אחדות היא מצב שבו גורמים שונים משתלבים לכדי ישות אחת, לשם פעולה משותפת ותוך הסכמה מסוימת. בהינתן אחידות, האחדות די מובנת מאליה. אך בהיעדרה – ערכה עולה. שלושה עולמות תוכן לא שגרתיים מציעים תובנות מעניינות לגבי היכולת של בני האדם להתלכד יחדיו.
כמעט כל מי שחווה רגע של 'הארה' מתאר תחושת אחדות. עם האלוהות, עם הטבע, עם כל בני האדם או עם היקום. החיבור למשהו גדול מאיתנו, ועוד פי כמה וכמה, מרכך ספקות לגבי משמעות החיים או ביחס לתפקידנו האישי במערכת. הוא מחדיר בנו תחושת שייכות ואולי אף שליחות כלשהי, כחלק ממשהו עצום. האם האחדות קיימת תמיד ואלו אנחנו שפתאום מגלים אותה? או שמא אחדות היא משהו שאנחנו יכולים ליצור ולעודד?
פרופסור לפסיכולוגיה מציע תיאוריה חדשנית בנוגע לתפקידם של החלומות שלנו, חוקרים מתחום הקוגניציה מסבירים מהו גיוון קוגניטיבי ומסע המתחקה אחר שורשיה של אחת האגדות המוכרות והעתיקות בעולם מציף מחשבות בנוגע לנרטיבים שמלווים אותנו כמין לאורך שנים וברחבי העולם. מה לכל אלו ולאחדות?
1. כיצד החלומות שלנו משרתים אותנו בזמן ערות?
הדיון סביב תפקידם של חלומות הוא ארוך שנים וחוצה תחומים. האם הם נועדו לעזור לנו לעבד מידע שאספנו במהלך היום ולהטמיע זיכרונות או לווסת רגשות? ואולי הם בכלל תוצר לוואי חסר משמעות ובלתי מזיק של פעילות נוירולוגית לילית? מארק בלגרובייס הוא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת סוונסי בוויילס. מזה שנים מקננת בראשו המחשבה כי החלק המשמעותי של החלימה מתרחש רק בבוקר שאחרי, כשאנחנו משתפים אדם קרוב במה שחלמנו. במאמר ב-Psych הוא מספר על כמה מהממצאים שעלו ממחקריו ומציע תיאוריה חדשנית בתחום: חלומות נועדו לחבר אותנו זה לזה.
הניסוי הראשון שערך חשף כי "זוגות שחלקו חלומות בתדירות גבוהה יותר דיווחו גם על אינטימיות גדולה יותר ביחסים". בלגרובייס ועמיתיו התרגשו מהמחשבה שחלומות עשויים לשפר מערכות יחסים וביקשו לבחון את ההשפעה של כך על אנשים זרים. את הנבדקים בניסוי השני הם חילקו לשלוש קבוצות: באחת זוגות אקראיים חלקו את חלומותיהם זה עם זה שלוש פעמים בשבוע, בשנייה – חלקו אירועים יומיומיים באותה תדירות, והשלישית היוותה קבוצת ביקורת. גם בהרכב הזה נמצא כי שיתוף חלומות הגביר את תחושת הקרבה והאינטימיות בקרב זוגות הנבדקים. "שיתוף חלומות עשוי לשפר מערכות יחסים על ידי מתן מרחב שמעודד מודעות עצמית וחשיפה עצמית".
במחקר נוסף שערכו הם מצאו כי אנשים בעלי מידה גבוהה של אמפתיה "נוטים לחלוק את החלומות שלהם לעיתים קרובות יותר ואף להקשיב לחלומות של אחרים בתדירות גבוהה יותר". במחקר המשך נמצא כי בקרב בני זוג או זוגות חברים – שיתוף החלומות הגביר אמפתיה אצל הצד שהקשיב.
ובכן, לרוב "חלומות מכילים תוכן רגשי שמקורו בחיי הערות", מה שאומר שחשיפתם היא אינטימית ומלמדת את האדם שמולנו משהו משמעותי עלינו. באותה המידה יכולנו לשתף זיכרון עוצמתי או סרט ששינה את חיינו, אך חלומות נוצרים מדי יום ומביאים לידי ביטוי תוכן עמוק ואקטואלי הנוגע לנו ממש עכשיו. השיח המשותף עליהם מעורר אמפתיה, מקדם חיבור בינאישי ודרך כך מגביר תחושת אחדות. כולנו מתמודדים עם פחדים דומים בתחפושות שונות. כולנו מתרפקים על העבר. וכן, על אף השוני בינינו, לכולנו כמה מטרות משותפת.
אני מטיילת במקום יפהפה ולא מוכר ופתאום עוברת מתחת לקשת לבנה ואני מרגישה שניצלתי. צילום: Jonathan Formento / Unsplash
2. אחדות מקבלת ערך בנוכחות גיוון
המנה הכי קלה לעיכול של אחדות מגיעה על מצע אחיד. כשכולם דומים זה לזה ישנה תחושת אחדות כמעט אוטומטית. ואולם אליסון ריינולדס ודיוויד לואיס, יועצים ומרצים מעולם הארגונים ופיתוח אסטרטגיות ומנהיגות, מציעים כי דווקא קבוצות מאוחדות אך מגוונות מציגות ביצועים קוגניטיביים מהירים וטובים יותר. עם זאת, סוג הגיוון הוא קריטי.
האסוציאציות הראשונות שעולות כשמדברים על מגוון הן לרוב הבדלים במין, במוצא, בגיל, באורח החיים או אולי בדעות הפוליטיות. רובם, משתנים שנראים לעין או צפים בשיחת חולין קצרה. עם זאת, במאמר ב-Harvard Business Review מציגים ריינולדס ולואיס רצף של מחקרים וניסויים שערכו ובתחתיתם מסקנה מעניינת: מגוון קוגניטיבי הוא שמשפר את איכותה של הקבוצה והוא אינו קשור לאף אחד מהמאפיינים הסוציו-אקונומיים הללו. הוא מוגדר כהבדלים בפרספקטיבה או בסגנונות עיבוד המידע. והוא יכול ליצור הבחנה בין שני אנשים בעלי קורות חיים כמעט זהים לחלוטין.
באופן ספציפי, צמד החוקרים סיווגו את הנבדקים לפי "האופן שבו הם חושבים ומתמודדים עם מצבים חדשים, מורכבים ומלאים בחוסר ודאות". שתי הקטגוריות המרכזיות היו עיבוד מידע: אנשים שמעדיפים לנבור ולאתר את הידע הקיים הרלוונטי, לעומת אנשים שמעדיפים ללקט ידע חדש. ופרספקטיבה: אנשים שמעדיפים למקסם את המומחיות הספציפית שלהם, לעומת אנשים שלוקחים צעד אחורה ומנסים לנצח על הרעיונות שצפים ועל תחומי המומחיות של אחרים. לאחר מכן, נבחנו הביצועים של קבוצות הומוגניות לעומת קבוצות הטרוגניות בפתרון בעיות. ההבדלים היו מובהקים. קבוצות בעלות גיוון קוגניטיבי הפגינו ביצועים טובים יותר תוך זמן קצר יותר.
"התמודדות עם אתגרים חדשים דורשת איזון בין יישום מה שאנחנו יודעים לבין גילוי מה שאיננו יודעים. הדבר מצריך הן יישום פרטני של מומחיות מיוחדת והן יכולת לקחת צעד אחורה ולהסתכל על התמונה הרחבה יותר", הם מסבירים. לרוב, כל אחד מאיתנו ניחן בנטייה לאחד הצדדים ובאופן טבעי אנחנו נמשכים לאנשים בעלי צורות חשיבה דומות לשלנו. אך דווקא שיתוף פעולה בין אנשים בעלי איכויות חשיבה שונות מסתמן כמפתח לתוצרים מוצלחים. קבוצות שמצליחות לעבוד יחד בצורה מאוחדת על אף השוני בתוכן צפויות ליהנות מפירות מתוקים יותר.
3. סיפורים בני אלפי שנים מציעים שאנחנו אולי מאוחדים משחשבנו
חקירת שורשיהם של סיפורים עתיקי יומין חושפת נקודות דמיון שעשויות ללמד אותנו לא מעט על הדברים שמאחדים אותנו כמין. סיפור סינדרלה, למשל, קיים בעשרות גרסאות מנקודות זמן שונות ומרחבי העולם. כל גרסה מותאמת לתפאורה המקומית, משתמשת בהקשרים אקטואליים, משתנה ביחס למנהגים ולאמונות אך שומרת על מספר מסרי ליבה משמעותיים.
יה-שיאן, לדוגמה, הוא שמה של הסינדרלה הסינית. מדובר באחת הגרסאות העתיקות ביותר של הסיפור. היא יפה, אדיבה ומוכשרת בקדרות ובשירה. גם היא מציגה חוסן נפשי אל מול הקשיים שנערמים עליה ושומרת על ליבה נקי ואוהב. כמו סינדרלה המודרנית, יה-שיאן זוכה לשמירה עליונה, רק שהפעם היא מגיעה בצורת דג זהב מדבר. בזכותו היא מצליחה להצטרף לפסטיבל השנתי הגדול שבו עלמות צעירות ובני תשחורת מחפשים זיווג. אשפונטל, סינדרלה הגרמניה, מציגה ערכיות גבוהה וזוכה בשמלת החג שלה מידי להקת ציפורים על-טבעיות ששומרות עליה לאורך כל הסיפור.
בגרסה של שבט האוג'יבווה (קבוצת ילידים שממוקמת באזור קנדה וצפון ארה"ב) אנחנו מגלים את פני-אפר. האחות הקטנה, המכוערת וטובת הלב, בת למשפחה פשוטה שחיה בכפר. אחיותיה הגדולות יפות ועצלניות, מעמיסות עליה את כל מטלות הבית ולועגות לה. בכל יום היא שרה ומתפללת שתמצא אהבה על אף חייה הקשים ומראה העגום. וזה קורה. אחד הציידים הטובים של השבט הופך עצמו לבלתי נראה ומחפש את האחת שתראה אותו בזכות ליבה הטהור. כך סינדרלה הילידית פוגשת באהוב ליבה וזוכה למשפחה חדשה שבה מעריכים אותה, מטפלים בה ואוהבים אותה. אדליטה היא סינדרלה המקסיקנית העכשווית. זו גרסה שפורסמה בשנת 2004 וגם היא חוזרת על אותו קו כללי בתיבול של מעט יותר אקטיביות מצד העלמה. והנרטיבים החזקים, גם כאן, הם טוב לב ואדיבות מנצחים. חוסן נפשי הוא מעלה. הגמול הוא אהבה ושייכות.
אם כן, בין שזה בספרדית, גרמנית או סינית, בלבוש כזה או אחר, תחת שלטון דיקטטורי או במסגרת שבט משפחתי – רוב בני האדם מאוחדים באמונה באותם נרטיבים. מייחלים לאותן משאלות לב, מבקשים לחוש בטוחים ומוערכים.
תמונת כותרת: Rich Carey / Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
עכשיו יותר מתמיד: כולנו יחד, בלב אחד
התועלת הבריאותית של שירה משותפת – והמדע שמסביר גם את האפקט הטרנסצנדנטלי שלה
מקום אליו הולכים או מקום שהולך איתנו? – 3 סיפורים קצרים על גן עדן וגיהינום
עוד מרדיו מהות החיים:
מהו השדה האחד? ניסוי תודעתי על הכוח של המחשבה לשנות את המציאות
