מי מנהל את חיי החברה שלנו? ייתכן שמאחורי ההחלטות לפגוש אדם זה או אחר עומד גורם מפתיע: מערכת החיסון. חוקרת מוח ופסיכולוגית חושפת את הקשר המרתק בין מצב הרוח שלנו לבין מצבנו הפיזי והאופן שבו הם גורמים לנו לתקשר עם העולם.
חלית? נפצעת? לעיתים זה עשוי להוות את הדחיפה הראשונית במורד מדרון חלקלק שמדגים את הצדדים הפחות נעימים של הקשר בין גוף ונפש. ככל שבריאותנו ירודה יותר, כך היא עשויה להשפיע לרעה על מצבנו הרגשי, מה שבתורו עשוי לדרדר עוד יותר את מצבנו הגופני.
ד"ר קילי מוסקטל, מרצה לפסיכולוגיה ומדענית מוח, חוקרת את הקשרים ההדדיים בין השינויים הפיזיולוגיים המתרחשים בגוף בזמן מחלה לבין רווחה נפשית, ואיך אלה משפיעים על נדבך נוסף בחיינו: האינטראקציות החברתיות שלנו.
בהרצאה מבית TED היא חושפת תגליות מרתקות מתחום מחקרה, ומסבירה כיצד הן תורמות להבנה מעמיקה יותר של יחסי הגומלין האלו. היא מדגישה את הפוטנציאל הגלום בממצאים אלו לשיפור דרכי הטיפול בעצמנו ובאחרים, תוך קידום חיים בריאים ומספקים יותר.
הכירו את הציטוקינים
ככל שהחום עולה, הגוף כואב והבריאות מתערערת, כך גם מידרדר מצב הרוח שלנו. כשאנו חולים, כל מה שבא לנו הוא לנתק את הטלפון ולמשוך את השמיכה מעל לראש. לדברי מוסקטל, האשמים הם הציטוקינים, מולקולות 'שליחות' שמעבירות מסרים בין תאי מערכת החיסון ומתאמת את פעולתם – רשת הקשר של כוחות הביטחון בגוף. ברגע שתא חיסון מזהה בסיור השגרתי שלו מקרה חשוד כמו וירוס, חיידק, או רקמה פצועה, הוא מתריע על כך בפני הציטוקינים. אלה בתורם מזעיקים תגבורת וקוראים לתאי חיסון נוספים להגיע ולסייע בתהליך הריפוי, או בשמו הקליני – דלקת.
הדלקת אינה נגרמת מהזיהום, אלא מהמאבק של מערכת החיסון בו. הסימפטומים שאנו מרגישים בעת פציעה (העור חם, נפוח, אדום או מגרד) או בעת מחלה (חום גבוה, חולשה, תשישות, חוסר תיאבון) הם למעשה הביטוי הפיזיולוגי של הציטוקינים בפעולה. אבל זה לא הכול, מסבירה מוסקטל.
"עשרות שנות מחקר, הן בבעלי חיים והן בבני אדם, מראות בבירור שבנוסף לתסמינים הפיזיים האלה, ציטוקינים גם גורמים לשינויים במצב הרוח שלנו ובהתנהגות החברתית שלנו". מפני שעבודת מערכת החיסון ותהליך הריפוי דורשים מאיתנו הרבה אנרגיה יקרה, הציטוקינים מורים למוח לעבור ל'מצב חיסכון'. המוח בתגובה מציף אותנו בתחושות דכדוך וחוסר חשק, ובעיקר מעודד אותנו להסתגר בבית ולהימנע מאינטראקציות חברתיות מורכבות.
"דלקת עשויה להעלות את המוטיבציה שלנו לחפש אינטראקציות עם אנשים שיכולים לספק לנו נחמה או טיפול – אלו שיכולים להיות 'מרק העוף' שלנו"
ואכן, לא בכדי הדבר האחרון שבא לנו לעשות כשאנחנו חולים הוא ללכת למסיבה או לצאת לבליינד דייט. לא רק שאנחנו חוסכים כך באנרגיה חיונית, אלא שאנחנו גם מונעים הדבקה של אחרים או הידבקות בפתוגנים נוספים בזמן שמערכת החיסון שלנו כבר נמצאת בעומס.
לכאורה, זהו מנגנון אבולוציוני מתבקש, אך למעשה הוא מתוחכם הרבה יותר משהיינו חושבים, מספרת מוסקטל. אחרי הכל, אנחנו יצורים חברתיים והישרדותנו הייתה מאז ומעולם תלויה באחרים. אז כיצד ייתכן שהטבע ישאיר אותנו לבד דווקא במצב הפגיע ביותר שלנו?
מרק עוף חברתי
אחת התגליות החשובות בתחום המחקר הזה לאחרונה, מספרת מוסקטל, היא שהמנגנון הזה הוא אדפטיבי. ניסוי שערכה מגלה שהציטוקינים לא מעודדים אותנו להתבודד בזמן מחלה באופן גורף, אלא שהם סלקטיביים. במקרים מסוימים תגובת הדלקת דווקא מעלה את המוטיבציה שלנו לחפש אינטראקציות חברתיות, בעיקר עם האנשים שהכי קרובים אלינו. במילים אחרות, היא הופכת אותנו לבררנים.
במחקר שערכה, נבדקים נחשפו לבקטריה מעוררת דלקתיות. לאחר מכן הם עברו סריקות מוח תוך כדי שהם מתבוננים בתמונות של מי שהגדירו מראש ככאלה שהם יכולים לפנות אליהם לקבלת עזרה או תמיכה (בני זוג, בני משפחה, חברים קרובים). הסריקות הדגימו שנבדקים בעלי רמת דלקת וציטוקינים גבוהה יותר הראו גם פעילות רבה יותר באזור התגמול במוח בעת ההתבוננות בתמונות, לעומת קבוצת הביקורת. זה מצביע על כך שאינטראקציה עם אנשים קרובים מתגמלת יותר בזמן דלקת מאשר בזמן שגרה. "למעשה, דלקת עשויה להעלות את המוטיבציה שלנו לחפש אינטראקציות עם אנשים שיכולים לספק לנו נחמה או טיפול – אלו שיכולים להיות 'מרק העוף' שלנו", היא אומרת.
"הדד-ליין הדוחק בעבודה, הלחץ בכבישים, המשכנתה החונקת והריב עם בן הזוג – כל אלה ועוד מפעילים לחץ נפשי. מחקרים מצאו שלמרות שזוהי תופעה פסיכולוגית גרידא, היא מפעילה את אותה תגובה דלקתית בדומה לזיהום או לפציעה".
המשמעות, מסבירה מוסקטל, היא שלמצב מערכת החיסון שלנו יש השפעה מכרעת על הרצון שלנו לפגוש אדם זה או אחר, ובכך היא תורמת הלכה למעשה לעיצוב חיי החברה שלנו.
ייתכן שאמירה זו עשויה להישמע מוגזמת, בהתחשב בכך שלא כל יום אנו נפצעים או נתקלים בווירוס שמעלה את רמת הדלקתיות שלנו. אז כמה השפעה כבר יכולה להיות למערכת החיסון על חיי החברה שלנו בשגרה? "הרבה יותר משאנחנו עשויים לחשוב", אומרת מוסטקל. לדבריה, התגלית החשובה ביותר בתחום היא שבנוסף לזיהומים ולפציעות ישנו גורם שלישי שמעורר דלקתיות, כזה שנוכח מאוד ביומיום שלנו. למרבה ההפתעה גורם זה אפילו אינו פיזיולוגי.
תגובה דלקתית לפצע נפשי
אותו גורם מסתורי הוא כזה שכולנו מכירים היטב: סטרס. הדד-ליין הדוחק בעבודה, הלחץ בכבישים, המשכנתה החונקת והריב עם בן הזוג – כל אלה ועוד מפעילים לחץ נפשי. מחקרים מצאו שלמרות שזוהי תופעה פסיכולוגית גרידא, היא מפעילה את אותה תגובה דלקתית בדומה לזיהום או פציעה.
"קחו רגע כדי להעריך באמת את הממצא המדהים הזה. בהיעדר כל בעיה פיזית – לא וירוסים, לא חיידקים, לא פצעים – לחץ פסיכולוגי טהור גורם להפעלת תגובת הדלקת", אומרת מוסקטל. "אז זה לא רק שמערכת החיסון שולחת אותות למוח, אלא גם המוח שולח אותות למערכת החיסון ומורה לה לפעול בתגובה ללחץ שאנחנו חווים".
הופעתה של דלקתיות בתגובה לסטרס היא ככל הנראה עדות לזמנים קדומים שבהם התמודדנו דרך קבע עם מצבים מסכני חיים. נראה שאלפי שנות אבולוציה לימדו את הגוף והמוח לחבר את המצב הנפשי הזה לפציעות או למחלות בקשר שנותר הדוק עד היום, ולכן הם מגיבים לאיומים פסיכולוגיים באותו האופן שבו הם מגיבים לאיומים פיזיים.
לצערנו, למרות יתרונותיה לטווח הקצר, תגובה דלקתית מתמשכת פוגעת בבריאותנו. וכשסטרס נוכח כל-כך בשגרה שלנו, נראה שזו אכן סיבה לדאגה. עם זאת, נוכל אולי להתעודד מכך שאומנם אין לנו שליטה רבה על הופעתן של מחלות או של פציעות, אך יש לנו הרבה שליטה על גורמי לחץ פסיכולוגיים. כמו בהרבה מקרים אחרים, הכול תלוי בתפיסה ובפרשנות שלנו אותם.
נוסף על כך, פיצוח הקשר בין מערכת החיסון לבריאותנו הנפשית והחברתית מסייע לנו להבין יותר את הרגשות, מצבי הרוח, ההתנהגות והיחס שלנו לאחרים. "הבנת חיי החברה של מערכת החיסון שינתה את חיי", מתוודה מוסקטל. "בין השאר בגלל שהיא מספקת לי הסבר להרגשה הפיזית הגרועה בסוף יום מלחיץ, או תחושות הדכדוך והרצון להתנתק מאנשים כשאני לא מרגישה טוב פיזית".
מודעות לקשרים האלו וניהול סטרס עשויים בסופו של דבר לא רק להיטיב עם הבריאות שלנו, אלא, כך מתברר, גם עם חיי החברה שלנו.
תמונת כותרת: Kelly Sikkema on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מה אם לא היינו מפרידים בין גוף ונפש מלכתחילה?
ההרצאה השבועית של TED: האם חיידקי המעיים שלנו משחקים לנו ברגשות?
כיצד הקשר בין גוף לנפש שומר עלינו צעירים? זוכת פרס נובל מסבירה
עוד מרדיו מהות החיים:
