כשאחוזי הגירושין מרקיעי שחקים, אי אפשר שלא לתהות האם אנחנו מתחתנים מהסיבות הנכונות. עם כל הכבוד לאהבה, הייתכן שיש גורמים חזקים יותר שיכולים לסייע לשמר זוגיות מוצלחת לאורך זמן? פסיכיאטר וחוקר זוגיות חולק ארבע שאלות שעל כל זוג לשאול את עצמו לפני ההתחייבות לחיים משותפים.
כולנו גדלנו על ברכיהן של אגדות שבהן אהבה מנצחת הכול. נסיך ונסיכה נפגשים ומייד מתאהבים, ועוצמת אהבתם מצליחה לגבור על כל דרקון אימתני, מכשפה מרושעת או קללה הרסנית. בסוף הם כמובן מתחתנים וחיים באושר ועושר עד עצם היום הזה.
האומנם?
הפסיכיאטר ג'ורג' בלייר-ווסט, שחוקר זוגות ומערכות יחסים כבר מעל שני עשורים, מסביר שנישואים מבוססי אהבה הם מוסד טרי יחסית בהיסטוריה האנושית ועדיין לא הוכיחו את עצמם לגמרי כמתכון מנצח.
בהרצאה פוקחת עיניים מבית TED, הוא מאתגר את התפיסה הרווחת שלפיה אהבה רומנטית עזה היא המפתח לנישואים מוצלחים לאורך זמן. במקום זאת, הוא מציע לשאוב השראה ממסורות מבוססות יותר לגבי סוד הצלחתם של מערכות יחסים זוגיות, ומכוון לכמה שאלות שכדאי לשאול לפני שנכנסים לחופה.
האמת מאחורי האגדה
תרבות המערב המודרנית דוחקת בכל רווק או רווקה לחפש את "האחד" או "האחת" – אותו אביר או נסיכה על סוס לבן שיציתו אהבה בליבם ואז הם ידעו: זהו האדם שאיתו הם צריכים לבלות את שארית חייהם. אך עם כל הרצון הטוב, טוען בלייר-ווסט, לא בטוח שזוהי האסטרטגיה המוצלחת ביותר לנישואים מאושרים וארוכי טווח. אחרי הכול, לנישואים מבוססי אהבה יש ותק של כ-200 שנים בלבד בהיסטוריה האנושית.
ואיך הם עומדים במבחן בינתיים? שיעור הגירושין בנישואים מבוססי אהבה עומד על כ-40%, טוען בלייר-ווסט. במקביל, שיעורי הנישואים יורדים, כמו גם שיעורי הילודה. "בארצות הברית כיום אנשים נמנעים מנישואים לחלוטין, יותר מכל זמן אחר בהיסטוריה", הוא אומר.
מעבר לכאב הרגשי והכלכלי שפירוק משפחה גורם בדרך כלל לבני הזוג, יש לכך כמובן השפעה מרחיקת לכת על ילדיהם. במסגרת מחקר שמציג בלייר-ווסט, 1,400 נבדקים שהוריהם התגרשו בילדות נבדקו שוב בבגרותם כדי לבחון את ההשפעות ארוכות הטווח של הגירושין. על פי נתוני המחקר, הסבירות שילדים להורים גרושים יתגרשו בעצמם או יהיו מובטלים בבגרות היא יותר מכפולה ביחס לילדים אחרים. הם גם נוטים יותר לעשן ולשתות לשוכרה, והסבירות לכך שישלימו תואר אקדמי פוחתת, כאשר לנשים היה סיכוי של 58% פחות מגברים לעשות זאת.
"כשאנשים מתחתנים מאהבה, הם מקווים שהאהבה תסייע להם להתגבר על תקופות הקשות, קונפליקטים וגורמי לחץ בחיים. אך האמת היא שהרגשות שנלווים ללחץ וקונפליקטים אינם מתיישבים היטב עם רגשות רומנטיים והם נדחקים הצידה".
אומנם לא ניתן לדעת בוודאות מוחלטת שכל אותן השלכות מצערות הן תוצאה ישירה של גירושי ההורים, אך האמת היא שאין צורך במחקר בשביל לדעת שגירושי הורים לרוב מביאים עימם לכל הפחות צער וקושי רב לבני המשפחה.
האם ניתן להפחית את שיעורי הגירושין בנישואים מבוססי אהבה? לפי בלייר-ווסט, במקרה הזה התרופה הטובה ביותר היא מניעה. ולאור כל מה שאנחנו יודעים על גירושין והשלכותיהם, "מניעת קריסתן של מערכת יחסים לטווח ארוך חשובה לא פחות ממניעתן של מחלות קשות".
לאחר יותר מ-20 שנים של עבודה עם זוגות, בלייר-ווסט טוען כי המפתח ליציבות הקשר נמצא בשלבים ממש מוקדמים שלו. "ברוב במקרים", הוא אומר, "ניתן לקשור זאת עוד לתקופה הקודמת להתחייבות של הזוג. לפני שהם התחתנו, לפני שנולדו להם ילדים".
מה חזק יותר מאהבה?
נראה שאחת הדרכים היעילות להעלות את סיכויי ההישרדות של הנישואים היא פשוט לחכות איתם. לדברי בלייר-ווסט, אחד המנבאים החזקים ביותר לגירושין הוא כמה זמן זוג יוצא יחד לפני הצעת הנישואים. במחקר אמריקאי משנת 2015, בהיקף של מעל ל-3,000 נבדקים, גילו שאם הזוג המתין בין שנה לשנתיים, הסיכוי לגירושין פחת ב-21% בהשוואה לזוג שהתארס תוך פחות מ-12 חודשים. אבל אם הם המתינו שלוש וחצי שנים עד שההתאהבות הראשונית דעכה לחלוטין, הסיכוי לגירושין פחת באופן משמעותי ב-48%. מסקנות המחקר תומכות ברעיון שייתכן שאהבה רומנטית אינה בסיס חזק דיו להחזיק נישואים לאורך זמן. מה אפוא כן יכול להוות בסיס יציב מספיק?
בלייר-ווסט מציע להתבונן בסוג נוסף של מערכות יחסים: נישואים מאורגנים בשידוך. "למרות התחושה שלנו שנישואים מבוססי אהבה הם הנורמה, למעשה, מנקודת מבט גלובלית יש יותר סיכוי שנישואים יהיו מאורגנים מאשר לא. יתרה מזאת, במשך 95% מההיסטוריה המתועדת, נישואים מאורגנים היו הנורמה עבור כל כדור הארץ", הוא מסביר. מדובר בנישואים שבהם בחירת בני הזוג מתבצעת על ידי קרובים, מכרים או שדכנים מקצועיים, מתוך הסכמה מלאה ורצון חופשי של בני זוג בגירים. מן הסתם אין הכוונה לנישואים בכפייה שמהווים הפרה של זכויות אדם. בנישואים מאורגנים מודרניים לבני הזוג יש מעורבות מסוימת בבחירה, למשל זכות וטו, והם מתקיימים בחברה שפתוחה לגירושים.
בלייר-ווסט מציג מחקר נוסף שהשווה בין שביעות רצון בנישואים מאורגנים מודרניים בארצות הברית, שבהם לבני הזוג הייתה שליטה מסוימת בבחירת בן/בת זוג, לעומת נישואים מבוססי אהבה. הזוגות שנבדקו בשתי הקבוצות היו נשואים במשך 11 שנים בממוצע, כאשר 'שביעות רצון' נקבעה לפי ארבעה גורמים: אהבה, נאמנות, ערכים משותפים והסכמה על נושאים כלכליים.
באופן שעשוי אולי להפתיע, בכל הפרמטרים נמצאה שביעות רצון גבוהה יותר בקרב בני הזוג שנישאו בנישואים מאורגנים. המשמעות היא שמעורבות גדולה יותר בבחירת בני הזוג על בסיס משיכה או רגשות רומנטיים לא העלתה את ציוני האהבה או את רמת שביעות הרצון הכללית בנישואים.
מחקר נוסף שהוא מציג בחן את מידת האהבה הרומנטית בסוגי נישואים שונים לאורך זמן. נמצא שלאחר 5 שנות נישואים רמת האהבה בנישואין מאורגנים עולה על זו שבנישואים מבוססי אהבה, ולאחר 10 שנים רמות האהבה בנישואים מאורגנים כבר גבוהות באופן משמעותי מאשר אלה הספונטניים.
כדי להעמיד דברים על דיוקם – בלייר-ווסט אינו מציע לזנוח את מוסד הנישואים מבוססי האהבה ולשוב להתחתן בשידוכים בלבד, מודרניים ככל שיהיו. הוא פשוט מבקש שלא לראות בהם מסורת מיושנת ולא רלוונטית. במקום זאת, הוא מציע להתבונן במוסד הזה ולהכיר בתובנות ובערך שהוא עשוי להעניק לנו.
מחויבות היא שם המשחק
"שאלתי גבר פקיסטני שראיינתי עבור המחקר שלי איך הוא מרגיש לגבי שידוך פוטנציאלי, שבו אימו, הדודות שלו, אימה של המועמדת, הדודות שלה – כולן בוחרות את בת הזוג שלו", מספר בלייר-ווסט. "הוא השיב: 'ובכן, כמובן שכל האנשים האלה צריכים לבחור את בת הזוג שלי. הם יודעים הרבה יותר ממני על דברים כאלה. אני רק בן 35'".
האנקדוטה הזו אולי עוררה גל של צחוק בקרב קהל הצופים, אך למעשה היא טומנת בחובה תובנה יקרת ערך. מסורת הנישואים המאורגנים מבוססת על חוכמה קולקטיבית עתיקה ומוערכת של אנשים למודי ניסיון והבנה לגבי מה נדרש על מנת ליצור זוגיות מוצלחת ויציבה.
ומה היא אותה חוכמה? מה יודעות השדכניות, האימהות, הדודות והסבתות שלא יודעים זוגות טריים שמסונוורים מאהבה?
"מחויבות מעבירה אתכם דרך התקופות הקשות. אהבה רומנטית לא כל כך".
"ובכן, דעתי היא שכשאנשים מתחתנים מאהבה, הם מקווים שהאהבה תסייע להם להתגבר על התקופות הקשות, על קונפליקטים ועל גורמי לחץ בחיים", הוא אומר, "אך האמת היא שהרגשות שנלווים ללחץ וקונפליקטים אינם מתיישבים היטב עם רגשות רומנטיים והם נדחקים הצידה. זוגות שאני עובד איתם, שחוו בעיות חוזרות ונשנות, אומרים לי שהאהבה דעכה". לעומת זאת, הוא מסביר, נישואים מאורגנים שאינם מתחילים כאשר הזוג מאוהב, יוצאים מנקודת פתיחה אחרת. "כל מה שיש להם מההתחלה הוא מחויבות, מחויבות לגרום לזה לעבוד, לא משנה מה, ולגרום לזה לעבוד כצוות. חוסר הרגש הרומנטי בזמנים קשים לא רק שלא מפתיע את בני הזוג, אלא גם שהוא לא מעניין אותם במיוחד. מחויבות מעבירה אתכם דרך התקופות הקשות. אהבה רומנטית לא כל כך".
בסופו של דבר, אפשר לראות שבקרב הזוגות המשודכים, בהמשך גם צומחת אהבה רומנטית שאף עולה בעוצמתה באופן משמעותי על זו שבין בני הזוג שנישאו מאהבה מלכתחילה. כאן אנו חוזרים לאותה חוכמה עתיקה של השדכניות, זקנות השבט. מה הן בעצם מחפשות במועמדים פוטנציאלים לשידוך, שגם זוגות מאוהבים יכולים להיעזר בו?
לומדים לשאול את השאלות הנכונות
בלייר-ווסט מספר שד"ר רוברט אפשטיין, פסיכולוג מחקר בכיר במכון האמריקאי למחקר התנהגותי, ביקש לענות בדיוק על שאלה זו. הוא וצוותו חקרו נישואים מאורגנים מודרניים בכדי לגלות כיצד הם בונים אהבה שמתגברת ושורדת לאורך זמן. חמשת הגורמים המובילים היו:
- הקרבה – הרצון והיכולת להקריב למען בן הזוג, לעשות ויתורים ולקיים פשרות.
- קבלה – לקבל באופן מלא את בן הזוג על מגרעותיו וחסרונותיו.
- טיפוח – מחויבות לטפח את הצמיחה האישית של בן הזוג ושל עצמנו כאחד.
- אכפתיות – כדי לטפח באופן יעיל את הצמיחה האישית של מישהו, מסביר בלייר ווסט, צריך להיות מאוד מעוניינים בו באופן אותנטי, ושיהיה לנו מאוד אכפת היכן הוא נמצא בהווה ובעתיד.
- אחריות – אנחנו צריכים לקחת אחריות על הצמיחה האישית שלנו, ולא יכולים להסתמך על כך שבני הזוג שלנו יספקו את כל צרכינו.
לדעת בלייר-ווסט, גורם האחריות הוא אפילו רחב יותר ומאפשר לנו להתבונן על הבדל נוסף בין התפיסה של נישואים ספונטניים לבין נישואים מאורגנים. בתפיסה של נישואים מאהבה, אתה לא מחפש את ה"אחד"/"אחת", אלא "מוצא" אותם דרך התהליך הרומנטי הידוע – תהליך פסיבי של התאהבות. אנו סומכים על ההתאהבות הזו שתבחר עבורנו את בן הזוג, במקום להאט את הקצב, לחקור לעומק, ולבצע בחירה מושכלת לגבי ההתאמה של בן הזוג אלינו. "בחירת בן או בת זוג הזוג לחיים היא ההחלטה המשמעותית ביותר שתעשו", הוא אומר. ועל כן יש להפוך אותה לתהליך אקטיבי שבו אנו לוקחים אחריות על החיפוש והבחירה.
לכל אותם זוגות צעירים שכבר מאוהבים, בלייר-ווסט מציע פשוט ליהנות. את המחשבות על חתונה לדחות לגיל מבוגר יותר, בין אם זה עם אותו אדם או עם אדם אחר, ומזכיר שלא חייבים להתחתן או להביא ילדים עם מישהו רק בגלל שכרגע מאוהבים בו. ואם בכל זאת מתגנבות המחשבות לגבי האם היא או הוא הם ה"אחד"/"אחת", הוא מציע להיעזר במסקנות המחקר ובבינתן של השדכניות כדי לשאול 4 שאלות אחרות: האם אני מקבל/ת את בן/בת הזוג שלי כמו שהוא למרות החסרונות שלו/ה? האם אני מחויב/ת לטפח אותו/ה כדי להשיג את מה שחשוב לו/ה? האם הם מקבלים/ות אותי באותו האופן? והאם הם מחויבים/ות לי? כל מה שצריך הם 4 'כן'.
תמונת כותרת: Ashish_wassup6730 on Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
לשמור אותם קרוב, לטווח הרחוק – מה אפשר ללמוד מאלפי שנים מצטברות של מערכות יחסים?
ההרצאה השבועית של TED: כדי שנישואים יחזיקו לאורך זמן, כדאי דווקא לדמיין כיצד הם יסתיימו
התפריט הרומנטי שלנו – כיצד משפיע תת-המודע על בחירת בני זוג?
עוד מרדיו מהות החיים:
