האם הגיע הקץ לתעלומות היסטוריות כאטלנטיס ומשולש ברמודה?

האם קווי נסקה שורטטו בידי חייזרים? היכן שוכנת העיר האבודה אטלנטיס? איזה כוח מסתורי מזיז סלעים ב"עמק המוות" בלי להשאיר עקבות? המדע מנסה לפתור חלק מהתעלומות ה"בלתי פתירות" הגדולות ביותר בהיסטוריה. האם הוא הצליח?

ירדן להבי | 11 מרץ, 2024

סקרנות היא מהכוחות החזקים ביותר שמניעים את האנושות. אין זה פלא, אפוא, שתעלומות מסתוריות מושכות ומרתקות אותנו, קל וחומר כאלו שבמשך אלפי שנים לא נמצא להן פתרון. מצד אחד הן יוצרות תחושות מטרידות של דיסוננס וחשש מן הלא נודע, ומאידך הן מציתות את הדמיון ומספקות ריגוש שקשה להתחרות עימו. כל אחת מהן הזניקה מרוץ לפענוח בקרב מדענים וחובבים כאחד. אספנו את התיאוריות העדכניות ביותר שיש כיום למדע להציע לגבי 5 תעלומות שכאלה. האם הן מספקות? תוכלו לשפוט בעצמכם.

משולש ברמודה

משולש ברמודה הוא אזור ידוע לשמצה באוקיאנוס האטלנטי שמשתרע על פני כמיליון קמ"ר בין פלורידה, פורטו-ריקו ואיי ברמודה. לפי אתר Marine Insight, הסיפורים המסתוריים סביב אזור זה התחילו כבר בימי מסעותיו של קולומבוס לעולם החדש. אז, לפי הדיווחים, ראה באזור "כדור אש מתרסק אל תוך הים". במאה ה-20, עם התפתחותה המואצת של תחבורה ימית ואווירית, החלו לזרום דיווחים שונים ומשונים על תקריות מסתוריות או תאונות טרגיות: טייסים העידו כי לוחות המחוונים שלהם משתוללים כשהם טסים מעל האזור, מטוסים התרסקו או נעלמו, כלי שיט שאבדו עקבותיהם או 'ספינות רפאים' שנמצאו בשלמותן אך ללא זכר לצוותן או נוסעיהן. עד היום נרשמו באזור אלפי קריאות מצוקה ומעל 100 מטוסים וכלי שיט נעלמו בו בנסיבות מסתוריות (הדיווח האחרון שבהם נרשם ב-2021), מה שזיכה את האזור גם בכינוי "משולש השטן". במקרה המפורסם ביותר, המכונה "טיסה 19", נעלמו יחד עקבותיהם של 5 מטוסי קרב שיצאו לטיסת אימון. המשונה במיוחד הוא שמטוס החילוץ שיצא לחפשם נעלם גם הוא. גורלם של 27 אנשי הצוות מששת המטוסים לא ידוע עד היום.

סיפורים על כוחות על-טבעיים, מעשי כשפים, מפלצות ים, פעילות חוצנים וקונספירציות פוליטיות או צבאיות – כולם ביקשו להסביר את הכמות המצמררת של המקרים המוזרים והמצערים במימי המשולש הרגועים לכאורה.

כיום, המדע מספק מספר תשובות אפשריות לתעלומה. בזמן שהמגנטיות של סלעים וולקניים תת-ימיים באזור עשויה להסביר את לוחות המחוונים המשתוללים, למספר הגבוה של תאונות ימיות ואוויריות הוצעו הסברים כמו עננים ייחודיים שיוצרים הדף בלתי רגיל, מצבורי גז שגורמים להתלקחויות או שוניות אלמוגים נסתרות. כיום, לפי מגזין Popular Mechanics, מוצע הסבר חדש פשוט בהרבה: הסתברות. המדען האוסטרלי קארל קרוזלניקי כמו גם ההתאחדות הימית והאווירית האמריקאית טוענים כי כל המקרים שהתרחשו באזור, כולל "טיסה 19", נגרמו פשוט עקב טעויות אנוש ותנאי מזג אוויר, ושהכמות הגבוהה שלהם אינה יוצאת דופן מבחינה סטטיסטית ביחס לגודל האזור ולתחבורה הרבה שעוברת בו, וכן אינה שונה משום מקום אחר בעולם בעל יחסים דומים.

היבשת האבודה של אטלנטיס

אפלטון תיאר בכתביו כי לפני כ-11,000 שנים שלטה ברוב העולם הידוע אז אימפריה מן האי אטלנטיס. על פי האגדה, הייתה זו ציוויליזציה עשירה ומשגשגת שהתפתחה מצאצאיהם של אטלס – בנו של האל פוסידון – ואהובתו האנושית. תרבות זו חיה באושר ושלטה בים במשך שנים רבות, עד שהחליטה לנסות ולכבוש גם את ממלכת טרויה – היחידה שלא הייתה בשליטתה. כעונש על חמדנותם ויהירותם של האטלנטיים, הענישו אותם האלים והטביעו את האי בים תוך רעמים ושיטפונות. אגדה זו, יחד עם סיפורים אחרים מרחבי העולם בעלי קווים משיקים, בנו את המיתולוגיה של אטלנטיס כפי שאנחנו מכירים אותה היום. לפי הגרסה הפופולארית, באטלנטה התפתחה ציוויליזציה של חצאי-אלים בעלי טכנולוגיה מתקדמת וכוחות על-אנושיים, שלעיתים מתוארת גם כארץ המוצא של עמי האזור.

מאז אפלטון ועד ימינו, נשאלת השאלה מי היו האטלנטיים והיכן נמצאת הישבת האבודה. תיאוריות רווחות מציעות בין היתר שמקורן של הגנטיקה המשובחת והטכנולוגיה המתקדמת הוא בחייזרים, שהיבשת נדדה בימי קדם מן האוקיאנוס האטלנטי דרומה והיום היא למעשה אנטרקטיקה, או שהיא בכלל נבלעה במשולש ברמודה.

לפי תיאוריה מתקבלת יותר על הדעת, האגדה מתייחסת לתרבות המינואית. תרבות זו שכנה באזור כרתים וסנטוריני של היום, ונחשבת לתרבות האירופאית הגדולה הראשונה. הם היו בעלי יכולות שיט נעלות יחסית לעמי האזור ושלטו במסחר הימי ללא מתחרים, מה שהקנה להם עושר רב. המינואים בנו דרכים מרוצפות והיו גם האירופאים הראשונים שהשתמשו בכתב. עם זאת, בשיא גדולתה נעלמה הציוויליזציה המינואית מדפי ההיסטוריה. היסטוריונים מאמינים כי הסיבה לדעיכתה היא שרשרת אסונות טבע שהתרחשו במאה ה-16 לפנה"ס. רעידת אדמה חזקה באזור סנטוריני עוררה התפרצות הר געש, וזה גרר אחריו גלי צונאמי. סלעי הלבה, האפר הוולקני והשיטפונות העצומים יכלו למחוק את האי המינואי כל אחד כשלעצמו. את המעט שבכל זאת נותר הרסו ככל הנראה פולשים מבחוץ שמצאו לראשונה את המינואים בעמדה פגיעה.

תיאוריה נוספת, ואולי המתבקשת מכולן, היא שאטלנטיס מעולם לא הייתה קיימת בשום מקום פרט לדמיונו של אפלטון, והיא אינה אלא כלי רטורי שנועד להזהיר מפני חמדנות ויוהרה.

קווי נסקה

לפי National Geographic, אחת מהתעלומות הארכיאולוגיות המסתוריות ביותר של דרום אמריקה שוכנות כ- 400 קילומטרים דרומית ללימה, פרו. בשנות ה-20 של המאה ה-20, עם הופעתן של טיסות מסחריות סדירות מעל מדבר נסקה הצחיח, החלו טייסים לדווח על ציורי ענק שמשורטטים באדמת המדבר וניתן לזהותם רק מן האוויר. בשטח ענק המשתרע על פני 500 קמ"ר, התגלו מאות שרטוטים בעלי קווים ישרים באורך עשרות קילומטרים, צורות גאומטריות, בעלי חיים ודמויות אנושיות שחלקן מגיעות לגודל של עד 270 מטרים.

הציורים מתוארכים לתקופה שבין השנים 600 לפני הספירה עד 200 לספירה, ומיוחסים לבני תרבות הנסקה שחיו באזור בתקופה. הודות למזג האוויר היבש והקבוע, השרטוטים שנחפרו בקרקע הצליחו להשתמר בשלמותם עד היום.

מכיוון שלא ידוע דבר על מסורתם ודתם של בני הנסקה, הסיבה ליצירת השרטוטים נותרה בגדר חידה. העובדה שניתן לראותם בשלמות רק מן האוויר הוסיפה נדבך למסתורין, כיוון שלא ברור כיצד יכלו בני אדם בעלי טכנולוגיה פרימיטיבית לשרטט צורות ענק מדויקות מבלי שיכלו לצפות בתוצאה הסופית או אפילו בהתקדמות. שלל תיאוריות פרחו סביב שאלת הדרך שבה נוצרו הקווים, והסיבה להיווצרותם: מתעלות לחיפוש מים, אתר פולחן לריקודי גשם, יצירה לעיניהם של האלים בלבד, ועד מסלולי נחיתה לחלליות שהוקמו על חייזרים ושימוש בכדורים פורחים עתיקים.

בעשורים האחרונים התמונה לגבי הקווים מתחילה להתבהר. ב-1982 הצליח חוקר מאוניברסיטת קנטקי, ד"ר ג'ו ניקל, להוכיח שניתן ליצור את הציורים עם כלים פרימיטיביים כמו יתדות וחבלים, ושניתן להעתיק שרטוט קטן לקנה מידה גדול בהרבה בעזרת חישוב פשוט. בעזרת צוות קטן של 5 מבני משפחתו, ביניהם בנו בן ה-11, הצליח ניקל לשחזר בקלות את דמות "הקונדור" תוך מספר שעות. עוד התברר שאת הציורים ניתן לראות בשלמותם מגובה ההרים הסמוכים.

ומה באשר לנסיבות? התיאוריה העדכנית ביותר לפי ארכיאולוגים מאוניברסיטת ימגטה היא שהקווים שימשו כאמצעי ניווט ותקשורת עתיק במדבר. בעזרת צילום ברזולוציה גבוהה ושימוש ברחפנים, גילו החוקרים שהקווים הליניאריים מסמנים מסלולים בין העמקים, וכי ציורי הדמויות הוטבעו במדרונות סביב דרכים עתיקות. מכאן הסיקו החוקרים שהם סימנו את דרכי התקשורת בין היישובים השונים.

הסלעים השטים במדבר

"עמק המוות" שבקליפורניה כשמו כן הוא – האזור החם ביותר בעולם על פי ההערכות רבות. מעבר למזג האוויר הלוהט, הוא ידוע גם בשל תופעה מסתורית ביותר: את אדמת המדבר משבצים סלעים בגדלים שונים, חלקם במשקל של עד כ-300 ק"ג, כשבעקבותיהם משתרך בקרקע שובל ארוך המעיד על כך שהם זזו ממקומם או נגררו על פני האדמה. מלבד השובלים אין עוד עקבות של בני אדם, רכבים או בעלי חיים שהיו עשויים להזיז אותם. אף רוח אינה חזקה מספיק להניע ממקומן אבנים במשקל כזה. השובלים שונים ומגוונים באורכם ובצורתם – כאילו כל סלע נע בכיוון שונה לגמרי. על אף הניסיונות הרבים, במאה השנים ויותר שחלפו מאז התגלו לראשונה על ידי המתיישבים החדשים באמריקה, אף אדם או עדשת מצלמה לא הצליחו לצפות בסלעים תוך כדי תנועה. מי או מה מניע את הסלעים? פטרוגליפים עתיקים של תרבויות ילידיות שחיו באזור ומציגים סמלים דמויי חלליות, בשילוב עם דיווחים מודרניים על עב"מים בשמי המדבר, העלו את ההשערה שהאבנים נעות הודות לכוח אלקטרו-מגנטי חוצני.

בשנים האחרונות מחקר חדש טוען לפיצוח התעלומה. צוות חוקרים בהובלת פרופסור לגיאוגרפיה וביולוגיה ימית ריצ'ארד נוריס גילה שהתהליך מתרחש הודות לקיפאון והפשרה של קרח בטמפרטורות הקיצוניות של המדבר. כך זה קורה: בחורף כמויות הגשם המעטות שבמדבר יוצרות שלוליות בגובה מספר סנטימטרים בלבד, חלקן נקוות באזורים שבהם עומדים סלעים. בלילות הטמפרטורות צונחות והמים קופאים. בבוקר שלמחרת השמש מחממת את הקרח והוא נשבר לפיסות קטנות. כאשר פיסת קרח כזו נותרת קפואה מתחת לאחד הסלעים ומסביבה מים שנמסו, נוצרים תנאים שבהם יכולה האבן לגלוש בקלות על פני המים עם דחיפה ממשב רוח. התנועה הזו יוצרת שובל בבוץ שבהמשך מתייבש ומותיר עדות למסלול הגלישה של האבן.

אות ה"וואו!"

גם בתעלומה זו נקשרו הגיבורים שמככבים בכל שאר הניסיונות להסבר התופעות המסתוריות – חייזרים. אך הפעם הם אינם בגדר תיאוריה אזוטרית, אלא עומדים בלב הפרשה. בשנות ה-60 של המאה ה-20, החלה אוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה להוביל מיזם לחיפוש אקטיבי של חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ באמצעות האזנה לאותות רדיו המגיעים מהחלל. לפי מגזין Astronomy, בשנת 1977, כחלק מן הפרויקט, גילה האסטרונום ג'רי אהמן אות יוצא דופן: היו לו מאפיינים של תשדורת רדיו, אך הוא לא הגיע מכדור הארץ או ממערכת השמש. אהמן כל כך התפעל מן האות, עד שסימן אותו על גבי פלט הנייר בעיגול ורשם לצידו את המילה WOW! ההערה הפכה מאז לשמו הרשמי של האות. התשדורת ארכה כ-72 שניות ולא זוהתה שוב מאז ועד היום.

מנהל מכון המחקר של אהמן, ג'ון קראוס, כתב לאחר מכן כי האות "מצביע בסבירות גבוהה על מקור חוצני תבוני" ועד מהרה הפך לתעלומה אסטרונומית מובילה. עד היום, האות נחשב בעיני רבים לראיה החזקה ביותר לתשדורת רדיו חוצנית שהתגלתה אי פעם.

תיאוריות רבות שניסו להסביר את מקור האות, ובהן לוויינים, התפרצויות מן השמש או נצנוץ חומר בין-כוכבי, נשללו זה מכבר. בשנת 2016 הוצעה תיאוריה חדשה שלפיה מקור האות הוא בשני כוכבי שביט שחלפו באותה העת ליד כדור הארץ, אך גם זו ספגה ביקורת רבה מצד חוקרים אחרים ונראה שהסבירות לכך נמוכה. ב-2020 הועלה הסבר אפשרי נוסף ולפיו מקור האות הוא בכוכב בעל מאפיינים דומים לשמש בטווח שהיה תחת כיסוי מערכות הקליטה בעת שתועד אות ה-WOW! אך ב-2023 נשלל גם רעיון זה לאחר שלא נמצאה כל ראיה לכך שיש בכוחה של מערכת כזו ליצור אות רדיו בעל מאפיינים זהים.

למעשה, התעלומה עומדת בעינה. האסטרופיזיקאי אנטוניו פריס, מחוקרי התופעה שהציע את תיאוריית כוכבי השביט, מספר למגזין שלמרות הביקורת שספג הוא פשוט נרגש מכך שאנשים עדיין מנסים לפענח את התעלומה. "זה נהדר לראות אחרים מנסים לפתור את אחת מהחידות הגדולות בהיסטוריה של האסטרונומיה". לדבריו, "החיפוש אחר אות ה'וואו' החמקמק נמשך".