אם היינו רוצים למצוא דימוי לחוסן נפשי ייתכן מאוד שסלע יציב או פלדה היו מועמדים מובילים. ואולם, מתברר כי דווקא גמישות והיכולת להגיב מהר ואפקטיבי לשינויים הם מאפיינים יותר בולטים של חוסן. כיצד הקשת הרגשית שלנו עוזרת לפתח את הכישורים הללו?
בשנים האחרונות מוזכר רבות המונח אג'יליות (Agility), המתאר גמישות ומהירות תגובה, כמענה למאפייני העמימות והתנודתיות במציאות שבה אנו חיים. ניתן להמחיש את המושג בדימוי "ג'לי" – המאפשר להגמיש את מחשבותינו ופעולותינו בתגובה למידע חדש, בכדי להמשיך לספק תוצרים מותאמים לתנאים דינמיים. המפתח לתגובה אג'ילית הוא החוסן שלנו – עד כמה אנו מסוגלים להתאושש מהר ולהתחיל להתמודד, לצד הקושי.
למעשה, ככל שהמציאות נהייתה עמומה ותנודתית יותר, כך עלתה הציפייה למהירות ואפקטיביות התגובה שלנו, בכל תחום בחיים. מצופה מאיתנו להיות סוג של "גיבור על" שמצליח לגבור על הטלטלות שהשינויים התכופים יוצרים ולהמשיך ל"דלוור" באופן שוטף. כאילו לא משנה מה קרה ובאיזה מצב זה תפס אותנו, נצליח "לשנות כיוון" ולהגיב באופן מיטבי.
ציפייה זו מתכתבת עם הסלוגן שנאס"א הייתה מזוהה עימו – "Failure is not an option". ואולם, בתום כשני עשורים של חקר המושג "חוסן" (המפתח לתגובה אג'ילית) למדנו שמעבר לכך שכישלון הוא אכן אחת האפשרויות (בבחינת "מי שלא עושה לא טועה"), כישלונות אפילו הכרחיים לפיתוח חוסן. חוסן אינו תכונה מולדת, הוא סט מיומנויות של התגברות והתמודדות לצד הקושי, שניתן לפתח רק אגב מהמורות החיים. חוסן אינו ההימנעות מטעויות, אלא היכולת ללמוד מהן, ליפול ולקום מצוידים ביותר ידע ומסוגלות לאתגר הבא, ובכלל זה התובנה שיכולנו לנפילה, וקמנו.
חוסן לא מתנגד לרגש, הוא רותם אותו
כשאנו רואים אדם אג'ילי, שמגיב מהר ובחוסן במצבי לחץ, אנו נוטים לחשוב שהוא חף מפחד. כשמדובר בצוותי חירום, למשל, הידיעה שאתה בעל תפקיד, יחד עם התרגול שבהכשרתך, הופכת את הפעולות המצופות לנגישות עבורך. זה חלק מהסיבה שנוצרת "אשליית חוסר הפחד", שעלולה לשתק את 'אחד האדם' כשמגיע תורו להגיב ולתפקד במצב לא צפוי.
עוזר לדעת שחוסן אינו היעדר הפחד, אלא היכולת לאחוז את ידו הקטנה, כמו עם פעוט, ולהמשיך ללכת איתו מתוך הבנה שהוא שומר עלינו באיתותיו, להנחות אותו ולפתח אצלו כישורים שיאפשרו את צליחת המהמורות שבדרך. כישורים אלו שאנו בונים כוללים את מרכיבי הגמישות המחשבתית והתפקודית, או במילים אחרות, אג'יליות מעשית.
אך קיים אספקט פחות מוכר של אג'יליות – זה הרגשי – שאינו נופל בחשיבותו ובטווח הרחוק אולי אף מתעלה על האחרים. במציאות הצברית המחוספסת הוא קיבל פחות מקום, אך בתקופה של משבר מתמשך המאופיין בעמימות ובתנודתיות רבה אנו עלולים להיקלע לעמימות רגשית ויש לכך השלכות בעייתיות על התפקוד שלנו.
"ככל שהמציאות נהייתה עמומה ותנודתית יותר, כך עלתה הציפייה למהירות ואפקטיביות התגובה שלנו, בכל תחום בחיים. מצופה מאיתנו להיות סוג של "גיבור על" שמצליח לגבור על הטלטלות שהשינויים התכופים יוצרים".
כשם שמקובל היום בארגונים לדבר על מגוון של אוכלוסיות מתוך היכרות בתרומה של צורות חשיבה שונות לפתרונות יצירתיים, חשוב להבין כי מגוון הוא לא רק בין אנשים, אלא גם במה שקורה בתוכם, במנעד רגשותיהם.
בהקשר זה, אג'יליות רגשית היא אותנטיות – לאפשר לעצמנו לחוות את כל טווח הרגשות. אבל לא מתוך היסחפות רגשית, אלא בסקרנות, כחוקר שמגלה מקור נתונים, שכן כל רגש מאפשר לנו סוג של "דאטה" לגבי הערכים והצרכים שלנו. כך למשל, פחד מאותת לנו להיזהר ולבחון את צעדינו בקפידה או מניע אותנו להגן על עצמנו; כעס מסמן לנו שנחצה גבול חשוב עבורנו ומעורר בנו כוח ונחישות להצבתו מחדש; אשמה מעידה על פער בין הערכים שלנו להתנהלותנו בפועל ומעודדת אותנו לתיקון וכן הלאה. המידע הרגשי הזה לא בהכרח צריך להפעיל אותנו אימפולסיבית, אך בכוחו לאפשר לנו קריאה מדויקת יותר של המפה ולאור כך לבחור את התגובה הנכונה לנו. שכן היעדר חיבור רגשי עלול לגרום לניכור עצמי וסביבתי או לכך שהרגשות ינהלו אותנו באופן לא מודע ואז פחד עלול להוביל לשיתוק, כעס לתוקפנות ואשמה לדיכאון והיתקעות בעבר.
האתגר טמון בכך שרבים מאיתנו חונכו, ומעודדים גם כבוגרים, להחזיק בעמדות חיוביות באופן גורף, תמיד לראות את חצי הכוס המלאה ולהימנע מרגשות שליליים. למעשה, להיות חיובי נחשב תקינות מוסרית. ממחקרים עולה שכשליש מאיתנו מנסים להדחיק את הרגשות השליליים שלנו וכשאנו לא מצליחים, אנו שופטים את עצמנו על כך.
הסביבה מצפה מאיתנו לשמור על חיוביות גם כשקשה לנו, בזמן שיותר בריא לעבד את הרגשות שצפים במצבי משבר. צילום: Kiselev Andrey Valerevich / shutterstock
מהירות תגובה בחירום – גיוון רגשי בשגרה
מה שמתברר ממחקרים ובסדנאות עם אנשים הוא שהדחקת רגשות שליליים אינה אפקטיבית לפיתוח חוסן. האנרגיה המושקעת בהדחקת הרגשות באה על חשבון הפרודוקטיביות והיצירתיות, ולאורך זמן אף מאיימת בשחיקה. בטווח הקצר זה עשוי להיות יעיל, ולעיתים אף הכרחי, בפרט במצבי חירום או שינוי קיצוני, אך לאורך זמן נוצר ניכור – כלפי עצמנו, הסביבה ובכלל.
בעת משבר, באופן טבעי כולנו מסגלים מנטליות של הישרדות, ומאפייני התגובה ההישרדותית הם פעמים רבות אוטומטיים ופחות נשלטים. וזה בסדר. הם מצטיינים במהירות רבה ובהתאמה לצורך המיידי (שעשוי להיות עניין של חיים ומוות). בשלב המיידי של פריצת משבר, כל תגובה היא תגובה נורמלית למצב לא נורמלי. האתגר מגיע לאחר השלב הראשוני, שבו אנו מתבקשים לנוע מחשיבה הישרדותית לחשיבה התפתחותית.
לדוגמה, בשלב ראשון של מצב חירום מקבלי החלטות בארגונים יהיו עסוקים בתפעול העסק נוכח המשבר – צמצום עלויות, המשך יצירת הכנסות, עבודה עם כוח אדם מצומצם. טבעי שבשלב זה הם יתקשו להכיל אגי'ליות רגשית וחלקם אף יחשוש מהצפה רגשית, שמא תפגע בתפקוד. ואולם בשלב שני, כשזה מנוהל באופן שמונע היסחפות רגשית, אך עדיין מאפשר לאנשים להיראות, לבטא את תחושותיהם, לחוש מורגשים ואותנטיים – מתאפשר לארגון להיות במצב חקר ולקבל מידע לגבי הערכים והצרכים שעולים. אגב, זה תקף לגבי כל מסגרת, אפילו התא המשפחתי. המידע שצף מהרגשות מקנה למסגרת כוח והיא מתחילה לבנות את החוסן ארוך-הטווח שלה. במקביל, כאשר הרגשות מקבלים ביטוי, הדאגות לא נשארות בראש כזללן של הסוללה, ונוצרת פניות רגשית וקוגניטיבית לגמישות מחשבתית ותפעולית. חשוב לא פחות – תחושת האינטימיות והשייכות עולה, שכן הבעיה, שקודם בודדה והרחיקה, הופכת לדבק של לכידות בזכות ההתמודדות יחד.
"בעת משבר, באופן טבעי כולנו מסגלים מנטליות של הישרדות, ומאפייני התגובה ההישרדותית הם פעמים רבות אוטומטיים ופחות נשלטים. וזה בסדר. הם מצטיינים במהירות רבה ובהתאמה לצורך המיידי".
מובן שמדובר בתהליך שיכול לקחת זמן. גם אם אנו מתפנים לכך כחודש או כרבעון מתום המשבר, לעיתים זה בדיוק הזמן הנכון. חלק מהאנשים נאחזים בעשייה ובשגרה כדי לאפשר לעצמם לעכל את המצב ורק בשלב מאוחר יותר בשלים להתחיל לחקור אותו בסקרנות: פחות גישה הישרדותית-מגיבה ויותר התפתחותית-יוצרת.
כשם שכישלון הכרחי לבניית הצלחה, כך אג'יליות רגשית היא תנאי הכרחי לאג'יליות מעשית שמחזיקה לאורך זמן. האיסוף הרגשי התגובתי המחוספס יכול להחזיק עד לטווח מסוים, ולעיתים הוא אף נחוץ לשלב הראשון, עד שהנפש יכולה להתפנות ולעכל את המצב. אך לאורך זמן, התנכרות לרגשות קשים עלולה להביא לסדקים בחוסן. כפי שמתארת המשוררת ורד מוסינזון, "לפעמים, גם סלעים נשברים". וגם אם הם חזקים דיים להימנע מסדק, יש מחיר אחר שכרוך בהדחקה הרגשית – והוא מחיר האותנטיות, היצירתיות ושלמות מערכות היחסים שלנו.
מורה דרך למעוניינים לסגל אג'יליות רגשית
- סוד הקסם בהקשבה עצמית – כמו בסרט הקול בראש, היכולת להאזין לכל הקולות, לקבל את כל הרגשות, ולהבין שלכל אחד מהם תפקיד ויחד הם משמשים מאגר נתונים חשוב עבורנו.
- דיוק – הקפדה על תיאור ספציפי של כל רגש ורגש ובידול בין הניואנסים השונים שלהם מסייעים לקריאה עמוקה וצלולה של הצרכים והערכים שמפעילים את אותם רגשות. כתוצאה, גם הפעולה שנבחר תשקף היטב את הצרכים והערכים הללו, ותקדם את מימושם.
- הבנה שרגש אינו שווה פעולה – אנו שולטים ברגשות ולא הם בנו. היכולת להרגיש ולהבין מה הצורך שלנו כעת היא רק אמצעי שמאפשר לחשוב כיצד הכי נכון לפעול.
*
אילת פדה גולדשטיין – M.A בפסיכולוגיה חברתית, מנכ"ל פ.ד.ה יעוץ ארגוני והדרכה מזה 20 שנה, לאחר ניסיון ניהולי קודם וייצוג המדינה בחו"ל. ניסיון של כ-30 שנה באבחון וגישור על פערים ארגוניים ופיתוח מנהלים וצוותים, תוך חיזוק השייכות הארגונית וקידום לתוצאות. מומחית בנושאי חוסן אישי וארגוני, אג'יליות מחשבתית, רגשית ותפעולית וניהול יצירתי של קונפליקטים. מחברת שותפה לספר "מרעיון מוצלח לעסק מצליח" בנושא קבלת החלטות והיחלצות מקבעונות.
תמונת כותרת: Albert Beukhof / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
האם אנו יודעים איזה רושם רגשי אנו מותירים באחרים – ואיזה אחרים מותירים בנו?
החיים על פי הסטואים – אנשי יוון העתיקה הבינו את הפשטות שביצירת חוסן מנטלי
הבריאות הנפשית שלנו היא מערכת אקולוגית שזקוקה לגיוון – תשאלו את הדנים
עוד מרדיו מהות החיים:
