האם יוגורט יכול להשפיע על כמה חברותיים אנחנו? הביולוגית קתלין מקוליף מציגה ממצאים מחקריים בנוגע להשפעה הרחבה של חיידקי המעיים שלנו, מדכדוך ועד לחרדה ועצבנות. ייתכן אף כי מאפיינים שייחסנו לאופי שלנו נובעים מהרכב הבקטריות שבמערכת העיכול שלנו. וזה, מסתמן, משהו שניתן לשינוי.
האם אתם מגדירים את עצמכם ככאלו שמתעצבנים בקלות או בעלי אורך רוח? חברותיים ואשפי שיחות חולין או מופנמים שנפתחים לאט? האם אתם בעלי אנרגיות נמוכות או טיפוסים נמרצים וחדורי מוטיבציה?
כל אחד ואחת מאיתנו מחזיקים בראשם תמונה (או טבלה, תלוי בטיפוס) של 'מי אנחנו'. לרוב, ההגדרה העצמית שלנו מורכבת מהמראה החיצוני, מתכונות האופי, מהנטיות, מהחשקים ומהפחדים. היא מייעלת את ההתנהלות שלנו בעולם כיוון שאנחנו יכולים להעריך מה יתאים לנו ומה לא. אך לעיתים היא גם סוגרת בפנינו דלתות שאולי יכלו להפתיע אותנו. רובנו רואים בה מידע די מוצק. אנחנו יודעים שיש לנו את היכולת להתפתח, להשתנות, לסגל לעצמנו מיומנויות מנטליות חדשות ולהשתחרר מהרגלים ודפוסי חשיבה מעכבים. אבל רוב הדבר הזה שאנחנו מגדירים כ'אני' כנראה הולך איתנו מילדות וימשיך איתנו עד הסוף.
אבל מה אם היינו מספרים לכם שהתמונה הזו, האישיות שלכם, היא בחלקה תוצר לוואי של בקטריות החיות במערכת העיכול? מצע משגשג של חיידקי מעיים ש'בוחרים' עבורנו כיצד נרגיש לגבי שלל דברים ואירועים בחיינו או שמובילים אותנו להתנהג באופן מסוים ולא אחרת. בהרצאה שהעניקה ל-TED מספרת הביולוגית קתלין מקוליף על תגליות מעולם חקר הבקטריות.
דיכאון חיידקי
מה הופך אותנו למי שאנחנו? מה נובע מהתורשה ומה מהסביבה? האם אנחנו אדונים לעצמנו או נתונים להשפעתם של כוחות שונים שמופעלים עלינו מבפנים ומבחוץ? האם אנחנו הקפטן של הספינה הזו שלה קוראים 'אני'? במשך שנים עסקה מקוליף בשאלות הללו. "אני לא פילוסופית", היא אומרת, "ביולוגיה היא התחום שלי ומנקודת מבטי ברור שיש יותר ממישהו אחד שעומד בראש". לדבריה, מחצית מהתאים בגופנו אינם חלק מקורי של הביולוגיה שלנו אלא שייכים לחיידקים, לפטריות ולחד תאיים אחרים שהפכו לדיירי משנה קבועים או זמניים בספינה שלנו.
אחת המושבות המשגשגות של הדיירים הזעירים הללו נמצאת במעיים שלנו. שם "הם מסייעים לעיכול ומבצעים פונקציות חיוניות רבות אחרות". כלומר, הם לא סתם פרזיטים שהתמקמו בחיקנו ומעבירים את הזמן בנחת, אלא הופכים לחלק מהמערך העובד. דיירי המשנה מנהלים עימנו יחסי גומלין מבלי שבכלל נדע על כך. הם לוקחים חלק פעיל בחובות של גופנו ונהנים מהזכויות הנלוות. בהתאם לכך, לדברי מקוליף, הם מנהלים תקשורת רציפה עם המוח שלנו. ואפשר לומר שהם בעיקר מעבירים אליו מידע ומנווטים בסתר את מסלול השיוט. "הם משפיעים על מצב הרוח שלנו, על רמות האנרגיה, התיאבון, הזיכרון, ואולי אפילו גם על האישיות שלנו", היא אומרת.
"מחצית מהתאים בגופנו אינם חלק מקורי של הביולוגיה שלנו אלא שייכים לחיידקים, לפטריות ולחד תאיים אחרים שהפכו לדיירי משנה קבועים או זמניים בספינה שלנו".
מקוליף מספרת על עכברי בועה. אלו עכברים שגודלו בתנאים סטריליים וכל המיקרוביוטה שלהם אורגנית. שום חיידק או פטרייה לא הגיעו מבחוץ. תצפיות בעכברי בועה ועכברים 'רגילים' מצאו הבדלים עצומים בהתנהגויות של שתי הקבוצות. "עכבר רגיל לומד מהר והוא נלהב. אם תראו לו חפץ חדשני, כמו טבעת לקשירת מפיות, הוא יסתובב וירחרח אותו בעניין רב. תניחו אותו במבוך והוא יהיה מעוניין לחקור קטעים חדשים ולזכור היכן הוא היה". לעומתו, עכבר בועה חסר כל סקרנות טבעית. הוא לומד לאט ושוכח מהר, ונוטה להעדיף את המוכר והנוח על פני דבר מה חדש, מרגש או שונה. כשעכבר בועה נפגש עם עכבר 'רגיל' ההתנהגות שלו מתנרמלת והחוקרים סוברים כי זו האינטראקציה ביניהם שמייצרת תחלופה מיקרוביוטית – והיא שמשנה את 'אופיו'.
בניסוי אחר שהיא מזכירה העבירו החוקרים חיידקי מעיים מאדם בעל עודף משקל לעכברי בועה והם החלו להשמין מבלי שמשהו בתזונה שלהם השתנה. "באופן דומה, אם אעביר חיידקי מעיים מאדם מדוכא לעכבר בועה, החיה תציג תסמינים דמויי דיכאון". היא תיכנע ותתייאש ממשימה מאתגרת מהר יותר מלפני כן והיא לא תברח מסכנה. ולדבריה, ראיות רבות מצביעות על כך שההשפעות הללו קיימות גם בקרב בני אדם.
אילו אמצעים עומדים בפני חיידקי המעיים שלנו?
כך למשל, מסיבות שעדיין אינן ברורות לחלוטין, אצל בני אדם דיכאון ודלקתיות הולכים יד ביד. מחקרים מתחום הבקטריות גילו ממצא שעשוי לשפוך מעט אור על הנושא. כדי להבין אותו, היא תחילה מסבירה על שלוש הדרכים העיקריות שבהן חיידקי המעיים שלנו משפיעים עלינו: הראשונה, הם שולחים מסרים למוח דרך עצב הוואגוס שמקשר בין מערכת העיכול לגזע המוח. חלקם מפעילים את העצב באופן ישיר, על ידי מפגש עימו, וחלקם על ידי תוצרי הלוואי שלהם. כך הם שולחים אינפורמציה שגורמת למוח לשחרר חומרים כאלו ואחרים שיכולים להשפיע, ובכן, על כל דבר שהמוח שלנו אחראי עליו. הכול.
הדרך השנייה היא ייצור של נוירוטרנסמיטורים (מוליכים עצביים) – מולקולות שמפעילות אזורי מוח שונים – והפרשה שלהם אל זרם הדם. כך הם עושים דרכם מעלה ומעוררים או מדכאים פעילות מוחית. ואילו השלישית היא דרך שמקוליף מכנה 'התנהגות לא נאותה'. "כאשר חיידקים אגרסיביים פולשים לדופן המעי, תאים של מערכת החיסון ממהרים למקום". לעיתים – וסביר כי לאורך ולעוצמת הפעילות שלהם יש תפקיד בעניין – הם עוברים לזרם הדם ומגיעים עד למוח. ההגעה שלהם מפעילה תהליכים דלקתיים ואחד הממצאים העדכניים מעיד כי היא יכולה גם לעורר דיכאון. כלומר, באופן עקיף, חיידקי המעיים שלנו עלולים לגרום לנו לדכדוך, לחוסר מוטיבציה ולהסתגרות.
השפעה רגשית-התנהגותית נוספת שעשויה להפתיע היא שלאנשים על הספקטרום האוטיסטי ישנו מינון גבוה של תרכובת שמקורה בבקטריות של מערכת העיכול. אותן מולקולות נמצאו כמגבירות חרדה אצל מכרסמים. חוקרים בוחנים מספר דרכים אפשריות לעצור את הפעילות המיקרוביוטית הזו ועל ידי כך להפחית חרדה ועצבנות. במקביל, מחקר אחר מצא כי חיידק בשם Lactobacillus Reuteri שמקורו ביוגורט מעורר התנהגות חברותית בקרב מכרסמים. השלב הבא, מספרת מקוליף, הוא למצוא את הדרך הטובה ביותר להעלות את מינונו בקרב אנשים עם אוטיזם ובכך להעניק טיפול משלים.
"חוקרי מיקרוביוטה מנסים לפתח טיפולים בהפרעות נפשיות על ידי שינוי הרכב חיידקי המעיים שלנו או לחלופין, על ידי הגברת או חסימת פעולת הכימיקלים שהאורגניזמים הללו מייצרים", מסבירה מקוליף. הם משקיעים את כל מרצם בלאתר מי הם שחקני החיזוק ומי מהווים גיס חמישי. אם בכלל ניתן לתאר זאת כך. מסתמן שמי שנחוץ בגוף אחד עלול להימצא בעודף ולייצר נזק בגוף אחר.
למקוליף מספר ממצאים נוספים לגבי הקשר בין חיידקי המעיים שלנו ומחלות קשות כמו ALS ופרקינסון. אך המחשבות שהרצאתה מציפה הן יומיומיות ושגרתיות יותר. מה עוד מתחולל בנו עקב הרכב הבקטריות של גופנו? האם גם רגשנות יתר ונטייה להיעלב בקלות הן תוצר לוואי של פעילותן? האם הבחירות הרומנטיות שלנו מושפעות מהן? או חוש ההומור?
אם חיידקי מעיים שמקורם ביוגורט משפיעים על כמה חברותיים אנחנו, קשה שלא לתהות כיצד מזונות אחרים משפיעים על ההתנהגויות שלנו. אם דלקתיות במעיים יכולה לעורר דיכאון שלרוב מורכב מעצב, חוסר מוטיבציה ותחושת קורבנות – קיים סיכוי טוב שמערכת עיכול בריאה תעורר את ההיפך. מסתמן כי תשומת לב למזון שאנחנו אוכלים ואולי כמה שינויים והתאמות בתפריט עשויים להוציא מתוכנו התנהגויות ונטיות שאולי אנחנו לא מזהים עם עצמנו, אבל היו שם כל הזמן.
תמונת כותרת: Artem Labunsky / Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
הזוי ומעורר מחשבה – 5 מחקרים זוכי פרס איג-נובל מוכיחים כי חוכמה ניתן למצוא בכל מקום
8 מאפיינים של מוח חרדתי מלמדים אותנו כיצד לפתח תשתית יציבה להתמודדות
הדבש והעוקץ של שאלוני אישיות – וכיצד להוציא מהם את המיטב
עוד מרדיו מהות החיים:
