חוקרת מוח שחוותה שבץ אגרסיבי למדה על בשרה מהן ארבע האיכויות העיקריות של המוח האנושי. היא מסבירה כיצד ההיכרות עימן וזיהוי כל אחת מהן בעת פעולה מספקות חוויה נוירולוגית שלמה ומלאה.
בגיל 37 עברה חוקרת המוח ג'יל בולטה טיילור אירוע מוחי חמור. תוך שעות בודדות כמעט כל ההמיספרה השמאלית שלה חדלה לתפקד. כמי שבילתה את רוב זמנה בהבנת האנטומיה של האיבר המופלא הזה – היא הבחינה כיצד היא מאבדת יכולות קוגניטיביות ספציפיות בזו אחר זו ומתוך כך הסיקה על המתרחש במוחה.
לקח לה שמונה שנים להתאושש מהאירוע ולחזור לרמה התפקודית שקדמה לו. אבל היא מעולם לא חזרה להיות מי שהייתה לפני.
כשבולטה טיילור שבה למעבדת המחקר היא הגיעה עם הסתכלות הוליסטית יותר. היא חזרה עם שאלות והשערות בנוגע לאופן השימוש שלנו בצביר הרקמות החיוני ביותר בגוף ובמשך שנים עבדה על ספר שיאגד את מה שלימים כינתה חוויה מוחית הוליסטית. בהרצאה שהעניקה ל-BigThink היא מסבירה על ארבעת האזורים המרכזיים במוח שלנו ועל האיכויות הקוגניטיביות של כל אחד מהם.
לדבריה, לכל אחד ואחת מאיתנו נתונים ארבעת הכלים הללו, וכשמתחילים לזהות אותם באים לידי ביטוי בפעולות יומיומיות, אפשר לגלות את המאזן שמאפיין את המוח האישי שלנו. מתוך ההיכרות עימם נוכל גם לבחור לטפח יותר את אלה מהם שאנו רואים לנכון. החוויה האישית המטלטלת שעברה הבהירה לה מדוע חיים שמאפשרים זמן במה מספק עבור כל אחד מארבעת האזורים הללו הם חיים של רווחה גדולה יותר.
מתאים לכל הרמות – המוח בחלוקה גסה
"כשאנחנו מסתכלים על המוח האנושי", מסבירה בולטה טיילור, בעודה מחזיקה מוח משומר בידה, "אנחנו רואים רקמה רגשית שחלקה בהמיספרה הימנית וחלקה בהמיספרה השמאלית, ורקמת חשיבה המתפרשת גם היא על שני החצאים".
לדבריה, הפעילות באזורי החשיבה השמאליים מקושרת לחשיבה רציונלית מאורגנת ומובנית. שם אנחנו מקטלגים, מבחינים, מתכננים קדימה ומייצרים עבור עצמנו תחושת שליטה. שם גם ממוקמים האזורים שאחראיים להפקת צליל ואלו שמעניקים לצלילים הללו משמעות. כלומר, החלק השמאלי, נקרא לו 'הרציונל', הוא זה שמאפשר לנו גם לתקשר זה עם זה.
"היא מתארת כיצד רצתה לדבר ויצאו קולות שנשמעו כמו נביחות. היא הרגישה אבודה בזמן ופתאום כל הגבולות של גופה והווייתה היטשטשו: לא ידעתי היכן אני מתחילה והיכן אני נגמרת".
הפעילות באזורי הרגש השמאליים מקושרת ליכולת שלנו לשחזר את העבר או לדמיין את העתיד. בעזרת החלקים הרגשיים של ההמיספרה השמאלית אנחנו מבינים את ליניאריות הזמן. אנחנו יכולים ללמוד מטעויות שעשינו ולהסתכל על מה שקורה עכשיו בפרופורציה. מאזור 'תפיסת הזמן' הזה מגיעה התחושה שהדברים עוד יכולים להשתנות ושגורלנו לא נחרץ.
האזורים הרגשיים של ההמיספרה הימנית, לעומת זאת, עסוקים מאוד ב'כאן ועכשיו'. הם כל הזמן מעבירים תשדורת שקשורה בתחושה הנוכחית. כשאנחנו שוחים, למשל, הם מקבלים דיווח מכל חלקי הגוף לגבי טמפרטורת המים, המגע שלהם על העור והלחץ שהם מפעילים עליו. אלו האזורים שפעילים כשאנחנו נכנסים למצב 'פלואו', כלומר, כשאנחנו מתמסרים לפעילות כלשהי באופן טוטלי.
ולסיום, האגף הרביעי, אזור 'מבט העל'. אם 'הרציונל' הוא מומחה גדול בפרטים הקטנים, הרי שברקמת החשיבה הימנית מעובדות מחשבות שעסוקות בתמונה הגדולה. דרך האזורים שפעילים בה אנחנו מסוגלים להסתכל בזום אאוט על העולם ולראות את עצמנו כחלק אינטגרלי בתוכו. אלו צבירי תאים שמייצרים תחושה של הכרת תודה עמוקה, יראה ופליאה.
ארבע הדמויות שמתגוררות בתוך המוחות של כולנו
בולטה טיילור מתייחסת לארבע האיכויות הקוגניטיביות הללו כאל דמויות בראשנו. "ברגע שמתחילים להבין שקיימות בתוכנו ארבע דמויות שונות ומזהים אותן גם באחרים, כבר אי אפשר שלא לראות את זה יותר", היא אומרת. אנחנו מתכננים כיצד נעביר את סוף השבוע הקרוב ומנסים לדמיין מה ירגיש הכי טוב – זוהי 'תפיסת הזמן'. אנחנו עומדים מתחת לזרם במקלחת ולכמה רגעים קטנים שוכחים מהעולם ומתמסרים לתחושה הנעימה הזו על הגוף – זהו ה'כאן ועכשיו' שלנו. אנחנו משווים בין קופסאות דגני הבוקר שעל המדף בסופר – 'רציונל'. אנחנו מביטים אל האופק וחווים איזו רווחה קטנה – 'מבט העל'. אצל כל אחד מאיתנו "הדמויות" יבואו לידי ביטוי בצורה אחרת. יש מי שהחשיבה השמאלית שלו נוכחת בעבודה כאנליטיקאי ויש מי שמשתמש בה כשהוא ממיין בגדי חורף וקיץ ובורר את אלו שכבר קטנים על הילדים. יש מי שמשתמש בה המון ויש מי שמשתמש בה רק מעט, אבל אין אדם שלא משתמש בחשיבה שמאלית, או בכל אחת מהאיכויות האחרות.
בולטה טיילור, לדוגמה, מעידה על עצמה כי לפני האירוע המוחי שחוותה נהגה להשתמש המון באזורי החשיבה השמאליים. 'הרציונל' אפיין אותה והיווה אזור נוחות עבורה. היא חשבה על החיים באופן אנליטי והתמקדה רבות בפרטים הקטנים. זה בוודאי הקנה לה יתרון בעבודתה כחוקרת נוירו אנטומיה, אך כתוכנית עבודה לשימוש במשאבים היה זה לוקה בחסר.
"ידעתי שהחלמתי לגמרי כשהחלק הארגוני הזה שלי חזר ואמר: עכשיו אני רוצה להיות הבוס שוב. שאר המוח שלי אמר: אנחנו כל כך שמחים שחזרת כי אנחנו צריכים את הכישורים שלך כדי להיות אדם מתפקד בחברה. אבל לא, אנחנו לא הולכים לחיות על בסיס הערכים של ההמיספרה השמאלית שוב. עכשיו אנחנו הולכים לחיות כדמוקרטיה קולקטיבית מבפנים, מתוך הראש שלנו".
ואז, ביום השבץ, ללא יכולת שליטה, היא איבדה תפקוד בעוד ועוד חלקים מרקמת המוח השמאלית שלה. בספרה התקף התובנה שלי היא מתארת כיצד רצתה לדבר ויצאו קולות שנשמעו כמו נביחות. לדבריה, היא הרגישה אבודה בזמן ופתאום כל הגבולות של גופה והווייתה היטשטשו. "לא ידעתי היכן אני מתחילה והיכן אני נגמרת", היא אומרת וממשיכה לספר כי הרגישה שהפכה 'אחד' עם העולם ונמלאה התרגשות יוצאת דופן. "כשאתה ממש כאן, ממש עכשיו, וההסתכלות שלך פתוחה ורחבה כזו, גדולה כמו לחוות את כל היקום ברגע אחד, אז אתה רואה איך הכול קשור זה בזה ומושפע אנרגטית".
בולטה טיילור עברה חוויה שהיא גם מופלאה, ייחודית, ממלאה ומעשירה, אך היא גם מבעיתה ומשתקת. "עדיין היו לי החלקים האלו במוח שפעלו, אבל אני, הפרט, נעלמתי", היא אומרת. ולרופאים לא היה מושג אם הניתוח שהייתה צפויה לעבור יוכל להחזיר לה את היכולת להיזכר או להכיר ולו בחלק כלשהו מהזהות שהייתה לה במשך 37 שנים.
דמוקרטיה מוחית
בזמן שבהמיספרה הימנית טמונה חוויה גבוהה מאוד של אחדות עם העולם וכן היכולת להתמסר, להירגע, לשכוח מהדקויות המעיקות של החיים – ההמיספרה השמאלית מחזיקה את מי שאנחנו. את הנבדלות שלנו מהעולם ואת הייחודיות שלנו. 'להרגיש אחד עם היקום' נשמע אידילי, אך כשאין לזה קונטרה, כשזה לא תחום, זה עשוי להרגיש כמו אבדון מוחלט. "הייתי מוצפת ברגש המדהים הזה ואהבתי את זה. זה היופי שבלהיות בחיים, אבל זה לא נועד להיות אורח חיים, זה נועד להיות מידע שיש לי גישה אליו", היא אומרת. כלומר, ללא ההמיספרה השמאלית שתחזיק את המידע הזה הוא כמו הופך חסר תועלת.
אחרי שמונה שנים של למידה מחדש ותרגול, שחזרה בולטה טיילור לחלוטין את כל הפונקציות המוחיות שלה. "ידעתי שהחלמתי לגמרי כשהחלק הארגוני הזה שלי חזר ואמר: עכשיו אני רוצה להיות הבוס שוב. שאר המוח שלי אמר: אנחנו כל כך שמחים שחזרת כי אנחנו צריכים את הכישורים שלך כדי להיות אדם מתפקד בחברה. אבל לא, אנחנו לא הולכים לחיות על בסיס הערכים של ההמיספרה השמאלית שוב. עכשיו אנחנו הולכים לחיות כדמוקרטיה קולקטיבית מבפנים, מתוך הראש שלנו".
אי אפשר לומר שמדובר במוט הילוכים ידני: רק ללחוץ על הקלאץ' ולהעביר לסגנון אחר של חשיבה או חוויית רגש. לעיתים קרובות המציאות החיצונית מפעילה דווקא את הסגנון ההפוך ממה שהיינו רוצים או שאנחנו באופן בלתי נשלט מנתבים אל ברירת המחדל המוחית שלנו. אך המסר של בולטה טיילור הוא אחר. היא מבקשת להסביר ולהזכיר לנו שבכל רגע נתון, בכל אחד ואחת מאיתנו קיימות ארבע האיכויות המנטליות הללו. גם לאדם הכי רציונלי עלי אדמות יש המיספרה ימנית, ולהיפך.
במידה שהשימוש הנוירולוגי שלנו נוטה לכיוון אחת הדמויות באופן לא מאוזן, פיסת המידע הזו נועדה להזכיר לנו שיש עם מה לעבוד. שכל יתר הדמויות אולי קצת מנומנמות או מושתקות אך הן קיימות וזמינות לשימוש. יכול להיות שנצטרך לנהל משא ומתן מטפורי בין ארבעתן ולהבטיח היכן כל אחת יכולה לככב כדי שאף צד לא יחוש מקופח ויוכל לפרגן לאחרים בזמנם. היכרות עם האופן שבו כולן משלימות אחת את השנייה יכולה להעניק לנו שינוי תפיסתי ולהוות בסיס ליצירת שיתוף פעולה בריא והוליסטי יותר.
תמונת כותרת: julien Tromeur / Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
נוירולוג מסביר: כיצד אמנות מופשטת מדליקה ניצוצות במוח ומה היתרונות הקוגניטיביים שלה
8 מאפיינים של מוח חרדתי מלמדים אותנו כיצד לפתח תשתית יציבה להתמודדות
יותר מדי ממשהו טוב – כיצד משפיעה הצפת מידע יומיומית על מוחנו?
עוד מרדיו מהות החיים:
