האם כוח משנה אותנו או רק חושף את מה שכבר היה שם

כוח משחית? יש הטוענים כי משיכה לעמדות מפתח מגיעה יד ביד עם תכונות אנטי-חברתיות, ואילו בעלי תכונות פרו-סוציאליות נרתעים ממנו. אך מכיוון שכוח אף פעם לא עומד במקום, אלא נע מממוקד אחד לאחר, עולה השאלה כיצד ניתן לדאוג שיהיה יותר ממנו בידיים טובות.

תום לב-ארי בייז | 27 ינואר, 2025

נאפולי, 1974. האומנית הסרבית מרינה אברמוביץ' מסדרת על שולחן 72 חפצים, ביניהם כוס מים, סכין מטבח, נוצה, מוט ברזל, מברשת שיער, מספריים, שפתון, ענבים, אקדח קטן ולצידו כדור תואם. היא מתיישבת בקרבת מקום ומחכה שהקהל ייכנס. היא מסדירה את הנשימה ומנסה להרגיע את קצב פעימות הלב. לידה ניצב שלט ועליו כתובות ההנחיות: האירוע יימשך שש שעות, הקהל מוזמן להשתמש בחפצים כרצונו. אברמוביץ' מציבה את עצמה כאובייקט ולוקחת אחריות מלאה על כל מה שיתרחש בחלון הזמן הזה.

בהתחלה הקהל מהסס. בוחר חפצים יומיומיים ומשתתף במשחק התפקידים. אברמוביץ' היא הבובה והם הילדים. "אך ככל שחלף הזמן הקהל נעשה נועז והחל להשתמש בחפצים כדי לבדוק האם אברמוביץ' תתנגד או תגיב לכאב שהם גרמו לה", כותבת אלה א. אנתוני ב-Harvard Crimson. "אחת התגובות העיקריות שחברי הקהל שאפו לעורר הייתה פחד". מישהו מהקהל שופך כוס מים על ראשה, אחר גוזר את בגדיה במספריים. משתתפים חותכים את עורה ומורחים את דמה ואברמוביץ' נותרת בפנים חתומות. מישהו מסיר את בגדיה ונוגע בה בצורה לא הולמת, מישהי טוענת את האקדח בכדור ומניחה אותו בידה. מחכה לראות אם היא תציב גבול. אברמוביץ' לא פוצה פה אך דמעות זולגות במורד לחייה. רוב המשתתפים ממשיכים בשלהם, לועגים לה וזוממים מזימות. אבל ניכר כי חלקם מרגישים לא בנוח. מישהו מכסה אותה בחזרה, אחרת מחבקת. ניסיונות לעצור את ההתעללות כמעט הגיעו לכדי קטטה.

בשעה שתיים לפנות בוקר נגמר האירוע. "התחלתי לזוז", משחזרת אברמוביץ' בסרטון דוקומנטרי שפורסם ב-Vimeo. "התקרבתי אליהם אחרי שעד לאותו רגע הייתי כמו בובה. ברגע הזה כולם פשוט נמלטו. אנשים לא היו מסוגלים להתעמת איתי כבת אדם. אני זוכרת שחזרתי למלון והבטתי במראה וראיתי גוש חדש של שיערות לבנות בשערי".

אברמוביץ' הסירה אחריות מהקהל, אך האם די בכך כדי להעלים את אמות המוסר הידועות ואת המצפן הפנימי? להתעלם מהשלכות המעשים? אברמוביץ' מזוהה עם חקירת כאב וסבל. לאירוע קדמה סדרת עבודות שבהן בחנה את סף הסיבולת שלה על ידי פגיעה עצמית. אך הפעם היא לא בדקה את הסף של עצמה, אלא את זה של הקהל. וזה יכול היה לעלות לה ביוקר. "הקהל היה יכול להרוג אותי", היא משחזרת, "הייתי מוכנה לקחת את הסיכון הזה. רציתי לדעת איך הקהל יתנהג בסיטואציה כזו".

איטליה, 2017. אברמוביץ' ממשיכה ליצור ולחקור. צילום: illpaxphotomatic / Shutterstock

מהו השילוש האפל?

אברמוביץ' לא הראשונה שביקשה לבחון מה קורה לנו כשאנחנו מוצבים בעמדת כוח. שלוש שנים קודם לכן פרופסור לפסיכולוגיה פיליפ זימברדו הוציא לפועל את ניסוי כלא סטנפורד, ניסוי שעורר ביקורת רבה ואף הופסק תוך שישה ימים על אף שתוכנן להימשך שבועיים. הסטודנטים שגויסו כנבדקים חולקו לשתי קבוצות: אסירים וסוהרים. הם הולבשו במדים המתאימים ושוכנו במרחב באוניברסיטה שהוסב למתקן כליאה. הם הונחו להתנהל לפי תפקידם: הסוהרים מנהלים את סדר היום והאסירים, ובכן, אסירים. החוקרים היו גלויים לגבי הצבת מצלמות לצורך תיעוד וניתוח התנהגותם בכל רגע נתון. הסוהרים, שבמציאות חלקו עם האסירים את אותה קבוצת שייכות ואשר לא הונחו להיות אלימים או פוגעניים, הביעו יחס נוקשה מהרגע הראשון. כבר ביום השני החלו גילויי אלימות ודי מהר תועדה התעללות מובהקת.

מדוע הסוהרים בחרו להנהיג את הכלא ביד קשה מהרגע הראשון? האם הקונוטציה הרגשית והידע המקדים על אופי מערכת היחסים שבין סוהרים לאסירים, הם שהשפיעו כל כך על הנבדקים? מדוע הם לא בחרו להתחיל בעדינות וביחסי אנוש מכבדים ולהסלים במידת הצורך?

גם ב'כלא סטנפורד' הייתה תת קבוצה בתוך בעלי הכוח שמחתה והסתייגה מהשימוש באלימות. האם היו אלה מי שהחזיקו בזיכרון המציאות שמחוץ לניסוי? ומי מהם פעל כמצופה, אלו שזכרו שמדובר בסטודנטים תמימים (או באישה בשר ודם) או אלו שהתמסרו למשחק באופן טוטאלי? ואולי ההבדלים נבעו דווקא מנטיית אופי שונה?

"כל אחת מהתכונות הללו כשלעצמה היא תועלת מהותית למי שמבקש להשיג כוח, והיא אולי מאוזנת על ידי תכונות אחרות בעת ביצוע התפקיד. אך השילוב שלהן יחד הוא 'קטלני'. אותם אנשים מגיעים בקלות ובהנאה לעמדות מפתח אך הם לוקים מאוד בראיית הכלל".

בהרצאה שהעניק ל-Big Think מסביר חוקר מדעי המדינה בריאן קלאס על מונח פסיכולוגי שנקרא 'השילוש האפל' – נרקיסיזם, מקיאווליזם ופסיכופתיה – תכונות שמאפיינות אנשים עם דפוסי התנהגות אנטי סוציאליים. לדבריו, כל אחת מהתכונות הללו כשלעצמה היא תועלת מהותית למי שמבקש להשיג כוח, והיא אולי מאוזנת על ידי תכונות אחרות בעת ביצוע התפקיד. אך השילוב שלהן יחד הוא 'קטלני'. אותם אנשים מגיעים בקלות ובהנאה לעמדות מפתח אך הם לוקים מאוד בראיית הכלל. "אם אתה חושב שהכוח הוא קל ומהנה, אתה האדם הלא נכון לתפקיד", הוא אומר.

אנשים בעלי רמה גבוהה מהממוצע של מקיאווליזם – נטיית אופי שמזוהה עם חוסר מצפון, מניפולטיביות, רמאות וערמומיות – הם הוגים אסטרטגיים מצוינים. הם יודעים לעקוף מכשולים בצורה הגונה או בלתי הגונה, לבנות תוכנית פעולה ברורה וחכמה ולא להסס לגביה.

המאופיינים בתפיסה נרקיסיסטית גבוהה "טובים בלגרום לאנשים לחבב אותם". לפחות בהיכרות שטחית. הם מרוכזים בעצמם, פחות מוסחים על ידי רגשותיהם של אחרים ונוטים להערכת-יתר של שווי עבודתם. על כן הם מתקדמים בקלות יחסית בהיררכיות ונהנים משכר גבוה.

פסיכופתיה שאינה שזורה במרכיבים נרקיסיסטים ומקיאווליסטים היא די נדירה. אבל אם בכל זאת נסתכל על אנשים שהם רק פסיכופתים "הם אימפולסיביים, מוכנים לקחת יותר סיכונים […] ורעבים לכוח", אומר קלאס. בנוסף, הם חסרי אכפתיות כלפי האחרים, קרובים ורחוקים כאחד. מחקרים שמציג קלאס מציעים כי הייצוג של פסיכופתיה בעמדות כוח גבוה ביחס לכלל. חלקם טוענים שהיחס הוא פי ארבע ואחרים סוברים שהוא פי מאה.

העקרונות שיכולים להוביל אנשים סוציאליים לעמדות מפתח

כשהשילוש האפל מגיע לפסגה הוא מייצר הנהגה שנוטה לרמאות ואינה מוכוונת על ידי מצפון ומוסר. הנהגה אימפולסיבית שרואה את טובתה לפני טובת האחר. "בין שאתה נשיא מדינה או מנכ"ל של תאגיד גדול, ההחלטות שלך משפיעות על חייהם של אנשים לטוב ולרע, וחלק מההשפעות הללו הן קטסטרופליות", טוען קלאס. "זה צריך להכביד עליך. אם זה לא מכביד עליך, לא עשית את העבודה שלך כמו שצריך".

האם הנטייה הטבעית לדפוסי התנהגות אנטי-סוציאליים, גם במינונים עדינים יחסית, היא שהבחינה בניסויים בין האנשים שנמשכו אל עמדת הכוח ורצו להרגיש כמה חזקים הם מול הצד השני ובין אלו שהסתייגו וויסתו את האחרים כשהיה צורך? לעיתים קרובות, אנשים סוציאליים אינם מטפסים בקלות אל עמדות כוח ואפילו נוטים להירתע מהן. אולי בשל הקושי להגיע, אולי בשל החברה הצפויה ואולי זה פשוט לא מושך אותם. גם בניסוי החברתי-אומנותי וגם בניסוי הפסיכולוגי האקדמי הם הוצבו בעמדות שכאלו על ידי גורם חיצוני.

"כוח הוא לעולם לא סטטי. בכל רגע נתון בזירה האזרחית הוא נצבר או דועך. אז אם אתם לא פועלים, כנראה שפועלים עליכם".

ולמרות רתיעתם, "כוח, בבסיסו, הוא לא טוב או רע יותר מאש או מפיזיקה", כפי שפותח אריק ליו את סרטון האנימציה שפרסם ב-TedEd. כוח הוא חיוני ורב השפעה בכל כיוון שאליו מפנים אותו. הוא כמו נחשול מים שיכול לחרב כפר עד כלות או לייצר חשמל לעיירה שלמה. ואם אנשים סוציאליים רוצים להוביל אותו אל המקומות שיתרמו לערכים החברתיים שלהם, לא נחרץ דינם. לפי ליו, הבנת הגורמים המשפיעים בתוך הדינמיקה של כוח וכן החוקים הפועלים עליו – יכולה לאפשר לכל אחד ואחת מאיתנו לצבור אותו, אם זה בקהילה, בארגון, בקבוצת חברים או בכל מסגרת חברתית אחרת.

ליו מונה שישה מקורות עיקריים לכוח. הוא מתייחס בעיקר לעולם האזרחי, אך בין הדוגמאות ישנן כאלו שיכולות לשמש גם בעולמות אחרים. למשל, אחת השיטות להשגת כוח היא מסה קריטית של אנשים שחולקים אידיאל משותף. אלו יכולים להיות 80% מהחברים בקבוצת הכדורסל השכונתית או התאגדות עובדי משרד החינוך. גם נורמות הן היבט שניתן לרתום. כוח יכול להיות מושג על ידי השרשת נורמות חברתיות דרך קמפיינים, התנהגות בפועל, מסרים ברשתות החברתיות וייצוג של דמויות ציבוריות. אלו פעולות ברות השגה עבור אלו שלא ניחנו בשילוש האפל.

בנוסף, הוא מסביר מהם שלושת חוקי היסוד של הכוח. הראשון הוא ש"כוח הוא לעולם לא סטטי. בכל רגע נתון בזירה האזרחית הוא נצבר או דועך. אז אם אתם לא פועלים, כנראה שפועלים עליכם". חוק מספר שתיים מתייחס למדיניות. לדבריו, פוליטיקה היא בעצם רתימת זרם הכוח בכיוון שאנחנו מעדיפים. "קביעת מדיניות היא מאמץ להקפיא ולהנציח זרימה מסוימת של כוח". החוק השלישי מסביר שכוח מתנהג כמו תרכובת כימית. "כוח מושך עוד כוח, וכך גם חוסר כוח". לפי ליו, הדבר היחיד שמונע מהכוח להצטבר במקום אחד ולהיעלם מהיתר הוא השימוש בשני החוקים הראשונים.

דבריו של ליו מובילים להבנה שמי שרוצה להחזיק השפעה על חייו צריך להפשיל שרוולים ולהתחיל ללוש את הבצק. כל זמן שהוא נותר פסיבי כנראה שמישהו אחר הוא האקטיבי, ולא בהכרח באופן שתואם את ערכיו או משאלות ליבו. אם אותה תת קבוצה בנאפולי לא הייתה מביעה התנגדות או מתקוממת, הכוח היה ממשיך להיצבר אצל אלו שמתחו את הגבולות והתעללו בגופה ובנפשה של אברמוביץ'. אילו עוד ועוד בודדים היו מצטרפים אל המוחים בשלב מוקדם יותר היה כוחם גדל ודרך ביטוי פומבי של מה מתאים ומה לא, ויצירת נורמות חברתיות חדשות במרחב – הם היו יכולים להסיט את האנרגיה בחדר ולהוביל חוויה אחרת לחלוטין.

תמונת כותרת: Patrick Schneider / Unsplash