האם אפשר ללמוד איך להרגיש?

מיומנויות רגשיות וחברתיות הן זרעים שטומנים בגיל צעיר ומניבים פירות במשך חיים שלמים. כיצד פעילויות כמו דיבייטינג וצפייה משותפת בטלוויזיה עשויות לטפח לא רק תלמידים טובים יותר, אלא אזרחים טובים יותר בחברה?

ירדן להבי | 13 נובמבר, 2024

כבר בתקופת יוון העתיקה, כתב אפלטון בשבח החינוך ההוליסטי שמאזן בין מקצועות הלימוד השונים לבין מיומנויות גופניות ושיפוט מוסרי, והסביר שחינוך הוא מה שמייצר אזרחים בעלי אופי טוב. הכנת ילדים להיות מבוגרים אחראיים, פרודוקטיביים, אכפתיים ומעורבים היא עיסוק שממשיך להוות מטרה להורים ומחנכים גם היום.

לפי אתר Edutopia, תיאוריות מודרניות פסיכולוגיות כמו זו של פרופסור דניאל גולמן מדגישות את חשיבותן של מיומנויות אינטליגנציה רגשית כמפתח חיוני להצלחה אישית וחברתית בחיים. ניסיונות ליישום חינוכי של תיאוריות אלו צמחו כבר בשנות ה-60 של המאה ה-20, אז פותחו גישות להקניית מיומנויות רגשיות במרכז ללימודי ילדים בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ייל. גישות אלה שולבו בבתי ספר יסודיים באוכלוסיות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, במטרה לשפר את האקלים החברתי והרגשי.

לאור הצלחת התוכנית, חוקרים ומחנכים המשיכו להעמיק ולפתח את עקרונות הגישה תוך הקמת ארגון CASEL (התאגדות ללמידה אקדמית, חברתית ורגשית), במטרה לקדם אותה במערכות החינוך.

למידה או חינוך רגשי-חברתי, כפי שמוגדר באתר CASEL, נועדה לפתח בקרב תלמידים את היכולת לנהל רגשות, לבנות מערכות יחסים חיוביות ולקבל החלטות מבוססות ערכים ומוסריות. גישה זו שואפת לשפר את כישוריהם החברתיים והאישיים של הילדים, לחזק את ביטחונם העצמי, וליצור סביבה חיובית בבתי הספר.

״כמו כל למידה, גם חינוך חברתי-רגשי מתחיל קודם כל בבית. זהו מגרש האימונים הראשון שבו ילדים מגלים כיצד לבטא את עצמם, לזהות רגשות ולחוות את תגובותיהם במרחב מוגן״.

מחקרים מראים כי חינוך רגשי (Social Emotional Learning, SEL) אינו תורם רק לשיפור הישגים אקדמיים, אלא מפתח מערך שלם של כישורים חברתיים-רגשיים המועילים לילדים בטווח הקצר והארוך. ניקול האריס סוקרת באתר Parents מטא-אנליזה משנת 2011 שמצאה כי תלמידים המשתתפים בתוכניות SEL מראים שיפור בהישגים אקדמיים, מציגים התנהגות חיובית יותר בכיתה, ומדגימים יכולת מוגברת לניהול מצבי לחץ ודיכאון. בנוסף, התלמידים מפתחים דימוי עצמי משופר ועמדה חיובית כלפי בית הספר וכלפי אחרים.

מחקר נוסף מ-2015 שמציגה האריס עקב אחרי ילדים מגיל הגן למשך 20 שנה. נמצא כי ילדים בעלי כישורים חברתיים-רגשיים גבוהים היו בעלי סיכוי כפול להשיג תואר אקדמי, העלו את סיכוייהם ב-54% לסיים תיכון, והסיכוי שלהם להגיע למשרה מלאה בגיל 25 עלה ב-46%. זאת בניגוד לילדים בעלי כישורים חברתיים נמוכים יותר שנמצאו כבעלי סיכוי גבוה יותר להיות מעורבים במצבים שליליים כמו מעצר, שתייה מופרזת של אלכוהול, שימוש בחומרים אסורים, ותלות בדיור ציבורי.

בית ספר לרגשות

ארגון CASEL מבסס את הגישה על חמישה עקרונות מרכזיים: מודעות עצמית, ניהול רגשות, מודעות חברתית, כישורים בין-אישיים וקבלת החלטות אחראית. בבתי הספר, העקרונות האלה מיושמים באמצעות פעילויות או תרגולים שמשתלבים בשגרת הלימודים.

לדוגמה, כותבות ג'סיקה סאוזה באתרChild Mind Institute ומריה קמפן באתר Prodigy, ניהול יומן רגשות ובדיקת רגשות עצמית יומית מאפשרות לתלמידים לבטא תחושות, לזהות את מקורותיהן ולפתח מודעות עצמית, תוך הבנה של רגשות, חוזקות וחולשות אישיות. כדי לתרגל ניהול רגשות, התלמידים מתנסים בטכניקות של נשימות ומדיטציה ולומדים אסטרטגיות לניהול כעסים המסייעות בוויסות רגשי ובהתמודדות עם לחצים בצורה חיובית ומודעת.

משחקי תפקידים לפתרון קונפליקטים ודיבייט (ויכוחים ודיונים מתווכים ומובנים) מפתחים מודעות חברתית וכישורים בין-אישיים בכך שהם עוזרים לתלמידים להבין ולהעריך את רגשותיהם כמו גם את נקודות המבט של אחרים, תוך חיזוק האמפתיה ויכולת הקשבה פעילה. הצבת מטרות אישיות ואקדמיות מעודדת קבלת החלטות אחראית, כאשר התלמידים לומדים להגדיר יעדים ולעקוב אחר התקדמותם. בנוסף, ארגון אירועים כיתתיים משותפים מטפח לא רק קבלת החלטות אחראית, אלא גם כישורים חברתיים: הוא מלמד את התלמידים לשתף פעולה, לפתור קונפליקטים ולעבוד יחד בצורה מכבדת ובהתאם לערכים משותפים.

הוויכוחים המובנים של ההווה הם הדיונים הפוריים של העתיד. צילום: Akimov Igor on Shutterstock

חינוך רגשי מתחיל בבית

ובזמן שבית הספר מספק תשתית חשובה להמשך החיים, היסודות העמוקים ביותר מונחים עוד הרבה קודם לכניסה למסגרות השונות.

כמו כל למידה, גם חינוך חברתי-רגשי מתחיל קודם כל בבית. זהו מגרש האימונים הראשון שבו ילדים מגלים כיצד לבטא את עצמם, לזהות רגשות ולחוות את תגובותיהם במרחב מוגן. המרחב הזה תלוי באווירה, בתגובות, ובשיח שההורים או המטפלים העיקריים יוצרים.

להשקפתה של האריס, הורות היא קודם כל האחריות להוות דוגמה רגשית וערכית, שכן חלק עיקרי מ-SEL בבית נרכש על ידי חיקוי. ילדים לומדים מהוריהם מהי אמפתיה, איך להקשיב ואיך לגשת לאתגרים חברתיים בצורה מכבדת. לדבריה, כשהורה מראה אמפתיה בעצמו, מקשיב ברגישות ומטפח תקשורת פתוחה, הוא מדגים לילדיו כיצד לפתח מערכות יחסים מכבדות ובריאות. למשל, כשהורה מוותר במריבה עם בן זוג או מדגים סבלנות כלפי חבר, הוא מסייע לילדיו להבין כיצד לפתור קונפליקטים ולנהל תקשורת חיובית.

נוסף על כך, הורים יכולים להשרות אווירה של תקשורת פתוחה ולהוביל שיח שבו לכל רגש יש מקום ולכל תחושה יש לגיטימציה. הם יכול לזהות ולשקף את רגשותיו של הילד, או לעודד אותו להבין אותם בעצמו. כך, מייצרים סביבה בטוחה שבה ילדים חשים בנוח לחוות ולחקור את רגשותיהם. אפילו שאלה פשוטה כמו ״איך אתה מרגיש?״ מעבירה את המסר שרגשות הם חשובים, נורמליים, ושאכפת לנו מהם.

בלוג בנושא התפתחות הילד מטעם משרד החינוך של מדינת וויומינג, מזכיר שיכולת ניהול רגשות מהווה אתגר עבור ילדים רבים, שכן היא מתפתחת בהדרגה ודורשת תרגול ותמיכה מתמשכת מצד ההורים. בעזרת ליווי רגשי של ההורים, ילדים יכולים לרכוש כלים חשובים לוויסות, ניהול והתמודדות עם רגשות.

עיבוד רגשות בעזרת ציור או משחק בבובות, מיומנויות להתמודדות עם לחץ, הכנה מראש ותרגול סיטואציות שעשויות להיות מלחיצות או מאתגרות, ואפילו הקצאת ״פינת רוגע״ שקטה בבית מאפשרים לילד לעצור, לנשום, ולהחזיר את השקט הפנימי ברגעים סוערים. "עודדו את ילדיכם לצייר או לצבוע כשהם מתקשים לבטא את רגשותיהם במילים״, מצוין בבלוג. ״כך הם יוכלו להבין את מחשבותיהם ורגשותיהם, ואתם תוכלו לקבל הצצה לתהליך הרגשי שהם חווים״. כלים אלו מאפשרים לילדים להכיר את עולמם הפנימי ולרכוש בהדרגה מיומנויות ויסות רגשיות שישרתו אותם לאורך חייהם.

מניחים את היסודות לחברה אמפתית

האריס מציעה לשלב את עקרונות ה-SEL בפעולות פשוטות ושגרתיות נוספות בבית על מנת להפוך אותם לחלק מהיומיום. זמן צפייה במסכים, למשל, יכול להפוך לכלי לפיתוח מודעות חברתית ואמפתיה. בזמן צפייה משותפת בסרטים או תוכניות טלוויזיה, אפשר לעצור כשמתרחש אירוע רגשי ולשאול את הילד איך לדעתו מרגישה הדמות ומה עבר עליה. כך הוא לומד לזהות רגשות באמצעות רמזים חברתיים כמו הבעות פנים ושפת גוף, ומפתח יכולת להבין את נקודת המבט של אחרים בצורה אמפתית.

בניית לוחות זמנים ורשימות משימות יומיות היא דרך יעילה נוספת לתרגול קבלת החלטות אחראית, כותבת האריס. על ידי סיוע לילד בתכנון מטלות יומיות כמו הכנת שיעורי בית או סידור החדר, הילדים לומדים להציב מטרות ולעמוד בהן. תרגול זה מסייע להם לפתח מודעות עצמית ולחוש תחושת הישג ואחריות.

״אפילו שאלה פשוטה כמו ״איך אתה מרגיש?״ מעבירה את המסר שרגשות הם חשובים, נורמליים, ושאכפת לנו מהם״.

לבסוף, מעשים קטנים של חסד, כמו להחזיק דלת פתוחה, להחמיא או לומר "תודה", הם דרך פשוטה אך משמעותית לפתח מודעות חברתית וכישורים בין-אישיים. המלצה נוספת של האריס היא לשלב ילדים בפעילויות התנדבותיות כמו עזרה בקהילה או תרומה למטרה קרובה לליבם. פעולות אלו מעודדות אותם להבין את צורכי האחר, לגלות חמלה ולהכיר באחריותם החברתית. כך הם לומדים שהנתינה אינה רק ערך, אלא חלק בלתי נפרד מההתנהלות היומיומית.

חינוך רגשי מלמד אותנו שביסוד כל למידה טמון החיבור הפשוט בין בני אדם – להבין, להקשיב, ולכבד. בסופו של דבר, כשמחזקים את כישוריו הרגשיים של ילד, לא רק מכינים אותו להצלחה אישית, אלא יוצרים חברה עתידית טובה יותר, אולי דומה לזו שבחלומותיו של אפלטון.