מה מספר מוחם של אנשים שחיים בזוגיות ארוכת שנים ומוצלחת? אילו מחשבות רווחות שנוגעות ליחסים סותר המחקר בתחום? וכיצד שבירה של פרדיגמות הקשורות ליחסי מין יכולה לאפשר לנו לשמר קשרים לאורך זמן?

בילדותה, התגוררה הלן פישר עם הוריה ואחותה התאומה בבית שכמעט כל קירותיו עשויים זכוכית. הבית היה ממוקם בתוך שטח מיוער גדול מאוד במדינת ניו יורק. תוך ישיבה נינוחה בסלון הם יכלו לראות את האיילים והשועלים משוטטים בחוץ. דרך קירות הזכוכית, כמובן.

גם פנים הבית נחלק באמצעות מחיצות רבות של קירות זכוכית. אפילו אזור חדר השינה של הוריהן.

כדי להימנע מתצפיות לא רצויות, "בימי שבת אחר הצהריים קיבלנו הוראה: לעולם לא ללכת סביב הצד הזה של הבית", מספרת פישר בסרטון של Big Think. כבר בתור ילדה קטנה, לדבריה, הבינה שיש דברים מסוימים בזוגיות שאין להפריע להם, שזקוקים למרחב והזמן המקודשים שלהם, שצריכים להמשיך להתקיים לאורך זמן. גם כשהתאומות בנות ארבע, גם כשהן בנות עשר וגם כשהן בנות עשרים וחמש.

מהאופן שבו היא מספרת את סיפורה עולה כי מערכת היחסים הבריאה של הוריה עוררה בפישר סקרנות רבה. אולי היה זה משהו בטקסיות שבה נערכו חלק מהדברים, בקרבה הפיזית הנינוחה או בתנועה שלהם בעולם. כך או אחרת, את כל חיי המחקר האנתרופולוגי שלה היא הקדישה למערכות יחסים. ביחד עם עמיתה בשם אמילי נגוסקי, סופרת ומרצה למיניות, פישר מציעה נקודת מבט מגובה במחקרים ששוברת חלק מהתפיסות הרווחות סביב קשרים רומנטיים, סקס וזוגיות ארוכת טווח.

כיצד המוח שלנו חווה דחייה רומנטית?

בתחילת דרכה האקדמית חקרה פישר את הפעילות המוחית של אנשים מאוהבים. היא זיהתה כי אחד האזורים הפעילים ביותר בזמן החשיבה או ההתבוננות על בחירי ליבם הוא הטגמנטום הגחוני, אזור בעל תפקיד מרכזי בתחושת הגמול החיובי. הוא משחרר דופמין וממלא אותנו בתחושת אושר נעימה. הוא גם ידוע כמקושר לנטייה לחיפוש אחר חידושים. בעודה מתבוננת על התוצאות, חשבה לעצמה: "את יודעת, הלן, זה באמת לא מאוד חשוב. הרי כשאתה מאוהב בטירוף באדם הנכון, אין לאף אחד בעיה. הבעיה האמיתית היא כשאותו אדם דחה אותך. שם את יכולה לתרום לאנושות".

מחקר המשך שערכה גילה כי מוחם של נבדקים שחוו דחייה רומנטית משמעותית הפעיל שלושה מנגנונים שונים: האחד, אותו טגמנטום גחוני. "אתה הרי לא מפסיק לאהוב מישהו כיוון שהוא דחה אותך". השני, אזור שמקושר להפקת כאב. כזה שפעיל גם כשאנו סובלים מכאבי שיניים. והשלישי, ואולי המעניין מכל, היה גרעין האקומבנס. "זהו אזור במוח שהופך לפעיל כשמישהו מתמכר לקוקאין, להרואין, לאלכוהול, לסיגריות או להימורים", היא מסבירה. הייתה זו תובנה מטלטלת עבורה. אהבה רומנטית מייצרת אפקט חזק כל כך שהניסיון להימנע ממנה נחווה במוח ממש כמו ניסיון להימנע ממושא התמכרות קשה.

מלאת השפעה ככל שתהיה האהבה הרומנטית של תחילת קשר, פישר האמינה כי היא רק חוליה אחת בשרשרת של מערכות יחסים ארוכות טווח. חלחלה בה ההבנה שכדי ללמוד על אודות קשרים באופן מעמיק עליה לחקור גם את שני החלקים הנוספים: חשק מיני ותחושות של היקשרות עמוקה.

במאמרה הראשון היא טענה כי "החשק המיני התפתח כדי להוציא אותך החוצה לחפש מגוון רחב של שותפים. אהבה רומנטית התפתחה כדי לאפשר לך למקד את אנרגיית ההזדווגות שלך רק באחד מהם בכל פעם. וההיקשרות התפתחה כדי לאפשר לך להישאר עם האדם הזה, לפחות לפרק זמן שמספיק כדי לגדל ילד אחד את כל תקופת ינקותו".

"אהבה רומנטית מייצרת אפקט חזק כל כך שהניסיון להימנע ממנה נחווה במוח ממש כמו ניסיון להימנע ממושא התמכרות קשה".

ואכן, במשך זמן רב סברה מה שרבים נוטים לחשוב – שמדובר בשלושה שלבים שונים של קשר. יש אפילו מי שאף יטענו כי מדובר בשלושה שלבים שונים בחיים. אך אז הגיע מחקר שטרף את הקלפים.

במהלך מחקריה המשיכה פישר לבדוק אילו אזורים מוחיים משתתפים בשני התהליכים הנוספים לצד התאהבות רומנטית, דהיינו מיניות והיקשרות עמוקה. חלק מממצאיה מוכרים היום לכל, ועל אף שהיא לא בהכרח הראשונה שגילתה אותם, הגדרתם היוותה חלק מתהליך עבודתה. היא מצאה כי אחד האזורים הפעילים ביותר כשזה נוגע לדחף מיני הוא ההיפותלמוס, שידוע כאחראי על ויסות חום גוף, על יצירת תחושת צמא ורעב – ועל יצר ההתרבות, כאמור. ולבסוף, כשחקרה נבדקים שמעידים על תחושת היקשרות ואינטימיות חזקה עם בני הזוג שלהם היא ראתה כי צביר עצבים בשם הגרעין הפאראוונטריקולרי פעיל מאוד בשלב זה. הוא אחראי על הפרשת הורמונים, ביניהם אוקסיטוצין וזופרסין, שמוכרים גם כחיוניים בתהליך ההיקשרות של אם לתינוקה.

על פניו, ממצאיה תאמו לתפיסה הרווחת כי כל התנהגות מקורה במוח שלנו וכי לכל אחת מהן תפקיד מפתח שקשור ביכולת שלנו להעמיד צאצאים ולייצר המשכיות. אבל אז באה ההפתעה. "אני ועמיתיי סרקנו את מוחם של נבדקים שהעידו על עצמם כי הם חיים בזוגיות אוהבת ארוכת שנים". הם היו בשנות החמישים והשישים לחייהם, 'נשואים באושר', מה שנקרא, עם ממוצע של 21 שנות זוגיות.

"זוגות המקיימים קשר מיני חזק בטווח הארוך הם לא זוגות שכל הזמן לא יכולים לחכות לדחוף את הלשון זה לפיו של זה – אלא הזוגות שיודעים ליצור יחד מרחב או סיטואציות שמאפשרות למוחות של שניהם גישה להנאה".

למרבה הפתעתם, הם זיהו פעילות מוגברת באותם שלושה אזורים שמאפיינים את שלושת השלבים. הטגמנטום הגחוני "המאוהב" היה פעיל, אותו חלק "נמשך" בהיפותלמוס היה פעיל וגם הגרעין הפאראוונטריקולרי "השייך והנינוח" היה פעיל. במילים אחרות, המחקר הציע כי שלוש ההתנהגויות אינן שלבים שמתחילים ונגמרים, אלא שאולי המפתח לזוגיות מוצלחת ארוכת שנים טמון דווקא בהצלחה לשמר את שלושתן לאורך זמן. "אם אתם רוצים לשמור על שותפות מאושרת ארוכת טווח, אתם רוצים לקיים את כל שלוש מערכות המוח האלה", היא אומרת.

לדבריה, בגלל הקשר הנוירולוגי ההדוק בין תחושות של אהבה רומנטית ובין החיפוש אחר חידוש, כדי לשמור על הפן הזה בזוגיות כדאי לחדש, ובכל תחום אפשרי. לא בהכרח באופן ישיר. "לא צריך להתנדנד מנברשות; פשוט לרכוב על אופניים אל המסעדה שבה תאכלו ארוחת ערב, לטייל בחלק לא מוכר של העיר או לצאת לחופשת קיץ במקום אחר". תוך זמן מה, הגיוון צפוי להעיר גם את האזורים "המאוהבים" של המוח.

כדי לשמר את הפרשת האוקסיטוצין והזופרסין ואת תחושת ההיקשרות, עלינו לזכור לשמור על מגע. כל מגע נעים שהוא. לדבריה, החזקת ידיים, נשיקות (לא חייבים עם לשון, גם על הלחי יעבוד), הליכה שלובה זרוע בזרוע או אפילו ישיבה קרובה אחד ליד השני כדי לראות טלוויזיה – "כל סוג של מגע נעים ממושך מניע את המערכת הפאראוונטריקולרית".

אחרון חביב הוא חיי מין פעילים. לדבריה, אלו חיוניים לרווחה שלנו גם כשהרצון להביא עוד ילדים הפך לזיכרון רחוק. אך בעוד שלהחזיק ידיים בזמן שצופים בסדרה או ללכת לשוטט במקום זר הן שתי הצעות קלות יחסית ליישום, איך עושים יותר סקס כשאין חשק לסקס? פה נכנסת לפריים נגוסקי. ויש לה כמה רעיונות מבוססי מדע שעשויים לחדש.

אי אפשר לקיים יחסי מין מוצלחים בלי מוח מרוצה

לפני הכול, נסייג ונאמר שהיעדר משיכה מינית יכול לנבוע ממקורות שונים ומגוונים שאולי מצריכים התייחסות אחרת. ואולם נגוסקי מתייחסת לשתי "טעויות" תפיסתיות נפוצות, הקשורות בסגנון התשוקה האישי שלנו ובמנגנון הנוירולוגי של התשוקה.

רבים פונים אל נגוסקי עם מבט מודאג ומדווחים על היעדר חשק מיני. הם מספרים איך פעם היו משוטטים ברחוב ופתאום, כמו זרם חשמלי, היה מתעורר בהם התיאבון. הם מתאבלים על אובדן הספונטניות. אך האמת היא שישנם שני סגנונות של חשק מיני – ספונטני ותגובתי. ושניהם טבעיים ובריאים. לעומת הראשון, "במקום שהוא פשוט יופיע כמו ברק", חשק תגובתי "מופיע בתגובה להנאה". זה יכול להיות פריט לבוש ספציפי, סצנה ארוטית בספר או בסרט, משחק תפקידים או אפילו רביצה משוחררת מדאגות על שמיכת פיקניק במרחבים של טבע. "המידע הזה כשלעצמו יכול להקל על אנשים", היא אומרת, "כי הם מבינים שאין להם בעיה בבלוטת החשק, פשוט יש להם חשק תגובתי". וכדי שהוא יגיב צריך לגלות מה מעורר אותו. מה ששולח אותנו להבנת המנגנון הנוירולוגי.

"כיאה לתהליך שמתחיל ואולי גם נגמר במוח – סקס מורכב משני מנגנונים: עוררות ודיכוי. בזמן שמאוד אינטואיטיבי ונכון לחפש מה מעורר את התשוקה, ישנה שאלה חשובה לא פחות: מה מעכב את התשוקה שלנו?"

כיאה לתהליך שמתחיל ואולי גם נגמר במוח – סקס מורכב משני מנגנונים: עוררות ודיכוי. בזמן שמאוד אינטואיטיבי ונכון לחפש מה מעורר את התשוקה, ישנה שאלה חשובה לא פחות: מה מעכב את התשוקה שלנו? אנחנו עשויים לגלות שנעילה של דלת החדר, גם כשאין אף אחד בבית, תעשה קסמים או שמקלחת מקדימה טובה היא קריטית עבורנו.

לדברי נגוסקי, אצל מרבית האנשים שנאבקים עם היבט כלשהו של מיניות – הנאה, תשוקה או חוויית אורגזמה – זה לא בגלל שאין מספיק גירוי מעורר אלא בגלל שיש יותר מדי גירוי לבלמים. ויכול להיות שלגירוי הזה אין שום קשר למין עצמו אלא ללחץ, לדימוי גוף, לטראומה או לבעיות ביחסים. "זוגות המקיימים קשר מיני חזק בטווח הארוך הם לא זוגות שכל הזמן לא יכולים לחכות לדחוף את הלשון זה לפיו של זה – אלא הזוגות שיודעים ליצור יחד מרחב או סיטואציות שמאפשרות למוחות של שניהם גישה להנאה".

"למרבה הצער, אם אנחנו רוצים לחקור את הרעיונות האלו עם השותף או השותפה שלנו, נצטרך לדבר איתם על סקס", היא אומרת בחיוך. כלומר, ממש לנהל שיחה כנה ואינטימית בנושא. בסופו של דבר, "זו לא התדירות שבה אנחנו מקיימים יחסי מין שמשנה. לא עם מי אנחנו מקיימים אותם, איפה, באילו תנוחות או כמה אורגזמות אנחנו חווים", טוענת נגוסקי. השאלה היחידה היא זו: האם שני הצדדים נהנים מהם. לטענתה, כשלומדים כיצד לאפשר לזה לקרות, כל יתר החלקים קורים מעצמם.

תמונת כותרת: Ekaterina Karpacheva / Shutterstock

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

איזה מין בנאדם אנחנו – מה הפנטזיות המיניות שלנו יכולות ללמד אותנו על עצמנו?

מהן 5 השפות שבהן מדברים אהבה – וכיצד ניתן לגשר ביניהן בתוך זוגיות?

"החתיכה החסרה", לא בהכרח סיפור ילדים – משל חכם על תפקיד בני הזוג במערכת יחסים

עוד מרדיו מהות החיים:

ארקדי דוכין ועמית שלו משוחחים על מיניות מנקודת המבט של הקבלה