ההרצאה השבועית: איך להתמודד עם שלושת הטיפוסים הכי קשים בעבודה

איימי גאלו חוקרת יחסים במרחב העבודה כבר שנים. היא הבחינה במספר ארכיטיפים שהקשר הפוגעני עימם משפיע על איכות חיינו. זה יכול להיות קולגה מהצוות, אבל גם שכן או קרוב משפחה. מיהם שלושת הטיפוסים המורכבים ביותר וכיצד ניתן לשפר את האינטראקציה איתם?

יש חיבורים שלא עובדים. אנחנו רואים זאת כבר בגיל צעיר כשילדים מסוימים נמנעים אחד מהשני, רבים או מתחברים בצורה אינסטינקטיבית. כך גם בעולם המבוגרים. הבחור הנמוך מהמחלקה המקבילה שמברך לשלום בחיוך מוקצן ומעורר תהייה, או המוכרת במכולת השכונתית שמגיבה בהתגוננות לכל בקשה, אפילו שתפקידה לתת שירות. יכול להיות שמשהו במפגש איתנו מעורר בהם רגשות שליליים שמניבים אינטראקציות לא נעימות, אך ייתכן שאין פה עניין אישי – אלא שזה פשוט האופן שבו הם מתקשרים עם העולם כולו.

בהרצאה שהעניקה ל-Big Think מספרת איימי גאלו, הסופרת ומגישת הפודקאסט של HBR, כי במשך שנים חקרה והתעמקה באינטראקציות בינאישיות לא נעימות. היא התמקדה במרחב העבודה וחיפשה את הדמויות שמתאפיינות בתקשורת פוגענית גורפת. היא השתדלה לנפות חיכוכים אישיים בין אינדיבידואלים ולזהות את הטיפוסים השכיחים שעימם הכי קשה לשתף פעולה.

מחקרים שהיא מציגה מצביעים על כך ששמונים אחוז מהאנשים סובלים מלפחות עמית אחד שהתקשורת עימו בלתי נסבלת. רובנו אומרים לעצמנו 'ניחא, לכולם יש איזה מעצבן אחד במשרד' וחושבים לעצמנו ש'זה רק עבודה' והעיקר שנחזור הביתה אל הקן האוהב שלנו או אל יתר ההיבטים המשמעותיים בחיינו. אך לפי גאלו, אינטראקציה שלילית אחת שחוזרת על עצמה באופן יומיומי עלולה לפגוע בבריאות הנפשית שלנו ובהתפתחות המקצועית שלנו. במקרה הגרוע כל מה שצברנו נשפך על בני הזוג או הילדים ובמקרה הטוב, אם אפשר לכנותו כך, האנשים היקרים לליבנו מקבלים גרסה מדוכדכת וממורמרת שלנו, יום אחר יום. אין צורך בנתונים ובמחקרים כדי להוכיח שכל זה עלול לפגוע באיכות החיים שלנו, במוטיבציה ובשביעות הרצון.

מטרתה של גאלו הייתה להכיר את דפוסי ההתנהגות הבעייתיים השכיחים ביותר, להבין "מה לוחץ על הכפתורים" של אלו המתנהלים בעזרתם וללמוד כיצד לתמוך באותם אנשים כך שהתקשורת עימם תהפוך קלה יותר. זאת בניגוד לנטייה הטבעית לדחות אותם ולנסות לשנות אותם. היא הגדירה שמונה ארכיטיפים: העמית הפסימי, דמות הקורבן, זה שיודע הכול, הקולגה המשוחד, המפעיל הפוליטי, החבר הפסיבי-אגרסיבי, הבוס חסר הביטחון והחונך המענה. בהרצאתה התמקדה בשלושת האחרונים כיוון שלדעתה הם המורכבים ביותר.

הפאסיב-אגרסיב מבקש סולם

התנהגות פאסיבית-אגרסיבית היא דרך תקשורת שבה כעס לא בא לידי ביטוי באופן ישיר, אבל הוא בהחלט מובע באופן עקיף. "זה האדם הזה שאומר דבר אחד ואז עושה דבר אחר או מתנהל בכעס אבל אומר שהכול בסדר גמור", מדגימה גאלו. זה עשוי להיות קולגה מהמשרד אבל באותה המידה גם שכן או בן משפחה. למשל, אחות גדולה שבמקום למחות בנוגע לתוכניות המשפחתיות שותקת בשפתיים קפוצות. היא תאמר שלא קרה כלום אבל נוכחותה הכעוסה תורגש בכל תנועה ומילה.

"כאשר מישהו מתנהג באופן פאסיבי-אגרסיבי, כדאי להכיר בכך שהוא כנראה לא בוחר להיות פאסיבי-אגרסיבי בכוונה; רוב הסיכויים שהוא מפחד ממשהו", היא מסבירה. זה יכול להיות פחד מכישלון או מדחייה; אולי הוא לא יודע להתעמת וחושש שאם יגיד מה מפריע לו ינודה? אולי ייתפס על ידי אחרים כפחות מושלם ממה שהיה רוצה? ויכול להיות שהוא פשוט לא מצליח למצוא את המילים וחש חסר אונים בתוך הניסיון הזה.

אם נבין שזו בעיה שממנה הוא סובל וננסה לעודד אותו לבטא את מחשבותיו ורגשותיו בצורה ישירה ובזמן אמת, כשהאירוע עוד לא התנפח לממדי ענק, אולי נצליח לעזור לו לשחרר את הקיטור בצורה מווסתת ולא פוגענית, ותוך כך להימנע מנוכחות מתוחה ומהגעה לפיצוצים. גם באופן כללי וגם, כמובן, מולנו.

בוס חסר ביטחון הוא אדם כבול

הארכיטיפ השני מתאר אנשים שנוטים "לניהול מיקרו". כשהם מבקשים מאיתנו לבצע משימה הם נכנסים לדקויות ולפרטי הפרטים של ההסברים. הם מצפים שדברים ייעשו בדרך שלהם בלבד וכדאי שנתחקה אחריה צעד צעד ולא נעז לאלתר או לנסות לשפר. הם צדים טעויות במיומנות ומגיבים אליהן בצורה מוגזמת. נדמה כי לו יכלו היו משכפלים עצמם ומבצעים את כל התפקידים לבד. אבל לפי גאלו, הסיבה אינה טמונה בכך שהם חושבים עצמם לטובים ביותר. בקטגוריה הזו נוכל למצוא מנהלים, אך באותה המידה גם בני זוג או הורים שמאצילים סמכויות אבל לא באמת צועדים לאחור ומניחים לנו לבצע את התפקיד.

"חוסר הביטחון שלהם", מסבירה גאלו, "הוא כה מתעתע שהוא עלול לגרום לנו לפקפק בעצמנו". זה לא שהם סומכים רק על עצמם כיוון שהם יודעים הכי טוב, אלא שהם בעצמם חרדים מהמחשבה שהמשימה תתבצע באופן לא מדויק ואת השליטה הכי גבוהה בתוצאות הם יקבלו אם יעשו זאת בעצמם – או יכפו עלינו לעשות בדיוק את אשר תכננו. הצורך הגבוה שלהם בשליטה נובע מפחד והוא לא מותיר להם את החופש לסמוך על אחרים.

גם הפעם, הטקטיקה שמציעה גאלו נוגדת את האינטואיציה. כיוון שהיעדר הביטחון הוא שמוביל אותם, אם נצליח לנסוך בהם מעט ביטחון, התסמינים יפחתו. "נסו לציין בפניהם במה הם טובים", היא אומרת. אבל זה חייב להיות משהו שאנחנו באמת מאמינים בו. "האם הם טובים בלהצביע על סיכונים? האם הם טובים בלהפגיש את הצוות? ציינו זאת". אם נמצא את הדרך לומר להם שאנו מעריכים אותם ולחזק אותם, זה עשוי לעודד אותם לחוש ביטחון לצידנו ולהתנהל בצורה יותר נינוחה.

החונך המענה חושש מאיתנו

הטיפוס השלישי והאחרון במסגרת הרצאתה הוא "המענה". מדובר באדם שמיקומו בהיררכיה לעומתנו הוא של חונך. זה מישהו שהיינו מצפים שיהווה מנטור עבורנו. למשל, עובד ותיק בחברה שאליה הצטרפנו זה עתה או העובדת שעוזבת וחופפת אותנו בתפקיד. אך באופן מפתיע ומאכזב נראה שהאדם הזה בעיקר מנסה לערער אותנו ולגרום לנו להרגיש שאנחנו לא מספיק טובים לתפקיד. זו יכולה להיות חמותנו שבמקום לעזור לנו להתברג למשפחה בצורה החלקה ביותר רק תבחן אותנו בלי סוף כאילו שלא חתמנו הרגע ברית נישואין עם בנה; וזו יכולה להיות הגננת של הילד שבמקום להפגין ידע שרכשה במשך שנים ולשאוף ללמד אותנו להיות הורים רגישים, מודעים או מעצימים יותר – רק מבקרת ומרחיקה אותנו ממנה.

הבעיה כאן מתחילה מהחשש להפוך למיותרים. הורה שאינו מצליח להבחין בין תפקידו ההורי לתפקיד בן או בת הזוג של ילדיו עלול לחשוש שהוא ייוותר בצד הדרך. עובד ותיק בחברה עלול לחשוש שהדור הרענן יגרום לו להיראות מיושן וחסר תועלת. אולי אף להביא לפיטוריו.

אם כך, מציעה גאלו, "הראו להם שאתם משקיעים בהצלחתם […] שאתם לא כאן כדי לאתגר אותם ואינכם מאיימים על מקומם". בעצם, מדובר בדמויות שמהן אנחנו יכולים להיתרם רבות. כל עוד הם ימשיכו להתפתח וימשיכו ללוות אותנו – כך נזכה גם אנחנו למתנות הידע וההכוונה שלהם. אין צורך בחנופה לא טבעית, ומספיק לומר בפירוש: נשמח ללמוד ממך. גם אין צורך להתחייב להסכים עם כל מה שיגידו אבל כן להביע את הרצון לשמוע.

*

כשמדובר באנשים היקרים ביותר לליבנו נראה לנו יותר טבעי שנלמד אילו קשיים עומדים מאחורי ההתנהגות המרחיקות שלהם ונתמוך בהם באהבה כך שיוכלו להפסיק להיות מונעים מהפחד ולהתנהל בנינוחות. מולנו ומול העולם כולו. גאלו לוקחת את ההתייחסות הזו גם לקשרים פחות קרובים בחיינו כיוון שהשפעתם אינה מבוטלת. אם נעזור לשפר את מצבם הרגשי של הסובבים אותנו נרוויח סביבה נעימה יותר.

תמונת כותרת: Anthony A / Unsplash

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

כיצד לדבר על נושאים מאתגרים – ועוד כמה דברים ששווה ללמוד על תקשורת בין-אישית

אילו יתרונות בריאותיים ואילו אתגרים טומנת בחובה עבודה מהבית?

כיצד לא לשרוף את עצמנו – הרמזים לשחיקה שהגוף שולח לפני שאנחנו מודעים לה

עוד מרדיו מהות החיים:

ד"ר קרן צרפתי מספרת על שיטת האקומי – גישה התנסותית למרחב הטיפולי והבינאישי