאב.
לנצח את המטריקס
בהיבט הפיזיולוגי, בקסטר מצאה שהשילוב המנצח הוא אכן רטט בשילוב עם קור. במחקרה עלה כי מבין כל התחושות שמתחרות אל שער הכאב, תנועה היא המצטיינת. מלבד זאת, נמצא גם שעצבי השרירים מקושרים לעצבי החישה ובכך מסוגלים להפחית תחושת כאב. תנועה גם מסמנת למוח שאנחנו בטוחים (הופכית לתגובת הדחק "קפא"), מפחיתה פחד ומשחררת אנדורפינים – משככי כאב טבעיים. זהו סודו של הרטט במכשיר שפיתחה, שבשילוב קור מאלחש לא מותיר הרבה מקום לכאב.
עם זאת, לעיתים הפחד כה גדול, והקשרי הכאב הקיימים חזקים כל כך, עד כי לא תמיד טיפול ברמה הפיזיולוגית מספיק. תארו לעצמכם ילד שניסיון העבר שלו עם דקירות כל כך כואב, שכבר בשלב חיטוי העור הוא סובל. כאן, הכניסה בקסטר לפעולה שני טריקים מעניינים ששילבה יחד: הסחת דעת ובחירה.
בעמדות הזריקות נתלו פוסטרים ובהם ציור של להקת קופים מסביב למיטה. יחד עם השימוש בבאזזי, תוך כדי הדקירה נתבקשו הילדים לספור ולומר כמה מתוך הקופים ממש נוגעים במיטה. הגרסה למבוגרים כללה פוסטר שהציג משפט כתוב, כשהמשימה היא לספור כמה אותיות מתוך המשפט מכילות חללים סגורים בצורתן (למשלD, B, O וכדומה). הספירה מעסיקה את המוח כך שהוא לא בקשב לפחד או בציפייה לדקירה. נוסף על כך, קבלת ההחלטה (התשובה הסופית שעליה מודיעים) מונעת כאמור ממסרי הכאב להמשיך הלאה לאזורים נוספים במוח.
"עצם הבחירה מבין האפשרויות שעומדות בפנינו מגבירה את תחושת השליטה שלנו, ומפחיתה את תחושת הפחד וכתוצאה גם את תפיסת הכאב".
אלמנט מגביר שליטה נוסף הוא בחירה. ישנם כלים פיזיולוגיים רבים שעשויים לסייע לנו להפחית כאב: קור, רטט, תנועה, נשימה, פעילות גופנית, מדיטציה ועוד. עצם הבחירה מבין האפשרויות שעומדות בפנינו מגבירה את תחושת השליטה שלנו, ומפחיתה את תחושת הפחד וכתוצאה גם את תפיסת הכאב.
כל אלו אינם רק ממצאי מחקרים נחמדים ותו לא. בקסטר מסיימת בדוגמה נוספת מחייה האישיים שבה מצאה עצמה בעל כורחה הופכת מושב מטוס למרפאת כאב מאולתרת.
לוקחים את המושכות לידיים
טיסה שעליה הייתה בקסטר נתקלה במזג אוויר סוער ומטלטל, וכוס שלמה של קפה רותח נשפכה על רגלה. מייד חשה זרם משתק של חשמל עולה לראש. היא קרעה את הגרב מעליה וראתה איך עור הרגל מתחיל להתמלא שלפוחיות. במרחב הצר לא נראה שהיו לה הרבה ברירות. אבל אז נזכרה בכמה מהטריקים שלה. היא שלפה פחית בירה קרה שעדיין לא פתחה והניחה אותה על הקרסול. לאחר מכן הוציאה שרוול רטט רפואי שתמיד לקחה עימה בתיק, והלבישה גם אותו. לבסוף, לקחה מכיס המושב שקית הקאה שעליה כיתוב עם אותיות ובהן חורים. והפלא ופלא, היא מספרת, הכאב כבר פחות הטריד אותה.
כאב הוא מנגנון הלמידה העיקרי של אורגניזמים להישרדות. וכזה, הוא לא יכול להיות לגמרי שלילי. אחרי הכול הוא שומר עלינו בטוחים.
עם זאת, לא כל כאב הוא סכנה מיידית, ולא חייבים לחיות איתו שלא לצורך. אפשר לנסות ולהבין יותר איך לנהל את מערכת היחסים עימו. אם נחשוב עליו פחות כעל אויב, מציעה בקסטר, ויותר כעל "חבר המנדנד, הדאגן והמגזים הזה שלעיתים טועה", נבין אולי שככזה, במקרים מסוימים שבהם אנחנו יודעים בוודאות שאנחנו בטוחים, זה בסדר לשמוע את קולו, אך כדאי לבחור לקחת את אזהרותיו בפרופורציות.
תמונת כותרת: Earl Wilcox on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
שחרור מהפחד עשוי להפחית כאבים בגוף – מחשבות על שלב המעבר שבין חיים ומוות
ההרצאה השבועית של TED: כך נגרום לחרדה שלנו לעבוד בשבלינו, ולא נגדנו
האם ניתן לטפל בטראומה כשהיא טרם הסתיימה?
עוד מרדיו מהות החיים:
