גיל המעבר הוא חידה אבולוציונית בטבע: מדוע בקרב מינים מסוימים נקבות ממשיכות לחיות שנים רבות לאחר תום תקופת הפוריות? למעשה זוהי תופעה חריגה למדי שמאפיינת קומץ יונקים בלבד. "השערת הסבתא" גורסת כי זה השלב שבו הן מקבלות על עצמן את אחד התפקידים החשובים ביותר במשפחה ובחברה.
בהוליווד, מרכז תעשיית הסרטים שמקדשת את הנעורים ואת החזות הצעירה, גיל המעבר נחשב לעיתים כסוג של קללה המבשרת על תום הקריירה של שחקניות הקולנוע.
הפחד הזה אינו שמור רק לכוכבות – הוא מהדהד בקרב נשים רבות, שמתבוננות בשלב הזה בחייהן כעל נקודת סיום. רגע שבו, לצד שינויים הורמונליים משמעותיים, הן מרגישות שהן הופכות לפחות רלוונטיות. שורש העניין הוא ביולוגי ונעוץ בפריון, אך יש לו נגזרות תרבותיות רבות נוספות.
בטבע, בקרב הרוב המוחלט של בעלי החיים, חיי הנקבה מסתיימים כשהיא מפסיקה להיות פורייה. הרי לכאורה האבולוציה נועדה לקדם רק תכונות שמאפשרות רבייה והמשכיות, ואם כך, מה התועלת בנקבות מבוגרות שכבר לא מעמידות צאצאים ורק צורכות משאבים?
ואולם בקרב מינים ספורים בלבד – בני אדם ולווייתני שיניים מסוימים כמו אורקות ולווייתני טייס – מתרחשת תופעה נדירה: הנקבות ממשיכות לחיות עשורים רבים לאחר תום תקופת הפריון.
פה טמונה הבעיה בגישת הרלוונטיות של נשים בגיל המעבר: אנו מניחים שהתרומה הביולוגית מגיעה לסיומה ומה שנשאר זו קמילה איטית. אבל הטבע לא עובד ככה, אין בו מקום לקצוות פתוחים. על פי התיאוריה האבולוציונית לנשים אחרי גיל הפוריות חייב, בהגדרה, להיות ערך עצום עבור התא המשפחתי והחברה ככלל. במילים אחרות, על פי חוקרים מסוימים עצם קיומו של גיל המעבר עשוי להעיד שהוא אינו סימן לסיום, אלא רמז להתחלה של פרק חדש בחיים, חיוני לא פחות מהקודם.
לפי ג׳ונתן למברט ב– NPR ,סביב שנות ה-60 של המאה ה-20 העלו חוקרים את "השערת הסבתא", ולפיה לנקבות מבוגרות יש תפקיד קריטי בהישרדות הדור הבא – לא דרך הולדה ישירה, אלא באמצעות תרומה חברתית וחינוכית שמקדמת את שגשוג הצאצאים.
למברט מסביר שכדי להבין מדוע תופעה זו מתרחשת דווקא בקרב בני אדם ולווייתני שיניים, צריך להתבונן במאפיינים הייחודיים של שתי החברות. שני המינים אינטליגנטיים במיוחד ובעלי מבנים חברתיים מורכבים, שבהם הפרטים תלויים זה בזה בכדי לשרוד – בין אם בזכות עזרה הדדית ובין אם באמצעות שיתוף ידע היסטורי מצטבר בעל ערך הישרדותי.
כדי להבין מדוע תופעה זו מתרחשת דווקא בקרב בני אדם ולווייתני שיניים, צריך להתבונן במאפיינים הייחודיים של שתי החברות. שני המינים אינטליגנטיים במיוחד ובעלי מבנים חברתיים מורכבים, שבהם הפרטים תלויים זה בזה בכדי לשרוד – בין אם בזכות עזרה הדדית ובין אם באמצעות שיתוף ידע היסטורי מצטבר בעל ערך הישרדותי".
הדבר נכון במיוחד לגבי פרטים צעירים (תינוקות, ילדים וגורי לווייתנים) שתלויים בלמידה חברתית ממבוגרים מנוסים. בנוסף, הצאצאים בשני המינים מתאפיינים בתקופת ינקות וילדות ארוכה יחסית לשאר בעלי החיים, שדורשת משאבים ותמיכה אינטנסיבית רב-דורית.
לפי למברט, השערה זו קיבלה תמיכה בעשורים האחרונים עקב מספר מחקרים. לדבריו, חוקרי ההשערה טוענים כיום שבחברות האינטליגנטיות המדוברות לא רק שסבתות ונשים מבוגרות אינן מהוות נטל, אלא ייתכן שהן מחזיקות במפתח אבולוציוני חשוב, ככוח מניע להארכת תוחלת החיים ולהתפתחות המוחות הגדולים שקיימים היום במינים אלו.
הרבה יותר מבייביסיטר
בקרב שני המינים, התפקיד המרכזי של סבתות מתחיל בטיפול בצאצאים ובתמיכה באימהות בפרט ובתא המשפחתי ככלל.
למברט מציין לדוגמה את התרומה הישירה של סבתות אורקות להישרדות נכדיהן, במיוחד בזמנים שבהם האם איננה. אחד המחקרים מצא שבמקרים שבהם אמא אורקה נפטרת, נוכחות סבתא מגדילה את סיכויי ההישרדות של נכדיה פי שמונה.
בקרב בני אדם, הראשונה שמצאה ראיות שתומכות ב"השערת הסבתא" הייתה קריסטן הוקס, אנתרופולוגית מאוניברסיטת יוטה, שחקרה את בני ההאדזה, קבוצת ציידים-לקטים בצפון טנזניה. היא מצאה שנשים מבוגרות לוקחות על עצמן משימות פיזיות תובעניות, ובכך מאפשרות לאימהות לפנות זמן לטיפול בתינוקות או להרות שוב, ותורמות באופן ישיר להצלחה הרבייתית של המשפחה.
שני מחקרים נוספים שמציין למברט נערכו בקרב חברות פרה-תעשייתיות בקוויבק ובפינלנד, ומראים גם הם שנוכחות סבתות מגבירה את שיעור הילודה ומפחיתה את תמותת הילדים. נמצא שנשים שגרו קרוב לאימותיהן ילדו בממוצע 1.75 ילדים יותר מאחיותיהן שהתרחקו, ושנוכחות סבתא בגיל 50 עד 75 העלתה ב-30% את סיכויי ההישרדות של פעוטות מגיל שנתיים עד חמש.
תמיכה פיזית זו מהווה את הבסיס להישרדות הדור הצעיר, במיוחד כאשר הקבוצה מתמודדת עם אתגרים כמו מחסור במשאבים או צורך בטיפול מתמשך בצאצאים. "כל החלקים האלו מתחילים להתחבר לפאזל הזה של חיינו", מסכמת הוקס. "בזכות סבתות נולדה המשפחה האנושית המודרנית".
אורקות מבוגרות מנהיגות את הלהקה בעיתות נדידה או מחסור. צילום: Tory Kallman on Shutterstock
סיפורי הסבתא חיוניים להישרדות
מעבר לתמיכה הישירה בצאצאים, סבתות ממלאות תפקיד משמעותי בהובלת הקבוצות ובהעברת ידע בין-דורי המבוסס על ניסיון וחוכמה שנצברו לאורך חייהן.
אליזבת לנדאו מסבירה במגזין מכון Smithsonian שנקבות אורקה מבוגרות – שמפסיקות להיות פוריות סביב גיל 40 אך חיות גם עד גיל 90 – ממלאות תפקיד מרכזי בהובלת הלהקה בזמנים קריטיים, כמו נדידות עונתיות או מחסור במזון. הן משתמשות בידע שצברו במהלך חייהן כדי לכוון את הלהקה למקורות מזון ולמקומות בטוחים. הידע הזה, שצברו במשך עשרות שנים, הופך לנכס יקר ערך במצבים של שינוי סביבתי או אקלימי ומאפשר הישרדות ארוכת טווח לכלל הקבוצה.
"מרגש לחשוב על סבתות כגיבורות אבולוציוניות, במיוחד נוכח נרטיב אלטרנטיבי: שנשים לאחר גיל המעבר מייצגות כישלון של האבולוציה לשמר את הפוריות לאורך כל חיי האישה".
בקרב בני אדם, תהליך דומה מתרחש בחברות מסורתיות. מעבר לתמיכה הישירה בצאצאים, לסבתות היה תפקיד מרכזי בהעברת ידע ובביסוס מנהיגות בקבוצות חברתיות. במאמר שפרסמה ב- Royal Society על חיי הציידים-לקטים, מציינת הוקס שסבתות מילאו תפקיד קריטי בכך שהיו "מאגרי ידע" של הקבוצה, וריכזו מידע חיוני להישרדות ולשגשוג הדורות הבאים. הן העבירו לצעירים שיטות להפקת מזון, להתמודדות עם תנאי עונה משתנים ולזיהוי מקורות מזון בטוחים. "כוחן של סבתות נובע מכך שהן לא רק מספקות טיפול, אלא מעבירות חוכמה – והחוכמה הזו היא שהובילה להישרדות הקבוצה", כותבת הוקס.
נוסף על כך, היא מסבירה, סבתות שימשו גם כמנהיגות טבעיות. בעבודתן המשותפת, הן יצרו והעמיקו קשרים חברתיים בתוך הקבוצה, מה שחיזק את לכידותה ועמידותה. המנהיגות הנשית הזו התבססה על ניסיון, חוכמה ויכולת להוביל אחרים בתהליכים מורכבים כמו עבודה שיתופית ותכנון ארוך טווח. התלות של הקבוצה במנהיגות זו לא רק שתרמה להישרדותם הפיזית של חבריה, אלא גם השפיעה על התפתחות קוגניטיבית – במיוחד על רגישות חברתית, הבנה הדדית ויכולת לעקוב אחר כוונות של אחרים.
מאישה לסופר סבתא
החוכמה המצטברת של סבתות, בין אם בקרב אורקות או בני אדם, מאפשרת לקבוצות לא רק לשרוד אלא לשגשג, גם בזמנים של שינוי או משבר.
"מרגש לחשוב על סבתות כגיבורות אבולוציוניות, במיוחד נוכח נרטיב אלטרנטיבי: שנשים לאחר גיל המעבר מייצגות כישלון של האבולוציה לשמר את הפוריות לאורך כל חיי האישה", כותב למברט.
על פי הנורמות שלנו לכל אדם בכל גיל יש ערך בפני עצמו, מעצם קיומו. אבל מחקרים אלו ודומיהם חושפים את ערכן האבולוציוני הספציפי של נשים מבוגרות ואת החוב העצום שהאנושות חבה להן. הם מאפשרים לנו להסתכל על גיל המעבר באור חדש: במקום לראות בו תהליך מעורר חשש שמבשר על תום הרלוונטיות, הוא מתגלה כתהליך טרנספורמטיבי עוצמתי שבו אישה מקבלת על עצמה תפקיד חדש במשפחה ובחברה. היא הופכת מיולדת למנהיגה ומדריכה שמעבירה את התבונה והניסיון שלה לדורות הבאים. אחרי שהעמידה צאצאים, היא מתפנה לעצב את החברה והתרבות שבה יחיו.
תמונת כותרת: Cheewin hnokeaw on Shuterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מיהם 7 הסבים ומהן המתנות הקדושות שהעניקו לאנושות?
כיצד לווייתני האורקה בונים חברות מופת? 7 התנהגויות שמחזקות חוסן קבוצתי
הגוזלים כבר עזבו את הקן? 7 המלצות שיסייעו להשאיר אותם קרובים אך עצמאיים
עוד מרדיו מהות החיים:
