עומק ידיעותיו של גוטפריד וילהלם לייבניץ בתחומים כמתמטיקה ופיזיקה הוביל אותו לחשוף עקרונות מדעיים שחלקם יבואו לידי ביטוי רק כ-300 שנה מאוחר יותר, ביניהם המהפכה הדיגיטלית. עומק הבנתו הפילוסופית לא נפל מכך ולמעשה, מדע ורוח היו כה שזורים זה בזה עבורו, שהוא ניסה להסביר את האחד באמצעות השני.
לייבניץ היה מה שמכונה איש אשכולות. לא כמחמאה ריקה, אלא במובן הדה וינצ'יני: הוא חלש על כך כך הרבה תחומי ידע, שכנראה בשלב מסוים החל לראות את החיבורים בין כולם, את המציאות ממעוף הציפור.
בחיבורו תיאודיציאה משנת 1710, שכעת יצא לאור בתרגום ראשון לעברית (תאודיציאה: מסות על טובו של האל, על חירות האדם ועל מקור הרע בהוצאת מאגנס תרגם וכתב מבוא: אלחנן יקירה), לייבניץ לקח על עצמו מיזם גרנדיוזי ברוח זו: הסברת אלוהים על דרך הלוגיקה. המובאה הבאה מציגה משל שכתב בניסיון להסביר מדוע המציאות הממשית שלנו היא הטובה ביותר האפשרית, על אף החלקים השליליים שבה. המשל מספר על תיאודורוס, שתהה מדוע יופיטר מלך האלים מאפשר לאנשים להיות רשעים אם הוא כל יכול. הלה שולח אותו לבתו כדי שתראה לו את כל העולמות האפשריים ובדרך זו ייווכח כי הנוכחי הוא הטוב מכולם.
לייבניץ האמין כי בסופו של דבר, כל דבר – טוב או רע – נועד לשרת מטרה אחרת, שלעיתים סמויה מעינינו. לשיטתו כל האירועים מתנקזים בקצה אל הטוב האולטימטיבי. יש שפסלו את תפיסתו האופטימית כנאיבית. אבל כשמסתכלים דווקא על תגליותיו המתמטיות והזמן שלקח להן להבשיל לכדי מהפכות – כמו זו הדיגיטלית – מעט ענווה מסתננת למחשבה: מעין אמונה מבוססת רציונל כי ייתכן שהמציאות האידיאלית היא זו שמונחת לרגלינו, גם אם כרגע אנו לא חווים אותה ככזו.
*
המעשייה של תיאודורוס
סקסטוס, כיוון שעזב את אפולו בדלפי, הלך לחפש את יופיטר בדודונה. הוא מקריב לו קורבנות, ולאחר מכן הוא שוטח לפניו את טענותיו. מדוע גזרת, הו אל גדול, שאהיה רשע, שאהיה אומלל? שנה את גורלי והטה את ליבי, והודה בטעותך. יופיטר משיב לו: אם אתה מוכן לוותר על רומא, הפארקות תייעדנה לך גורל אחר, תיעשה חכם, תהיה מאושר. סקסטוס: מדוע צריך אני לוותר על הסיכוי לזכות בכתר? כלום לא אוכל להיות מלך טוב? יופיטר: לא, סקסטוס, מיטיב אני לדעת מה נחוץ לך. אם תלך לרומא, תאבד. סקסטוס, שאיננו מסוגל להסכין עם קורבן כה גדול, עוזב את ההיכל ומשלים עם גורלו. תיאודורוס, מקריב הקורבנות הגדול, שנכח בשיחתו של האל עם סקסטוס, פונה אל יופיטר במילים אלה: חוכמתך נערצה, הו אדון האלים הגדול. לימדת איש זה מה פשעו. מן הדין שמעתה ואילך יאשים באומללותו את רצונו הרע, אין לו עוד פתחון פה. אבל אוהביך הנאמנים נדהמים. מקווים היו להעריץ את טובך כפי שהם מעריצים את גדולתך. היה לאל ידך לתת לו רצון אחר. יופיטר: לך אל בתי פאלאס. היא תורה אותך את מה שעליי לעשות.
"עיניך רואות את ארמון הגורלות שאני מופקדת עליו. מצויים בו מראותיהם לא רק של מה שמתרחש, אלא גם של כל מה שאפשרי. יופיטר סקר את כל האפשרויות טרם ראשיתו של העולם הקיים, סידר אותן לכדי עולמות, ובחר בטוב שבכולם. הוא בא לעתים לבקר במקומות אלה כדי ליהנות מהתבוננות מחודשת בדברים וכדי לבחור מחדש את בחירתו".
תיאודורוס נסע לאתונה. הוא נצטווה ללון במקדשה של האלה. בחלומו נקלע לארץ לא מוכרת. היה שם ארמון יפה מכול יפה ועצום בגודלו. האלה פאלאס הופיעה בשער, קורנת סביבה רוממות, מסנוורת, "Qualisque videri / caelicolis et quanta solet". היא נגעה בפניו של תיאודורוס בענף עץ זית שאחזה בידה. והנה הוא מסוגל לשאת את זיווה האלוהי של בת יופיטר ואת כל מה שתראנו. יופיטר, אוהבך, היא אומרת לו, דיבר בשבחך בפניי למען אלמדך דעת. עיניך רואות את ארמון הגורלות שאני מופקדת עליו. מצויים בו מראותיהם לא רק של מה שמתרחש, אלא גם של כל מה שאפשרי. יופיטר סקר את כל האפשרויות טרם ראשיתו של העולם הקיים, סידר אותן לכדי עולמות, ובחר בטוב שבכולם. הוא בא לעתים לבקר במקומות אלה כדי ליהנות מהתבוננות מחודשת בדברים וכדי לבחור מחדש את בחירתו, שאין הוא יכול שלא לקבלה. אני, ברשותי רק הדיבור, ואנו נחזה בעולם שלם שאבי היה יכול ליצור, ושבו ניתן יהיה להתבונן בכל מה שניתן לבקש. באופן זה נוכל לדעת את שיתרחש, ואם תתקיים אפשרות זו או אחרת. ואם התנאים לא יהיו קבועים די צורכם, יהיו עולמות שונים כאלה ככל שנאבה, עולמות שישיבו על אותה שאלה באופנים שונים, רבים ככל שמתאפשר. כמו כל היוונים המעולים, למדת גאומטריה עוד בצעירותך. יודע אתה, אם כן, שכאשר תכונותיה של נקודה שמחפשים אינן מגדירות אותה די הצורך, מקבלים אינסוף של נקודות, הנמצאות כולן במה שהגאומטריקנים מכנים מקום, ולמצער מקום זה, שהוא לעתים קרובות קו, מוגדר הוא. באופן דומה אתה יכול לשוות במחשבתך סדרה של עולמות שיכילו כולם ורק הם לבדם את המקרה שבו מדובר, תוך שתשתנינה נסיבות המקרה ותוצאותיו. אך אם תניח מקרה שאיננו נבדל מן העולם הממשי אלא בדבר אחד מוגדר ובתוצאות הנמשכות ממנו, תקבל עולם מוגדר אחד; עולמות אלה הינם כולם כאן, כלומר בתור אידאות. אראה לך היכן נמצאים, לא בדיוק אותו סקסטוס שראית, דבר זה איננו מן האפשר, שכן הוא נושא עמו תמיד את מה שיהיה, אלא סקסטוס קרובים לו, שיהיה בהם כל שאתה יודע כבר על סקסטוס האמיתי, אך לא את מה שכבר נמצא בו בלי שנבחין בו, וגם לא, לפיכך, כל מה שיארע לו בהמשך. תמצא גם עולם שבו סקסטוס מאושר בצדיקותו ומרומם, ואחר שבו סקסטוס מסתפק במצב בינוני, וסקסטוס מכל המינים ובאינסוף אופנים.
"המחאה של יופיטר, ונוס ומרקורי". האל המיתולוגי כמשל לשלמות שהאדם לא מסוגל לתפוס. באדיבות: The New York Public Library on Unsplash
עם הדברים האלה הוליכה האלה את תיאודורוס אל אחד האולמות; כשהיה שם, לא היה זה עוד אולם, היה זה עולם. Solemquesuum, sua sidera norat [מכירים שמש משלהם וכוכבים משלהם, על פי ורגיליוס, אינאיס, 6.641]. לפקודתה של פאלאס הופיעה לעין דודונה ובה ארמונו של יופיטר, וסקסטוס היוצא ממנו. שמעוהו אומר שיציית לאל. והנה הוא בא אל עיר שים משני עבריה, דומה לקורינתוס. הוא רוכש שם גן קטן; מעבד אותו ומוצא בו אוצר. הוא הופך אדם עשיר, אהוב, מוערך. הוא מת בשיבה טובה, יקיר העיר כולה. תיאודורוס חוזה במהלכם השלם של חייו, כאילו היה מחזה תאטרון. הייתה באולם הזה כמות גדולה של כתבים. תיאודורוס לא יכול היה שלא לשאול בדבר טיבו של דבר זה. אלה הם תולדות עולם זה שבו אנו מבקרים עתה, מסבירה לו האלה. זהו ספר קורותיו. ראית מספר על מצחו של סקסטוס, חפש בספר את המקום שהוא מציין. תיאודורוס מחפש שם, והוא מוצא את סיפורו של סקסטוס בפירוט רב יותר מזה המקוצר שראה קודם לכן. הנח אצבעך על השורה שתמצא לנכון, אומרת לו פאלאס, ותחזה לכל פרטיו ודקדוקיו במה שהשורה מציינת רק באופן כללי. הוא מציית, ולפניו מופיעים כל פרטיו של חלק אחד מחייו של הסקסטוס ההוא. הם עוברים לאולם אחר, והנה לפניהם עולם אחר, ספר אחר, סקסטוס אחר, אשר, ביוצאו מן הארמון, גומר אומר לציית ליופיטר, אך הולך לתראקיה. הוא נושא שם לאישה את בת המלך, שלא היו לו ילדים מלבדה, ויורש את כיסאו. הוא נערץ על נתיניו. הם מתקדמים אל אולמות אחרים, וחוזים תמיד במראות חדשים.
"רואה אתה שאבי לא עשה את סקסטוס רשע כל עיקר. כזה היה מנצח נצחים, והוא היה כזה באופן חופשי. הוא רק העניק לו קיום, שחוכמתו לא יכלה לסרב להעניק לעולם שבו הוא נכלל. הוא העתיקו ממחוז הדברים האפשריים אל זה של הישים הממשיים. פשעו של סקסטוס משרת דברים גדולים. תיוולד ממנו אימפריה גדולה רבת עוללות. אך אין הוא אלא דבר של מה בכך ביחס לערכו השלם של עולם זה".
האולמות היו מסודרים כפירמידה. הם הפכו יפים יותר ככל שהעפילו אל הקודקוד, והם הציגו עולמות יפים יותר ויותר. לבסוף הגיעו לעליון שהשלים את הפירמידה והיה היפה מכולם; שכן הייתה לפירמידה ראשית, אך לא ניתן היה לראות לה סוף; היה לה קודקוד, אך לא היה לה בסיס. היא הלכה והתרחבה לאינסוף. כך הוא, כפי שהסבירה האלה, מפני שבין אינסוף של עולמות אפשריים מצוי הטוב שבכולם, שאם לא כן לא היה האל נקבע לברוא עולם כלשהו. אך אין בנמצא אף לא עולם אחד שאין מתחתיו עולמות מושלמים פחות. זה הטעם לכך שהפירמידה יורדת לאינסוף. תיאודורוס נכנס לאולם עליון זה, הוא נזקק לסיועה של האלה. טיפה אחת של משקה אלים שהונחה על לשונו השיבה אותו לעשתונותיו. הוא לא חש שמחה. אנו נמצאים בעולם הממשי האמיתי, אמרה האלה, ואתה נמצא בו במעיין האושר. זה הדבר שיופיטר מייעד לך, אם תמשיך לעבדו באמונה. הנה לפניך סקסטוס כפי שהוא וכפי שיהיה באמת. הוא עוזב את הארמון בכעס גדול, והוא בז לעצתם של האלים. אתה חוזה בו מגיע לרומא, זורע תוהו בכול, מחלל את אשת רעהו. והנה הוא מגורש עם אביו, מוכה, אומלל. אם היה יופיטר נוטל כאן סקסטוס מבורך מקורינתוס, או את מלך תראקיה, לא היה זה שוב אותו עולם. אך הוא לא יכול היה שלא לבחור בעולם זה, ששלמותו עולה על שלמותם של כל האחרים, שהוא קודקודה של הפירמידה. אחרת, היה יופיטר מוותר על חוכמתו, הוא היה מגרש אותי, שבתו אני, מנחלתו. רואה אתה שאבי לא עשה את סקסטוס רשע כל עיקר. כזה היה מנצח נצחים, והוא היה כזה באופן חופשי. הוא רק העניק לו קיום, שחוכמתו לא יכלה לסרב להעניק לעולם שבו הוא נכלל. הוא העתיקו ממחוז הדברים האפשריים אל זה של הישים הממשיים. פשעו של סקסטוס משרת דברים גדולים. תיוולד ממנו אימפריה גדולה רבת עוללות. אך אין הוא אלא דבר של מה בכך ביחס לערכו השלם של עולם זה, שאת יופיו תעריץ כאשר תעבור בדרך מוצלחת מן המצב של בן תמותה למצב מאושר יותר, משעה שתוכשר בידי האלים להכירו.
ברגע זה התעורר תיאודורוס, הוא הודה לאלה, הוא הכיר בצדקתו של יופיטר, וחדור בכל מה שראה ושמע, המשיך לשרת כמקריב הקורבנות הגדול בכל הלהט של משרת אמיתי לאלוהיו, עם כל השמחה שבן תמותה מסוגל לה.
תמונת כותרת: spatuletail / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
האם החתירה לטוב נמצאת בטבע שלנו? מבט מזווית אחרת על תיקון הדרך
0 ו-1 מגדירים את עצם קיומנו במובן עמוק בהרבה מהמהפכה הדיגיטלית
מה צופן העתיד? כדי להבין עלינו קודם להשתחרר מההנחה שאנו יודעים הכי טוב
עוד מרדיו מהות החיים:
